גניבת תיק ברחוב

הנאשמים הבחינו באישה מבוגרת הולכת ברחוב כשהיא נושאת על כתפה תיק. בהמשך, הנאשם ירד מהרכב ניגש למתלוננת מאחור, אחז בכתפיה, סובב אותה ואז ביד אחת תפס אותה בצווארה וביד השנייה משך ממנה את התיק בחוזקה, וזאת חרף התנגדותה של המתלוננת. בעקבות משיכת התיק, רצועתו נקרעה, ואז הוא נטל את התיק, בעוד המתלוננת נופלת וסובלת מחבלה, שבעקבותיה נזקקה לטיפול רפואי. לאחר מכן, נכנס לרכב וברח מהמקום. בתיק נמצאו מעטפה שבה היו 1,500 ₪ וכן כרטיס בנקט ודברים נוספים. להלן גזר דין בנושא גניבת תיק מקשישה ברחוב: גזר דין ביחס לנאשם 1 בלבד הנאשמים, הנם אחים שהורשעו, על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן שסומן באות א', בעבירות הבאות: הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"), הורשע בעבירות של שוד חמור- עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: "החוק") וגניבה עבירה לפי סעיף 383+384 לחוק. הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת"), הורשעה בעבירות של סיוע לאחר מעשה- עבירה לפי סעיף 260 לחוק וקבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה לפי סעיף 412 לחוק. עניינה נדחה לשם הגשת תסקיר משלים. 1. עובדות כתב האישום בתאריך 27/8/06 בשעות הצהריים, הגיעו הנאשמים ברכב הנהוג בידי הנאשמת לאזור בנק הפועלים בקריית חיים. הנאשם הבחין בילידת 1928 (להלן: "המתלוננת") הולכת ברחוב כשהיא נושאת על כתפה תיק. בהמשך, הנאשם ירד מהרכב ניגש למתלוננת מאחור, אחז בכתפיה, סובב אותה ואז ביד אחת תפס אותה בצווארה וביד השנייה משך ממנה את התיק בחוזקה, וזאת חרף התנגדותה של המתלוננת. בעקבות משיכת התיק, רצועתו נקרעה, ואז הוא נטל את התיק, בעוד המתלוננת נופלת וסובלת מחבלה, שבעקבותיה נזקקה לטיפול רפואי. לאחר מכן, נכנס לרכב וברח מהמקום. בתיק נמצאו מעטפה שבה היו 1,500 ₪ וכן כרטיס בנקט ודברים נוספים. הנאשמים המשיכו בנסיעה עד שהגיעו לבנק הפועלים בקרית מוצקין, שם משך הנאשם באמצעות הבנקט של המתלוננת סך של 1,000 ₪. 2. תסקיר שירות המבחן מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולים הדברים הבאים: הנאשם בן 21, רווק, הוא חווה קשיים רגשיים מגיל צעיר בגלל מערכת יחסים בעייתית במשפחה, שאין זה המקום לפרטה, מחובת השמירה על פרטיותה של המשפחה. הנאשם בעל אישיות המתאפיינת בקווים "אנטי-סוציאליים", נשר מבית הספר לאור בעיות משמעת. בהעדר כל מסגרת חינוכית שבכוחה להציב לו גבולות, הוא החל לבצע פעילות עבריינית שכוללת שימוש בסמים, שימוש שהלך והחמיר וכלל שימוש בסמי הזיה. עברו הפלילי של הנאשם כולל עבירות אלימות, היזק לרכוש, שבל"ר והחזקת סמים. עבירות שבוצעו משנת 2000 - 2005. הנאשם לוקח אחריות על מעשיו, ולדעתו הרקע למעשיו הנו התמכרותו לסמים. הנאשם הסביר את התנהגותו האלימה כלפי המתלוננת, בהיותו נתון תחת השפעת הסמים. קצין המבחן הציע לנאשם השתלבות בהליכי שיקום. הנאשם, הביע את הסכמתו המילולית, יחד עם זאת, בחינה מעמיקה להתאמתו להליך הגמילה, הביאה את קצין המבחן למסקנה שהנאשם, מגלה מודעות נמוכה לדפוסי אישיותו השליליים שכוללים את התמכרותו ונטייתו לאלימות. עוד נאמר שהנאשם "...נוטה לאימפולסיביות, חסר גבולות ובעל אישיות המתאפיינת בקווים אנטי-סוציאליים, מה שעלול למנוע ממנו את יכולתו להפיק תועלת מקשר טיפולי..". מסקנתו הסופית של קצין המבחן היתה שיש להטיל על הנאשם עונש מרתיע, וכן לשלבו בתוכנית שיקום מתאימה במסגרת השב"ס. 3. טיעוני הצדדים טענות המאשימה: ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש כבד של מאסר בפועל, מאסר על-תנאי משמעותי מרתיע ופיצוי למתלוננת בגין הנזק הכלכלי והפיזי שגרם לה וכן להורות על הפעלת המאסר על תנאי שעומד ותלוי נגד הנאשם. באת כוח המאשימה הטעימה את הנקודות הבאות לחומרה: א. הנאשם בן 22, ועל אף גילו הצעיר, הוא כבר הספיק לצבור הרשעות קודמות רבות בעבירות של: אלימות, איומים, רכוש, סמים והפרת הוראה חוקית. ב. על הנאשם הוטל ביום 17.12.07 מאסר על תנאי בן 8 חודשים, במסגרת ת"פ 5123/03 (שלום קריות), אך הוא לא למד את הלקח וחזר לסורו. ג. מדובר במעשה שוד של אישה קשישה בת 78, שכלל תקיפה ושימוש באלימות, וגרימת נזק גופני למתלוננת. הפסיקה הדגישה את חומרתן של עבירות האלימות והרכוש, ובמיוחד אלו המופנות כנגד קשישים או חסרי ישע, שאין בכוחם להגן על עצמם. ד. שירות המבחן לא מצא לנכון להמליץ על דרך טיפולית ובמקום זאת המליץ על הטלת עונש מרתיע ומציב גבולות. המאשימה סבורה כי התכונות השליליות של הנאשם מחייבות את הרחקתו הממושכת מהחברה. טענות הנאשם: לעומת זאת, ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בעונש מאסר קצר ומתון, תוך הפעלת עונש המאסר המותנה בחופף. הסניגור העלה את הנקודות הבאות לקולא: א. גילו הצעיר של הנאשם, שבזמן ביצוע העבירות היה בן 21 שנים. בעיות משפחתיות גרמו לקרע משפחתי, שפילג את המשפחה, וגרם לנאשם להיעדר מהבית ולשהות ברחוב לתקופות מסוימות, שם התדרדר לפשע והתמכר לסמים קשים. ב. מבלי להמעיט מחומרת מעשיו של הנאשם, הרי שמלבד משיכת התיק, הוא לא נהג באלימות משמעותית כלפי המתלוננת, והנזק שנגרם לה היה קל. מה גם שההחלטה לבצע את השוד היתה רגעית ולא קדם לה תכנון. ג. הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה חסכה זמן שיפוטי יקר וביטלה את הצורך בשמיעת עדותה של המתלוננת. באי כוח הצדדים, ביקשו למצוא תימוכין בפסיקה שהוגשה על ידם, כשכל אחד מהם מפנה לפסיקה שתומכת בעמדתו. הסנגור מפנה לענישה מקילה והמאשימה מפנה לפסיקה מחמירה יותר. בדברו האחרון הביע הנאשם צער רב על מעשהו, ותיאר אותו כמעשה לא מוסרי ומכוער וביקש לשלוח אותו לשיקום. לטעמו, עיקר בעייתו הנה השימוש בסמים, ואם הוא יצליח להיגמל, אזי הוא ישקם עצמו ולא יסטה מדרך הישר. ראו גם: מכתבו, שהוגש וסומן ס/1. 4. דיון מעשיו של הנאשם חמורים ביותר, שעה שהם פוגעים בביטחון הציבור, בשלוותו וברווחתו וזורעים בהלה ותחושת חוסר אונים בקרב האזרחים. המתלוננת בעניינינו, התהלכה לתומה ברחוב, בשעות היום, ומצאה את עצמה קורבן להתנהגותו הנבזית, האלימה והמכוערת של הנאשם. ביהמ"ש חייב להשמיע את קולו, ולהבהיר לנאשם זה ודומיו, שמעשה שוד כאלו, יביאו עליהם, עונשי מאסר בפועל משמעותיים, שירתיעו אותם. יפים לעניינינו הדברים הבאים שנאמרו בע"פ 2995/04 עומר חג'אזי נ' מדינת ישראל (2004): "הפחתת עבריינות האלימות והרכוש וכן הרתעת עבריינים הינם אינטרס ציבורי ראשון במעלה שעל בית-המשפט להביא בחשבון במסגרת שיקוליו. לעניין זה, על בית-המשפט לשדר מסר המגן על קורבנות עבריינות הראויים להגנת בית-המשפט ולתשומת-ליבו, לא פחות מהעבריין". הנאשם בענייננו, שדד קשישה בת 78. עובדה זו, הופכת את מעשיו לחמורים שבעתיים, משום שכל פגיעה פיזית בה עלולה להיות קשה ומסוכנת. על מקרים אלו אמר כב' השופט מצא בע"פ 501/93 מדינת ישראל נ. בורוחוב ואח' (1995), כי: "מעשי שוד אלימים, המבוצעים כלפי נשים המתגוררות בגפן, קשישים בודדים וחסרי-ישע אחרים - שמידת פגיעותם גדולה ויכולתם להתגונן מוגבלת -מהווים תופעה עבריינית בלתי נסבלת". ראו גם: ע"פ 2163/05 אלייב ואח' נ. מדינת ישראל (2005). זאת ועוד, התמכרותו של הנאשם לסמים, אינה ממעיטה מחומרת מעשיו כהוא זה. ביהמ"ש חייב להרתיע וביתר שאת גם מכורים לסמים, שעליהם לדעת ולהפנים, שאם הם יעברו עבירות אלימות ועבירות רכוש לשם השגת סמים, יכביד עליהם, ביהמ"ש את ידו, והתמכרותם לא תעמוד לצידם. כבר נקבע בע"פ 11220/02 - מיכאל יסנסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 2186 (2003): "בית-משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להגן על ציבור הקשישים מפני אלימות והתנכלות להם ולרכושם, בהיותו ציבור המתקשה להגן על עצמו והמשמש טרף קל לעבריינים בכלל ולעבריינים המכורים לסמים, המחפשים אמצעי מימון זמין לרכישת הסם, בפרט." כאן המקום להתייחס לרצונו העז של הנאשם להשתלב בתוכנית גמילה מסמים. ראשית, יש לקוות שרצונו של הנאשם להתרחק מעולם הסמים, הנו כן ואימתי. שנית, שירות המבחן לא המליץ על שילובו של הנאשם בתוכנית גמילה במסגרת שירותם. שלישית, תוכנית גמילה מסמים קיימת גם בשירות בתי הסוהר, כך שגמילה ושיקום יוכלו להיות בכפיפה אחת עם הטלת מאסר בפועל, ויש לקוות שהנאשם ישכיל לנצל את שהייתו בכלא, בכדי להיגמל מסמים ולשקם את חייו, שהם עדיין לפניו, שכן יש לזכור שהוא בן 22. בטרם אגש לקביעת העונש הראוי, אציין שלא ניתן לגזור גזירה שווה, מהפסיקה אליה הפנה בא כוח הנאשם, שכן חלק מפסקי דין מתייחס לעבירת השוד, לפי סעיף 402 (א) לחוק, להבדיל מעניינינו. כמו כן, הנסיבות של הנאשמים שם, שונים מעניינינו. על אף החומרה שבמעשיו של הנאשם וחשיבות גורם ההרתעה, עדיין, לא אתעלם מהיבטים ושיקולים אחדים הפועלים במגמת שיקום העבריין, זאת למרות שהוא היה ראוי לעונש חמור יותר מזה שיוטל עליו, כביטוי להוקעת מעשיו החמורים. המדובר בצעיר בן 22. הוא הודה בעבירות בתחילת המשפט וכן הביע חרטה עליהן. כמו כן, יש לתת משקל לנסיבותיו המשפחתיות הקשות ביותר ולפירוק התא המשפחתי. יתכן ונסיבות אלו גרמו לו להפנות עורף לחיים הנורמטיביים ולפנות לאורח חיים עברייני, שכולל שימוש בסמים. 5. העונש בשוקלי את מכלול השיקולים, לקולא ולחומרא, ולאחר שעיינתי בפסיקה ונתתי דעתי לטענות הצדדים והודאת הנאשם, הגעתי למסקנה שהעונש הראוי בנסיבות העניין הינו: א. 32 חודשי מאסר בפועל, שתחילתם ביום מעצר הנאשם, 29.8.06. ב. שמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים כל עבירת אלימות שהיא פשע. ג. פיצוי למתלוננת, על סך של 3,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום. ד. אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן השמונה חודשים שהוטל על הנאשם בתיק פ' 1523/03 בבית המשפט השלום בקריות. העונש ירוצה במצטבר, כך שיהיה על הנאשם לרצות עונש של 40 חודשי מאסר, וזאת כאמור מיום מעצרו. ה. שירות בתי הסוהר, ישקול את שילובו של הנאשם בתוכנית גמילה מסמים, בהתאם לנהליו, שכן הנאשם הביע את רצונו להשתלב בתוכנית כזו. זכות ערעור לביהמ"ש העליון, בתוך 45 יום מהיום, הודעה לנאשם.גניבה