זכות שימוע לנאשם

ההחלטה להעמיד אדם לדין, ובעיקר לגבי עבירות חמורות היא החלטה רבת משמעות בחברה שאנו חיים בה. די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו הוענקה זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור.

במענה לאישום העלה הנאשם טענה מקדמית במסגרת סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב- 1982, לפיה נפל פגם בהליך הגשת כתב האישום, משום שהמאשימה לא עמדה בחובת השימוע קודם הגשתו, כמתחייב מהוראת סעיף 60א.

להלן החלטה בנושא זכות שימוע פלילי לנאשם:

החלטה

1.     נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפה וחבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 + 335 (א) (1)+(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, שהינה עבירת פשע.

במענה לאישום העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית במסגרת סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב- 1982, (להלן: "חסד"פ") לפיה נפל פגם בהליך הגשת כתב האישום, משום שהמאשימה לא עמדה בחובת השימוע קודם הגשתו, כמתחייב מהוראת סעיף 60א לחסד"פ. על פי הטענה, מדובר בהפרת זכות המוקנית לנאשם, שכן לא ניתנה לו ההזדמנות, המעוגנת בחוק, לשטוח טענותיו לעניין האישום נגדו, ויש בפסול זה כדי להביא למחיקת האישום. המאשימה אינה חולקת על-כך שכתב האישום כנגד הנאשם הוגש מבלי שקוים שימוע, אך סבורה כי לא נגרם לו עיוות דין, המצדיק מחיקתו.

המסגרת הנורמטיבית:

2.     זכותו של כל אדם, באשר הוא, ולאו דווקא נאשם, הנדרש לרשות ציבורית, שפעולתה עלולה לפגוע בו, כי תקשיב לו ותשמע את דעתו. מדובר, איפוא, בזכות יסוד רחבה המשתרעת על כל תחומי החיים, ובלבד שיש להם זיקה לפעולותיה של הרשות הציבורית.
אין תמה, כי הזכות זכתה למקום של כבוד שהתבטא בפסיקה עניפה.
בבג"צ 654/78 ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פ"ד לה(2), 649 עמ' 654-655) נקבע כי:
"זכות יסוד של אדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מנהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו."

ביטוי לזכות יסוד זו נמצא בדין הפלילי הדיוני בסעיף 60 א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 שכותרתו:
"יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע" :

"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך."
(ב) ....
(ג)....
"(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור."


3.     בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (זכות השימוע) התשנ"ט-1999, הצ"ח פ/2242 מ-4/11/98) נאמר:

"ההחלטה להעמיד אדם לדין, ובעיקר לגבי עבירות חמורות היא החלטה רבת משמעות בחברה שאנו חיים בה. די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור".

4.     על מהות זכות השימוע נאמר בפסיקת ביהמ"ש העליון ע"י כבוד השופטת חיות:
"בגדר השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון שהיא מן הזכויות היסודיות במשפטנו. היא נמנית עם עקרונות הצדק הטבעי וקשורה בטבורה לחובת ההגינות השלטונית" (בג"צ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה תקדין עליון 2005 (3),3043 ).

דברים דומים נאמרו בבג"צ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה תקדין עליון 2006 (2), 3317 ע"י כבוד השופטת פרוקצ'יה:
"מימושה של אפשרות זו פירושו מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום."
     
בבג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה ואח' תקדין עליון 2006 (1), 3037 נאמר ע"י כבוד השופט ריבלין:
"ניתן לומר, שאין לכם החלטה בדבר הגשת כתב אישום כל עוד לא נערך שימוע שאם לא תאמרו כן, יש בכך משום הקדמת אחרית לראשית".
     
5.     ככלל, על השימוע להיערך לפני ההחלטה להגשת כתב אישום (בג"צ גינגולד הנ"ל בעמוד 655). הרשות המחליטה אמורה להיות נכונה לשמיעת כל העובדות והשיקולים שלעניין ופתוחה לשכנוע, שכן השימוע נועד להשפיע על החלטתה. ניסיון החיים מלמד, שלאחר שהרשות קיבלה את ההחלטה, קשה יותר לשכנעה להפוך את הקערה על פיה. לעיתים היא "ננעלת", ולעיתים תתקשה להודות בטעותה (בג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 305).

6.     קורה שהשימוע לא התקיים קודם קבלת ההחלטה, עקב שגגה או תקלה. לגבי אפשרויות כאלה קבע בית המשפט העליון כדלקמן:
"יהיו מקרים בהם ניתן יהיה לכפר על הטעות שבאי קיום שימוע קודם ההחלטה על ידי קיום שימוע מאוחר, שימוע בו תהיה הרשות מוכנה לשקול את העניין מחדש. במקרה כזה, על הרשות לעשות את מיטבה כדי לאפשר לאזרח הפונה לשטוח את טענותיו ולנהוג בהגינות ובפתיחות לשכנוע ולשקול את כל השיקולים הענייניים מבלי להיות מחוייבים להחלטה המוקדמת. השימוע המאוחר הינו חריג ובמקרים רבים לא רצוי, אך לעיתים מוטב מאוחר מאשר כלל לא" (לגבי "שימוע מאוחר" ראה בג"צ באקי הנ"ל).

7.     לכאורה, תמיד ניתן לתקן ואף לרפא את הפגם של אי קיום חובת השימוע בעריכתו בדיעבד, בתקווה שהמאשימה תתעלם מכתב האישום שהוגש ותקשיב לטיעוני הנאשם בנפש חפצה, כאילו לא הוגש עדיין כתב אישום. זאת בהסתמך על דוקטרינת הבטלות היחסית, המקובלת במשפט המנהלי שחלה גם בהליכים פליליים.
     
ברע"פ 4398/99 הראל נ' מ"י, פ"ד נד (3) 637 ניתח כבוד השופט זמיר את משמעות הפרת זכות הטיעון/שימוע על רקע תורת הבטלות היחסית, כשהתוצאה תיקבע עפ"י נסיבות המקרה, תוך בחינת האינטרס הציבורי ודרישת הצדק וקבע כי:
"לפי התיאוריה של הבטלות היחסית, יש מקום להתאים את נפקות ההפרה (לרבות הסעד הניתן על-ידי בית המשפט) לנסיבות המקרה. העניין מסור לשיקול הדעת של בית המשפט בכל מקרה. בין היתר עשוי בית המשפט לשקול את חומרת ההפרה; אם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה של ההחלטה; האם ההחלטה מותקפת על-ידי אדם שנפגע במישרין מן ההחלטה או על-ידי אדם אחר; מתי מותקפת ההחלטה; מה הנזק שנגרם לאדם משום שנמנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה; ומה הסיכוי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר".
הדברים יפים גם לגבי הפרת חובת שימוע. אף שהיא פוגמת בהחלטה מינהלית, אין היא פוסלת אותה בהכרח, למשל במקרה שההפרה לא גרמה עוול. ואולם, אין הדבר גורע מחובת הרשות לקיים את הליך השימוע (ראה: בג"צ 2911/94 באקי הנ"ל).
     
8.     אף שניתן לרפא את הפגם באמצעות שימוע בדיעבד, אין הדבר רצוי, שכן קיים הבדל גדול בסטטוס של נחקר וחשוד לעומת סטטוס של נאשם. למותר להוסיף, והדברים ידועים לכל, שהחברה הנורמטיבית מתייחסת באופן שונה לנחקר או חשוד, לעומת יחסה לנאשם. עצם הגשת כתב האישום עלולה לגרום לנאשם נזק כלכלי כבד. במיוחד אמורים הדברים לנאשמים הבאים מהמגזר הציבורי. לגביהם עצם הגשת כתב האישום, כרוכה, לעיתים, בהשעייתם מעבודתם ואף בפיטוריהם. אך גם כשמדובר ב"אדם מן הישוב", שאינו דווקא עובד ציבור, וזה לו מפגשו הראשון עם מערכת אכיפת החוק, עצם האשמתו עלולה למוטט עליו את עולמו. הדברים ידועים ואינם צריכים פירוט.
קיים חשש שהמאשימה "תינעל" באופן שתעמוד על עמדותיה, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב האישום, וטענותיו של הנאשם לא יבחנו באותה מידה של פתיחות, אילו לא הוגש.
בסוגיה זו דן בג"צ 4175/06 הרב ראובן אלבז הנ"ל, בו נקבע כדלקמן:
"משמדובר בדיני נפשות, ומשהתנהלותה הראשונית של הפרקליטות היתה כרוכה בתקלה, הרי גם אם תקלה זו נרפאה מבחינה מוסדית, היא הותירה בלב העותר תחושה סובייקטיבית של קיפוח ואי מיצוי זכותו לדיון הוגן. עריכת שימוע נוסף והערכה מחודשת בענין הגשת אישום בעקבותיו איננה מעמיסה מטלה כבדה במיוחד על רשויות התביעה; מנגד, עריכת שימוע כזה בפני פרקליט המחוז, ולו מוגבל בהיקפו ביחס למסמכים הנוספים שהוגשו, עשויה לתת מענה לתחושתו של העותר כי לא ניתן לו יומו במערכת התביעה; באשר לפרקליטות, שימוע כזה עשוי לתרום היבטים נוספים להבנת הענין שאפשר שטרם הוארו בפניה. באיזון שבין ההכבדה שבעריכת שימוע נוסף, לבין התועלת הטמונה לעותר ולמערכת התביעה במיצוי טיעוניו בשימוע, הייתי, כשלעצמי, נותנת משקל מכריע לערך האחרון, שיש בו כדי לחזק את האימון במערכת אכיפת החוק והתביעה הכללית. אולם, כל הנאמר, לפנים מן הנדרש נאמר, והדברים נתונים לשיקול דעתו של הגורם המוסמך."
אכן, דברים כדרבנות, הנותנים פתרון לשאלה שבפנינו.

מן הכלל אל הפרט

9.     לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי מחד, ואת זכות הנאשם למשפט הוגן, מאידך, סבורני כי ראוי להעדיף במקרה דנן את זכות הנאשם לשימוע.
ה"נזק", שייגרם למאשימה או לאינטרס הציבורי, הינו דחייה של מספר חודשים, לכל היותר, בהגשת כתב אישום חדש, באם יוגש. זאת, לעומת כיבוד זכות השימוע, כזכות יסוד, פעולה העשויה לגרום לאי הגשת כתב אישום או להגשת כתב אישום שונה.
זאת ועוד, השימוע המתקיים בטרם הגשת כתב האישום, עשוי לתרום להארת היבטים ועניינים שונים, לתת מענה לתחושה הסובייקטיבית של הנאשם, כי ניתן לו יומו ולחזק את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. כמו-כן, יוסר החשש שהמאשימה "תינעל" על עמדותיה, כפי שהוצגו בכתב האישום, ובחינת טענותיו של הנאשם תעשה בנפש חפצה ובמידה רבה יותר של פתיחות.
לפיכך אני מקבל את הטענה ומורה על מחיקת את כתב האישום .
     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שימוע מאוחר

  2. זכות שימוע לנאשם

  3. פגם בזימון לשימוע

  4. שימוע לאחר פיטורים

  5. שימוע במשרד החינוך

  6. ויתור על זכות השימוע

  7. שימוע נוכחות עורך דין

  8. איך עושים שימוע לעובד

  9. פיטורי עובדת ללא שימוע

  10. פיצוי על אי עריכת שימוע

  11. זכות שימוע לפני פיטורין

  12. שימוע לפני פיטורי צמצום

  13. פיטורים בהריון ללא שימוע

  14. זכויות העובד להליך שימוע

  15. פיטורים מוצדקים ללא שימוע

  16. הצעת חוק חובת השימוע לעובד

  17. פיצוי בגין הפרת זכות השימוע

  18. שימוע בגין סגירה מנהלית לעסק

  19. ביטול פיטורים שנעשו ללא שימוע

  20. פיטורי עובדת בהריון ללא שימוע

  21. פיצויים לעובד שפוטר ללא שימוע

  22. חובת שימוע לפני הגשת כתב אישום

  23. פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע

  24. הצעת חוק חובת שימוע לעובד מפוטר

  25. עוגמת נפש עקב פיטורים ללא שימוע

  26. פיטורים של רופא מבית חולים ללא שימוע

  27. לטענת התובע הוא פוטר ללא עריכה שימוע כדין

  28. פיצוי בגין אי עריכת שימוע ועגמת נפש בשל הליך הפיטורים

  29. פיצויים על פיטורים ללא שימוע בשיעור משכורת של 24 חודשים

  30. תשלום פיצוי בגין נזק ממוני בשל פיטורים שלא כדין והעדר שימוע

  31. תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל אי קיום חובת השימוע

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון