הסעת שוהים בלתי חוקיים

העבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים הנן חמורות, זאת בשל הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, בתקופה שהמדינה חשופה לביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב השוהים הבלתי חוקיים בתחומי המדינה את אלה שזוממים לבצע פיגועים, ומהאפשרות שהעבירות האמורות אף תסייענה - במודע ואף שלא ביודעין - לביצוע פיגועים. על-רקע זה נפסק, כי העונש הראוי וההולם בגין העבירות דנן, הנו, ככלל, מאסר בפועל, בין לריצוי של ממש ובין בדרך של עבודות שירות, אם כי תתכנה נסיבות חריגות העשויות לשלול את הטלתו, ואלו תיבחנה על-פי עקרון הענישה האינדיבידואלית.

להלן פסק דין בנושא הסעת שוהים בלתי חוקיים:

פסק-דין

1.     לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום (כב' סגנית הנשיא ש' דותן) בת"פ 1130/05, מיום 5.3.08, לפיו נגזר דינו של המשיב ל-45 ימי מאסר על תנאי ולקנס בסך 1500 ₪, זאת בגין הרשעתו, על-יסוד הודאתו, בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין - לפי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.     על-פי עובדות כתב-האישום, העומדות ביסוד ההרשעה, הסיע המשיב ביום 14.10.05 בשעה 17:00, בדרך חברון וברח' הרוזמרין בירושלים, ברכבו מסוג פורד טרנזיט, תושב זר שהה בישראל שלא כדין. הוא אסף את התושב הזר באזור שער שכם והסיעו לכיוון מחסום "קו התפר" בפאתי בית-לחם. בתשובתו לאישום, הודה המשיב בעובדות כתב-האישום. הוא הוסיף וטען, כי הסיע ברכבו לכיוון מחסום בית-לחם קבוצת אנשים לאחר תפילת הרמדאן, זאת ללא תמורה כספית, וכי התושב הזר הנ"ל, התלווה לאמו המבוגרת, אחת מהנוסעות.
     
3.     המשיב, הנו תושב ירושלים בן 44, נשוי ואב לארבעה ילדים. אין לחובתו הרשעות קודמות. לדבריו, הוא עובד כפועל בעבודות גינון וניקיון בחברה קדישא, מזה כחמש שנים, ואת ההסעה הנדונה ביצע בתקופת הרמדאן כמחווה לנוסעים, זאת ללא תמורה כספית. הוא אישר, כי ידע שהנוסעים הנם תושבי השטחים, וכי כשל בכך שסבר שלנוסע הנ"ל יש אישור שהייה בישראל, מבלי שבדק זאת.

4.     בפרשת גזר-הדין, לפני הערכאה הדיונית, עתרה המאשימה לעונש של מאסר בפועל, ואולם, בשל העובדה שמדובר בהסעה ללא תמורה כספית אל מחוץ לירושלים, סברה המאשימה כי די בהטלת מאסר בעבודות שירות, בצד מאסר על-תנאי. ב"כ המשיב ביקש מבית-משפט קמא להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס, זאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, בכך שמדובר במעידה פלילית ראשונה ויחידה של המשיב, וכן בעובדה שרכבו של המשיב הושבת מנסיעה לפרק זמן של 30 יום, על-פי הוראת קצין משטרה.

5.     בית-משפט קמא החליט, בגזר-דינו, להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס, זאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, ובעובדה שהמשיב נעדר הרשעות קודמות.

6.     בערעורה, טוענת המדינה, כי גזר-דינו של בית-משפט קמא חורג מאמות המידה העונשיות, כפי שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון, לפיהן בעבירות הנדונות העונש הראוי הנו, ככלל, מאסר בפועל. לשיטתה, נסיבות המקרה שלפנינו, שבהן הסיע המשיב תושב זר שאינו מוכר לו, מצדיקות הטלת מאסר, ולו בעבודות שירות, ואין מדובר במקרה חריג שבו ניתן להסתפק במאסר על-תנאי וקנס בלבד.

7.     ב"כ המשיב גורס, כי אין עילה להתערבות בגזר-דינו של בית-משפט קמא, אשר לטעמו הולם את אמות המידה העונשיות שהותוו בפסיקה. לגירסתו, העונש מתיישב עם עקרון הענישה האינדיבידואלית, זאת נוכח נסיבותיו האישיות של המשיב ונסיבות ביצוע העבירה. הוא הוסיף וטען, כי בנסיבות דומות, של הסעה לכיוון מחסום "קו התפר", הוטלו על-ידי בית-המשפט השלום בירושלים עונשי מאסר על-תנאי וקנס בלבד, ובית משפט זה דחה ערעורים על קולת העונש שהוגשו על-ידי המדינה. לעניין זה הפנה ב"כ המשיב, בין-השאר, לפסקי-דין שניתנו לאחרונה בבית-משפט זה - בהרכבים אחרים - בע"פ (י-ם) 40677/07 מדינת ישראל נ' סימני (ניתן ביום 12.2.08); בע"פ (י-ם) 2119/08 מדינת ישראל נ' נסר (ניתן ביום 20.5.08); ובע"פ (י-ם) 2116/08 מדינת ישראל נ' תלחאמי (ניתן ביום 29.4.08).

8.     לאחר ששקלנו טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, באופן שיתווסף לגזר-הדין רכיב של מאסר בפועל, לתקופה קצרה, לריצוי בעבודות שירות.

9.     על מדיניות הענישה בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים בישראל, עמדנו, לא אחת, בפסקי-הדין שיצאו מלפנינו, לרבות בפסק-הדין שניתן על-ידי שניים מחברי הרכב זה (סגן הנשיא צ' סגל והשופט י' נועם), בע"פ (י-ם) 30734/06 מדינת ישראל נ' חסונה (ניתן ביום 11.2.07), שנסיבותיו היו דומות למקרה דנן, קרי - הסעת תושב זר לכיוון "קו התפר", ללא תמורה כספית. באותו מקרה, הושת על הנאשם בערכאה הדיונית עונש של מאסר על-תנאי וקנס, ובגדרו של הערעור נתווסף לגזר הדין רכיב של 30 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. אין לנו אלא לחזור להלן על עיקרי הדברים שהושמעו בפסק-הדין בע"פ (י-ם) 30734/06.

10.     העבירות של הסעת תושב זר ללא היתר, כמו אלו של העסקת תושב זר ללא היתר, הנן חמורות, זאת בשל הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, בתקופה שהמדינה חשופה לביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב השוהים הבלתי חוקיים בתחומי המדינה את אלה שזוממים לבצע פיגועים, ומהאפשרות שהעבירות האמורות אף תסייענה - במודע ואף שלא ביודעין - לביצוע פיגועים. על-רקע זה נפסק, כי העונש הראוי וההולם בגין העבירות דנן, הנו, ככלל, מאסר בפועל, בין לריצוי של ממש ובין בדרך של עבודות שירות, אם כי תתכנה נסיבות חריגות העשויות לשלול את הטלתו, ואלו תיבחנה על-פי עקרון הענישה האינדיבידואלית. עקרונות הענישה המחמירה הותוו לראשונה ברע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 679. בפסיקה מאוחרת הובהר, הן ברע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.2.06), והן ברע"פ 6217/05 חג'אג' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.06), כי עדיין לא בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה, ברוח הלכת חטיב, וכי יישומה של מדיניות זו יעשה על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. במסגרת החלת עקרון הענישה האינדיבידואלית, הסתפק בית-המשפט העליון, בחלק מן המקרים שנדונו בפסק-הדין בעניין אבו סאלם (רע"פ 3674/04), בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, ובמקצת מן המקרים שנדונו בפסק-הדין בפרשת חג'אג (רע"פ 6217/05), אף בהשתת מאסר מותנה וקנס בלבד, זאת בנסיבות חריגות שהצדיקו סטייה מן הכלל האמור. בית-משפט העליון חזר על תכלית הענישה בעבירות דנן, בהדגישו כי אחת ממטרות הענישה בעבירות דנן היא ההרתעה, בצד החובה של המדינה להעניק הגנה לאזרחיה מול סיכוני הטרור (רע"פ 3884/06 עספור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.1.07)).

11.     בהתייחס להסעת תושבים זרים לכיוון "קו התפר", כבר צוין בפסקי-דין שיצאו בבית-משפט זה, כי כיוון הנסיעה הנו אחד מהפרמטרים בשיקולי הענישה, מבחינת פוטנציאל הסיכון; ואולם, גם הסעת שוהה בלתי חוקי לכיוון שטחי יהודה ושומרון הנה חמורה, שכן היא תורמת לתופעה של ריבוי שוהים בלתי חוקיים בישראל, ומגבירה את הקושי של גורמי אכיפת החוק לאתר מבין השוהים את אלו הזוממים לבצע פיגועי טרור (ע"פ (י-ם) 30243/06 מדינת ישראל נ' יהודה כהן (ניתן ביום 19.7.06)).

12.     לא מצאנו, כי במקרה דנן קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר בפועל. כבר נפסק, לא אחת, כי הודאה באשמה והעדר עבר פלילי אינם מצדיקים, כשלעצמם, סטייה ממדיניות הענישה שהותוותה בפסיקה בעבירות דנן, עד כדי הימנעות מהטלת מאסר בפועל; ובמרבית פסקי-הדין שבהם הושתו מאסרים, בין לריצוי בפועל ובין בעבודות שירות, מדובר היה בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות. הירידה בהיקף הפיגועים, אף היא אינה מצדיקה הקלה כה משמעותית בענישה בדרך שבה נקט בית-משפט קמא. בית-המשפט העליון ציין, לא פעם, כי מדיניות הענישה המחמירה נותרה בעינה, גם בתקופה שבה לשמחת הכל אומנם ירד היקף פיגועי הטרור, אך הסיכון הממשי להתרחשותם טרם הופג (רע"פ 3674/04 בעניין אבו סאלם, לעיל; רע"פ 6217/05 בעניין חג'אג', לעיל; ורע"פ 8487/05 סלוואדי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.9.05)).

סבורים אנו, כי בדומה לנסיבותיו של המקרה בע"פ (י-ם) 30734/06, שאוזכר לעיל, נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן קרובות ל"ליבת הסיכון" הביטחוני, שבעטייה הותוותה מדיניות הענישה המחמירה בעבירות דנן, ולו מן הטעם שהמשיב הסיע במכוניתו תושב שטחים שלא היה מוכר לו.

13.     נוכח שיקולי הענישה שהותוו בפסיקה, ובהעדר נסיבות חריגות יוצאות דופן המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר, סבורים אנו, כי עונש של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות הנו העונש הראוי וההולם בעניינו של המשיב, וכי הסתפקות במאסר מותנה עלולה להחטיא את מטרות הענישה, ובפרט את אלו הנוגעות להרתעה האפקטיבית הנדרשת - האינדיבידואלית והכללית.

14.     ערים אנו לכך, כי במספר פסקי-דין שניתנו לאחרונה בבית-משפט זה, במותבים אחרים, שהוגשו לעיוננו, נדחו ערעורי המדינה כנגד קולת העונש, במקרים שבהם הסתפק בית-משפט השלום בהטלת מאסר על-תנאי וקנס בגין עבירה של הסעת תושב זר שלא כחוק. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את עמדתנו, שצוינה לעיל, אשר הובעה בעבר בשורה של פסקי-דין, שקדמו לפסקי הדין האחרונים. מכל מקום, כל מקרה ונסיבותיו. במקרה דנן, לא היתה לטעמנו הצדקה לסטות מהמדיניות העונשית שהותוותה בפסיקת בית המשפט העליון, ולהימנע מהטלת מאסר, ולו לריצוי בעבודות שירות לתקופה קצרה.

15.     על יסוד האמור לעיל, מתקבל ערעור המדינה, במובן זה שלגזר-דינו של בית-משפט קמא יתווסף רכיב של חודש מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות.

16.     בהתאם לחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות, מיום 1.7.08, תבוצענה עבודות שירות ב"בית באיר" בירושלים, החל מיום 27.8.08. במועד האמור יתייצב המשיב בשעה 10:00 במפקדת מחוז דרום של שירות בתי-הסוהר ליד כלא באר שבע, לשם קליטה והצבה.
     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול צו גירוש

  2. מניעת הרחקה מהארץ

  3. הכרה כאזרח אריתראי

  4. אישור שהייה בישראל

  5. גירוש עובד זר שיכור

  6. זכויות בת זוג של פליט

  7. ויזת פליט - עורך דין

  8. פליטים מניגריה בישראל

  9. הגנה קבוצתית חוף השנהב

  10. זכויות מסתננים מניגריה

  11. הסעת שוהים בלתי חוקיים

  12. דחיית בקשה למקלט מדיני

  13. זכויות עובדים אריתראים

  14. פליטים מאתיופיה בישראל

  15. שהייה בלתי חוקית בישראל

  16. זכויות עובד אריתראי במסעדה

  17. זכויות סוציאליות לפליטים

  18. פליטים מחוף השנהב בישראל

  19. שחרור ממתקן כליאה בנתב''ג

  20. גירוש מסתננים מגבול מצרים

  21. אישור מיוחד לכניסה לישראל

  22. סכנת חיים עקב גירוש מהארץ

  23. מסורבי כניסה לישראל בנתב''ג

  24. דחיית בקשה למעמד פליט בישראל

  25. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

  26. הסתננות לישראל דרך גבול מצרים

  27. עתירה מנהלית להכיר כפליט מניגריה

  28. עבירות תעבורה של שוהה בלתי חוקי

  29. שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים

  30. גירוש עובד זר שהתחתן עם ישראלית

  31. תקנות הכניסה לישראל, תשל''ד-1974

  32. קבלת מעמד פליט בישראל - הכרה כפליט

  33. מעצר שוהה בלתי חוקי עד תום ההליכים

  34. צו הכניסה לישראל (פטור), תשט"ז-1956

  35. זיהוי על ידי נציגת יחידת המסתננים באלמ"ר

  36. עתירה מנהלית בקשת העותרת להכיר בה כפליטה

  37. בסיום התשאול נקבע, כי העותר זוהה כאתיופי

  38. עתירה נגד גירוש שוהים בלתי חוקיים בישראל

  39. המלחמה בין אריתראה לאתיופיה פרצה בשנת 1998

  40. גירוש עובד ישראלי בחו''ל ע''י משטרת ההגירה

  41. מדיניות אי ההרחקה הנוהגת באשר ליוצאי אריתראה

  42. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול), התשמ"ז-1987

  43. פניה לנציבות האו"ם ולאחר תשאול של נתין אריתראי

  44. עתירה מנהלית בקשת העותר להעניק לו מעמד של פליט

  45. חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954

  46. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ג-2002

  47. הוכחת נתינות של מדינה בלי לדעת את השפהשל אותה מדינה

  48. העותר אינו אריתראי אלא שמירב הזיקות שלו הן לאתיופיה

  49. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ז-2007

  50. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ח 2007

  51. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ד-2003

  52. צו הכניסה לישראל (פטור נציגי מדינות חוץ), התשמ"ח-1988

  53. טענת מסתנן לישראל בראיון זיהוי שהוא משתייך לשבט טגריניה

  54. עתירה נגד החלטת משרד הפנים הדוחה בקשה למעמד פליט בישראל

  55. צו הכניסה לישראל (תקנות גבול) (מעבר נבטים), התשס"ט-2009

  56. נערך לו ראיון על ידי האו"ם שבסיומו נקבע שהעותר אינו סודני

  57. מסתנן לישראל טען כי הוא אריתראי אולם, התברר שנולד באתיופיה

  58. חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), התשנ"ו-1996

  59. תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ''ו-1985

  60. עתירה לקבלת מקלט מדיני בישראל - נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני

  61. לטענת העותר, הוא נולד באריתריאה אך את מרבית שנותיו חי באתיופיה

  62. הוכחת זיקה למדינה ברמה המקובלת במשפט הפלילי, מעבר לכל ספק סביר

  63. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול) (חידוש מעבר צופר), התשנ"ז-1997

  64. תקנות מס הכנסה (קביעת דין פליט ויטנאם כדין עולה), תשמ''א-1980

  65. עתירה נגד החלטה שלא להכיר בעותר כנתין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

  66. האם ניתן לדחות בקשת מקלט מכוח אמנת הפליטים על הסף על סמך ראיון בסיסי ?

  67. קביעה כי מבקשת המקלט היא אתיופית ולא אריתראית ואינה זכאית למקלט בישראל

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון