הקלה בעונש עקב הודאה בכתב האישום

בנימוקי הערעור טענה המערערת כי בית משפט השלום החמיר איתה יתר על המידה.
לדבריה, נימוקיו ומסקנותיו של בימ"ש השלום, אשר הובילו אותו להחמיר בעונש, מוטעים שכן לא ניתן משקל מספיק לכך, שהמערערת חסכה זמן שיפוטי יקר בהודאתה בעובדות כתבי האישום ולכך שקיבלה אחריות מלאה על מעשיה.

להלן פסק דין בנושא הקלה בעונש עקב הודאה בכתב האישום:

פסק דין

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1.     בתאריך 4/5/03 הוגש כנגד המערערת כתב אישום לבימ"ש השלום בבאר-שבע, במסגרת ת.פ. 2207/03 (להלן: "כתב האישום הראשון"), ובעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, הורשעה המערערת בתיק זה בשורת עבירות רכוש וזאת ב-12 אישומים שונים. עניינה של המערערת נדחה מפעם לפעם לצורך קבלת תסקירים מטעם שירות המבחן, אלא שבטרם מתן גזר דין בעניינה, הוגש כנגד המערערת כתב אישום נוסף לבימ"ש השלום בבאר-שבע, במסגרת ת.פ. 2936/04 (להלן: "כתב האישום השני"). בתיק זה, יוחסו למערערת שורה ארוכה של עבירות רכוש ומרמה, והיא נעצרה עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדה.
בתאריך 21/12/04, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום השני שהוגש כנגד המערערת, והיא הורשעה בהתאם בעבירות שבכתב אישום זה, כאשר לעניין העונש צורף כתב האישום הראשון.
     בימ"ש השלום דן את המערערת ל-39 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר, הפעיל מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדה למשך 3 חודשים במצטבר לעונש המאסר שהוטל, וכן הטיל 24 חודשי מאסר על תנאי.
     
על חומרת העונש הוגש הערעור נשוא פסק דיננו זה.

2.     המערערת הורשעה בשורה ארוכה של עבירות חמורות. במסגרת כתב האישום הראשון, הורשעה המערערת בביצוע עבירות שבוצעו משנת 1999 ועד למרץ 2003. כך, למשל, הורשעה המערערת בתיק זה בביצוע עבירות של גניבה מאנשים שונים שנפגשה עמם; כן הורשעה בשורה ארוכה של עבירות גניבת כרטיסי חיוב מאנשים שונים והונאה בכרטיסי חיוב, כאשר רכשה בכרטיסי החיוב הגנובים בעיקר מוצרי מותרות; כן הורשעה המערערת בגניבת רכוש בשווי 17,000 ₪ מבית אותו פינתה עם תום תקופת השכירות; כן הורשעה במסגרת תיק זה בעבירות מרמה שונות שבוצעו בתחכום וכלפי מתלוננים תמימים רבים: בין השאר, אף זייפה המערערת מסמכים שונים, כדי שתוכל לרכוש מוצרים בכרטיסי אשראי שגנבה או מסרה שיקים כשרכשה מוצרי מותרות שלא היו שלה, תוך שהיא מתחזה כבעלת השיקים.
סך הכל בכתב האישום הראשון הנ"ל, הורשעה המערערת ב-12 אישומים שונים, כדלקמן: 3 עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), 3 עבירות של גניבת כרטיסי חיוב לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב"), 5 עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, 6 עבירות של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין, עבירה של התחזות לאחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין, עבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון לפי סעיף 412 לחוק העונשין ו-6 עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

גם במסגרת כתב האישום השני, הורשעה המערערת בשורה ארוכה ביותר עבירות, בעיקר מתחום המרמה: המערערת נהגה להתחזות כעורכת דין ובנסיבות שונות, הוציאה, תוך שהיא מתחזה כאמור לעורכת דין, סכומי כסף שונים ממתלוננים תמימים. היא הציגה בפניהם מצגי שווא והם נתנו בה אמון ומסרו את כספם בידה בתקווה שתסייע להם בבעיותיהם המשפטיות. אלא, שהמערערת קיבלה את כספי המתלוננים במרמה, זייפה מסמכים ועשתה שימוש במסמכים שזייפה, והכל תוך שהיא מתחזה כעורכת דין. העבירות הנ"ל בוצעו על ידי המערערת, מאז סוף שנת 2003 ועד למרץ 2004, כאשר בכתב אישום זה, הורשעה ב-8 אישומים שונים.
באישום האחרון בכתב האישום השני הורשעה המערערת בעבירה של הפרת הוראה חוקית, כאשר עבירה זו בוצעה, נוכח תנאי השחרור שהוטלו עליה במסגרת כתב האישום הראשון, שם חוייבה להיות בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא. חרף זאת, יצאה המערערת פעמים רבות מביתה, בין היתר כדי לבצע את העבירות נשוא כתב האישום השני.

סך הכל בכתב האישום השני, הורשעה המערערת ב-6 עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, ב-4 עבירות של התחזות כעורכת דין לפי סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961, ב-3 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, ב-3 עבירות של שימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק העונשין ובעבירה אחת של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

3.     בנימוקי הערעור ובטיעוניה בפנינו, טענה ב"כ המערערת, עו"ד ז'ולסון, כי בימ"ש השלום החמיר עם המערערת יתר על המידה. לדבריה, נימוקיו ומסקנותיו של בימ"ש השלום, אשר הובילו אותו להחמיר בעונש, מוטעים שכן לא ניתן משקל מספיק לכך, שהמערערת חסכה זמן שיפוטי יקר בהודאתה בעובדות כתבי האישום ולכך שקיבלה אחריות מלאה על מעשיה. בנוסף טענה ב"כ המערערת, כי בימ"ש השלום לא נתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות של המערערת ולעומת זאת, העניק משקל יתר לעברה.
     ב"כ המערערת הדגישה, כי למערערת 4 ילדים צעירים, ביניהם ילד בן 8 הסובל מבעיה התפתחותית ונמצא בפנימיה ושתי ילדות קטנות בנות 4 ו-6 הנמצאות במסגרת של אומנה פתוחה וזקוקות לקשר משמעותי עם אמן.
בנסיבות אלה, ביקשה ב"כ המערערת להושיט יד לאופק הטיפולי, כך שיתאפשר למערערת לשקם את משפחתה.
     
לעומתה, ביקשה ב"כ המדינה, לדחות את הערעור מנימוקי בימ"ש השלום בגזר דינו.

4.     במסגרת הטיעונים בפנינו, ביקשה ב"כ המערערת לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניין מרשתה, ואכן, נוכח חומרת העבירות ולאור הנסיבות של המערערת, כפי שאלה באו לידי ביטוי בדברי בא כוחה, הורנו לשרות המבחן להגיש על המערערת תסקיר. יש לציין, כי בימ"ש השלום לא הורה על הגשת תסקיר בעניינה של המערערת במסגרת כתב האישום השני, אך במסגרת כתב האישום הראשון הוגשו מספר תסקירים.

     בתסקיר שהוגש לעיוננו, ואף מהתסקירים שהוגשו לבימ"ש השלום למדנו, כי המערערת כיום כבת 38, גרושה ואם ל-4 ילדים. בטרם מעצרה התגוררה עם מי שהיה בעלה בעבר, לו נישאה מחדש. בשנת 1988 נישאה המערערת לראשונה לאבי בתה הבכורה, ממנו התגרשה כשנה לאחר מכן. לאבי ילדיה הצעירים, נישאה המערערת, לטענתה, יותר מפעם אחת.

     שרות המבחן התרשם, כי המערערת בעלת אינטלגנציה ממוצעת, כאשר בתחילת הקשר עמה הוא חש חוסר אמינות בדבריה ובהתנהגותה. היא נהגה לטשטש פרטים אודות מעשיה בשיחות עם קצין המבחן ולהשליך את הרקע למעורבותה בפליליים על גורמים חיצוניים, כגון קשיים כלכליים.

     בתסקריו מתיחס שרות המבחן לבעיות של ילדי המערערת, במיוחד לבנה הצעיר שהיום הוא כבן 10 ולכל נסיבותיה האישיות הנוספות.

     בתסקיר המשלים שהוגש לעיוננו צויין, כי במעצרה עד כה, ערכה המערערת חשבון נפש והגיעה לתובנות ביחס למשמעות החמורה של העבירות שביצעה. היא ציינה בפני שירות המבחן, כי הפיקה לקחים מתאימים, ולדבריה, היא חוששת מהתפרקות משפחתה הגרעינית נוכח מאסרה הארוך. היא הביעה רצון לפתוח דף חדש ונורמטיבי בחייה, לטובת התא המשפחתי, בעלה וילדיה הקטנים.

     יחד עם זאת, המערערת נפסלה על ידי וועדת השיקום מלהשתלב באגף שיקומי בבית הסוהר וזאת נוכח התנהגותה המאופיינת במניפולטיביות ותובעניות. העובדת הסוציאלית המטפלת במערערת בכלא, הוסיפה וציינה בפני קצינת המבחן, כי המערערת מצוייה כיום בראשיתו של תהליך טיפולי וטרם ניתן לקבוע אם אכן עברה תהליך של שיקום משמעותי.
התסקיר גם מפרט את מצבם של בעלה וילדיה הקטנים של המערערת ואת המחירים שהם משלמים עקב מאסרה של האם. העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחתה של המערערת סברה, בשיחתה עם קצינת המבחן, כי חזרתה של המערערת לביתה יהיה גורם מייצב עבור בנותיה, אשר חוסר היציבות בחייהן, פוגע בהן.
     
בסיום תסקירו ציין שרות המבחן, כי התלבט רבות בייחס להמלצה, מחד, נוכח חומרת העבירות ותכיפות ביצוען והחשש שמא הקלה בעונש תתפרש כצמצום האחריות של המערערת למעשיה; מאידך, נוכח תפקודה התקין כיום של המערערת והערכות העובדים הסוציאלים הן בנוגע אליה והן בנוגע לבני משפחתה. בסופו של דבר, המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב את האפשרות להקל במידת מה, בעונשה של המערערת כדרך לעודדה להעלות את חייה ואת חיי משפחתה על פסים של שיקום.

5.     אין ספק, כי מעשיה של המערערת חמורים ביותר. היא הודתה בשורה ארוכה של עבירות שביצעה על פני שנים ארוכות. חלק מהעבירות בוצעו תוך כדי טיפול במסגרת שרות המבחן והמתנה לגזר דין בסדרה הראשונה של העבירות שביצעה. המערערת הפילה ברשתה עשרות קורבנות תמימים ושלשלה לכיסה אלפי שקלים על חשבונם, תוך שהיא מבצעת את העבירות בתחכום ובתעוזה רבה.
     זאת ועוד, המערערת פגעה אף במערכת המשפט כאשר הציגה את עצמה כעורכת דין, ובאחת הפעמים אף הציגה עצמה כבת של שופט.
לא מדובר במעידה חד פעמית ולא מדובר בטעות של רגע. אלא, בתקופה ארוכה ובעשרות מקרים.
למערערת גם הרשעות קודמות. הראשונה עוד משנת 1984, עת היתה נערה וזאת בגין עבירות גניבה, זיוף ומרמה. לאחר מכן, הורשעה המערערת בשנת 1990, שוב בגין עבירות מרמה שונות והתחזות לאחר (19 תיקים שונים) ונדונה ל-18 חודשי מאסר בפועל. גם בשנת 1991 נדונה המערערת ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ואף זאת בגין עבירות רכוש והונאה שונות, כאשר נקבע שעונש המאסר ירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל עליה כאמור לעיל. בשנת 2001, הורשעה המערערת שוב בגין עבירה של הונאה בכרטיס חיוב ונדונה לעונשים של קנס ומאסר על תנאי.

עוד יש לציין, כי העבירות שביצעה המערערת בעברה החלו בשנת 1984 ולא הסתיימו עד היום, כאשר מדובר בשורה ארוכה ביותר של עבירות פליליות, רובן דומות במהותן.

אין ספק, כי המערערת הפכה את המרמה, ההונאה, הזיוף וההתחזות לדרך חיים. המערערת ביצעה את העבירות, כאשר עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים ריחף מעלה ראשה ולא היה בו כדי להרתיע אותה מביצוע העבירות, כן ביצעה את העבירות הפליליות נשוא כתב האישום השני, כאשר היא היתה אמורה להיות במעצר בית במסגרת כתב האישום הראשון וכאשר היא ממתינה לתסקיר ומבקשת להתחשב בה ולאפשר לה לפתוח בדף חדש ולהתחיל בהליך שיקום. אין זאת אלא שכל אלה מצביעים על כך, שאין על המערערת מורא הדין.

חומרת המעשים וההיקף הכספי העצום של טובת ההנאה שצמחה למערערת ממעשיה הפליליים, חייבו את ביהמ"ש להטיל עליה ענישה מחמירה כדי להגן על הציבור מפניה. ואכן, העונש שהוטל על ידי בימ"ש השלום איננו קל, אך איננו גם חמור במידה כזו אשר תצדיק את התערבותנו.
בימ"ש השלום שקל את כל הנסיבות, הן הנסיבות האישיות של המערערת, הן מצבה המשפחתי והן את טובת הציבור ובסופו של דבר איזן בין כל השיקולים ודן את המערערת, כאמור, לעונש מאסר בפועל של 39 חודשים, ואף הפעיל במצטבר את עונש המאסר על תנאי בן שלושת החודשים שהיה תלוי ועומד כנגדה.

עונש זה, כאמור, אינו חמור במידה המצדיק את התערבותנו, נוכח מעשיה החמורים של המערערת, ולכן לו דעתי היתה נשמעת, היה מקום לדחות את הערעור.


                                        



                                        ר. יפה-כ"ץ, שופטת
הנשיא י. פלפל, אב"ד:
אני מסכים                                   

                                          הנשיא י. פלפל

השופט נ. הנדל:
אני מסכים                                   

                                    השופט נ. הנדל


אשר על כן, הוחלט כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון