להלן פסק דין בנושא רישום דירה על שם קרוב משפחה כדי שלא יעקלו אותה / כדי להתחמק מנושים בהוצאה לפועל: פסק דין ההליך 1. התובעת הינה זוכה בחוב של נתבע 1, שלגביו ננקטו הליכי הוצאה לפועל, והיא מבקשת לקבוע על פי הסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 34(ב)לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, כי הדירה ברח' צה"ל 46 בנתיבות, הרשומה על שם נתבעת 5, הינה של נתבע 1, והיא נרשמה כדירה של נתבעת 5, שהינה אחותו של נתבע 1, על מנת להתחמק מנושיו של נתבע 1. לאור זאת, מבקשת התובעת להורות על עיקול הדירה לפרעון חובות הנתבע 1 בתיק ההוצאה לפועל האמור. 2. לטענת התובעת: א. הנתבע 1 חב לתובעת חוב עבור דלקים שרכש מהתובעת ושטר חוב שנתן לה בהקשר לכך, שבגינו הוגשה בקשה לביצוע השטר בהוצאה לפועל בתל אביב ביום 3.6.02, על סכום קרן על 316,691 ₪, שהגיע נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן מיום 17.6.03, לסכום של 409,169 ₪. ב. הנתבע 1 התגורר, בעת שהוגש כתב תביעה, עם אשתו בדירה הנ"ל ונהג בה מנהג בעלים, כאשר הדירה היתה בעבר של נתבע 3, שמכר אותה לנתבע 1, ועל מנת להבריח את הדירה מנושיו, רשם את הזכויות בדירה על שם אחותו, נתבעת 5, שמתגוררת בראשון לציון, וסייעה בידי נתבע 1 במעשיו הנ"ל,בכך שנתנה את ידה לרישום הדירה על שמה. ג. הנתבע מנהל חיי מותרות, מנהל עסק תיווך למכוניות ומתחמק מפרעון חובו לתובעת. טענות הנתבעים 3. לטענת נתבעים 1, 2 ו-5, אין ממש בטענת התובעת שהדירה הינה של נתבע 1, וכי נרשמה על שם נתבעת 5 שהינה אחותו, על מנת להבריחה מנושיו. הדירה נרכשה על ידי נתבעת 5 עוד בשנת 1999, כאשר החוב של התובעת הוא רק משנת 2002, לנתבע 1 יש דירה אחרת הרשומה על שמו, ולו רצה להבריח רכוש מפני נושיו, היה רושם את הזכויות גם בדירה האחרת על שם אדם אחר. 4. מטעם התובעת הוגשו הראיות שלהלן: א. תצהיר של אלון יהודה, שהינו סוכן שיווק של התובעת, בו העיד כי בתאריך 11.6.02 הוא נפגש עם נתבע 1 בביתו, הוא הבית נשוא הדיון, וסוכם ביניהם כי התובעת תספק לו דלקים כנגד שטר חוב שמסר לו הנתבע 1. במשך כארבעה חודשים נצבר חוב של 316,691 ₪ שלא שולם על ידי נתבע 1. בתאריך 7.10.02 הוגש שטר החוב לביצוע בהוצאה לפועל, אך נסיונות התובעת לגבות את החוב לא צלחו. במצב זה הוא נפגש עם נתבע 1 פעם נוספת בביתו האמור ברח' צה"ל בנתיבות, והנתבע 1 אמר לו שהוא צריך לקבל כספים על מנת לשלם את החוב, ואמר לו כי אם יצטרך, הוא ימכור את הבית האמור, על מנת לשלם את החוב. ב. תצהיר תשובה לשאלון של נתבעת 5 מיום 2.1.05, בו אמרה שהיא רכשה את הדירה בזמנו במחיר אטרקטיבי של 116,000 דולר בעת ששוויו היה 148,000 דולר, שהיא רכשה את הדירה מתוך מחשבה לגור בה, אך מאחר והענין לא הוסדר, הפכה הדירה להשקעה, היא נעזרה בנתבע 1 שהוא אחיה במציאת הדירה, והוא גם נטל חלק במשא ומתן. ג. כמו כן, העידה פקידה של בנק הפועלים באגף "מישכן", אילנה בנימיני, כי הוראת הקבע של תשלומי המשכנתא שלקחה נתבעת 5 חתומה על ידי נתבע 1 שחתם גם כערב לאותה הלוואה. ד. בעקבות עדותה של הפקידה, התקבל מבנק הפועלים מכתב מיום 2.1.06, ממנו עולה שהחשבון 210093, ממנו שולמה הוראת הקבע האמורה, היה של אריאל בן דוד, אחיהם של נתבעים 1 ו-5, בעת פתיחת החשבון ביום 3.7.89, היה נתבע 1 מורשה חתימה בחשבון, ביום 5.1.98 ניתן לו יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לפעול בחשבון זה (ת/1) (עמ' 6 מיום 8.12.05), והחל מיום 30.1.03, יש מסמכים עדכניים בהם מופיע נתבע 1 כמורשה חתימה. ה. כמו כן, הוגשה על ידי התובעת סדרה של מסמכים, ביניהם: בקשה של נתבע 1 מיום 22.1.04 להכריז עליו כפושט רגל, בה הצהיר כי חובותיו הגיעו לסכום של 1,809,293 ₪, בחודש 12/81 פתח עסק לאביזרי רכב, בשנת 1999 הואשם בסיוע לגניבת משאית, היה עצור 12 ימים, ונתבע לשלם סכום של 700,000 ₪ בגין גניבת המשאית, וכן שהוא הסתבך בעסק של משאיות שגרם לו להפסדים רבים, והצטברו לו חובות רבים, בעת שהוא משתכר רק 4,200 ₪ לחודש. בקשה של התובעת מיום 28.4.04 לביטול צו כינוס הנכסים בשל ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, בה טענה שהדירה בה הוא התגורר ברח' צה"ל 47 הינה בבעלותו. חוות דעת כונס הנכסים הרשמי שהמליץ לבטל את צו כינוס הנכסים. החלטת בית משפט זה שביטלה את צו כינוס הנכסים עקב העדר תום לב, פזיזות, זלזול בנושים, אי שיתוף פעולה בחקירת כונס הנכסים, וכן שלא השכיל להפריך את טענות הברחות הנכסים שהועלו, ולא הגיש דו"חות שנתיים. הסכמי שכירות של הדירה על ידי נתבעת 5 לנתבע 1 מיום 1.9.99 עד ליום 31.8.00, ומיום 31.8.02 עד ליום 1.9.03. חוזה הלוואה של בנק משכן שהתייחס להלוואה במשכנתא בסך 320,000 ₪, שלקחה נתבעת 5 יחד עם בעלה שלמה גלזר, וממסמכים נוספים מהם עולה שתשלומי המשכנתא שולמו באמצעות הוראת קבע, מחשבון של אח אחר של נתבעת 5, בו שימש נתבע 1 כמיופה כוח (נספח יד' גליון שני בת/1), כאשר הוראת הקבע נחתמה על ידי נתבע 1. פרוטוקול דיון בהוצאה לפועל מיום 26.10.03, בו אמר נתבע 1 שהדירה בה הוא מתגורר היא בבעלותו והוא משלם משכנתא בסך 1200 ₪ לחודש, וכן שאת הדירה הוא קנה שמונה שנים לפני כן. פסק דין של בית משפט השלום מאשדוד מיום 14.5.01, בו חויב נתבע 1 בתביעה שהוגשה בשנת 1998 בסכום של 393,600 ₪ בגין סיוע להעברת משאית גנובה לשטחי הרשות הפלסטינאית. ראיות הנתבעים ו. נתבע 1 הגיש אף הוא תצהיר מיום 28.6.05, בו חזר על טענותיו האמורות. כמו כן טען בתצהירו שעו"ד אליוביץ, ב"כ התובעת, הפך את הענין לענין אישי נגדו במסגרת תפקידו ככונס נכסים על נכסיו של נתבע 1. ז. נתבעת 5 הגישה אף היא תצהיר בו חזרה על עיקרי טענותיה הנ"ל, והוסיפה שאת הדירה היא רכשה ביום 19.9.99, את הדירה היא מימנה בחלקה מחסכונות, ובחלקה הארי במשכנתא, כאשר ההחזר החודשי של המשכנתא הוא 2,700 ₪. מאחר ולא התגוררה בדירה היא השכירה אותה לאחיה, הנתבע 1, שהיה תושב נתיבות, בעת שהיא התגוררה בראשון לציון, והיא מתפלאת על כך שהתובעת אינה מנסה לממש דירה אחרת של נתבע 1 הרשומה על שמו ברח' אבן דנן בנתיבות. באשר להסתמכות התובעת על כך שהנתבע 1 אמר בעת שהובא ללשכת ההוצאה לפועל לאחר צו מעצר בשל אי תשלום חוב, כי הוא מתגורר בדירה שלו ומשלם עבורה משכנתא של 1,200 ₪, ציינה שהוא אמר באותה חקירה גם שהוא רכש את הדירה לפני שמונה שנים, והוא התייחס לדירה אחרת ולא לדירה נשוא הדיון שנרכשה בשנת 1999, כארבע שנים לפני מועד החקירה ולא שמונה שנים לפני מועד החקירה, וסכום המשכנתא עבורה היה גבוה בהרבה. 5. ב"כ התובעת טען בסיכומיו: א. המבחן העיקרי ליישום הוראת סעיף 34 לתיק ההוצאה לפועל, הוא "אותות המרמה". מחומר הראיות עולה שנתבעת 5 אחותו של נתבע 1, שהתגוררה בראשון לציון בעת שנתבע 1 התגורר בנתיבות, רכשה כביכול את הדירה בנתיבות בה התגורר נתבע 1 בסכום של 485,640 ₪, שמתוכו שולם במזומן סכום של 165,000 ₪ כאשר נתבעת 5 לא הציגה כל תיעוד לתשלום של 165,000 ₪ במזומן, ותשלומי המשכנתא בסכום של 320,000 ₪, ששולמו בהוראת קבע עליה חתום נתבע 1 כמיופה כוח, על פי יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, מחשבון של אחיו, דוד אריאל, ומשנפתח תיק ההוצאה לפועל של התובעת, ביום 7.10.02, ביטל נתבע 1 את יפוי הכוח האמור מחשש שתתגלה התרמית. ב. המידע מצוי בידי הנתבע 1 ועל כן נטל הראיה המוטל על התובעת נמוך מהרגיל. ג. אותות המרמה שהוכרו בפסיקה הן התנהלות של הסוואה בפעילות עסקית, חדלות פרעון של הבעלים בפועל, קשרים בין המעביר לנעבר, איום בתביעות שתוגשנה נגד החייב, חשאיות, חריגה מהמקובל בדרכם של עסקים, העברת כל נכסי החייב, שמירת הנאה למעביר מהנכס המועבר ושמירת החזקה בידיו. ד. הנתבע מורגל בביצוע מעשי מרמה ומנהל פעילות כלכלית באמצעות אנשי קש. מעשים דומים יכולים לשמש ראיה לכוונת המרמה, ולעתים גם לזהות המבצע. כך נהג גם כאשר הציג את עצמו כעובד שכיר וכגרוש, וכך נהג כשהציג את הדירה נשוא הדיון כדירה של אחותו. בקשר לכך נקבע בהחלטה בענין פשיטת הרגל שלו, שהוא נהג בחוסר תום לב ולא הגיש דו"חות. ה. ניהול חשבון על שם אחיו אריאל מיום 5.1.98 עד 4.3.03 באמצעות יפוי כוח. בחקירתו הכחיש כל קשר לחשבון (עמ' 9, 14), בעוד שבשטר שמסר לתובעת הוא מסר את פרטי החשבון הנ"ל כחשבון שלו (נספח א' לתצהירו של אלון יהודה). הנתבע 1 מנהל עסק לתיווך מכוניות ומציג את עצמו כשכיר שמשתכר 4,200 ₪ לחודש, גרסתו לא התקבלה על ידי ראש ההוצאה לפועל , היה קשור בהקמת העסק ונמצאו אצלו רשיונות רכב והמחאות של לקוחות שלגביהן טען שלא שילמו לו. ו. הנתבע הודה בחקירתו בבית משפט זה, בהליך פשיטת הרגל ביום 13.7.04 כי הוא בעלים של שתי משאיות שלא היו רשומות על שמו (עמ' 6 מוצג ד' למוצגי התובעת). ז. הנתבע 1 חתם על הסכם גירושין פיקטיבי עם אשתו במרץ 2003, בעוד שב-1/04 הצהיר כי הוא מצוי בהליכי גרושין. בחקירה בהוצאה לפועל ביום 21.10.03, טען שהוא נשוי ואשתו לא עובדת (נספח טז' למוצגי התובעת). ח. נתבעת 5 טענה בתצהירה שיש לנתבע 1 דירה אחרת על שמו ברח' אבן דנן, אך מתברר שגם דירה זאת היתה רשומה על שם אשתו ונתבע 1 טיפל בהשכרתה. ט. הנתבעת 5 המתגוררת בראשון לציון לא הסבירה מדוע רכשה דירה בנתיבות. י. הנתבע מימן את רכישת הדירה מכספו, לאור העובדה שהוכח שהוא שילם את תשלומי המשכנתא על פי הוראת קבע חתומה על ידיו כמיופה כוח בחשבון על שם אחיו. הוא חתם כערב להלוואה נשוא המשכנתא. נמצאו סתירות בדברי נתבעת 5 ביחס לאופן בו שילמה את המשכנתא. בחקירת יכולת בהוצאה לפועל אמר שהוא משלם משכנתא בסך 1,200 ₪ לחודש. יא. גם התשלום במזומן שולם על ידי נתבע 1, לאור העובדה שלא היה תיעוד לתשלום על ידי נתבעת 5. יב. חוזה השכירות בין נתבעת 5 ונתבע 1 הינו פיקטיבי והיו בו גם זיופים. חוזה שכירות נוסף עם זגורי מיום 8.12.05 (ת/4) לא נזכר בתצהיר נתבעת 5 ומעורר חשד שאינו אמיתי. יג. נתבע 1 היה שקוע בחובות כשרכש את הדירה והיה צפוי להליכי גביה בעקבות התביעה שהוגשה נגדו בהקשר לגניבת המשאית. יד. איומי נתבע 1 על ב"כ התובעת תומכים בגרסת התובעת. טו. חוזה הרכישה בין מוכרי הדירות ובין הנתבעת בטל בשל אי חוקיות ובעל הזכויות בדירה הוא נתבע 1, לענין סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל. 6. ב"כ נתבעת 5 טען בסיכומיו: א. יש לדחות את התביעה עקב אי צירופו לתביעה של שלמה גלזר, בעלה של נתבעת 5, החתום גם הוא על ההלוואה נשוא המשכנתא. שלמה גלזר הינו צד שעלול להיפגע מההצהרה המבוקשת, ומי שמבקש להסתמך על סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל צריך לצרף לתביעה את כל מי שעלול להיפגע מקבלת התביעה. ב. התובעת לא זימנה את נתבע 3 ואת עו"ד דולינגר, שערך את ההסכם בין נתבע 3 לנתבעת 5, והדבר פועל לרעתה. ג. לא הורם נטל הראיה המוטל על התובעת. ד. אין להסיק דבר מעדותו של אלון יהודה, שאישר שהוא התעניין במכירת דלקים ולא בבדיקת בעלותו של נתבע 1 בצורה בה הוא נפגש איתו. ה. דירת הנתבע 1 נרכשה ביום 28.2.99 בעת שהנתבע לא היה שרוי במצוקה כלכלית. פסק הדין של בית משפט השלום באשדוד שחייב אותו לשלם סכום של 393,600 ₪ ניתן רק ביום 14.5.01, כשנתיים ושלושה חודשים לאחר רכישת הדירה. ו. הנתבע לא שיקר כאשר אמר שלא היה מיופה כוח בחשבון של אחיו, הואיל ובמועד מסירת העדות לא היה מיופה כוח באותו חשבון, מאז שנת 2003 ולא נשאל אם היה מיופה כוח בעבר. ז. יש לקבל את עדותה של נתבעת 5 כמהימנה. הסבריה היו סבירים. דיון 7. השאלה העיקרית העומדת לדיון היא האם הרימה התובעת את נטל הראיה המוטל עליה, כאשר מצד אחד, העובדה שהמידע בענין מצוי בידי הנתבעים - יש בו כדי להפחית את הנטל המוטל על התובעת, אך מאידך גיסא, העובדה שטענות התובעת מטילות דופי פלילי בנתבעים 1 ו-5, מחייבת לבדוק את הענין בזהירות. כמו כן, יכול להיות בקבלת התביעה שלא כדין כדי לפגוע בזכויות הקנין של הנתבעת 5, בעוד שדחיית התביעה שלא כדין יכולה לפגוע במאמצי התובעת לגבות את חובה. יש לבחון אם יש ב"אותות המרמה" עליהן הצביע ב"כ התובעת ראיות נסיבתיות המצביעות על כך שמכירת הדירה, ההלוואה במשכנתא, ורישום הזכויות על שם נתבעת 5, נעשו במרמה על מנת לאפשר לנתבע 1 להבריח את נכסיו או אם ניתן על ידי הנתבעים הסבר סביר ומהימן שיש בו כדי להסביר את אותות המרמה הנטענות על ידי התובעת. נתבעת 5 רכשה את הדירה על פי ההסכם מיום 28.2.99. בקשתו של נתבע 1 למתן צו כינוס נכסים והכרזתו כפושט רגל הוגשה ביום 22.1.04. בתצהיר שנלווה אליה נאמר שבחודש 12/81 פתח נתבע 1 עסק לאביזרי רכב שנסגר כעבור שלוש שנים עקב חובות ולאחר מכן היה לו עסק נוסף של פנצ'ריה שגרם לו להיכנס לחובות, ובשנת 1999 הואשם בסיוע לגניבת משאית, היה עצור 12 ימים ונתבע על ידי חברת הביטוח לשלם 700,000 ₪, וכן שלאורך כל הדרך נטל הלוואות בשוק האפור כי הבנקים לא הסכימו לתת לו הלוואות (צורף למוצג א' למוצגי התובעת). התביעה של חברת הביטוח הוגשה בשנת 1998, וכבר אז הוא עמד בסיכון שיחוייב בסכום של מאות אלפי שקלים אף שפסק הדין ניתן רק בשנת 2001 לאחר ביצוע הרכישה של הדירה נשוא הדיון. על פי נספח א' למכתב של בנק הפועלים שהתקבל ביום 3.1.06, כבר ביום 4.7.89 הופיע נתבע 1 כמורשה חתימה בחשבון של אחיו - אריאל בן דוד, ונראה לכאורה שכבר אז חיפש נתבע 1 דרכים להשתמש בחשבון של בן משפחה לעסקיו. החל בתאריך 5.1.98 היה בידיו יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לחשבון של אחיו אריאל, בו יכול היה לעשות שימוש בלתי מוגבל. מהתצהיר שצורף לבקשה להכרזתו כפושט רגל עולה שהיו לו בעיות עם בנקים שלא רצו לתת לו הלוואות, ולדבריו הוא נאלץ לקבל הלוואות בשוק האפור. התביעה נשוא הדיון הוגשה ביום 12.3.03, ומבחינת הנתבעת 5 היא נדרשת בתביעה זאת לראשונה ליתן הסברים לנסיבות הרכישה של הדירה שנעשתה כארבע שנים קודם לכן, והיא צריכה לנסות להיזכר איך היא גייסה את הכספים במזומן בסכום של כ-150,000 ₪, ולא ניתן לשלול באופן סביר את האפשרות שהיא התקשתה לזכור את הפרטים המדויקים בקשר לכך. העובדה שנתבע 1 חתום על הוראת קבע לתשלום המשכנתא מתוך חשבון של אחיו, בו היה לו יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, תומכת באפשרות שתשלומי ההלוואה שולמו על ידי נתבע 1, והסברה של נתבעת 5 ביחס לדרך המפותלת בה שילמה את ההלוואה במשכנתא, לטענתה, אינו נראה לי סביר ומהימן, אכן מול מצב זה עומדת העובדה שעל ההלוואה חתומים גם התובעת וגם בעלה כחייבים עיקריים, והדבר מעורר את השאלה - האם נתבעת 5 ובעלה היו מסכימים לחתום על הלוואה במשכנתא בסכום של 320,000 ₪ עבור דירה שלא נרכשה על ידיהם באופן ממשי, על מנת לסייע לנתבע 1 להבריח נכסים, אך ניתן להסביר את הדבר בכך שנתבעת 5, שרצתה לסייע לאחיה בהברחת נכסים מפני נושיו, הסכימה לכך ושכנעה גם את בעלה לחתום על ההלוואה, בידיעה שההלוואה מובטחת במשכנתא וגם רישום הדירה על שמה ישמש כבטוחה למקרה שלא תיפרע ההלוואה נשוא המשכנתא. באשר לכל אותות המרמה עליהן הצביע ב"כ התובעת הנוגעות למסוגלותו ולנטייתו של נתבע 1 לבצע מעשים מסוג זה, נראה לי כי בהחלט היה מסוגל לכך מבחינת התנהגותו, ומכלול הראיות מראה כי ניסה באופן שיטתי להבריח את נכסיו מפני נושיו, וגם את הדירה הנוכחית מפני נושיו, בעת שהיתה תלויה ועומדת התביעה של חברת הביטוח בגין סיוע בגניבת משאית בסכומים של מאות אלפי שקלים. באשר למעורבות נתבע 1 במשא ומתן לרכישת הדירה, נראה לי שאין בכך בלבד כדי להצביע על אות מרמה, ואין בעובדה שאח מסייע לאחותו לרכוש דירה ומסייע לה במשא ומתן כדי להצביע על אות מרמה. במצב בו מוטל נטל הראיה על התובעת, יכולה היתה התובעת לבדוק את הענין עם עו"ד דולינגר שערך את ההסכם ועם המוכרים שהיו יכולים לתמוך בגרסתם לו היתה נכונה. הטענה שלעו"ד דולינגר יש חסיון ולכן לא נעשה נסיון לזמנו, אינה נראית לי מספקת. לו היה עו"ד דולינגר מוזמן לעדות והיה מעלה טענת חסיון, היה מקום לטענה האמורה, אך לא היה בכך כדי להסביר את אי זימונו לעדות. ביחס לנתבע 3 לא ניתן כל הסבר של ממש לאי זימונה על ידי התובעת לעדות, אך גם הנתבעים היו יכולים לזמן את עו"ד דולינגר ואת נתבע 3 לעדות על מנת לתמוך בגרסתם, ויש באי זימונם כדי להחליש את גרסתם. טענת התובעת כי נתבע 1 הודה בכך שהוא גר בדירה שלו, אינה תומכת בהכרח בגרסת התובעת, הואיל ובאותה חקירה אמר שמדובר בדירה שהוא רכש לפני שמונה שנים, עבורה הוא משלם משכנתא בסכום של 1,200 ₪ לחודש, בעוד שעל הדירה נשוא הדיון שולמה משכנתא של כ-2,700 ₪, והיא נרכשה ארבע שנים קודם לכן ולא שמונה שנים לפני כן, אך דבריו האמורים אינם מתיישבים גם עם הדירה השניה שהיתה לו וממילא לא נראה לי שניתן לסמוך על דבריו של נתבע 1. ביחס להסתמכות על עדותו של הסוכן אלון יהודה, לא היתה התיחסות בפגישות שלו עם נתבע 1 לשאלה אם הדירה היתה בבעלותו של נתבע 1 או של אחותו, ואין גם להוציא מכלל אפשרות שנתבע 1 הציג את הדירה כדירה שלו על מנת להרשים את הסוכן ולזכות באמונו לקבלת אשראי, אך העובדה שנתבע 1 נהג מנהג בעלים בדירה בפגישה עם הסוכן והציג את הבית כבית שלו, משתלבת במרקם הראיות המצביעות על כך שהבית אכן היה שלו. מבחינת התרשמותי מהעדים, נתבע 1 עשה רושם בלתי מהימן וכל מסכת הראיות מצביעה על כך כי נעשו על ידיו מעשי מרמה. כפי שעולה מחומר הראיות, היה מסוגל לבצע פעולות מרמה של הברחת נכסים, לרבות הברחת הדירה נשוא הדיון. מעשיו הקונקרטיים הנוגעים לנסיבות רכישת הדירה מצביעים על אותות מרמה, והסבריו אינם נראים לי סבירים ואמינים. ביחס לנתבעת 5, העובדה שהוראת הקבע לתשלום המשכנתא היתה חתומה על ידי נתבע 1 לגבי הסכום הארי של הדירה ושולמה מחשבון של אח אחר שהיה בשליטת נתבע 1 לאורך שנים רבות כמורשה חתימה, ובעת רכישת הדירה היה כבעל יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, מטה את הכף מעבר למאזן ההסתברות לכך שמדובר בהברחת נכס. הסבריה המפותלים והסותרים של נתבעת 5 לגבי אופן תשלום המשכנתא, אינם נראים לי סבירים ומהימנים, היא מסרה גרסאות סותרות ומשונות ביחס לנסיבות בהן פרעה את ההלוואה נשוא המשכנתא, ובסופו של יום לא ניתן כל הסבר של ממש לשאלה - מדוע נתנה את הוראת הקבע לתשלום הלוואה במשכנתא שלה, בסכום של 320,000 ₪ באמצעות הוראת קבע חתומה בידי נתבע 1, שהיה הרוח החיה ברכישת הדיר התגורר בה מאז רכישתה ועד שהחלו להתעורר בעיות ביחס לדירה, וכל נסיבות הענין מצביעות על אותות מרמה ועל נסיון להבריח את הדירה מידי נושיו של נתבע 1. באשר לטענת ב"כ נתבעת 1 כי אין מקום לתת סעד שיש בו כדי לפגוע בבעלה של נתבעת 1, שלמה גלזר, הדבר נטען רק בסיכומיו, ומכל מקום מעורבותו של שלמה גלזר היתה רק בכך שחתם על ההלוואה נשוא המשכנתא, ולא ברישום הדירה על שמו. כל סעד שיינתן בדיון זה יכול לפגוע רק בזכויות נתבע 1 ונתבעת 5, ואן בו כדי לפגוע בזכויות של שלמה גלזר, כמו שאין בו כדי לפגוע בזכויות המשכנתא של הבנק, כך שבין כך ובין כך, יכולת המימוש של הדירה על ידי נושים שאינם מובטחים, לרבות התובעת, כפופות למשכנתא שבאמצעותה ניתן לפרוע את ההלוואה נשוא המשכנתא. מסקנות לאור האמור, אני קובע כי במערכת היחסים שבין התובעת, נתבע 1 ונתבעת 5, בלי לפגוע בכל זכות וטענה של שלמה גלזר, ובזכויות הבנק ביחס למשכנתא הרשומה על הדירה ובזכויות אחרים, תיחשב ותירשם הדירה כדירה של נתבע 1, בכפוף לזכויות המשכנתא או בטוחה אחרת על הבנק שלטובתו ניתנה הבטוחה, או כל זכות אחרת של צד שלישי שאינו צד לדיון זה, ואני מורה כי הדירה נשוא הדיון מעוקלת, בכפוף לאמור לעיל, לפרעון חובותיו של נתבע 1, לזכות התובעת בתיק ההוצאה לפעול הנ"ל. כמו כן, אני מחייב את נתבע 1 ונתבעת 5 לשלם לתובעת, יחד לחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. רישום דירהמקרקעיןעיקול