סעיף 81 לחוק בתי המשפט - תיקון פסק דין

סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 דן באפשרות המוקנית לבית המשפט להורות על תיקון טעות סופר שנפלה בפסק דין או בהחלטה שנתן. מדובר ב"טעות לשון, טעות חישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי, וכיוצא באלה". בית המשפט ציין כי הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק הדין, המנויה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. תיקונים מהותיים בפסק דין ניתן להביא רק על דרך של ערעור. בקשה לתיקון טעות סופר אינה מיועדת לתקלות הנובעות משכחה, אלא דווקא לנושאים שבית המשפט היה ער להם בעת הדיון. האפשרות לתקן מתייחסת בעיקר להשמטה טכנית, הנובעת מהיסח הדעת ולעניינים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו ושהיה ער לקיומם. להלן החלטה בנושא בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין: החלטה מבוא: בפני בקשת נתבעים 10-1, 16-14 לתיקון פסק הדין אשר ניתן על ידי בתיק שבכותרת ביום 19.2.07 התובעות הגישו תגובה, לפיה הן מתנגדות לבקשה מטעמים שפרטו בתגובתן. הרקע לבקשה: עניינו של פסק-הדין שבכותרת בהפרה של זכות יוצרים במשחקי וידאו ומחשב, אותם מפתחת ויוצרת התובעת 1, שהיא אחת מהחברות המובילות בעולם להוצאה לאור והפצה של משחקי וידאו ומחשב. משחקי התובעות נשוא התובענה הינם משחקים המיועדים למכשירי GAME BOY COLORשל חברת נינטנדו, האחד בשם DRIVER והשני בשם TEST DRIVE CYCLES. המשחקים מציגים מרוצי מכוניות ואופנועים והם משווקים בישראל על ידי התובעת 2. הנתבעים הינם פעילים בענף המשחקים והצעצועים בישראל, הפועלים באמצעות רשת חנויות צעצועים הנושאת את השם "מאמא יוקרו". התובענה שבפני הוגשה לאחר שנמצאו אצל הנתבעים 15 משחקים מפרים ב- 13 חנויות שונות. נתבעים 12-11 כלל לא התגוננו בפני התביעה וביום 24.7.05 ניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה. התביעה כנגד הנתבע 13 נדחתה על הסף, בהעדר עילה. בפסק הדין מיום 19.2.07 קבעתי, בין היתר, כי התובעות הן בעלות זכות היוצרים במשחקים המקוריים; כי משחקים מפרים הוצעו למכירה על ידי הנתבעים (למעט, כאמור, הנתבע 13) וכי הנתבעים ידעו, או למצער היה עליהם לדעת, כי המשחקים המפרים אינם משחקים מקוריים של התובעות, זאת בשים לב למחירם הנמוך, איכותם הירודה ומקורם העלום. משהוכחה הפרת זכות יוצרים כאמור, הורתי על מתן צו מניעה קבוע, אשר ימנע הפרה נוספת של זכויותיהן של התובעות בידי הנתבעים וכן פסקתי לתובעות פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים. בבואי לפסוק את סכום הפיצוי הבאתי בחשבון את העובדה שהמדובר ב-15 מעשי הפרה, המתבטאים במכירת 15 מוצרים מפרים, במחיר המשקף שליש ממחיר המוצרים המקוריים בשוק וכי ההפרה בוצעה על ידי רשת חנויות המתיימרת להיות "רשת יציבה, איכותית ואמינה", שלקוחותיה העיקריים הם ילדים רכים בשנים. בנסיבות אלה פסקתי לטובת התובעות פיצוי מקסימאלי ללא הוכחת נזק בסך של 20,000 ₪ לכל הפרה ובסך הכול סך של 300,000 ₪, שבו ישאו הנתבעים ביחד ולחוד. להשלמת התמונה יצוין, כי מצאתי שגם שני התנאים להיווצרות עוולת גניבת עין התקיימו בענייננו, אם כי בשים לב לכך שמדובר במקרה מובהק של הפרת זכות יוצרים, פסקתי, כי המקור לפיצוי הוא דיני זכויות יוצרים ולא חוק עוולות מסחריות. ביום 27.2.07 הגישו נתבעים 10-1, 16-14 את הבקשה דנן, במסגרתה הם מבקשים כי אתקן את פסק הדין כך שהסכומים אשר בהם חויבו הנתבעים ישולמו לתובעות לחוד, כל נתבע על פי מעשי ההפרה המיוחסים לו בפסק הדין. עוד מבקשים הם, להשמיט מפסק הדין את הנתבעים 12-11 ובהתאמה לתקן את הסכומים בהם חויבו יתר הנתבעים. טענות הצדדים: על פי הנטען בבקשה, הנתבעים הינם שמונה גורמים שונים, אשר הפעילו בעת הרלבנטית לפסק הדין שתים עשרה חנויות שונות, שאינן קשורות זו בזו. מספר מעשי ההפרה אשר בגינם חויבו הנתבעים "ביחד ולחוד" אינם משותפים לנתבעים ומספרם שונה בין חנות זו לחנות אחרת, בין נתבע זה למשנהו. אשר על כן, ראוי היה להטיל אחריות על הנתבעים בנפרד ובין היתר לפסוק, כי הפיצויים ישולמו על ידם לחוד- כל אחד בגין מעשה/מעשי ההפרה המיוחסים לו. עוד נטען בבקשה, כי בשים לב לעובדה שכנגד נתבעים 12-11 כבר ניתן פסק דין, הרי שיש להשמיטם מפסק הדין ולתקן בהתאמה את הסכומים אשר בהם חויבו יתר הנתבעים. לטענת התובעות, הבקשה היא למעשה ערעור על קביעות מהותיות בפסק הדין וכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. גם לגופם של דברים טוענות התובעות, כי דין הבקשה להידחות; ראשית, לעניין החבות ביחד ולחוד, הרי שמדובר בהחלטה מהותית, שניתנה תוך שקילת נסיבות המקרה. ממצאי בית המשפט שהתבססו על עדויות הנתבעים היו, כי העותקים המפרים התקבלו ממקור עלום אחד והופצו לכל חנויות הרשת, או שמקורם במדיניות החלפת המוצרים שהכתיבה הרשת. שנית, לעניין נתבעים 12-11, הרי שנתבעים 10-1, 16-14 חויבו לפצות את התובעות, ביחד ולחוד, בגין מסכת מעשים אחת. הנתבעים 10-1, 16-14 לא הוכיחו לבית המשפט, כי הם אינם אחראים ואינם חבים בגין מכירת העותק המפר שנתפס בחנות הנתבעים 12-11. ההפך הוא הנכון. בית המשפט קבע, כממצא עובדתי, כי כל העותקים המפרים הגיעו לחנויות הרשת ממקור אחד. זאת ועוד, בית המשפט פסק לתובעים פיצויים - לרבות בגין העותק המפר שנתפס בחנות הנתבעים 12-11, בגין העילה של הפרת זכויות יוצרים בלבד. לעומת זאת, בפסק הדין כנגד הנתבעים 12-11 נפסק לתובעות פיצוי רק בגין העוולה של גניבת עין, שהיא ראש נזק נפרד. כשם שאין "לתקן" את פסק הדין על מנת להוסיף פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין כל מקרה של גניבת עין, כך אין להפחית מפסק הדין את הסך של 20,000 בשל השמטת הנתבעים 12-11. דיון והכרעה: כללי: ס' 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") דן באפשרות המוקנית לבית המשפט להורות על תיקון טעות סופר שנפלה בפסק-דין או בהחלטה שנתן. מדובר ב"טעות לשון, טעות חישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי, וכיוצא באלה". הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק הדין, המנויה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. תיקונים מהותיים בפסק דין ניתן להביא רק על דרך של ערעור. בקשה לתיקון טעות סופר אינה מיועדת לתקלות הנובעות משכחה, אלא דווקא לנושאים שבית המשפט היה ער להם בעת הדיון. האפשרות לתקן מתייחסת בעיקר להשמטה טכנית, הנובעת מהיסח הדעת ולעניינים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו ושהיה ער לקיומם. (ראה ספרו של כב' הנשיא, השופט א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) בעמ' 352 וההפניות שם). מן הכלל אל הפרט: מעיון בבקשה עולה, כי נתבעים 10-1, 16-14 אינם טוענים כי בפסק-הדין נפלה "טעות סופר" כהגדרתה בחוק בתי המשפט, אלא כי נפלה טעות מהותית בפסק-הדין. ודוק: לאורך כל ההליך טענו נתבעים 10-1, 16-13, כי מן הראוי להתייחס אל הנתבעים כאל שמונה גורמים שונים ולפסוק את הפיצוי- באם אמצא כי הנתבעים אכן חייבים בגין מעשי ההפרה הנטענים- בנפרד, כל נתבע בגין מעשה ההפרה המיוחסים לו. טענה זו נדחתה על ידי בפסק הדין ומשכך, אין המדובר בבקשה לתיקון טעות סופר, כי אם בבקשה לתיקון טעות מהותית שנפלה, לטענתם, בפסק הדין ודי בכך, למעשה, כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, אבהיר, כי גם אין המדובר בטעות; בפסק הדין מיום 19.2.07 התייחסתי אל כל הנתבעים ואל כל מעשי ההפרה כמקשה אחת ולא בכדי. מהראיות שהובאו בפני עולה, כי עסקינן במסכת מקרים אחת המשותפת לנתבעים המנהלים חנויות צעצועים הפועלות כרשת אחת; המשחקים המפרים התקבלו ממקור עלום אחד והופצו לכל חנויות הרשת ולמצער מקורם במדיניות החלפת המוצרים, המשותפת לכל חנויות הרשת. במצב דברים זה מצאתי, כי מן הראוי שחבות הנתבעים תהא "ביחד ולחוד". אשר על כן אני דוחה את הבקשה. איני עושה צו להוצאות. חוק בתי המשפטתיקון פסק דין