להלן הכרעת דין בנושא זיכוי מעבירת תקיפה: הכרעת דין מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש המיוחסת לו. בכתב האישום נטען (תמצית): ביום 14.4.05 בשעה 18:00, הגיע הנאשם לתחנת מוניות בה הוא עובד כנהג ופנה לסדרן התחנה גבריאל הדדי (להלן-המתלונן) והחל לגדפו על רקע סכסוך עבודה. תוך כדי דין ודברים זרק הנאשם כיסא לעבר המתלונן אך החטיא. אח"כ תפס הנאשם את המתלונן בחולצתו והטיחו על משטח בטון וכתוצאה מכך נפגע המתלונן בראשו. בעוד המתלונן שכוב על הארץ זב דם, בעט הנאשם שלוש בעיטות בפניו, בכתפו וברגלו ואמר לו "אתה לא תגיד לי מה לעשות,אני אלמד אותך לקח שאיתי לא מתעסקים".כתוצאה מתקיפת הנאשם,נגרמו למתלונן חבלות של ממש בפניו, ביד שמאל ובכתף ימין, והוא נזקק לטיפול בתפרים. גירסת הנאשם (תמצית): הוא הגן על עצמו. הוא לא בעט במתלונן ולא זרק עליו כיסא. אחרי ויכוח עימו, הוא יצא מהחדר והרגיש מכה בגבו. הוא הסתובב והמתלונן היכהו בידו ובאפו עם מגרפה, שנשברה. הוא דחף את המתלונן, שנפל. המתלונן נחבל מנפילתו על הבטון (בע' 4, 30 לפר'). לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא, שלא אוכל לבסס מימצאים לחובת הנאשם מעבר לספק סביר על סמך גירסת המתלונן - שהיא עדות יחידה למעשה לעצם התקיפה החבלנית הנטענת. בסוגיות שמהותיות לארוע, גירסת המתלונן מעלה תמיהות, וגם יש בפיו מספר גירסאות - בביהמ"ש ובמשטרה. לפי ראיות גם אפשר לטעון להגנה עצמית מצד הנאשם בהתנהגותו בארוע. מהראיות לא ניתן להסיק בהכרח את אשמת הנאשם. אלה נימוקיי המפורטים לזיכוי הנאשם כאמור: סוגיית המגרפה - מספר גירסאות של המתלונן לגבי השימוש במגרפה;אפשר שתקף לא כהגנה: 1. המתלונן העיד: הוא אישר שאחרי הויכוח הנאשם יצא בעצמו מהמשרד (בע' 17 לפר', ש' 7-12). המתלונן נשאל, לאחר שהנאשם יצא ביוזמתו מהמשרד מה גרם לו להסתובב ולזרוק על המתלונן כיסא, והמתלונן השיב: "הוא (הנאשם-ג'נ') ראה אותי יוצא עם מגרפה ואני חושב שהוא חשב שאני הולך לתקוף אותו עם המגרפה..." (בעמ' 17 לפר', שו' 13-16). ומעדותו הראשונה במשטרה (שנגבתה בבי"ח) עולים דברים דומים: המתלונן נשאל כשהוא יצא עם מגרפה האם הוא (הנאשם - ג'נ') חשב שהמתלונן מאיים עליו, והמתלונן השיב: "יכול להיות שכן..." (נ/5, בעמ' 3, שו' 2-3). המתלונן אישר גם בהמשך עדותו שהוא זה שיצא מהמשרד עם המגרפה (בע' 17 לפר', שו' 25-26). לפי עדותו הראשית של המתלונן, הוא אף אמר לנאשם שאם הוא יקלל עוד פעם, הוא יזרוק עליו את המגרפה (בעמ' 15, 5-6). היה איפוא לנאשם בסיס לחשוב שהמתלונן עומד לתוקפו עם מגרפה. 2. המתלונן העיד בעדותו הראשית: הנאשם זרק כסא לעברו והוא התגונן עם המגרפה, שנשברה (בע' 15 לפר', ש' 8). ואולם: בחקירתו הנגדית המתלונן העיד שהוא לא יודע ממה נשברה המגרפה. לא זכור לו (בע' 18 לפר', ש' 3, 11;בע' 19 לפר',ש' 25;בע' 24 לפר',ש' 1-2).תמוה.לא רק שמחקירתו הראשית של המתלונן ומעדותו הראשונה במשטרה (נ/5, בעמ' 2, שו' 1; בע' 3, שו' 22) עולה ממה היא לכאורה נשברה כאמור - מהכסא - אלא שזהו חלק משמעותי בארוע, וסביר שהמתלונן אמור בעדותו בביהמ"ש כן לזכור זאת. הרי המתלונן כן ידע לתאר את מה שלטענתו עשה הנאשם. 3. מעדות המתלונן עולה, שהמגרפה נשברה לאחר שהתנגשה עם הכסא (בע' 18 לפר', ש' 3-5); או שהמגרפה נשברה מהמעקה (בע' 18 לפר',ש' 13;נ/6,בע' 2,ש' 21-22);או ש: "...היכיתי עם המגרפה קדימה והיא נשברה." (בעמ' 18 לפר', שו' 18). שלל גירסאות לגבי רכיב חשוב בארוע עם המגרפה. 4. כאמור, המתלונן העיד: "...היכיתי עם המגרפה קדימה והיא נשברה." (בעמ' 18 לפר', שו' 18). המתלונן הכחיש שהוא היכה את הנאשם, כי אם הוא היה מכה את הנאשם עם המגרפה היה צריך להיות לנאשם סימן די רציני. (בעמ' 18 לפר', שו' 19-21). ואולם המתלונן לא אמר את מי/מה הוא היכה, והרי אלה דבריו כאמור. שמא בכל זאת הוא היכה את הנאשם. בהמשך חקירתו הנגדית, שוב נשאל המתלונן האם הוא דחף את המקל קדימה כלפי הנאשם, והוא השיב: "יכול להיות שכן. לא זוכר שום דבר." (בעמ' 21 לפר', שו' 23-24). המתלונן אף לא זכר האם היה איזה שהוא מגע בין המגרפה לנאשם (בע' 20 לפר', שו' 1-2). לא ניתן לקבוע ממצא בפלילים על סמך עדות כזו. 5.המתלונן העיד: כאמור, לא זכור לו ממה נשברה המגרפה. כאמור, לא זכור לו האם היה מגע בין המגרפה לבין הנאשם. לא זכור למתלונן שהוא נתן לנאשם מכה עם המגרפה בראשו. לא זכור לו שהוא נתן לנאשם מכה בגבו (בע' 20 לפר',ש' 1-5). לא זכור לו האם הוא נתן לנאשם מכה עם המגרפה בראשו ובידו (נ/6, בעמ' 2, שו' 33-34). הכיצד?! הרי זה חלק משמעותי בארוע. במשטרה המתלונן אמר שהוא לא תקף את הנאשם חזרה ולא נתן לו מכה כלשהי גם לא עם המגרפה (נ/5, בעמ' 3, שו' 19-22). המתלונן העיד שהוא אמר לחוקרת שהוא לא נתן לנאשם מכה בגלל מצבו בביה"ח ולא זכר הכל (בע' 20-21 לפר'). ואולם, עדותו הראשונה במשטרה של המתלונן נגבתה ממנו יום לאחר הארוע - 15.4.05, ולא ביום הארוע עצמו. זאת ועוד: תמוה שהמתלונן לא זכר התרחשות כזו, ותמוה לא פחות שבביהמ"ש הוא לא הכחיש נחרצות שהיכה את הנאשם. שמא איפוא עדותו דלעיל במשטרה איננה נכונה. מה גם, שהמתלונן העיד, שהוא כן דחף את הנאשם עם חצי מקל של המגרפה מפני שהנאשם דחף אותו (בעמ' 20 לפר', שו' 14-21; בעמ' 24 לפר', שו' 6-7). כאשר בחקירתו הנגדית המתלונן שוב נשאל מדוע הוא לא אמר לחוקרת שהוא תקף את הנאשם, המתלונן השיב אחרת מקודם באומרו - "לא יודע" (בעמ' 21 לפר', שו' 4-5). שמא הוא כן תקף. 6. סוגיית הבעיטות - מספר גירסאות של המתלונן לגבי בעיטות הנאשם; שמא לא בעט כנטען: המתלונן העיד בעדותו הראשית - הנאשם בעט בו 3-4 בעיטות, בפנים, באגן ביד ובכתף (בעמ' 15 לפר', שו' 10). בחקירתו הנגדית המתלונן העיד שהנאשם בעט בו גם בשוק (בעמ' 21-22 לפר'). בעדותו השניה במשטרה (מיום 17.4.05) המתלונן העיד שהנאשם בעט בו בפרצוף, בכתף וברגל (נ/6, בעמ' 1, שו' 5-6). ואולם, בעדותו הראשונה במשטרה המתלונן העיד שהנאשם בעט בו ביד ובכתף (נ/5, בעמ' 2, שו' 7-8), ובמקום אחר בעדותו הראשונה במשטרה המתלונן העיד שהנאשם בעט בו בפנים ועוד בעיטה שלא זוכר איפה (נ/5, בעמ' 3, שו' 9-10). המתלונן הסביר את השוני בגירסאותיו כי כשחקרו אותו הוא היה מעורפל (בע' 22 לפר',ש' 20-22). ואולם החקירה הראשונה של המתלונן במשטרה (בבי"ח) היתה יום לאחר הארוע. בהמשך חקירתו הנגדית המתלונן העיד, שהנאשם בעט בו בשוק, בכתף, ועוד בעיטה הוא לא זוכר היכן, בפנים הוא לא יודע (בע' 23 לפר', ש' 11-14). הוא בטוח שהנאשם בעט בו בשוק (בעמ' 23 לפר', שו' 13-14). ואולם, המתלונן לא אמר זאת בהודעתו הראשונה במשטרה. המתלונן גם העיד, שהוא לא יודע אם החבלות בפנים נגרמו מהבעיטה או מהבטון (בעמ' 22 לפר', שו' 7-8, 15-17), וכך גם המכה ביד שמאל (נ/5, בע' 3,ש' 7-8). 7. סוגיית הכסא - תמיהות בגירסת המתלונן - שמא לא הועף לעברו של המתלונן כסא כנטען: המתלונן העיד: הנאשם זרק לעברו כסא (בעמ' 15 לפר', שו' 6-8; במשטרה - נ/6, בעמ' 2, שו' 16-17). בחקירתו הנגדית המתלונן העיד, שהנאשם זרק עליו כסא ממרחק של 2.5 מטרים אך הכסא לא פגע בו כי הוא התגונן עם המגרפה (בעמ' 24-25 לפר'; במשטרה - נ/6, בע' 2, שו' 18-19). ואולם: תמוה כיצד לא פגע הכסא במתלונן. נראה לכאורה שבהתגוננות עם מגרפה אין די כדי לבלום כסא שמועף ממרחק כה קטן במשרד (התמונה נ/2). המתלונן גם לא זכר איפה הכסא שהועף לעברו כן פגע (בעמ' 25 לפר', שו' 3-5). תמוה, כי כאמור, המרחק במשרד כה קטן. 8. עדות בתו של המתלונן - גירסתו הראשונה של המתלונן באוזניה היתה שהוא נפל, ותו לא: עת/4, סמדר משה, בתו של המתלונן (להלן - סמדר), העידה: בעדותה הראשית היא סיפרה שאביה, המתלונן, אמר לה שנהג אחר בתחנה משך אותו החוצה, העיף אותו מהמדרגות ובעט בו כשהוא שרוע על הרצפה (בעמ' 27 לפר', שו' 3-4; ת/4, בעמ' 3). ואולם, בחקירתה הנגדית סמדר העידה שאמה אמרה שהוא נפל (בעמ' 27 לפר', שו' 13-20), ובמשטרה סמדר מסרה שאביה אמר לה שהוא נפל (נ/7, שו' 3) והיא לא אמרה את שהעידה בעדותה הראשית דלעיל שאביה אמר לה. 9. עת/2 יצחק יוסף, העיד: הוא נהג מונית בתחנה. הוא ראה רק את ההתחלה. הנאשם והמתלונן התווכחו והוא הפריד ביניהם. אח"כ הוא ראה את המתלונן שוכב על הבטון מחוץ למשרד עם דם. הוא לא ראה את הנאשם בועט בו (בעמ' 10 לפר', שו' 7-18; בעמ' 11 לפר', שו' 2-9, 22-25). 10. עת/5 דני כהן, העיד: בתחילה הוא הפריד ביניהם, אח"כ הוא הלך משם, וכשחזר, הוא ראה את המתלונן שוכב על הרצפה (בעמ' 29 לפר', שו' 1-9). 11. גירסת הנאשם - גירסה עקבית במשטרה ובביהמ"ש, ולא ניתן לשללה כבלתי אפשרית: א. הנאשם העיד: הוא והמתלונן התווכחו. הוא יצא מהחדר והרגיש מכה בגבו מהמגרפה. הוא הסתובב. המתלונן היכהו בידו ובאפו. המגרפה נשברה. עם שפיץ המגרפה המתלונן נתן לו בחזה. הנאשם דחף את המתלונן, שנפל. ביום הארוע הנאשם נבדק בבי"ח בלינסון (תעודה רפואית נ/8) והתלונן במשטרה (בעמ' 30-31 לפר'). בחקירתו הנגדית עיקר גירסת הנאשם לא עורער: הוא לא זרק כסא כי המשרד קטן, הוא קיבל מכה מהמתלונן עם המגרפה בגבו, בראש וביד, והוא הדפו, והמתלונן נפל. הוא לא בעט במתלונן, שנחבל מנפילתו. הוא הגן על עצמו. הנאשם חזר בביהמ"ש על גירסתו שוב ושוב (בע' 31-32, 34 לפר'). אם לא ידו, המתלונן היה פוגע בראשו (בע' 35, שו' 4-7). ב. גירסת הנאשם בביהמ"ש היתה עקבית לגירסתו בשתי הודעותיו במשטרה - בהודעתו השניה במשטרה, מלמחרת הארוע, אמר הנאשם: הוא יצא מהמשרד, המתלונן חבט בגבו עם מגרפה, אח"כ היכה בידו ובראשו ועם השפיץ בחזהו. הוא דחף את המתלונן, שנפל לרצפה. הוא לא זרק כסא ולא בעט במתלונן. החבלות של המתלונן הן מהרצפה (ת/1, בעמ' 1-2, שו' 12-25; בעמ' 3, שו' 69-86; בע' 4, ש' 87-98). עיקר גירסת הנאשם בביהמ"ש ובהודעתו מלמחרת הארוע, עקבית למה שאמר בהודעתו הראשונה במשטרה - כשהוא, הנאשם, הגיש תלונה (בעמ' 7 לפר', שו' 1) - כשעה ורבע בלבד אחרי הארוע, ואמר בה: המתלונן היכה אותו בגבו עם המגרפה, ואחרי שהוא הסתובב המתלונן היכהו עם המגרפה בראשו ובידו והמגרפה נשברה, ועם השפיץ שלה הוא הכה בחזהו ובגבו. הוא הזיז את ידו והמתלונן נפל לרצפה. הוא זקוק לטיפול רפואי. הנאשם הוסיף: למתלונן יש תיק על תקיפה. הנהגים יוסי ודני ראו מה ארע (ת/2). אי התאמות בין עדות הנאשם בביהמ"ש לבין דבריו במשטרה ובין הודעותיו במשטרה, לא היו מהותיות ולא גרעו מעקביות גירסתו כאמור. ג. תמיכה לגירסת הנאשם - בתעודה הרפואית-נ/8 של הנאשם, נרשם בין השאר: "...רגישות בשרירים בגב מימין ...שפשופים באמת שמאל...אבחנה משוערת...חבלת ראש יד שמאל וגב..." (בעמ' 1). בשתי הודעותיו במשטרה אמר הנאשם שיש לו שריטה באף (ת/1, בעמ' 4, שו' 103; ת/2, ש' 6). השוטרת א' שכטר רשמה במזכר ביום הארוע, בין השאר: "התלונן אלי הנדרי (הנאשם-ג'נ') ...על תקיפה וראיתי שריטה אדומה ביד שמאל...ושריטה על האף..." (נ/1; עמ' 9 לפר', שו' 7). ד. חלקים מגירסת הנאשם גם נתמכים בחלקים מגירסאות המתלונן ובתו כמפורט לעיל, ולרבות: המתלונן אמר לנאשם שאם ימשיך לקלל, יזרוק עליו המתלונן מגרפה (בעמ' 15, 17 לפר'); אחרי הויכוח הנאשם יצא ביוזמתו מהמשרד (בע' 17 לפר', שו' 7-13); הוא, המתלונן, יצא מהמשרד עם מגרפה, והוא חושב שהנאשם חשב שהמתלונן הולך לתוקפו עם המגרפה (בעמ' 17 לפר'); המתלונן היה כולו עצבים (בעמ' 18 לפר', שו' 8); העדר זכרון ומספר גרסאות אצל המתלונן לגבי הסיבה לשבירת המגרפה (בע' 18-19, 24 לפר'); המתלונן היכה עם המגרפה קדימה (בע' 18 לפר', שו' 18); אי זכרון של המתלונן האם הוא היכה את הנאשם (בע' 20-21 לפר'; נ/6, בע' 2, שו' 28-34); מיקום בעיטת/ות הנאשם במתלונן אם בכלל (בע' 21-23 לפר'); זריקת כסא על המתלונן אם בכלל, והעדר זכרון אצל המתלונן היכן פגע הכסא (בעמ' 24-25 לפר'); שמא חבלות המתלונן נגרמו מהרצפה (בע' 22 לפר'). כל זאת גם "מול" גרסת/גרסאות שונות של המתלונן בהודעותיו במשטרה, כאמור לעיל. סוף דבר: לא אוכל לבסס מימצאים לחובת הנאשם מעבר לספק סביר על סמך גירסת המתלונן - שהיא עדות יחידה למעשה לעצם התקיפה הנטענת.בסוגיות שמהותיות לארוע גירסת המתלונן מעלה תמיהות, וגם יש בפיו מספר גירסאות - בביהמ"ש ובמשטרה. לפי ראיות, ניתן לטעון לקיום הגנה עצמית מצד הנאשם בהתנהגותו מול המתלונן במהלך הארוע. מהראיות לא ניתן איפוא להסיק בהכרח את אשמת הנאשם. על כן, ומחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו באישום. משפט פליליאלימותתקיפה