גניבת דלק מצה''ל

להלן גזר דין בנושא עונש על גניבת דלק מצה''ל: גזר דין 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של גניבה בידי עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 390 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 + סעיף 29 (ב) לחוק העונשין. 2. כתב האישום המתוקן מלמד כי בחמישה מועדים שונים, בין החודשים נובמבר 2003 עד פברואר 2004, גנב הנאשם כמויות עצומות של דלק מבסיס הדלק של צה"ל בחצרים, דלק שאמור היה להגיע לבסיסים שונים של צה"ל, ומכר אותם תמורת סכום כולל של כ-360,000 ₪. הנאשם ביצע את המעשים בשיתוף פעולה מלא עם קצינה בבסיס הצבאי, (להלן: "הקצינה"), אשר היתה אחראית על ניהול ואספקת הדלק ליחידות צה"ל השונות בפיקוד הדרום. כך נלמד מעובדות כתב האישום כי השניים חברו יחדיו לגנוב דלק ולמוכרו לאחרים כאשר הקצינה תקבל חלק מהרווחים שיתקבלו עבור מכירת הדלק הגנוב. 3. התביעה בטיעוניה לעונש הדגישה את חומרת המעשים אותם ביצע הנאשם כשהיא מבקשת לייחס למעשים חומרת יתר בהתחשב בעובדה כי הגניבה בוצעה מצבא הגנה לישראל, האמון על בטחון הציבור, והכל בשל תאוות בצע, כמו גם בשל ההיקפים העצומים של הגניבה. כמו כן הביאה התביעה בפני את פסק הדין המשקף את גזר הדין אשר הושת על שותפתו של הנאשם, היא הקצינה, שם השית בית הדין הצבאי עליה עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל כשהוא מציין בגזר הדין כי בחר שלא למצות עימה את הדין וזאת לאור התרשמותו כי הינה שרויה "במצוקה נפשית עמוקה". כמו כן בחר בית הדין הצבאי שלא לפגוע בתנאי הפרישה שלה מן השירות בצה"ל. 4. מנגד טען ב"כ הנאשם בזכות הנאשם כשהוא מציין כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה שניתנה לו, לאחר שתוקן כתב האישום ובכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט, בשונה מנסיבותיה של הקצינה, אשר בחרה לנהל הליך משפטי ארוך ומסורבל במשך כשנתיים ימים, עד למתן גזר הדין בעניינה. כמו כן, עמד הסנגור על נסיבותיו האישיות של הנאשם כאשר ציין כי הנאשם, בן 48, נשוי ואב ל-5 ילדים וכי עד למעילה, נשוא כתב האישום, ניהל אורח חיים נורמטיבי ופרנס את בני ביתו ביושר. עוד ציין, כי לאחר חשיפתו של האירוע פוטר הוא ממקום עבודתו ואות הקלון דבקה בו וכך נקלע הוא למשבר אישי וכלכלי, משבר אשר ליווה גם את בני משפחתו. לדבריו, רק בעת האחרונה הצליח לאסוף כוחות ולהשתלב במקום עבודה חדש כדי לפרנס את בני המשפחה. כיום עובד הנאשם בחלוקת מוצרי חלב עבור חברת יוטבתה בכל חלקי הארץ וחזר לנהל אורח חיים נורמטיבי. עוד עמד הסנגור על מצב בריאותו של הנאשם כשהוא מציין כי הינו סובל מסכרת ומיתר לחץ דם וכי מצבו החריף בעת האחרונה. הסניגור ביקש כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן, להשית על הנאשם עונש של ביצוע שעות עבודה לתועלת הציבור, או לחילופין ביקש הסניגור כי בית המשפט, אם ימצא לנכון להשית על הנאשם עונש מאסר, יאפשר לנאשם לרצות עונש זה בדרך של עבודות שירות, בנוסף לעונש מאסר הצופה פני העתיד וביקש לראות בכך עונש המאזן נכונה בין אינטרס הציבור ובין נסיבותיו האישיות של הנאשם. 5. שירות המבחן, אשר סקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אכן המליץ כי יושת על הנאשם עונש של ביצוע שעות שירות לתועלת הציבור וזאת בין השאר בשל התרשמותו כי מדובר באדם נורמטיבי אשר ביצע את העבירה, נשוא כתב האישום, על רקע הסתבכות כלכלית קשה, בה הוא מצוי עד היום, אשר אף החמירה בעקבות ההליכים המשפטיים האמורים. שירות המבחן אף עמד על החרטה הכנה אותה הביע הנאשם בפניו וכן עמד על המחיר הגבוה אותו משלם הנאשם היום הן במישור המשפחתי, הן במערכת הזוגית, אשר נפגעה בשל חוסר האמון של אשתו והן במישור הכלכלי והבריאותי . 6. אין חולק כי מדובר בעבירה חמורה, אותה ביצע הנאשם בשל בצע כסף יחד עם קצינת צה"ל, כשהשניים ניצלו את נגישותם לרכוש צה"ל ובהתעלם מן העובדה כי מדובר ברכוש חיוני ובעל ערך, המשמש את צה"ל לצורך פעילותו השוטפת. חומרת יתר יש לייחס למעשים בשל היקף הגניבה וזהותו של הקורבן, הוא צבא הגנה לישראל. בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי השיתו עונשי מאסר ארוכים על עבריינים מסוגו של הנאשם, גם כאשר היה מדובר בעבריינים נורמטיביים לכאורה, אשר בצע כסף פיתה אותם לידי עבירה. כך, בע.פ. 7294/04 (בית משפט מחוזי באר-שבע) מדינת ישראל נ' שלמה ונטורה (טרם פורסם), הוחמר עונשו של מנהל חשבונות אשר ניצל את תפקידו וגנב מעמותת "סלע" סך של 932,000 ₪ מעונש מאסר של שנה וחצי לשלוש וחצי שנות מאסר. באותן נסיבות מדובר היה באדם ללא עבר פלילי אשר הודה בהזדמנות הראשונה ושירות המבחן סבר כי זוהי מעידה חד פעמית וכי ביצע את המעשה על רקע כשלון עסקי ושקיעה בחובות. בע.פ. 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לה (4) 438 דובר בנאשם אשר ניצל את תפקידו הציבורי כדי לגנוב מן הציבור בסכום כולל של כ-80,000 דולר ארה"ב. באותו מקרה הודה הנאשם במעשיו ואף הביע חרטה והחזיר את כל הכספים שגנב. הגם זאת, השית בית המשפט על הנאשם עונש של 3 שנות מאסר ובית המשפט העליון ראה בכך עונש ראוי ומוצדק, שנכון היה להשית על הנאשם בקובעו כי גזל הציבור חמור מגזל הפרט. בע.פ. 5877/96 רפאל זוארץ נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4) 284 הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בשורה של עבירות גניבה בידי עובד, בנסיבות בהן בהיותו עובד בנק, גנב מהבנק ומלקוחותיו סך של כ-1,600,000 ₪. לאחר הגשת כתב האישום החזיר את מרבית הכספים. בית המשפט העליון מצא לנכון שלא להתערב בעונש המאסר אשר הושת על הנאשם, עונש מאסר של 4 שנים וראה בכך אף עונש מתון שאין להתערב בו. גם בעניינה של שותפתו של הנאשם, קצינת צה"ל נתן בית הדין הצבאי את הדעת למדיניות הענישה והשית על הקצינה עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל, הגם המצוקה הנפשית הקשה בה היתה מצויה והגם המשבר הכלכלי אליו נקלעה בעקבות שחרורה מצה"ל לאחר חשיפת המעשה. 7. נתתי את הדעת לטיעוני הצדדים לעונש. מחד גיסא, לאינטרס הציבורי המחייב ענישה והרתעה ראויה לעבריינים מסוגו של הנאשם ומאידך גיסא, לנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט לעיל. בשיקלול כל השיקולים שבאו בפני והגם המלצת שירות המבחן סבורתני כי אינטרס הציבור גובר באופן המחייב השתת ענישה מוחשית מאחורי סורג ובריח למען יצא מסר ברור וחד משמעי גם לנאשם וגם לאחרים כמותו אשר יהפוך את העבירה הנדונה לבלתי כדאית ואשר יהא בו כדי להוציא מסר ברור כי חברה מתוקנת מוקיעה מתוכה מעשים אלו. למותר לציין, כי בנסיבות העניין לא פעל הנאשם להשיב לצה"ל את שווי הרכוש אותו גנב וכי אין לומר כי מדובר באדם נורמטיבי נקי כפיים שכן לחובתו חמש הרשעות קודמות בפלילים, בעבירות אלימות ורכוש. הבחנה מן הענישה שקיבלה הקצינה לנאשם שבפני נעשתה על רקע הודאתו במעשים, החרטה שגילה והחסכון המשפטי הניכר. 8. לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל ל-3 שנים, החל מיום 1.1.07 . ב. מאסר על תנאי ל-24 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת רכוש או עבירת פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו. ג. קנס כספי בסך 100,000 ₪ אשר ישולם ב-36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מהיום. לא יעמוד הנאשם בתשלום אחד מן השיעורים במועד תעמוד יתרת הקנס לפרעון מיידי. לא ישולם הקנס במועדו יאסר הנאשם לתקופה נוספת של 6 חודשים. זכות ערעור תוך 45 יום. צבאצה"לדלקגניבה