דקירה בבטן עם סכין

להלן גזר דין בנושא דקירה בבטן עם סכין: גזר דין הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות - דקר בסכין מטבח את המתלונן בבטנו. המתלונן, עובד זר מהודו, טיפל בסבו המבוגר והמוגבל של הנאשם. המתלונן והנאשם התגוררו בבית הסב יחד עם בני משפחה נוספים. ביום 9/4/06 ,בשעות הצהריים, נפגשו השניים במטבח הבית ופרץ ביניהם ויכוח בעקבות הערותיו של הנאשם על ריח התבשילים שהכין המתלונן. הנאשם הוציא סכין מאחת המגירות, דקר את המתלונן בבטנו וגרם לו לפצע לא עמוק באורך של כ- 3 ס"מ. הנאשם ברח מהמקום והסגיר עצמו למשטרה לאחר כשבוע. הנאשם כפר, טען להגנה עצמית מפני המתלונן וטענותיו נדחו כבלתי אמינות. הנאשם הינו יליד 1988 נעדר עבר פלילי. בעת ביצוע העבירה היה כבן 18 והופנה לאחר הרשעתו לקבלת תסקיר שרות מבחן. התסקיר סיים 11 שנות לימוד בבי"ס אקסטרני עם בגרות חלקית, לא גויס לצבא, לדבריו, על רקע מעורבותו בתיק הנוכחי. הוריו גרושים מזה כשנתיים, האם עזבה את בית המשפחה והילדים נשארו עם אב. כמו כן צויין כי האב נקלע בתקופה זו למשבר כלכלי. הורי הנאשם סיפרו לקצינת המבחן כי בשנים האחרונות חלה התדרדרות בדפוסי התנהגותו והם קושרים זאת לאירועים המשפחתיים הנ"ל . לדברי הנאשם, הוא לומד לבחינות בגרות ולבחינה פסיכומטרית ונמצא בתהליך של חזרה בתשובה. בהתייחסו לביצוע העבירה, לקח אחריות חלקית וטען כי מעולם לא התכוון לפגוע במתלונן ופעל מתוך תחושת סכנה והגנה עצמית. הביע צער וחרטה על מעורבותו באירוע. הנאשם שלל קיומן של בעיות אלימות בהתנהגותו ושירות המבחן התרשם כי הוא נוטה להשליך האחריות על גורמים חיצוניים ומתקשה להתמודד עם מסגרות סמכותיות. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם מהשפעתם המרתיעה של המעצר ומעצר הבית וכן מהשפעתה המאזנת של התערבות בני משפחתו ותמיכתם בו. לדעת שרות המבחן, הנאשם עורך היום מאמצים לשינוי דפוסי התנהגותו. הוא הביע את הסכמתו להשתלב בקשר טיפולי במסגרת שירות המבחן. המלצת שרות המבחן היא להימנע מהטלת מאסר בפועל. לדעתם, השפעתו על הנאשם הצעיר עלולה להיות הרסנית ולפגוע במאמציו להשתקם, מאידך, בשל "קשייו לקחת אחריות על דפוסי התנהגותו האימפולסיביים", מומלץ להטיל מאסר בעבודת שרות בצד מבחן. ראיות ההגנה לעונש: מאיר דוד, מנהל תחנת הצלה בחוף הרצליה, הכיר את הנאשם מעבודתו הזמנית כעוזר מציל ולהערכתו הנאשם הוא צעיר נחמד ושקט שעשה עבודתו כהלכה. אמו של הנאשם סיפרה על התגובה הקשה של בנה לפרידה של ההורים. הנאשם שוהה אצלה במעצר בית וניכר כי הוא עורך מאמצים לשנות את דפוס חשיבתו; עובר תהליך חזרה בתשובה, משקיע בלימודים ובקשרים עם בני המשפחה. העדה מבקשת מביהמ"ש לתן לבנה הזדמנות ולא לפגוע בעתידו. התביעה מסתייגת מהמלצת שרות המבחן ועותרת להטלת מאסר בפועל על הנאשם, מאסר על תנאי ופיצויי למתלונן. לדעתה יש לייחס חשיבות לחוסר האמון המוחלט של ביהמ"ש בגרסת הנאשם כעולה מהכרעת הדין. הנאשם דבק בגרסתו גם היום ואינו מביע חרטה. לדעת התביעה, התסקיר אינו מטיב עם הנאשם, מצביע על כך שהוא שולל כל בעיית אלימות ותולה את הסיבות להתנהגותו במתלונן ובהוריו. ההגנה מבקשת לאמץ ההמלצה ולהסתפק בהטלת 6 חודשי מאסר בעבודת שירות. לדעת ההגנה יש להקל עם הנאשם מהטעמים הבאים: - גילו הצעיר ועברו הפלילי הנקי. - מעצר הבית הממושך. - הבעת חרטה על המעשה. - המתלונן לא נפגע באורח חמור. - הנסיבות האישיות הנזכרות בתסקיר. ההגנה מדגישה את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירה וסבורה שראוי לנקוט כלפיו בענישה השמה דגש על שיקומו, בדומה לגישה המקובלת בבימ"ש לנוער. דיון אין צורך להכביר מילים על חומרת מעשהו של הנאשם אשר בגין מחלוקת של מה בכך, נטל סכין ודקר את המתלונן בבטנו. המתלונן העיד על הבהלה שאחזה בו הן בשל הפציעה והן משום היותו שוהה בלתי חוקי בישראל שחרד לפנות לטיפול רפואי שמא יבולע לו. מדיניות הענישה המחמירה שנקבעה בגין מעשים שכאלה, מבטאת את הצורך לשרש את "תת תרבות הסכין" ביישוב סכסוכים. ואלה מקצת הדברים שאמר ביהמ"ש העליון על מידת העונש הראויה במקרים של שימוש בסכין כנגד הזולת: "... בתי-המשפט מתריעים - ומוסיפים הם ומתריעים - על תת-תרבות הסכין אשר פשטה במחננו. בתי-המשפט מטילים עונשי מאסר על הנושאים סכינים על גופם ועל העושים בסכין שימוש כנגד זולתם, אך דומה כי השפעתם של גזרי-דין אלה אינה מביאה אנשים לשקול מעשיהם הרעים קודם שהם עושים אותם. אפשר הגיעה העת להוסיף ולהחמיר בעונשים, ואולי כך ידעו אנשים מה צפוי להם אם יעשו מעשים כמעשי המערער שלפנינו." (ע"פ 6828/00 לזרוב נ' מ"י). וכן בע"פ 607/07 סאלם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): " אשר לעונש, אין צורך להכביר מלים על החומרה שבשליפת סכין לפתרון סכסוכים, ועל אותה "תת-תרבות הסכין" שהפסיקה הרבתה ומרבה להידרש אליה. המורשעים במריבות הקשורות בכך, דינם ככלל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח... נדרשנו לכך בע"פ 7159/06 אלכריאף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): "הסכינאות היא מכת מדינה. אין שם אחר לכנותה". יש איפוא מקום להציב את הדרישה והגמול במקום בולט." ההגנה מדגישה כאמור את גילו הצעיר של הנאשם והיותו על סף גיל הקטינות בעת ביצוע העבירה. הסנגור המלומד מפנה בנקודה זו לע"פ 8164/02 פלוני נ' מ"י , פ"ד נח (3) 577, שעניינו ערעור על עונש מאסר שהוטל על קטינים שהורשעו באינוס קטינה. ביהמ"ש עמד על שיקולי הענישה השונים לגבי בגירים וקטינים, לגביהם הממד השיקומי תופס מקום מרכזי. ברם, כפי שנקבע בפלוני, השיקול השיקומי אינו בלעדי; "קטינות אינה יוצרת חסינות" ולעיתים שיקולי ההרתעה עולים במשקלם על הצורך לשקם את העבריין (ראה פסקה 10 לפס"ד). ומן הכלל אל הפרט: השאלה המרכזית היא האם הנסיבות האישיות של הנאשם שבפני וצורכי שיקומו עליהם מצביע שרות המבחן, מצדיקים סטייה מן השורה והימנעות מהטלת עונש מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח. לאחר שבחנתי את כל הנתונים שהובאו על אודות הנאשם, החלטתי שלא לקבל את המלצת שרות המבחן ולהטיל על הנאשם מאסר בפועל של ממש. להמלצת שרות המבחן וליתר הנסיבות שנטענו ע"י ההגנה, יינתן משקל לגבי מידת העונש בלבד. ואלה הנימוקים למסקנתי: א. מעשהו של הנאשם, בהתאם לממצאי הכרעת הדין, מעיד על היותו אימפולסיבי, אלים ומסוכן לסביבתו. התייחסותו היחידה למעשה, במהלך המשפט ובפני שרות המבחן, היא טשטוש אחריותו למעשה. ב. הנאשם אינו רואה עצמו נזקק לכל התערבות טיפולית כולל נושא האלימות. גישתו מנעה משרות המבחן להציע מסלול טיפולי-שיקומי והמלצתו מתבססת, למעשה, אך ורק על דברי הנאשם עצמו באשר לשינוי באורח חייו. נוכח ממצאי המהימנות השליליים שנקבעו לגבי הנאשם בהכרעת הדין, אני מתייחסת בספקנות רבה לדבריו גם בשלב הטיעונים לעונש. ג. הנסיבות היחידות העומדות לזכות הנאשם הן גילו הצעיר ועברו הפלילי הנקי, אך לא די באלה, בהיעדר תהליך טיפולי ממשי המאיין את מסוכנתו, להצדיק ענישה מקלה. תופעת השימוש בסכינים נפוצה בקרב אנשים צעירים דווקא ועל כן יש לתת ביטוי בענישה לגורם ההרתעה, הן לגבי הנאשם והן לגבי שכמותו, ראה ע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מולנור. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם 20 חודשי מאסר, מהם 10 בפועל ו- 10 על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים כל עבירת תקיפה. כמו כן ישלם הנאשם קנס כספי בסך 3,000 ₪ או יאסר למשך 20 יום תמורתו. לאור דברי התביעה כי אין לה קשר עם המתלונן שחזר בינתיים לארץ מוצאו, אינני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן. הודעה זכות ערעור תוך 45 יוםמשפט פליליסכיןדקירהבטן