הצתת קטנוע

בית המשפט ציין כי עבירות הצתה הינן חמורות לא רק בשל הנזק הנגרם לרכוש, אלא בעיקר בשל הסיכון הכרוך בהן לחיי אדם, אף אם הכוונה היתה להזיק לרכוש בלבד. הצתת הקטנוע בשטח ביתו של המתלונן יכלה להתפשט ולהגיע עד לבית המגורים או לבתים שכנים ולהזיק לשוכניהם. עירנותם של בני הבית היא שמנעה מהאש שאחזה בקטנוע להתפשט ולגרום לנזקים חמורים יותר. להלן גזר דין בנושא הצתת קטנוע: גזר דין 1. הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות נשוא כתב אישום מתוקן שענינן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל ועבירה של שידול להצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 30 לחוק הנ"ל. על פי כתב האישום המתוקן, לנאשמת היה קשר רומנטי עם המתלונן. במהלך הקשר הלוותה הנאשמת למתלונן 5,000 ₪ והוסכם כי הסכום יוחזר לה בתשלומים של 250 ₪ לחודש. בתחילת חודש מאי 2006 החליטו השניים להיפרד. ביום 10.5.06 בשעות אחר הצהריים התקשרה הנאשמת למתלונן ואיימה עליו שתפגע בו באמרה שמבינה היא שאין הוא רוצה לסיים יפה ודרשה את מלוא ההלוואה באופן מיידי. הנאשמת שבה והתקשרה למתלונן בשעות הערב ודרשה לקבל את ההלוואה אך נענתה שאין למתלונן הכסף. לאחר השיחה, הגיעה הנאשמת לביתו של המתלונן והוסכם ביניהם כי החוב יוחזר לה בתשלומים של 500 ₪ לחודש החל מחודש יוני 2006. במהלך השיחה, לאור ויכוח שהתגלה בין הצדדים, התבקשה הנאשמת לעזוב את המקום. היא כעסה ואמרה למתלונן כי כעת יכיר את הצד הרע שלה. היא התקשרה לג'אמל ג'ילאוי וביקשה ממנו שיגיע לאשקלון ויסייע לה לפגוע במתלונן. באותו ערב נופצה שמשת חלון ברכבה של הנאשמת וזו חשדה במתלונן כי הוא זה שניפץ השמשה. על רקע זה הנאשמת וג'ילאוי קשרו קשר להצית קטנוע מ.ר 7564710 השייך לאילן חטב, אשר חנה בחניית בית המתלונן. הנאשמת נסעה עם ג'ילאווי לבית המתלונן והצביעה בפניו על הבית. בסמוך לאחר מכן, החזיר ג'ילאווי את הנאשמת לביתה, שב למקום מגוריו של המתלונן והצית את הקטנוע שחנה בחניית הבית. המתלונן ובעלי הבית יצאו וכיבו האש אך כתוצאה מההצתה, נשרף גוף הקטנוע כמעט כליל. למחרת בבוקר, התקשרה הנאשמת למתלונן, הודיעה לו כי הקטנוע נשרף, ואיימה כי אם יתקרב לרכבה "יקבל פי שש". הוסיפה כי לה יש ביטוח שמשות אך לו אין ביטוח חיים. 2. באת-כוח המאשימה בטיעוניה לעונש הדגישה את חומרת המעשים המיוחסים לנאשמת, אשר גרמו לנזקים לרכוש ואף יצרו סיכון לחיי אדם, כאשר שדלה אחר לבצע עבורה את העבירה. לדידה, יש להתייחס בחומרה לעובדה, כי אף לאחר שחלפה שנה מקרות המעשים נשוא כתב האישום, טרם לקחה הנאשמת אחריות על מעשיה, כעולה מתסקיר שירות המבחן. על כן, עותרת היא להשתת עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לבעל הרכב. סנגורה של הנאשמת הדגיש את היות הנאשמת צעירה נורמטיבית ללא עבר פלילי, כאשר לדידו, עצם הרשעתה בעבירות המיוחסות לה, פיטוריה משירות הקבע בצה"ל, מעצר הבית בו שהתה במשך שנה וקיום ההליכים המשפטיים נגדה, מהווים עבורה גורם מרתיע. על כן, מבקש הוא לאמץ את המלצת שירות המבחן להעמיד את הנאשמת תחת פיקוח שירות המבחן למשך שנה. 3. הנאשמת, צעירה כבת 23, רווקה, בת למשפחה נורמטיבית, ללא עבר פלילי. שרתה שירות צבאי מלא ושירות קבע עד לביצוע העבירה, בתפקיד בטחוני רגיש. משירות הקבע פוטרה עקב מעצרה. שירות המבחן בתסקיר מיום 16.10.06 התרשם כי הנאשמת היא בעלת יכולת קוגנטיבית מילולית ותפקודית טובה אך לאור אירועים בחייה היא מופנמת רגשית. היא ביטאה צער על התנהגותה בביצוע העבירה נשוא כתב האישום. לדבריה התקשתה לקבל החלטת המתלונן להיפרד ממנה, רצתה לבחון את הסיבה להחלטה הפתאומית לפרידה ולקבל ממנו גם את הכסף שהלוותה לו. היא מבינה שהתנהגותה היתה אימפולסיבית וההליכים המשפטיים העבירו לה מסר מרתיע. לאור הקונפליקטים בהתנהגותה המליץ שירות המבחן לנאשמת להעזר בעזרה מקצועית של פסיכולוג ולדחות את מתן גזר הדין. בתסקיר משלים מיום 4.3.07 ציין שירות המבחן כי הנאשמת מודעת לכך שבמצבי לחץ מגיבה היא באימפולסיביות בלי לשקול לעומק את תוצאות מעשיה. בקשר שלה עם שירות המבחן חלה התפתחות ופתיחות. שירות המבחן ציין כי הנאשמת מביעה צער על הסתבכותה אך עדיין מתקשה להודות ולקחת אחריות מלאה לביצוע העבירות. שירות המבחן ביקש לדחות הדיון שוב כדי לשלב הנאשמת בניסיון טיפולי. בתסקיר משלים מיום 9.5.07 ציין שירות המבחן כי הנאשמת עדיין מתמודדת עם ההליך של גיבוש זהות עצמית ובעקבות ההליכים המשפטיים החלה להכיר שמתקשה להתמודד עם סוגיות שונות בחייה. הנאשמת שולבה בקבוצה טיפולית ובמפגשים שיתפה פעולה עם שירות המבחן. גם במפגשים אלה באה לידי ביטוי היותה נתונה בעומס רגשי. שירות המבחן העריך כי הנאשמת זקוקה להמשך קשר עם גורם טיפולי שילווה אותה בהתמודדות עם קשייה ומכאן ההמלצה להעמידה בפיקוח שירות המבחן. 5. בדיון שהתקיים ביום 14.5.07, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בו יתייחס לשאלה האם הנאשמת לוקחת אחריות על מעשיה. בתסקיר משלים מיום 27.5.07 התרשם שירות המבחן כי הנאשמת מבינה את חומרת מעשיה ומזהה באופן עקרוני כי קיימות אלטרנטיבות להתנהגותה. המצוקה שחוותה טרם ביצוע העבירה ובעקבותיה גרמה לה לבחינה ביקורתית של התנהגותה אך טרם השלימה את בירור תהליך תגובתה שכן מדובר בהליך מורכב מבחינה רגשית וקוגנטיבית. להערכת שירות המבחן ההליך הטיפולי ההדרגתי בו היא משולבת ומשתפת פעולה עשוי לסייע לה לזהות את בחירותיה ולעודד אותה למצוא אלטרנטיבות מתאימות להתמודדות במצבי לחץ. עוד ציין שירות המבחן, כי הנאשמת מתייחסת ברצינות למעשיה, מכירה בחומרתם, מוכנה לשלם את המחיר בגינם ונמצאת בעיצומו של תהליך. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן להעמיד הנאשמת בפיקוחו למשך שנה, בכפוף להמשך השתתפותה בקבוצה טיפולית והמשך הקשר הטיפולי עם הפסיכיאטר המטפל בה. 6. מבצע ההצתה, ג'מאל ג'לאוי, הורשע על ידי כב' השופט אברהם יעקב בבית משפט זה ב-ת.פ. 8146/06, בעבירה של הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. בהתאם להסדר טיעון, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. בית המשפט השית עליו מאסר בפועל לתקופה של 24 חדשים, הופעל מאסר מותנה של 8 חדשים לריצוי באופן מצטבר וכן הופעל מאסר מותנה של 6 חדשים לריצוי באופן חופף. סך הכל נגזרו על ג'ילוואי 32 חדשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, הוטל על ג'ילאווי מאסר על תנאי של 8 חדשים, שלא יבצע כל עבירה מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו. שונה מצבה של הנאשמת מזה של ג'ילאוי שלמרות גילו הצעיר, טרם מלאו לו 20 שנה, כבר צבר לחובתו 4 רישומים פליליים, בגין עבירות של תקיפת שוטר, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, פציעה, איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב. מתוכם 3 הסתיימו בהרשעה. את העבירה המיוחסת לו במקרה דנן, ביצע ג'ילאווי כחודש וחצי לאחר ששוחרר מבית הסוהר, וזאת כאשר תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים בני 6 ו-8 חדשים. 7. אין ספק כי מעשיה של הנאשמת חמורים ועל כך אף סנגורה אינו חולק. היא פעלה באופן אימפולסיבי, משלא באה על סיפוקה ונדחתה על ידי בן זוגה, וכל שחשבה עליו היה מעשה נקמה, מעשה אשר על השלכותיו הקשות לא נתנה הדעת. אף שהנאשמת לא השתתפה בפועל בפעולת ההצתה, היתה היא הרוח החיה מאחורי המעשה והיוזמת כיוון שלמבצע עצמו לא היה כל קשר למתלונן ובכך אין להקל ראש. עבירות הצתה הינן חמורות לא רק בשל הנזק הנגרם לרכוש, אלא בעיקר בשל הסיכון הכרוך בהן לחיי אדם, אף אם הכוונה היתה להזיק לרכוש בלבד. הצתת הקטנוע בשטח ביתו של המתלונן יכלה להתפשט ולהגיע עד לבית המגורים או לבתים שכנים ולהזיק לשוכניהם. עירנותם של בני הבית היא שמנעה מהאש שאחזה בקטנוע להתפשט ולגרום לנזקים חמורים יותר. גם המחוקק אמר דברו בעניין עבירת השידול, אשר אינה מובחנת, לעניין הענישה, מן העבירה העיקרית. 8. בחינת הליך בו החלה הנאשמת במסגרת שירות המבחן מעידה על התקדמותה ועל רצונה להיטיב את מצבה, על ידי השתתפותה בקבוצה טיפולית לנשים, שיתוף פעולה שלה בשיחות האישיות עם קצינת המבחן ופתיחותה ההדרגתית. בנוסף, קיבלה הנאשמת את המלצת שירות המבחן ופנתה לפסיכיאטר במסגרת קופת חולים, והינה מצויה בהליך המשלב שיחות טיפוליות וטיפול תרופתי. בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של נאשם הרי שההתייחסות לעולם פרטנית היא. בעת גזר הדין, יש להביא בחשבון מצד אחד את אלמנט הגמול ומנגד את אלמנט השיקום. אלמנט הגמול אומר שכל עבריין צריך לשאת בעונש על העבירה שביצע, אך לא ניתן להתעלם מאלמנט השיקום שכן משמעות השיקום החזרת העבריין לחברה נורמטיבית ואם השיקום מצליח, הרי נהנה מכך לא רק העבריין עצמו אלא החברה בכלל. במקרה שבפני, לאור הודאתה של הנאשמת והחסכון בזמנו של ביהמ"ש, עברה הנקי, גילה הצעיר, שירותה בצה"ל ועצם הפגיעה בפרנסתה, שכן, כאמור, פוטרה משירות קבע בצה"ל, ניתן לשלב בין אלמנט הגמול לאלמנט השיקום, שכן מצוייה היא בעיצומו של הליך שיקומי בסיוע שירות המבחן ופסיכיאטר ואם יצליח טיפול זה, הרי תזכה בכך הנאשמת אך תתברך בכך גם החברה כולה. 9. בנסיבות אלה אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: א. 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, היה והנאשמת תמצא מתאימה לכך. הממונה על עבודות השירות יגיש חוות דעת עד ליום 5.8.07. ב. 8 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור עבירה בה הורשעה. ג. הנאשמת תפצה את אילן חטב (עד תביעה 8), בעל הקטנוע בסכום של 3,500 ₪. ד. הנאשמת תהיה בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה וחלק מתנאי הפיקוח השתתפותה בקבוצה טיפולית בשירות המבחן ושמירת הקשר עם הפסיכיאטר המטפל בה. ה. קובעת לדיון לגבי אופן ריצוי העונש לאחר קבלת חוו"ד הממונה על עבודות השירות ליום 6.8.07 שעה 13:00. שריפההצתהקטנוע