אלימות נגד קבלן

בכתב האישום נטען, כי המשיבים עברו עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סייפא לחוק העונשין ו- איומים לפי סעיף 192 לחוק זה. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם ובקשה זו הינה נשוא ההחלטה להלן: להלן החלטה בנושא אלימות נגד קבלן: החלטה 1. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע עבירות אלימות כלפי המתלונן, שהינו קבלן לעבודות עפר ופיתוח וגר בלהבים. בכתב האישום נטען, כי המתלונן זכה במכרז לביצוע עבודות פיתוח בישוב מיתר, אותו העביר לביצוע לקבלן המשנה אדם כתנאני. כתנאני העביר את המשך ביצוע העבודה, בשלב מסוים למשיבים, בידיעתו ובהסכמתו של המתלונן. לאחר מספר חודשים, ביקשה מועצת מיתר מהמתלונן להפסיק את העבודה, מאחר והמועצה לא היתה מרוצה מטיבה. עקב כך, התגלע סכסוך בין המתלונן לבין המשיבים באשר לגובה הסכום, שהיה על המתלונן לשלם למשיבים בגין עבודתם. בסופו של דבר, סוכם בין הצדדים, כי קבלן המשנה החדש, מר שמעון עטיה, יהווה מגשר בסכסוך הנ"ל. לפיכך, בתאריך 20/7/06, נערכה פגישה בה נכחו המשיבים, המתלונן ושמעון עטיה במסעדה בבאר-שבע, ובמפגש הנ"ל סוכם שהמתלונן ישלם לשני המשיבים סך של 15,000 ₪, כפשרה. בתאריך 24/7/06, הגיעו המשיב 2 ואדם כתנאני למשרדו של המתלונן באופקים וביקשו לקבל את הסכום המוסכם בסך 15,000 ש"ח. בכתב האישום נטען, כי מזכירתו של המתלונן, מסרה למשיב 2 סכום של 15,000 ₪ ועליו "קרוס" למוטב בלבד, והמשיב 2 סרב לקבל את השיק ודרש לקבל שיק מזומן ללא "קרוס". המזכירה סרבה למסור שיק שכזה ואז נטען, כי המשיב 2 החל לאיים ואמר שיפגע במתלונן. במקביל, התקשר המשיב 2 אל המשיב 1, אשר איים אף הוא בפני המזכירה על פגיעה במתלונן. עוד נטען בכתב האישום, כי בשלב זה, קשרו המשיבים קשר ביניהם להשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע את המתלונן לתת להם את הסכום של 15,000 ₪ במזומן על גבי שיק וללא הגבלה למוטב בלבד. לפיכך, ובמסגרת הקשר, הגיע המשיב 2, בתאריך 23/7/06, סמוך לשעה 16:00, לביתו של המתלונן וביקש לשוחח עמו בדחיפות, אולם רעייתו שלחה אותו לדרכו ואמרה לו שהמתלונן טרם חזר מהעבודה. יומיים לאחר מכן, בתאריך 25/7/06, סמוך לשעה 18:00, הגיעו שני המשיבים לביתו של המתלונן. בין המשיבים לבין אשת המתלונן התפתח ויכוח על רקע התשלום, שהמתלונן חייב למשיבים, ואשת המתלונן ביקשה מהשניים שיישבו את ענייני העבודה עם המתלונן במשרדו ולא בביתו. אז, אמר המשיב 1 לאשת המתלונן בטון מאיים: "לא כדאי שאני אחכה בחוץ ולא כדאי שהשכנים יראו". אשת המתלונן סגרה את הדלת והשניים החלו לצאת מהבית. בשלב זה, הגיע המתלונן לביתו ובמסגרת הקשר האמור לעיל, פנה המשיב 1 אל המתלונן ודרש ממנו את הכסף במזומן ומיד. המתלונן סרב וביקש מהמשיבים לסיים את ענייני עבודתו במשרדו, ואז החל המשיב 1 להשתמש בכוח כלפי המתלונן בכך שדחף אותו לעבר חומת הבית, חנק אותו בגרונו ועם ידו השניה ניסה לקחת את מפתחות רכבו. תוך כדי הפעלת הכוח כלפי המתלונן, אמר לו המשיב 1: "אני לוקח לך את הרכב עד שתשלם את הכסף". כל אותה עת, עמד המשיב 2 בקרבת המתלונן במצב מאיים, דבר אשר גרם למתלונן לא להתנגד לתוקף. עקב הכוח שהפעילו כלפיו שני המשיבים, נאלץ המתלונן להתקשר באותו מעמד למזכירתו והורה לה לגשת למשרד, עוד באותו ערב, ולמסור למשיבים שיק מזומן. ואכן, באותו ערב מסרה המזכירה לידי המשיב 1, במשרדו של המתלונן, שיק מזומן על סך 15,000 ₪. לאור כל האמור נטען בכתב האישום, כי המשיבים עברו עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סייפא לחוק העונשין ו- איומים לפי סעיף 192 לחוק זה. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם ובקשה זו הינה נשוא החלטתי דלקמן. 2. ב"כ המשיב 1 טען, כי אמנם יש ראיות לכאורה כנגד מרשו, אך גרס כי חל כרסום בחומר הראיות המצדיק שחרורו של מרשו. ב"כ המשיב 2 טען, כי כנגד מרשו אין ראיות לכאורה כלל ובכל מקרה, אין כל הצדקה להשאיר את מרשו במעצר. מתוך חומר הראיות עולה, כי כתב האישום איננו מדייק בכל נתוניו. מתברר מחומר הראיות, כי בין המתלונן למשיבים, היה סכסוך כספי בנוגע לעבודות פיתוח במיתר, בהם זכה המתלונן במסגרת מכרז. המתלונן חתם על הסכם ביצוע עם אדם כתנאני, אשר ככל הנראה העסיק את המשיבים. בשלב מסוים, עזב כתנאני את השטח וסוכם עם המשיבים, כי הם ימשיכו את ביצוע העבודות. תקופה מסויימת לאחר מכן, הודיעה מועצת מיתר למתלונן, כי עליו להפסיק את ביצוע העבודות, עקב ליקויים, והמתלונן פנה אל המשיבים וסיכם איתם, כי לאחר ביצוע חישוב כמויות, יסוכם עניין התשלום בגין העבודה שכבר בוצעה. לטענת המתלונן, התברר כי הוא לא נותר חייב כל סכום שהוא למשיבים, ואילו לטענת המשיבים, חובו של המתלונן כלפיהם, היה גבוה. השלושה הסכימו, כי מר שמעון עטיה, הקבלן החדש, שאמור היה לבצע את העבודות, יגשר בסכסוך הכספי ביניהם, ולכן הם נפגשו יחד עם עטיה במסעדה בבאר-שבע, שם הסכים המתלונן לשלם לידי המשיבים סך של 15,000 ₪, לטענתו - לפנים משורת הדין. לטענת המתלונן, סכום זה כלל את המע"מ, ואילו לטענת המשיבים היה על המתלונן להוסיף על הסכום הנ"ל, את המע"מ. למעשה, לגבי העובדות הנ"ל, אין מחלוקת. המחלוקת שבין הצדדים, היא באשר לדרך בה הצליחו בסופו של דבר המשיבים לגבות את החוב מהמתלונן. לטענת אשת המתלונן, הגיע המשיב 2 ביום א', 23/7/06 לביתם, בסמוך לשעה 16:00, וביקש לשוחח עם המתלונן, ומשנאמר לו כי הנ"ל נמצא בעבודה, טען כי הוא צריך לדבר איתו דחוף והלך לדרכו. למחרת, בתאריך 24/7/06, הגיעו המשיב 2 וכתנאני למשרדי המתלונן כדי לקבל את הסכום המוסכם, ומזכירתו של המתלונן, הגב' חגית אוחנה-פרץ, מסרה לכתנאני, שיק על סכום של 15,000 ₪ והנ"ל לא הסכים לקבל את השיק בגלל ה"קרוס". לטענת המזכירה: "אז אמר כי מוגבל ולא יקבל את השיק והחל לקלל ולאיים שיזיין את שלום וישלם על זה ויתן לי את השיק מזומן, את עוד תראי". דהיינו, שלא כאמור בכתב האישום, היה זה כתנאני, אשר קילל את המזכירה, גם לגירסתה, כאשר המשיב 2 באותו מעמד התקשר למשיב 1 והודיע לו, כי אין הם מקבלים שיק מזומן. המשיב 1 שוחח עם המזכירה בטלפון ולגירסתה, החל לקלל: "בן זונה, אני אזיין אותו, אני אראה לו מה זה" ומילים דומות. יום למחרת, בתאריך 25/7/06, שוב התייצבו המשיבים בבית המתלונן, בשעת אחר הצהריים, ודרשו מאשת המתלונן לשוחח עם בעלה. אשת המתלונן הודיעה להם, שבעלה בעבודה ואז המשיב 1 אמר לה: "לא כדאי שאני אחכה בחוץ, לא כדאי שהשכנים יראו". לטענתה, נאמרו מילים אלה בטון מאיים. השניים עזבו את ביתו של המתלונן ופגשו את המתלונן כשזה אך עצר את רכבו בחניה. לטענת המתלונן, בשלב זה, תקף אותו המשיב 1 בכך שחנק אותו, נתן לו אגרופים בכתף ימין ודחף אותו לחומת גדר הבית. כמו כן, ניסה המשיב 1 לקחת את מפתחות רכבו של המתלונן מידיו, ורק בעקבות הבטחותיו של המתלונן, כי ישלם למשיבים את הסכום המוסכם ללא "קרוס", מזומן לאותו יום, הפסיק המשיב 1 את הכאת המתלונן. אשר למשיב 2, לא טען המתלונן מאומה באימרתו הראשונה, ואילו בעימות שנערך בין השניים טען, כי הנ"ל עמד בסמוך למשיב 1 בזמן שהמתלונן הותקף ולמרות שנתבקש להפריד ביניהם: "הוא לא הפריד ועמד במצב מאיים שרק אני אתן מכה לאחיו ואז הוא יטפל בי". לטענת המשיב 1, כלל לא תקף את המתלונן, וכי כל הסכסוך ביניהם הוא כספי וללא כל גוון פלילי שהוא. לטענת המשיב 2, בעימות, אכן היה מפגש אלים במידת מה בין אחיו לבין המתלונן בחצר ביתו של המתלונן, שם המשיב 1 "תפס את שלום והצמיד אותו לקיר ושלום התנגד ואני ניסיתי להפריד... ואחרי שאחי דחף את שלום אז שלום ביקש לשלם לנו. אני לא ראיתי עם מרוואן רצה לקחת את מפתחות הרכב... ". 3. לטענת באי כוח המשיבים, לא עולה מן העובדות האמורות, כי המשיבים קשרו ביניהם קשר לתקוף את המתלונן, ואכן, הרושם הוא שמדובר במעשה ספונטני של המשיב 1 במהלך הפגישה ביניהם לבין המתלונן בחצר ביתו של המתלונן. יש לציין, כי קשירת הקשר הנטענת, על פי כתב האישום, נעשתה לאחר המפגש של המשיב 2 עם כתנאני במשרדי המתלונן עם המזכירה בתאריך 24/7/06. נטען בכתב האישום, כי במסגרת הקשר הנ"ל, הגיע המשיב 2 לראשונה לביתו של המתלונן וביקש מאשתו את הכסף, אך מפגש זה היה יום לפני המפגש עם המזכירה במשרד, כך שברור שהמשיב 2 לא הגיע באותה עת לבית המתלונן במסגרת קשר כלשהו. כך או כך, אין ספק שחלקו של המשיב 2 בכל הארועים המתוארים לעיל קטן. המשיב 2, למרות האמור בכתב האישום, ועל פי עדותה של המזכירה, לא איים על המתלונן באמצעות המזכירה במפגש שהיה ביום 24/7/06, אלא היה זה כתנאני. המשיב 2 אמנם היה נוכח, אך הוא שוחח באותה עת בפלאפון עם המשיב 1 והיה זה המשיב 1 אשר איים, בנוסף לכתנאני, על המזכירה בטלפון. אגב, לא עולה מתיק החקירה, שהוגש כתב אישום כלשהו נגד כתנאני בשל האיומים שהשמיע, והוא אף רשום כעד תביעה. המשיב 2 גם לא היכה את המתלונן בארוע העיקרי שהיה ביום 25/7/06. אכן, המשיב 2 היה נוכח גם בארוע זה, ולטענת המתלונן נוכחותו היתה מאיימת, אך הוא לא השתתף בהכאת המתלונן. אם הפריד בין הניצים, כטענת המשיב 2, אם לאו, כטענת המתלונן, יקבע ביהמ"ש שישמע את התיק. לא כן, באשר למשיב מס' 1. הוא איים על המתלונן דרך המזכירה בתאריך 24/7/06, וגם תקף את המתלונן בפתח ביתו ביום 25/7/06. אכן, אפשר לומר, כי המשיב 2 היה שותפו של המשיב 1 למעשה התקיפה, עקב נוכחותו במקום הארוע ועקב טענת המתלונן, כי נוכחות זו מנעה ממנו להתנגד למשיב 1, גם אם לא היה קשר בין המשיבים. אולם, אין ספק כי חלקו של המשיב 2 קטן בהרבה מחלקו של המשיב 1, ואין גם ספק שהסכנה הקמה מהמשיב 2, קטנה בהרבה מזו הקמה מהמשיב 1, נוכח השוני במעשיהם בארועים נשוא כתב האישום. 4. המדינה מבקשת לעצור את המשיבים, בין השאר כיוון שהעבירות בוצעו באלימות כנגד המתלונן, ומהאמור לעיל ונוכח הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), אכן קמה עילת מעצר זו. כמו כן, קמה עילת מעצר, נוכח החשש, כי המשיבים עלולים לשבש את הליכי המשפט או לנסות להשפיע על המתלונן ועל בני משפחתו, שהרי גם על פי עובדות כתב האישום וגם מתוך חומר החקירה המשיבים לא היססו לבוא לבית המתלונן כדי לפתור סכסוך כספי תוך שמוש בכוח. 5. יחד עם זאת, יש לציין, כי למשיב מס' 2 אין הרשעות קודמות. הוא היה איש עבודה בטרם הארועים נשוא כתב האישום והחלופה שהציע בא כוחו - שהייה בבית הדוד, מר מוסא בריכאת שהוא גימלאי של המשטרה, יכולה, לדעתי, לאיין כל מסוכנות הקמה ממנו (כפוף להסתייגויות העובדתיות דלעיל). אשר על כן, אני קובעת בכל האמור למשיב מס' 2, כי הוא יוכל להשתחרר ממעצרו בתנאים הבאים: א. נאסר על המשיב 2 ליצור כל קשר מכל מין או סוג שהוא, בין במישרין ובין בעקיפין עם המתלונן ו/או מי מטעמו. ב. המשיב מס' 2 יהיה במעצר בית בביתו של מר מוסא בריכאת, בין השעות 19:00 ועד 06:00. ג. מר מוסא בריכאת יחתום על ערבות צד ג' בסך 5000 ₪ והמשיב מס' 2 יחתום על ערבות עצמית בסך 7500 ₪. ד. מוצא בזאת צו עכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב מס' 2. 6. שונה המצב בכל הנוגע למשיב מס' 1. לנ"ל יש הרשעות קודמות (7 במספר) בשורה ארוכה של עבירות סמים לצריכה עצמית, תקיפת שוטרים, שבל"ר, עבירות כנגד חוק מע"מ, ולאחרונה (בתאריך 17/5/06), נדון גם בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית, הגם שעבירה זו בוצעה בשנת 2000. העבירה האחרונה אותה ביצע המשיב 2, הינה משנת 2003, בגין עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית. היות והמשיב מס' 1 היה האלים כלפי המתלונן והיות ועיקר הסכנה כלפי המתלונן קמה ממשיב זה, אני סבורה, כי לא ניתן לבחון את המסוכנות הקמה מהמשיב בלא בחינה של שרות המבחן. יש לציין, כי המשיב 1 הציע כחלופת מעצר את מר אלעביד איברהים, קרוב משפחה של המשיב 1. מר אלעביד השאיר רושם של אדם רציני ומיהמן, ואין לי ספק שהוא אדם נורמטיבי, אך לא ברורה מידת השפעתו על המשיב 1 ומידת המרות שיוכל להפעיל כלפיו. כן, לא ברור הקשר שבין המשיב 1 לערב המוצע, ערב שלא ידע, למשל, על עברו הפלילי של המשיב, חרף טענתו להיכרות ארוכה והדוקה. עוד, לא ברור כיצד יוכל הערב לשהות, כערב יחיד, במחיצתו של המשיב 1, 24 שעות ביממה, במשך חודשים ארוכים, עד סיומו של התיק. אשר על כן, בכל הנוגע למשיב 1, אני מורה לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר אודותיו. שירות המבחן יבחן גם את החלופה שהוצעה היום. נקבע להמשך דיון לתאריך 21/8/06 בשעה 10.00 בפני שופט תורן. אלימותקבלן