פרשנות שתיקת בורר

ברע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות נ' החברה לפיתוח נקבע כי "שתיקת בורר" בנוגע לשאלה שהושארה להכרעתו, תפורש בכל מקרה לפי נסיבותיה, ואולם ככלל יש לומר, כי מקום בו יוחדה שאלה באופן מפורש להכרעתו, יש להימנע מפירוש הרואה בשתיקתו משום דחיית התביעה, בכל האמור לגבי אותה שאלה. להלן פסק דין בנושא פרשנות שתיקת בורר: פסק דין 1. זו בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 20/3/06 על ידי הבורר עו"ד יעקב בצלאל (להלן: "הבורר"). 2. עניינו של הליך הבוררות נשוא הבקשה בשני פרויקטים לבניית עשרות יחידות דיור בבית שמש ובמעלה אדומים. המשיבה הפורמאלית, א. ברקן ושות' בע"מ (בהסדר נושים) (להלן: "ברקן"), הייתה היזם והקבלן הראשי בפרויקט מעלה אדומים ובפרויקט בית שמש. המבקש הוא מנהלה של ברקן. המשיבה 1 (להלן: "גיל עמל"), שהמשיב 2 הוא מנהלה ובעל השליטה בה, שימשה כקבלן משנה לעבודות שלד בפרויקטים עבור ברקן על פי הסכמים שנכרתו בין השתיים. בין הצדדים נפלו סכסוכים בקשר לעבודות שגיל עמל ביצעה או הייתה אמורה לבצע עבור ברקן בפרויקטים הנ"ל. בשלב מסוים הודיעה ברקן לגיל עמל על ביטול ההסכמים ביניהן ואף עתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים למתן צו לסילוק ידה של גיל עמל מאתרי הבנייה (בש"א 1590/02). בית המשפט המחוזי הורה באותה בקשה על סילוק ידה של גיל עמל מהאתרים, וכן הורה, בהסכמת הצדדים, על הפניית הסכסוך לבוררות. 3. בכתב התביעה שהגישה גיל עמל בפני הבורר, היא תבעה תשלום כספים המגיעים לה, לטענתה, בגין ביצוע העבודות בשני הפרויקטים, בכלל זה, עלות ההתארגנות לביצוע העבודות והפסדי רווחים בסכום כולל של 6,230,740 ₪. ברקן הגישה כתב הגנה וכן הגישה תביעה שכנגד בגין הוצאות ונזקים שנגרמו לה עקב אי ביצוע העבודות על ידי גיל עמל, או עקב אי ביצוען במועד או בשל ביצוע העבודות באיכות ירודה וכן בגין פיצויים מוסכמים ופגיעה במוניטין בסכום של 10,012,022 ₪. 4. הבוררות התנהלה בפני הבורר מספר שנים, במהלכה הוחלפו בין הצדדים כתבי טענות, הוגשו תצהירים ונחקרו עדים. הבורר אף מינה את המהנדס יצחק לזר כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה"). 5. ביום 20.3.06 נתן הבורר את פסק הבוררות, שבו נקבע כי גיל עמל זכאית לקבל את שווי העבודות שביצעה בפועל עבור ברקן בשני אתרי הבניה בסכום כולל של 1,510,084 ₪. בתוספת מע"מ. בפסק גם נקבע שברקן ומר א. סטרר (להלן - "המבקש") ישאו בתשלום זה יחד או לחוד. התביעה הנגדית שהגישה ברקן נגד גיל עמל נדחתה. 6. הבקשה לביטול פסק הבוררות מבוססת על מספר עילות, שהעיקרית בהן, היא שלמבקש ולברקן לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם. ביסודה של עילה זו ניצבת הטענה, שהבורר לא אפשר לברקן ולמבקש להגיש סכומי תשובה בתגובה לסיכומיה של גיל עמל. 7. בהחלטה מיום 11.11.05 הורה הבורר כי ברקן תגיש את סיכומיה בבוררות עד ליום 7.12.05. בהמשך, הוארך מועד זה עד ליום 30.12.05. סיכומי התשובה של גיל עמל הוגשו לבורר בתחילת חודש מרץ 06' והם הומצאו לב"כ המבקש ביום 5.3.06. ביום 1.3.06 פנה ב"כ המבקש לבורר וביקש להורות על פסילת סיכומי התשובה של גיל עמל בשל האיחור בהגשתם ולחילופין להורות על צמצום הסיכומים. בהחלטתו מיום 2.3.06, דחה הבורר בקשה זו, אך נתן "אפשרות תגובה לסיכומי התשובה (של ב"כ התובעת) בתוך 7 ימים מהיום". לאור החלטה זו, היה על ברקן והמבקש להגיש את סיכומי התגובה שלהם עד ליום 9.3.06. לאחר מתן ההחלטה האחרונה, פנה ב"כ המבקש לבורר וביקש, לאור היקף סיכומי התשובה של גיל עמל, לדחות את מועד הגשת סיכומי התגובה ב-30 יום. ביום 8.3.06 נעתר הבורר לבקשה באופן חלקי וקבע "נראה לי שהזמן המבוקש גדול מדי, על כן ניתנת הזדמנות להגשת התגובה בעוד 7 ימים ועד ליום 16.3.06". לטענת המבקש, ההחלטה האחרונה של הבורר לא הומצאה למשרד בא-כוחו ולאחרון נודע עליה משיחה מקרית עם ב"כ ברקן רק ביום 16.3.06. באותו יום (16.3.06) פנה ב"כ המבקש לבורר, הסב שימת ליבו לכך שההחלטה מיום 8.3.06 לא התקבלה במשרדו וביקש כי שבעת הימים שנקצבו להגשת סיכומי התגובה יחלו להימנות מיום 22.3.06. בהחלטתו מיום 16.3.06, דחה הבורר בקשה זו וקבע: "אין מקום לדחייה נוספת. פסק הבורר יישלח בהקדם". בעקבות ההחלטה האחרונה של הבורר, הגישו ב"כ ברקן וב"כ המבקש את סיכומי התגובה שלהם לבורר ביום 20.3.06 בסביבות השעה 18.00. כשעה וחצי לאחר קבלת סיכומי התגובה, בשעה 19.36 בערב, הועבר פסק הבורר בפקסימיליה לצדדים. 8. לטענת המבקש, החלטת הבורר מיום 8.3.06 בה סורבה בקשתו להארכת המועד להגשת סיכומי התשובה, יש בה, בנסיבות אלו שבהם ההחלטה הקודמת על הארכת המועד לא הומצאה לב"כ המבקש, כדי לפגוע בזכויות הדיוניות של ברקן ושל המבקש. לטענתו, משנתן הבורר דעתו על כך שראוי היה ליתן לברקן ולמבקש זכות להגיש סיכומי תגובה, לא יעלה על הדעת כי זכות זו תישלל רק בשל העובדה כי החלטת הבורר מיום 8.3.06 לא הומצאה למשרד ב"כ המבקש. המבקש מוסיף וטוען, כי רבות מטענותיה של גיל עמל, אשר התקבלו על ידי הבורר, נסתרו בסיכומי התגובה של ברקן, אשר נתמכו במסמכים. אולם, לטענתו, הבורר כלל לא טרח לעיין בסיכומי התגובה של ברקן, אלא הזדרז והשלים את פסקו מיד בסמוך לקבלתם. בכך שלל הבורר מברקן ומהמבקש את ההזדמנות לסתור את טענותיה של גיל עמל ופגע פגיעה מהותית בזכויות הדיוניות של השתיים ובכללי הצדק הטבעי. 9. לטענת המבקש, הנושא הבולט ביותר אשר נידון במסגרת סיכומי התגובה של ברקן והמבקש, ולא מצא ביטוי בפסק הבוררות, נוגע לתשלומים שברקן שילמה לספקיה של גיל עמל בסכום של 280,096 ₪ שאותם היה על הבורר לנכות מהסכום שנפסק לחובתה של ברקן. הבורר התייחס לתשלומים אלו בפסק הבוררות ודחה את טענת ברקן. זאת, על פי האמור בפסק, משום שהתשלומים שביצעה ברקן לאותם ספקים (רדימיקס וכדורי) נעשו זמן ניכר לאחר סילוקה של גיל עמל מאתר הבנייה ועל כן אין ביטחון שתשלומים אלה נעשו בגין רכישות של גיל עמל. לטענת המבקש, החלטת הבורר בנושא זה מקורה בכך שהבורר כלל לא עיין בסיכומי התשובה שהגיש. עקב כך, טוען המבקש, הבורר חייב את ברקן ואת המבקש לשלם לגיל עמל פעם נוספת סכומים שכבר שולמו על ידה לנושיה של גיל עמל ושאותם ראוי היה לקזז מכל חוב של ברקן לגיל עמל. מדובר, טוען המבקש, בתוצאה בלתי צודקת, אשר הייתה יכולה להימנע אילו היה הבורר נותן למבקשים את יומם בפניו ומעיין בסיכומי התגובה שהוגשו לו. 10. לטענת המשיבים, אף אם ב"כ המבקש לא קיבל את החלטת הבורר מיום 8.3.06, לא היה בכך כדי להצדיק את האיחור בהגשת סיכומי התגובה, וזאת משני טעמים עיקריים. ראשית, אין חולק על כך שהחלטת הבורר הומצאה למשרד ב"כ הנאמן שייצג את ברקן, אשר היה שותף לבקשת המבקש שהוגשה בשם שני הנתבעים, המבקש וברקן. בנסיבות אלה, טוענים המשיבים, די בהמצאת החלטת הבורר למשרד ב"כ הנאמן שייצג את ברקן. שנית, נטען, משלא התקבלה בידי ב"כ המבקש החלטת הבורר המאריכה את המועד להגשת סיכומי התשובה, היה על האחרון לברר מה עלה בגורל בקשתו להארכת המועד, ומשלא עשה כן עד למועד שנקבע להגשת הסיכומים (9.3.06), אין לו להלין אלא על עצמו. בכל מקרה, טוענים המשיבים, עובדה היא שסיכומי התגובה של המבקש נמסרו לבורר עוד לפני המצאת פסק הבוררות לב"כ הצדדים. לאור כך, ההנחה המתבקשת היא שהבורר קיבל את סיכומי התשובה של המבקש ולא פסל אותם בשל האיחור בהגשתם. הנחתו של המבקש כי הבורר לא קיבל את סיכומי התשובה בשל הגשתם באיחור ולא עיין בהם, נטען, הינה הנחה בלתי מבוססת אשר אינה נתמכת בכל ראייה שהיא. עצם העובדה שהבורר לא ראה להזכיר בפסק הבוררות סיכומים אלה, אינה מלמדת על כך שלא עיין באותם סיכומים. גם העובדה שהסיכומים הוגשו לבורר כשעה וחצי בלבד לפני המצאת פסק הבוררות, אינה שוללת את האפשרות, כך טוענים המשיבים, שהבורר עיין באותם סיכומים ולא ראה לנכון לשנות, גם בהתחשב באמור בהם, את פסק הבוררות שאותה עת, קרוב לוודאי, כבר היה מוכן. אשר לאי קיזוז הסכומים ששילמה ברקן לספקים, טוענים המשיבים, שעניין זה היה שנוי במחלוקת בין הצדדים מלכתחילה והוא לא עלה לראשונה בסיכומיהם. כך עולה, לטענתם, גם מהחלטת הבורר מיום 26.9.04, בה הורה על הגשת פירוט התשלומים ששולמו לגיל עמל בצירוף אסמכתאות. אכן, בהתאם לאותה החלטה, הגישו המשיבים פירוט של הכספים ששולמו לגיל עמל עוד קודם להגשת סיכומיהם, בעוד שפירוט מטעם המבקש וברקן בצירוף האסמכתאות הומצא רק לאחר קבלת סיכומי המבקש. לטענת המשיבים, הם העלו טענותיהם בעניין תשלומים אלה בסיכומיהם, ועמדו על כך כי אין זה מתקבל על הדעת שחרף טענותיה של ברקן לנזקים בהיקף של מיליוני שקלים שנגרמו לה עקב מעשיה או מחדליה של גיל עמל, היא תשלם לגיל עמל כספים (באמצעות הספקים) מספר חודשים לאחר סילוקה של גיל עמל מהאתרים. לטענת המשיבים, גם לא היה מקום לצרף לסיכומי התשובה של ברקן ראיות או אסמכתאות שלא נמסרו על ידם קודם לכן בהתאם להחלטת הבורר מיום 26.9.06. 11. אין לקבל טענות אלו של המבקש. המבקש קיבל אורכה להגשת סיכומיו עד ליום 9.3.06. הוא אמנם הגיש לבורר בקשה להאריך את המועד להגשת הסיכומים, אך משהחלטת הבורר בבקשה זו לא הומצאה לבא כוחו עד לתום המועד שנקבע להגשת סיכומיו (9.3.06), היה על המבקש לברר אצל הבורר מה עלה בגורל בקשתו, והוא לא היה רשאי להתעלם מהמועד שנקבע להגשת הסיכומים ולא לעשות דבר רק משום שטרם קיבל את החלטתו של הבורר בבקשה להארכת המועד. משהמבקש לא פעל בדרך זו ופנה לבורר רק ביום 16.3.06, בחלוף 7 ימים מהמועד בו היה עליו להמציא את סיכומי התגובה, אינני סבור שבסירובו של הבורר להיענות לבקשת האורכה הנוספת היה משום פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. יתרה מזאת, סיכומי התגובה של המבקש וברקן הוגשו לבורר עוד לפני מתן פסק הבוררות. אמנם, היה זה כשעה וחצי בלבד לפני מתן הפסק, אולם, עובדה היא שהבורר לא סרב לקבל את הסיכומים וגם לא נתן החלטה אשר קובעת שאין להתחשב בסיכומים אלו בשל האיחור בהגשתם. בנסיבות אלו, אפשרות סבירה בהחלט היא שהבורר, אף שאותה עת כבר השלים או כמעט השלים את כתיבת הפסק, עיין בסיכומי התשובה לפני חתימת הפסק ולא ראה לשנות מקביעותיו גם לאור האמור באותם סיכומים. אמנם ניתן היה לברר עניין זה עם הבורר, בין על ידי זימונו למתן עדות ובין בדרך של הפניית שאלה בכתב, אך משאיש מהצדדים לא ביקש לעשות זאת, לא ראיתי לנקוט בעניין זה יוזמה מטעם בית המשפט. 12. גם אם הבורר לא עיין בסיכומי התגובה שהוגשו על ידי המבקש וברקן בשל האיחור בהגשתם, אני סבור שלמבקש או לברקן לא נגרם עקב כך עיוות דין. שכן עניין התשלומים ששילמה ברקן לספקיה של גיל עמל והטענה שיש לנכות תשלומים אלו מכל סכום המגיע מברקן לגיל עמל, לא עלה לראשונה בסיכומי המשיבים. עניין זה נדון עוד בהחלטתו של הבורר מיום 26.9.2004, אז הוחלט ש"הנתבעת תציין [עד ליום 25.10.04] כל סכום ששולם על ידה לתובעת או בעבור התובעת לצורך ביצוע הפרוייקט" ותפרט את האסמכתא לביצוע התשלום וכן תצרף צילום מאסמכתא זו". אכן, ברשימת התשלומים שהגישה ברקן לבורר היא כללה את התשלומים לספקים אלו (כדורי ורדימקיס) ואף צירפה מסמכים שהיו אמורים לתמוך בטענה זו. גם המבקש התייחס לנושא זה עוד בסיכומיו הראשונים, בהם פירט את התשלומים ששולמו על ידי ברקן עבור גיל עמל לספקים כדורי ורדימקיס בגין הפרויקטים בית שמש ומעלה אדומים בסכום כולל של 280,069 ₪ (סעיף 3.12 (עמ' 18-19 לסיכומים). הוא אף ציין בסיכומים אלו, כי "טענותיה של ברקן לעניין זה, רוכזו בהודעה מפורטת שהוגשה לכב' הבורר עוד ביום 25.10.2004 בצירוף אסמכתאות מתאימות". מבחינה זו, אין בסיכומי התשובה של המבקש כדי להוסיף על הנטען בסיכומיו הראשיים למעט: כרטסות הנהלת חשבונות של כדורי לשני הפרויקטים, לחודשים פברואר-מרץ (נספח א' לסיכומי התשובה), מכתבים של כדורי החתומים בחותמת גיל עמל (שסומנו כנספח ב') ודפי ריכוז חשבון של רדימיקס אשר גם עליהם הוטבעה, לפי הטענה, חותמת של גיל עמל (נספח ד'). אולם, הבורר התיר לברקן ולמבקש להגיש סיכומי תגובה, והוא לא התיר להם לצרף לסיכומים אלה ראיות נוספות שלא הוגשו על ידם קודם לכן, בכלל זה אסמכתאות שלפי החלטת הבורר מיום 26.9.2004, היה עליהם להגיש הרבה קודם לכן (עד ליום 25.10.04). מכאן, שהמבקש אינו יכול להלין על קיפוחו עקב אי הארכת המועד להגשת סיכומי התשובה, ככל שאלו כללו ראיות שאותן המבקש וברקן מלכתחילה לא הורשו (ואף לא ביקשו) להגיש. 13. סיכומו של נושא זה, יש לדחות את בקשת הביטול ככל שהיא מבוססת על הטעם שלמבקש ולברקן לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם. 14. טענה נוספת שמעלה המבקש בתמיכה לבקשת הביטול, היא שהבורר התעלם בפסק הבוררות מקביעתו של המומחה שמונה על ידו, לפיה נפלו בעבודות שבוצעו על ידי גיל עמל ליקויי בניה שגרמו לירידת ערך העבודות בשיעור של 10% בפרויקט בית שמש ובשיעור 6% בפרויקט מעלה אדומים, שסכומם הכולל עמד על 510,396 ₪ (להלן - עלות תיקון ליקויי הבנייה), סכום שאותו היה על הבורר לנכות מהסכום שנפסק לטובת גיל עמל. 15. לעניין זה קבע המומחה בחוות דעתו כי: "לאור האמור לעיל, עקב אי היכולת לכמת אחת לאחת את הליקויים ושכיחותם, נכון יהיה לקבוע ירידת ערך מתוך סך התשלום המגיע לקבלן בגין העבודה שבוצעה באתרים כדלהלן: עשרה אחוז באתר 'בית שמש'. שישה אחוז באתר 'מעלה אדומים' (ללא עבודת הפיתוח). ... מכאן, יש לקזז סך 294.525 ₪ עבור תיקון ליקויים באתר 'בית שמש', וסך 215,871 ₪ עבור תיקון ליקויים באתר 'מעלה אדומים' (בינוי בלבד)". (סע' 16-17 לחוות הדעת). המומחה הוסיף וקבע בחוות דעתו ש"אין מקום להתייחס לטענה לליקויים שאינם ניתנים לתיקון" (סע' 18 לחוות הדעת). 16. הצדדים אינם חלוקים על כך שהבורר לא ניכה את עלות תיקון ליקויי הבנייה מהסכום המגיע לגיל עמל בגין ביצוע העבודות. המחלוקת שנפלה ביניהם עניינה בשאלה, האם הימנעותו של הבורר בלנכות סכומים אלה מהסכום שנפסק לזכות גיל עמל דינה כדין העדר הכרעה בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר, או שיש לפרשה כדחיית טענתה של ברקן בנושא זה. 17. ב"כ המבקש טוען כי העדר התייחסות מפורשת בפסק הבורר לסוגיה זו של עלות תיקון ליקויי הבנייה, דינה כדין אי הכרעה בסוגיה שנמסרה להכרעתו של הבורר, אשר מקימה עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות. 18. ב"כ המשיבים טוען, מנגד, שאין מדובר בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר, אלא בטענה שעניינה, מבחינה מהותית, בהכרעה שלא בהתאם לראיות שבאו לפני הבורר (סעיפים 95 ו-96 לתגובתו). הוא מוסיף, כי החלטת הבורר שלא לקזז את עלות ליקויי הבנייה בדין יסודה, אף שגם הוא מסכים כי החלטה זו "לא קיבלה ביטוי ברור ומפורש בפסק הדין" (סעיף 101 לתגובה). מסקנה זו עולה, לטענת המשיבים, מהנסיבות ומנימוקי הבורר לדחיית התביעה הנגדית, בין היתר: העובדה שברקן כלל לא ביקשה לקזז את עלות התיקון של ליקויי הבנייה מסכום החיוב; חוסר תום הלב של ברקן בביצוע ההסכמים ואחריותה לכישלונם; אי הגשת תביעות על ידי הדיירים בגין ליקויי הבנייה; כמו גם העובדה שברקן העלתה לראשונה טענותיה בעניין זה באיחור רב ורק לאחר הגשת התביעה. 19. ב"כ המשיבים הסכים בסיכומיו, שאחד העניינים שנמסרו להכרעת הבורר נוגע ל"תשלום הוצאות שהוציאה ברקן בהשלמת עבודות הבניין על ידה ובתיקון ליקויים" (סעיף 83 לתגובה). משכך, אני סבור שיש לראות בעניין זה כעניין שנמסר להכרעתו של הבורר. שאלה אחרת היא, האם הימנעותו של הבורר מלנכות את עלות תיקון ליקויי הבנייה מהסכומים המגיעים לגיל עמל עבור ביצוע העבודות והעדר התייחסות מפורשת לעניין זה בפסק, דינה כדין העדר הכרעה בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר או שיש לפרשה כדחיית טענתה של ברקן בנושא זה, היינו כהכרעה, גם אם הכרעה לא מנומקת. 20. משהבורר לא התייחס לעניין הניכוי או אי הניכוי של עלות תיקון ליקויי הבנייה בפסק הבוררות באופן מפורש, אני סבור שענייננו קרוב לסוגיה של שתיקת הבורר בעניין שנמסר להכרעתו. בפסיקה נקבע כי "שתיקת בורר בנוגע לשאלה שהושארה להכרעתו, תפורש בכל מקרה לפי נסיבותיה, ואולם ככלל יש לומר, כי מקום בו יוחדה שאלה באופן מפורש להכרעתו, יש להימנע מפירוש הרואה בשתיקתו משום דחיית התביעה, בכל האמור לגבי אותה שאלה" (רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות נ' החברה לפיתוח, פ"ד מה(4) 497, 518-519 (1991)). 21. לדעתי, פרשנות שתיקתו של הבורר לעניין עלות התיקון של לקויי הבנייה צריך שתיעשה מתוך הפסק עצמו, כשנקודת המוצא, כאמור לעיל, היא שהשתיקה אינה מעידה על דחיית התביעה. לפיכך, משהבורר לא הזכיר בפסקו, בהקשר זה, את השיקולים להם טוען ב"כ המשיבים, אין מקום לכך שבית המשפט יעשה שימוש בשיקולים אלה לשם פרשנות הפסק. 22. העיון בפסק הבורר עצמו, אינו מאפשר להגיע למסקנה חד משמעית בנושא זה. מחד, הבורר קבע בפסק, באופן מפורש, כי הוא "מאמץ בזה את קביעותיו של המומחה המוסכם" (עמ' 7 לפסק). קביעה זו הייתה אמורה, לכאורה, להביא לניכוי עלות תיקון הליקויים מהסכומים המגיעים לגיל עמל. מאידך, עובדה היא שהבורר לא ביצע ניכוי זה. יתר על כן, בסעיף 2 (עמ' 7) לפסק הבורר נקבע: "הנתבעת מסכימה שביום מסירת הדירות לרוכשיהן לא נראה כל זכר לליקויים המיוחסים לתובעת, לטענתה תוקנו ליקויים אלה ע"י הנתבעת לאחר שהתובעת עזבה את אתרי הבניה. המומחה לא מצא במסמכים שהוגשו לו ממצא ראייתי להוצאה כספית שהוצאה לשם תיקון ליקויים. למרות זאת, הסתמך המומחה על חוות הדעת של המהנדס מטעם הנתבעת ועל פיה בלבד הוא העריך את הליקויים על בסיס ירידת ערך של 6% באתר מעלה אדומים (ללא עבודות פיתוח) ובסכום של 215,000 ₪ ובאתר בית שמש שיעור של ... 10% שהוא בסכום מוערך של 294,525 ₪". סעיף זה שבפסק הבוררות יכול שיתפרש כמבטא הסתייגות ממסקנתו של המומחה בעניין זה. זאת, משום שחרף העובדה שביום מסירת הדירות לרוכשים לא נראה בהן כל זכר לליקויים ולמרות שטענתה של ברקן לפיה היא ביצעה את תיקון הליקויים בעצמה לא נתמכה במסמכים, קבע המומחה, בהסתמך על חוות הדעת של המהנדס מטעם הנתבעת "ועל פיה בלבד", קיומם של ליקויי בנייה בסכומים האמורים. 23. לאור מכלול השיקולים דלעיל, אני סבור שבנושא זה ראוי להחזיר את הדיון לבורר לשם השלמת הפסק, תוך מתן התייחסות מפורשת לעניין עלות ליקויי הבנייה. אני סבור שתוצאה זו היא תוצאה ראויה, גם אליבא גישתו של ב"כ המשיבים, שאף שהוא סבור כי יש לראות בפסק כ"החלטת הבורר שלא לקזז סכומי הליקויים המוערכים", גם הוא מסכים שהחלטה זו "לא קיבלה ביטוי ברור ומפורש בפסק הדין" [צ.ל. פסק הבורר] (סעיף 101 לתגובה). 24. טענה נוספת של המבקש, היא שפסק הבורר התעלם מהתביעה שכנגד שהוגשה על ידי ברקן, במסגרתה הועלו טענות בדבר הפרת ההסכמים על ידי גיל עמל, בכללן: אי עמידה במועדים בהם התחייבה גיל עמל לבצע את העבודות על פי ההסכמים; היעדר כוח אדם שהיה דרוש להשלמת העבודות ואיכות הביצוע של העבודות. המבקש גם טוען, שהבורר נמנע מלנמק את פסק הבוררות בכל הנוגע לדחיית התביעה הנגדית, מה שמקים עילת ביטול, לפי סע' 24(6) לחוק הבוררות. 25. המשיבים טוענים, שהואיל ומדובר בתביעה נגדית שהוגשה על ידי ברקן, תביעה לה המבקש לא היה צד, אין למבקש מעמד בתקיפת פסק הבורר בגין דחייתה של תביעה זו. המבקש טוען, מנגד, שפסק הדין עשוי להשפיע באופן ישיר על זכויותיו, בהיותו ערב לחובותיה של ברקן, כך שאם הסדר הנושים לא יצא אל הפועל, יהא עליו לשאת בכל חוב שיישאר עקב פסק הדין, ואז יהא זכאי לקזז כל סכום שיכול היה להפסק לזכות ברקן בתביעתה הנגדית. ב"כ המשיבים לא השיב לטענה זו, פרט לטענה שהמבקש וברקן לא טענו לקיזוז, טענה שאינה נכונה (ראה סעיף 48 לכתב ההגנה בפני הבורר). ההלכה בעניין זה היא, אכן, שערב זכאי להתגונן מפני תביעת הנושה גם בטענת קיזוז שיכול היה להעלות החייב העיקרי (ע"א 118/93 גמבש חיים נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ ואח' פ"ד מח(4), 463 (1994)). לפיכך, אני סבור שלמבקש מעמד לתקוף את פסק הבורר גם לעניין התביעה הנגדית של ברקן. 26. לגופו של עניין, ובכפוף לעניין עלות תיקון ליקויי הבנייה אליו כבר התייחסתי לעיל, אני סבור שאין לקבל את טענותיו של המבקש בנושא התביעה הנגדית של ברקן. אשר לטענה בדבר היעדר הנמקה, ראשית, הבורר לא היה חייב לנמק את פסק הבוררות. גם העובדה שהבורר מצא לנמק חלקים אחרים של הפסק אינה מבססת טענת ביטול לגבי אותם חלקים של הפסק שלא נומקו (ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהד' רביעית, עמ' 1054 (להלן - אוטולנגי)). שנית, מסתבר שביסוד דחיית התביעה הנגדית, עומדים אותם נימוקים ששימשו את הבורר לקבלת התביעה העיקרית של גיל עמל. שהרי התביעה הנגדית בוססה על הטענה שגיל עמל הפרה את ההסכמים עם ברקן, בעוד שבפסק הבורר נקבע שהייתה זו ברקן אשר "לא מילאה את חובותיה על פי ההסכם בתום לב ובכך גרמה בפועל לעיכוב עד כדי הפסקה של העבודות ובסופו של דבר לביטול ההסכם" (עמ' 9 לפסק). בקביעה זו של הבורר, יש משום הנמקה מספקת לדחיית התביעה הנגדית, ככל שהנמקה כזו כלל נדרשה. 27. אין לקבל גם את הטענה שהבורר ביסס את קביעתו דלעיל כי ברקן לא מילאה את חובותיה על פי הסכמים בתום לב על טענה שכלל לא נטענה על ידי המשיבים (ראה לעניין זה, למשל, סע' 41 לסיכומיה של גיל עמל בבוררות, שם נטען כי "לא יעלה על הדעת, כי התובעת תמשיך עבודתה באתר לאחר הצהרה ברורה ומפורשת לפיה אין בכוונתה [של ברקן] לשלם לתובעת עבור העבודות שתבצע וגם לא עבור העבודות הקודמות שביצעה..."). 28. התוצאה היא שאני מקבל את הבקשה לביטול פסק הבורר באופן חלקי, במובן זה שאני מורה על החזרת עניין הניכוי (או אי הניכוי) של עלות תיקון ליקויי הבנייה כמשמעותו לעיל לבורר לשם השלמת פסק הבורר בנושא זה. הבורר יחליט, על פי שיקול דעתו, אם יש מקום לשמיעת טיעונים נוספים או ראיות נוספות בטרם השלמת הפסק. בכפוף לכך, הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית. בפועל יוצא מכך, אני מאשר את פסק הבורר, באופן חלקי, כדי הסך של 999,688 ₪, בצירוף כל הסכומים שנקבעו בפסק הבורר (מע"מ, ריבית, הצמדה ושכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ). לאור התוצאה, אין צו להוצאות.יישוב סכסוכיםבורר