בדיקת מסוכנות

בדיקת מסוכנות מחייבת בחינתם של 2 היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו. להלן החלטה בנושא בדיקת מסוכנות: החלטה בפניי מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס שני אישומים, כאשר האישום הראשון כולל עבירה של שוד בצוותא בניגוד לס' 402(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") והאישום השני כולל עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה בניגוד לס' 287(ב) לחוק העונשין. א. כתב האישום וטענות הצדדים: באישום הראשון נטען, כי בתאריך 26.11.07 בסמוך לשעה 18:00 בערב נכנס הנאשם, יחד עם אחר, לסניף הדואר בכפר ראמה כשהנאשם אוחז בידו מוט ברזל והאחר אוחז בידו אקדח. הנאשם והאחר היו רעולי פנים ולבשו כפפות. הנאשם והאחר התקדמו לעבר דלפק הקבלה והניפו את מוט הברזל והאקדח לעבר פקידת הקבלה ס.מ. שהחלה לצעוק ולרעוד משהבחינה בשניים. האחר קפץ מעל דלפק הקבלה לעבר החלק הפנימי בו ישבה הפקידה ובה בעת הנאשם הניף את מוט הברזל לעבר הפקידה המבוהלת. האחר, אשר כעת עמד בסמוך לפקידה, ובידו האקדח, הורה לה לרוקן את כל הכסף שבמגירה לתוך שקית שהביא עימו והפקידה עשתה כן. לאחר מכן, האחר הורה לפקידה להתלוות עימו לעבר הכספת שבסניף והורה לה להקיש את קוד הפתיחה והפקידה החלה לעשות כן. בכל אותה עת, עמד הנאשם בסמוך לאחר ולפקידה והשגיח על הנעשה כשהוא אוחז במוט הברזל בידו. משנוכח הנאשם והאחר לדעת כי פתיחת הכספת אורכת זמן הם נסו יחד מהמקום כשבידם שקית ובה הכסף מהמגירה שסכומו הכולל 9,849.64 ₪. באישום השני נטען, כי ביום 29.3.07 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בבית המשפט השלום בעכו (ת"פ 1612/07) בגין עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והעלבת עובד ציבור. בתאריך 25.10.07 נערך דיון בעניין מעצרו של הנאשם בתיק הנ"ל ונקבע כי הנאשם ישהה במעצר בית בבית הוריו בכפר ראמה בין השעות 17:00 בערב עד ל- 08:00 בבוקר. בתאריך 26.11.07 בסמוך לשעה 18:00 הפר הנאשם את תנאי מעצר הבית עת ששהה בסניף הדואר בכפר ראמה כאמור באישום הראשון. בגין האמור לעיל ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו. ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה לסיבוך המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בין היתר, הפנה ב"כ המאשימה לעדותה של פקידת הקבלה בסניף הדואר אשר תיארה את האירוע המתואר באישום הראשון. עוד הפנה ב"כ המאשימה לסרטון שצולם ע"י מצלמת האבטחה של סניף הדואר. בהמשך ניטען, כי כאשר הגיעו שוטרים על מנת לעצור את הנאשם בסמוך לאירוע השוד הוא ברח מהם וזרק קנה אקדח לעציץ שהיה במקום. כן נטען, כי בחיפוש שנערך על גופו נמצא סכום כסף של 4,850 ₪ אשר מתוכם נתפסו 2 שטרות המסומנים ע"י הדואר מבעוד מועד. עוד נטען, כי מעיל ההפליז שנמצא אצל הנאשם מתאים לזה שמופיע בצילומים. כן ביקש ב"כ המאשימה לדחות את גרסת הנאשם ואת גרסת האליבי שסיפק. בהמשך נטען לקיומן של עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי משפט ונטען, כי לא ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו. ב"כ הנאשם טען, כי כמעט בכל בית נמצא הפליז המתואר. כן נטען, בנוגע לשטרות המסומנים, כי סניף הדואר בכפר ראמה נשדד כבר 6 פעמים ואין כל ראיה כי הכסף נשדד ע"י הנאשם ולא קודם לכן. ב. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בחומר החקירה נחה דעתי כי קיימות ראיות טובות לכאורה לסיבוך המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בתיק החקירה קיימת ראיה אובייקטיבית, ממשית וישירה הקושרת את המשיב לאירוע השוד המתואר בכתב האישום והיא מציאת שני שטרות המסומנים מסניף הדואר על גופו של המשיב. כפי שעלה מההודעות בתיק, בכל סניף דואר לרבות סניף הדואר בראמה, ישנה מספר שטרות ( אחד של מאה ₪; שניים של חמישים ₪ וחמישה שטרות של 20 ₪) אשר מסומנים ע"י חברת הדואר זאת על מנת להתחקות אחר הכסף במידה ויארע שוד. במקרה זה על גופו של המשיב ועת שבאו שוטרים לעצרו נמצא על גופו כ- 5,000 ₪ וביניהם שני השטרות המסומנים. כאמור מדובר בראיה ממשית ואובייקטיבית המסבכת את המשיב במיוחס לו. לכל אלה יש להוסיף את ראיות החיזוק הנוספות הנמצאות בתיק לרבות הודעתה של פקידת הדואר והתנהגותו של המשיב עת הגעת השוטרים לצורך מעצרו (אני מתעלם מהעובדה כי נמצאו בביתו סמים, כדור אקדח וכי הוא זרק קנה אקדח עת שנס מהשוטרים משום שדברים אלה לא הופיעו באישום). עוד יש לציין, כי באשר לאישום השני, המשיב שוחרר למעצר בית בתנאי מגבילים עפ"י החלטת בית המשפט השלום בעכו מיום 25.10.07 שבה נקבע כי על המשיב לשהות בבית בין השעות 17:00- 8:00. כאמור השוד בוצע לאחר השעה 17:00 ולכאורה המשיב ביצעו, תוך הפרת תנאי השחרור. בפיו של המשיב טענת אליבי וטענות נוספות בדבר מקור הכסף, אשר כל כולן נתמכות בעדותם של קרובי משפחתו ממדרגה ראשונה (הורים ואחים). מטבע הדברים קיים חשש מובנה כי עדויות אלה הוכנו לצרכי המשפט, ומכאן שמשמעותן ומשקלן בהימצא ראיות אובייקטיביות וממשיות כאמור לעיל, הינו קל יחסית. מכל מקום בית המשפט דן בהליך זה בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)) ואינו מכריע בממצאי מהימנות. בבוא עת טענותיו של המשיב בעניין זה תיבחנה ע"י המותב העיקרי ותוכרענה באופן סופי. אשר על כן אני קובע כי קיימות ראיות טובות לכאורה לסיבוך המשיב במיוחס לו בכתב האישום. עבירת השוד המיוחסת למשיב מקימה חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק"). המשיב ביחד עם אדם אחר נכנסו לסניף דואר, כאשר אחד חמוש באקדח והאחר חמוש במוט ברזל, ושדדו ממנו שלל כסף כאשר הם מותירים את פקידת הסניף מפוחדת ומבוהלת. הפרת תנאי שחרור שנקבעו ע"י בית המשפט על מנת לבצע עבירות פליליות חמורות כגון דא מלמדת על מסוכנות ועזות מצח שלוחת רסן. אדם המרשה לעצמו להפר החלטות שיפוטיות לצורך ביצוע עבירות פליליות חמורות ביחד עם אחרים מעיד על עצמו כי אדם מסוכן הוא שאין עוד מורא החוק מרתיע אותו. לפיכך אני קובע כי קיימת מעצר של מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ב) לחוק. כמו כן, ומטבע הדברים ובשים לב להודעות האליבי שמסר המשיב ושאר טענותיו, קיים חשש כי הלה ישבש ראיות באם ישוחרר, זאת על מנת שהדבר יטיב עם משפטו. כן יש לציין, כי ישנו חשש להימלטות מהדין בשים לב גם לכתב האישום האחר התלוי ועומד נגדו ולמאסר המותנה המרחף מעל ראשו של המשיב. מכאן שקמה עילת מעצר נוספת כאמור בס' 21(א)(1)(א) לחוק. גם כאשר קיימת עילת מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נקבע באחת הפרשיות: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן תק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3) 4652 (2006)). ועוד: "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה." (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא תק-על 98(2) 1161, (1998)). כפי שנפסק, על מנת להכריע בשאלת מסוכנותו של הנאשם יש לבחון בעיקר שני היבטים. ההיבט הראשון הינו של נסיבות העבירה וההיבט השני הינו נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד בפניי בית המשפט. כך למשל נקבע באחת הפרשיות: "בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה תק-על 2004(3) 322, (2004)) על נסיבותיה החמורות של העבירה אין להרבות מילים. המשיב נמצא לכאורה אשם בעבירה חמורה של שוד שעה שהוא היה אמור לשהות במעצר בית בגין אישום בעבירות נגד שוטרים. כמו כן לא נראה כי הישועה תבוא למשיב מנתוניו האישיים. מעיון במרשם הפלילי ניתן ללמוד, כי חרף גילו הצעיר (יליד 1984) הוא הספיק לצבור לחובתו מספר הרשעות במגוון עבירות של אלימות ורכוש, כגון תקיפה סתם; גניבה מרכב; פריצה לרכב למטרת גניבה; עבירות סמים; תקיפה כשהעבריין מזויין; שוד מזויין (עבירה שבה מואשם כעת) ועוד. עוד יש לציין, כי לכאורה הפר המשיב את תנאי שחרורו לצורך ביצוע עבירות פליליות. הפרת תנאי השחרור גורעת מהאמון שרוחש בית המשפט לנאשם העומד בפניו, ובוודאי כאשר הפרות אלה נועדו לשם ביצוע עבירות פליליות. באחת הפרשיות נקבע כי: "חשוב עוד לציין, כי לענין החלת חלופה, קיים חשש מובנה באי-התאמתו של המשיב לתנאי שחרור וזאת לאור העובדה כי העבירות המיוחסות לו בהליך זה בוצעו תוך הפרת תנאי שחרור שהוחלו עליו אותה עת. הפרה זו גורעת גריעה עמוקה מן האמון הנדרש כלפי נאשם שיקיים תנאי שחרור שיוטלו עליו, אילו היה משתחרר בחלופה". (בש"פ 5245/07 מדינת ישראל נ' גופמן (ניתן ביום 4.7.07)) ראו גם: בש"פ 4876/07 שריקי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.6.07). עוד יש לציין, כי נגד המשיב קיים מאסר על תנאי בר הפעלה שלכאורה לא הרתיעו מביצוע העבירה במקרה שבפניי, דבר המצביע על מסוכנות והעדר אפשרות ליתן בו אמון. נראה, כי בנסיבות אלה, יהא זה סיכון בלתי סביר לשחרר את המשיב לחלופת מעצר תהא טובה ככל שתהא ודין המשיב לשהות מאחורי סורג ובריח כבר זה עתה. אשר על כן, המשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ 6175/07. מעצרחזקת המסוכנות