זיכוי בעבירת קשירת קשר להצתה

להלן הכרעת דין בנושא זיכוי בעבירת קשירת קשר להצתה:

הכרעת דין

הנאשם ומשפחתו מתגוררים ביישוב אעבלין, בשכנות למשפחתו של עואד עואד ז"ל.
בכתב האישום, אשר הוגש בתיק דנן, הואשם הנאשם בקשירת קשר, ביחד עם אחרים, להצית אנטנה סלולרית (להלן: "האנטנה"), אשר הוצבה על גג ביתה של משפחת עואד (להלן: "בית המתלוננים") ובנסיון להצית את האנטנה, ביחד עם אחרים.
כתב האישום ממשיך ומפרט, כי ביום 5.5.04, בשעה 04:00 או בסמוך לכך, בהמשך לקשר ובמסגרתו, הצטיידו הנאשם והאחרים במיכל ובו בנזין, בסמרטוט, בד ומצית, טיפסו על גג בית המתלוננים, הדליקו את הסמרטוט וניסו לשלוח אשר באנטנה (מעשים אלה ייקראו, להלן: "האירוע").
ממשיך כתב האישום וטוען, כי לאחר שעואד עואד ז"ל וכן בניו ראמי ורדא הבחינו בתנועה חשודה על הגג ויצאו מהבית, הנאשם והאחרים קפצו מהגג והחלו להימלט מהמקום בריצה. האחרים הצליחו להימלט, אך הנאשם נתפס בידי ראמי ורדא, שתקפו ודקרו אותו, בטרם הצליח לברוח מהם.
בגין העובדות האמורות לעיל הואשם הנאשם בקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בנסיון להצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא + סעיף 29 לחוק העונשין.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לו וטען, כי לא היתה לו כל נגיעה לאירוע.
לגרסתו, בלילה האמור, בעודו יושב בביתו, המרוחק כ- 150 מ' מבית המתלוננים וצופה בטלוויזיה, שמע יריות ונביחות כלבים ולכן יצא החוצה לראות מה קורה. מאחר שביתו מוקף גדר, הוא יצא אל מעבר לגדר, התקדם מרחק מה לכיוון בית המתלוננים, ובעת שעמד בחצר ובה עצי זית על מנת לראות מה קורה קפצו עליו, לפתע, אנשים, אשר דקרו אותו.

לאחר ששקלתי את הראיות, אשר הובאו בפניי, לא שוכנעתי מעבר לספק סביר, שהנאשם השתתף בנסיון ההצתה או נטל חלק בקשירת הקשר לביצוע ההצתה.
לפיכך, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

על פי הראיות אשר הובאו בפניי, ניתן לקבוע, בוודאות מספקת, כי אכן היה נסיון להצית את האנטנה וכי עדי התביעה, האחים ראמי ורדא עואד (להלן: "המתלוננים" או "ראמי" ו"רדא", בהתאמה) ואביהם המנוח, יצאו מביתם בליל 5.5.04, בסביבות השעה 04:00, עקב קולות חבטה ששמעו, על מנת לברר מהו מקור הרעש והבחינו במספר אנשים זורקים אבנים לכיוון ביתם ובאנשים הנמצאים על גג הבית, כשהם שופכים דלק על הגג ומנסים להציתו ולאחר שראו את בני הבית יוצאים לקראתם, ברחו מהמקום.

שוטרים, אשר הגיעו לבית מאוחר יותר, מצאו במקום ג'ריקן ובו דלק, סמרטוט שהובער וכן נתפס מצית. לא נמצאו טביעות אצבע על מוצגים אלה. כמו כן נמצא דלי מלא אבנים בחדר מדרגות ביתם של המתלוננים ואף נראו פגיעות אבנים על ביתם.

כן אין מחלוקת, שעדי התביעה - האחים ראמי ורדא עואד (להלן: "המתלוננים" או "ראמי" ו"רדא", בהתאמה), רדפו אחר מי מהמשתתפים באירוע, כאשר רדא נטל מביתו סכין שאורך להבה הינו כחצי כמטר, וכאשר תפסו את הנאשם, דקר אותו רדא בסכין וגרם לו חתך עמוק אלכסוני במרכז הגב, חתך בכתפו הימנית וכן חתך בגב כף ידו השמאלית וקרע של הגידים המיישרים. בגין כך הואשמו המתלוננים (בת.פ. 6084/07), בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה על סעיף 329(א)(1)+סעיף 29 לחוק העונשין, הורשעו ונדונו.

בהודעתו הראשונה למשטרה, הודעה אשר נגבתה בליל האירוע ומיד לאחריו, בבית המתלוננים, בשעה 04:30 (נ/5), סיפר רדא:
"הייתי במיטה ושמעתי רעשים מכיוון הרעפים מחוץ לחלון החדר שלי ואז אני ואח שלי ראמי רצנו מהר החוצה כאשר אני החזקתי ביד חרב שיש לנו בבית וראינו שלושה בחורים רצים מכיוון הבית שלנו לכיוון השכונה הצפונית ולא הצלחנו לתפוס אותם. חזרנו בריצה לכיוון הבית ואז ראינו את עאמר מוחמד מריסאת מאעבלין שהתחבא קרוב לבית שלנו ואז כשהוא ראה אותנו הוא התחיל לרוץ לכיוון השכונה אבל אני ואח שלי תפסנו אותו ונתנו לו מכות עם הידיים ותפסנו אותו בידיים שלו ואני נתתי לו מכות עם החרב בידיים ובגב שלו." (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).
(גרסה זו תכונה, להלן: "הגרסה המיידית").

שאר הגרסאות אשר מסרו המתלוננים לאחר מכן (להלן: "הגרסאות המאוחרות"), שונות, מהותית מהגרסה המיידית ואף הן אינן עקביות וקיימות ביניהם סתירות מהותיות. בחינת עדויותיהם וכלל הראיות מותירה ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם.

ראשית יש לומר, כי הגרסה המיידית, שונה מהגרסאות המאוחרות בפרמטר שהינו, אולי, החשוב ביותר לקביעת השתתפותו של הנאשם באירוע והוא - האם היה קשר עין בין האחים עואד לבין מי שנראו על גג ביתם, או לידו, מתחילת המרדף ועד לתפיסת המתלונן.
על פי הגרסה המיידית לא היה קשר עין כזה. נהפוך הוא - האחים עוואד רדפו אחר שלושה בחורים אחרים, אותם לא הצליחו לתפוס. רק לאחר שחזרו לכיוון ביתם, ראו את הנאשם לא כשהוא רץ, אלא כשהוא נמצא קרוב לביתם (לגרסתם - מתחבא) ורק כשראה אותם, החל לברוח מהם.
מאחר שלפי גרסה זו לא היה קשר עין הרי שאם גרסה זו משקפת את אשר אירע (וכן אני סבורה), הרי שאין מדובר בעדות ישירה על מעורבותו של הנאשם באירוע, אלא בעדות נסיבתית בלבד.

יצויין, כי בגרסאות מאוחרות נוצר קשר עין ישיר ורציף בין הנאשם. לפיהן, נראה הנאשם קופץ מגג הבית ונערך אחריו מרדף מהבית ועד לתפיסתו.

דווקא הגרסה המיידית, בהיותה הגרסה שנמסרה מייד לאחר האירוע, עוד טרם הספיקו האחים עוואד לחשוב מהי הגרסה העדיפה להם (במיוחד לאור פציעתו של הנאשם), אמינה יותר וכאמור - סבורה אני שהיא זו אשר משקפת את אשר אירע.

עוד יש לומר, כי לא רק שהגרסאות המאוחרות יותר, החל מגרסתו של ראמי, אשר נגבתה בשעה 08:20 בבוקר (נ/1), שונות, מהותית מהגרסה המיידית, אלא שקיימות סתירות מהותיות בינן לבין עצמן וניתן אף לומר שחלה התפתחות בגרסאות וכי ברור שמגמת ההתפתחות היא נסיון לחזק את הראיות כנגד הנאשם ובמקביל - נסיון ליצור סיטואציה של "הגנה עצמית" לאחים עוואד (אשר, כזכור, הואשמו בחבלה של הנאשם בכוונה מחמירה).

אמנה, להלן, חלק מהסתירות -

תחילה טענו האחים עוואד ששניהם יצאו יחדיו מהבית, רדפו יחדיו אחר הנאשם ותפסו אותו יחדיו. בגרסאות מאוחרות יותר, נעשתה הפרדה "הדרגתית" בין שני האחים. תחילה נאמר שהם יצאו יחדיו מהבית ורדפו אחרי המשתתפים באירוע ולאחר מכן טען ראמי שכאשר הוא החל במרדף אחרי הבורחים רדא עדיין ישן (עדותו בעמ' 26 לפרוטוקול שו' 16-18).

גם במספר המשתתפים באירוע חלה התפתחות, כאשר בגרסה המיידית נטען ששלושה אנשים נראו בורחים ואילו לאחר מכן גדל מספרם לחמישה ואף יותר.

בגרסה המיידית אין כל זכר לכיסוי פנים שהיה לבורחים ואילו לאחר מכן נטען, ע"י שני האחים עוואד, כי הבורחים וכן הנאשם היו רעולי פנים, אולם בעדויותיהם סתירות באשר לטיבו של כיסוי זה, האם היה חולצה, צעיף או כובע גרב. ניתן היה לקבל טעות כזו לולא היו תופסים את הנאשם ולולא היו טוענים שהם הורידו את כיסוי הפנים. סביר שבקרבה כזו ניתן היה להבחין בבירור אם מדובר בכובע גרב, חולצה או צעיף.
לענין הופעת סיפור כיסוי הפנים, סבורה אני שיש ממש בטענת הסנגור המלומד, לפיה הכיסוי "הופיע" כדי להצדיק את "סימונו" של הנאשם, בחרב, דהיינו - דקירתו, כפי שלמעשה טענו האחים עווא (ראו, למשל, עדותו של רדא בעמ' 34 לפרוטוקול, לפיה הוא דקר את הנאשם מאחר שרצה "לסמן" אותו.

רדא וראמי טענו, כי ההבדל המהותי בין הגרסה המיידית ובין הגרסאות המאוחרות (וכך גם הסבירו סתירות אחרות בדבריהם), נובע מכך שבעת מסירת הודעותיהם הם דיברו בשפה הערבית והחוקרים תרגמו את דבריהם ורשמו אותם בשפה העברית (ראו דברי רדא בעמ' 33 שו' 18-19 ודברי ראמי בעמ' 26 לפרוטוקול, שו' 1-10).
אינני מקבלת הסבר זה, הן לאור כך שלא מדובר בהבדלים מינוריים אלא בשתי גרסאות שונות לחלוטין ולמעשה בסיפור אחר לגמרי והן לאור כך שהמאשימה לא הביאה, כעדים מטעמה, את גובי ההודעות, אשר יאשרו כי יש ממש בהסבר זה.

בעת בחינת גרסאות האחים עוואד יש לזכור כי יש להם אינטרס של ממש בהרשעתו של הנאשם, הן לאור הסכסוך בין המשפחות והן לאור רצונם להתגונן מפני הרשעתם וענישתם בגין החבלה אשר חבלו בנאשם ולהצדיק מעשיהם אלה ולפיכך יש לבחון דבריהם בזהירות יתירה.
בנוסף - על פי עדות האחים עוואד היו על הגג מצלמות (בנסיון לזהות כל מי שינסה לחבל באנטנה, לאור אירועים קודמים), אולם סרט המצלמות לא הוגש. לא הובאה בפניי ראייה כלשהי בדבר תפיסתו ע"י המשטרה ולא הסבר כלשהו מדוע לא נתפס.

ב"כ המאשימה טוענת, כי האחים עוואד לא יצאו מביתם בארבע לפנות בוקר כדי לרדוף אחר הרוח, אלא יצאו הם בעקבות האירוע וכי לו רצו להעליל על הנאשם היו אומרים מיד שזיהו אותו ולא ממציאים סיפור על רעול פנים. לטענתה, הם לא חיפשו נקמה באדם שאין לו קשר לאירוע.

אכן, אין בליבי ספק שהיה אירוע הצתה, כמתואר ע"י האחים עוואד וכי הם לא חיפשו לפגוע במי שלא היה לו קשר לאירוע, אלא יצאו בעקבות המשתתפים בו. כך גם סבורה אני כאשר הם ראו את הנאשם, במחצית הדרך מביתם לביתו, בהכירם אותו, בידעם שהוא ממשפחת מריסאת ובהיותם בטוחים שבני משפחה זו הם הם המשתתפים באירוע, האמינו, באמת ובתמים, שהנאשם השתתף באירוע ולכן דקרו אותו. אולם, באמונתם הסוביקטיבית, כי הנאשם השתתף באירוע, אין די ואין היא מהווה הוכחה, מעל לספק סביר, שהוא, אמנם היה בין המשתתפים.

ב"כ המאשימה טוענת, כי העובדה שהנאשם סירב להשיב לשאלות השוטר אשר הגיע לבית החולים, בו אושפז הנאשם לאחר שנדקר וחקר אותו תחת אזהרה (מוצג ת/13), בטענה שהוא מטושטש, טענה אשר נסתרת בעדות השוטר (ת/14), לפיה אמר לו הנאשם, בטרם החל לחקרו, שהוא מרגיש טוב והוא נראה לשוטר כמי שמדבר לענין, מצביעה על כך שהוא לקח חלק באירוע.

אכן, סירובו של הנאשם למסור גרסה מיידית מעלה חשד ואף הימצאותו בליל האירוע בקרבת מקום לביתם של המתלוננים ונסיונו לברוח כשהבחין בהם, מעלים חשד. עוד אומר, כי גם גרסתו לפיה יצא מביתו לאחר ששמע יריות וקולות מעלה ספק, שכן לא הובאה כל ראיה שאכן נורו יריות.
עם זאת, אין בנסיבות מחשידות אלה, כדי לכסות על הסתירות בגרסאות האחים עוואד ואין לומר שגרסתו של הנאשם מופרכת לחלוטין. לכל סימני השאלה הנ"ל יכולים להיות הסברים המתיישבים, אף אם בדוחק, גם עם גרסתו של הנאשם ועם חפותו.
גם בסירובו למסור גרסה מיידית אין כדי להסיר את הספק, לאור הנסיבות בהן נמצא, כמפורט לעיל, שהינן, אכן נסיבות מחשידות. בנסיבות אלה, במיוחד לאור שייכותו למשפחת מריסאת ולאור "ההסטוריה" בין המשפחות, אך טבעי היה שיחשוש שמא ישייכו אותו לאירוע (גם אם לא נטל בו חלק).

בהקשר לכך יש לציין, כי הנאשם והאחים עוואד מסכימים, כי המרחק בין בתיהם הוא 100 מ' - 150 מ' בלבד וכי הנאשם נתפס ע"י האחים עוואד בערך אמצע הדרך בין בתיהם ואולי אף במקום שהוא קרוב יותר לביתו של הנאשם מאשר לביתם שלהם.
עובדה זו פועלת לטובת גרסת הנאשם, שכן ניתן לקבל שבמרחק כזה יכול היה הנאשם לשמוע את הקולות אשר גרמה זריקת האבנים על בית המתלוננים וגרסתו לפיה יצא מביתו לבדוק פשר הקולות, איננה בלתי סבירה לחלוטין.

סיכומו של דבר - לא אוכל לסמוך על עדויותיהם של האחים עוואד ולמרות הנסיבות המחשידות בהן נמצא הנאשם, קיים ספק סביר בדבר אשמתו ובשל ספק זה אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון