ערעור על סעד זמני

הלכה פסוקה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה, בכל הנוגע למתן סעד זמני. שיקול הדעת האם ליתן סעד זמני מסור לערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים.

הושטת סעד זמני על ידי צווי מניעה זמניים וכיוצא באלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ובית משפט שלערעור לא יתערב בשיקול דעת זה, אלא אם שוכנע כי נסמך הוא על אדני שווא, וכאשר - מבחינת הערכת הנסיבות לפי מבחן הסבירות - הוא מופרך מעיקרו.

להלן החלטה בנושא ערעור על סעד זמני:

החלטה

  1.      לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים, כבוד השופט י' ברקלי, בבש"א 8363/04 (ת"א 12348/04), מיום 16.12.2004, במסגרתה הורה בית המשפט על דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני. עם הגשת הבקשה דנן, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 296/05), אשר נדחתה בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת מ' מזרחי, מיום 5.5.2005.
  2.      אלה בתמצית העובדות העיקריות הצריכות לענין: ביום 24.10.2004 ניתן צו סילוק יד לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"ה-1981 (להלן: "החוק") על-ידי המשיבה מס' 2, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י"), כנגד המבקשים, משה מזרחי ובנו איתן מזרחי (להלן: "המבקשים"). במסגרת צו הסילוק נדרשו המבקשים לסלק ידם מהמקרקעין, המסומנים כגוש 30082 חלקה 49, עליהם בנו המבקשים מחסן (להלן: "המחסן" ו/או "המקרקעין"). בסמוך לאחר מתן הצו, ביום
  3. , הגישו המבקשים תביעה כנגד רשות הפיתוח, הבעלים של המקרקעין, וממ"י, למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויות המבקשים במחסן. במקביל הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני. ביום 2.12.2004 התקיים דיון בבקשה, במסגרתה נחקרו שורה של עדים מטעם הצדדים, אשר לאחריה סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל-פה.
  4.      ביום 16.12.2004 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא, לפיה הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית. בנמקו החלטתו עמד בית משפט קמא בהרחבה על חוקיות הצו, בקובעו כי בהתאם לראיות בתיק לרבות עדויות המצהירים, התקיימו בנסיבות המקרה דנן ארבעת התנאים המצטברים, הנדרשים להפעלת סמכות הממונה ליתן הצו. בית המשפט קבע כי "אין בידי המבקשים טענת זכות הראויה לבירור". כן הוסיף בית משפט קמא וקבע, בהתייחסו בסיפא החלטתו למאזן הנוחות, כי "אין להניח כי הנזק אשר ייגרם למבקשים כתוצאה מהריסת המחסן הינו בלתי הפיך. אם אקבל את התביעה העיקרית ניתן יהיה לחייב את המשיבים להחזיר את המצב לקדמותו. השארת המבנה במצבו הנוכחי מהווה סכנה ומפגע תברואתי". בהחלטתו לדחות הבקשה לעיכוב ביצוע, מיום 13.1.2005, נתן בית משפט קמא בידי המבקשים האפשרות לצלם בוידאו את מצבו של המחסן טרם ההריסה.
  5.      לאחר עיון מעמיק בבקשה על צרופיה נחה דעתי כי אין היא מצריכה תשובה. לפיכך, בהתאם להוראת תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הנני מורה על דחיית הבקשה. להלן נימוקי החלטתי.
  6.      עיקר יהבם משליכים המבקשים על הטענה, לפיה האב החזיק במחסן לפחות משנת 1974. משכך, טענו המבקשים, לא מתקיימים התנאים למתן הצו, בדבר פרק הזמן במסגרתו רשאי הממונה ליתן הצו והיות התפיסה תפיסה שאינה כדין. דא עקא, בית משפט קמא, בבוחנו כלל הראיות בבקשה בתיק, מצא כי צו סילוק היד הוצא בפרק הזמן הקבוע בסעיף 4 לחוק, בהדגישו כי על-פי המידע שלפניו, תפיסת המחסן אירעה במהלך שנת 2004.

בית משפט קמא אף ביקר במקום והשתכנע ממראה עיניו כי המדובר במבנה חדש, אשר הוקם אך לאחרונה. בית המשפט סמך את מסקנתו האמורה אף על עדותם של מר עמוס כץ, מפקח של ממ"י, ושל מר שמואל ציטרונבלט, סמנכ"ל המכון הגיאולוגי, ועל המסמכים הקיימים בתיק, אשר העיקרי בהם הינו תצלום אווירי מיום 29.4.2003, לפיו אין שום סימן לקיומו של מחסן במקום בכלל ובחלקה 49 בפרט.
מאידך, בהתייחסו לנטל ההוכחה הרובץ לפתחם של המבקשים, קבע בית משפט קמא, כי לא עלה בידי המבקשים לסתור ראיות המשיבים ולהוכיח טענתם בדבר חזקה מוקדמת במחסן. בית המשפט קבע כי הוא אינו מאמין למבקשים כי הסיבה להעדר כל מסמך לראיה בדבר קיומו של המחסן הינה השמדתם על-ידי האב; ובאשר לעדותו של מר סשה שלומוב, מטעם המבקשים, הוסיף בית המשפט וקבע כי לא ניתן ללמוד ממנה על מיקום המחסן, כי לא עלה בידי העד למקם המחסן במקרקעין.
6.     נחה דעתי כי בית משפט קמא שקל את חומר הראיות בתיק ואת טענות הצדדים ואיזן כראוי השיקולים הסותרים, בקובעו כי אין בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק מתן צו מניעה זמני. כן יש ליתן הדעת לקביעת בית משפט קמא כי המחסן במצבו דהיום אינו ראוי לשימוש ומהווה סיכון בטיחותי ומפגע תברואתי. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו.
7.     ראוי בהקשר דנא להוסיף ולהדגיש כי הלכה פסוקה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה, בכל הנוגע למתן סעד זמני. שיקול הדעת האם ליתן סעד זמני מסור לערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים (ראו, בין היתר, רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו, פ"ד נה(2), 307; רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ ואח', תק-על 98(3) 73; רע"א 56/99 רותם שני יזמות והשקעות בע"מ נ' עפרה נלה מיוזם, תק-על 99(1) 405; רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ תק-על 99(2) 58; רע"א 6591/99 תפוזית קוי שירות קריות בע"מ ואח' נ' אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, תק-על 99(3) 583).
עמד על כך המלומד ח' בן-נון בספרו הערעור האזרחי (הוצאת מחשבות, 1997) בהתייחסו לסוגיה בדבר התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בית משפט קמא, בקובעו בעמוד 169 כהאי לישנא:
     "הושטת סעד זמני על ידי צווי מניעה זמניים וכיוצא באלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ובית משפט שלערעור לא יתערב בשיקול דעת זה, אלא אם שוכנע כי נסמך הוא על אדני שווא, וכאשר - מבחינת הערכת הנסיבות לפי מבחן הסבירות - הוא מופרך מעיקרו".
ראו גם ספרו של המלומד דר' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמוד 620 והאסמכתאות שם. סבורני כי אין בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק התערבותי בממצאים, אשר נקבעו על-ידי בית משפט קמא ובמסקנותיו.
8.     בשולי הדברים אבקש להעיר שתי הערות. האחת, על-פי האמור בכתב התביעה המבקשים הינם דיירים מוגנים, ברם מקור הזכות נותר עמום. אם המבקשים אכן היו דיירים מוגנים והמבקש מס' 1 השמיד את כל המסמכים הנוגעים לכך, הרי שלא היתה מניעה לקבל האישור מבעל הבית, אשר שמו אף לא צוין כלל בכתב התביעה. הוא הדין גם לגבי תשלום הארנונה, אשר אף במקרה זה ניתן היה להמציא אישור מהרשות המקומית כי המבקש מס' 1 עשה כן בגין החזקת המחסן. השניה, טענת ב"כ המבקשים, לפיה בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי המבקשים לא הוכיחו קיומה של זכות לכאורה, המהווה תנאי יסוד למתן סעד זמני, ולפיכך "סתם הגולל על התביעה בכללותה", ראוי לה כי לא היתה נטענת, עת המבקשים הם שבחרו לנקוט בהליך של בקשה למתן סעד זמני, במסגרתו ממילא נדרש בית המשפט לבחינת קיומה של זכות לכאורה, ובענייננו, חוקיות הוצאת צו סילוק יד מכוח החוק. בנסיבות אלה, בהן לא התבקש עיכוב ביצוע הצווים אלא צו מניעה זמני, בית משפט קמא חב היה לבחון קיומה של זכות לכאורה ואין למבקשים אלא להלין על עצמם.
9.     הבקשה ליתן רשות ערעור נדחית. התיק יוחזר לבית משפט קמא לבירור התביעה העיקרית.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור על סעד זמני

  2. התנאים למתן סעד זמני

  3. סעד זמני - סעד עיקרי

  4. בקשה לסעד זמני בערעור

  5. שיקולים במתן סעד זמני

  6. סעד זמני נגד מיקרוסופט

  7. סעד זמני נגד זכיה במכרז

  8. סעד זמני לפני הגשת תביעה

  9. עיון חוזר בהחלטה סעד זמני

  10. סעד זמני למינוי מנהל לחברה

  11. שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני

  12. ראיות לכאורה בבקשת סעד זמני

  13. סעדים זמניים בבית הדין לעבודה

  14. עיון חוזר בהחלטה על סעד זמני

  15. סעד זמני זהה לסעד העיקרי המבוקש

  16. פסילת שופט בגין הכרעה בסעד זמני

  17. סעד זמני בעניין רשימת לקוחות וסוד מסחרי

  18. ההבדל בין סעד זמני בערעור לבין עיכוב ביצוע

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון