האם הסמכות ליתן סעד זמני מסורה רק לבית המשפט או שמא מדובר בסמכות מקבילה הנתונה גם לבית המשפט וגם לבורר ? בית המשפט ציין כי לפי הוראות סעיף 13 לחוק הבוררות, המצוי אף הוא בפרק ד' לחוק הבוררות, הוסמך הבורר להזמין עדים למתן עדות או להמצאת מסמכים ולפסוק להם את שכרם. סמכות זו הוקנתה לבורר במקביל לסמכויות העזר שהוקנו לבית משפט כאמור בסעיף 16 (א) (1) לחוק. מכאן שבמקום בו מצא המחוקק לנכון להעניק לבורר סמכות עזר מקבילה לזו של בית המשפט בעניינים המתעוררים במהלך הבוררות, ציין זאת במפורש, ובמקום שלא עשה כן, אין אלא להסיק שלא התכוון ליתן לבורר סמכות עזר מקבילה לזו של בית המשפט. להלן פסק דין בנושא סמכות הבורר ליתן סעד זמני: פסק דין רקע ביום 8.1.96 התקשרו המבקשים בהפ 190/06 (להלן: "המבקשים") עם המשיבים בהפ 190/06 (להלן: "המשיבים") בהסכם, לפיו, יסדו את תחכום ט.מ. טכנולוגיה משרדית סחר ושירותים (1996) בע"מ (להלן: "החברה") שבאמצעותה עסקו בשיווק ומתן שירות למכונות משרד, תחום בו עסקו בנפרד עד להתקשרות האמורה. בסמוך לשנת 2004 ואפשר אף קודם לכן, התגלעו סכסוכים בין הצדדים באשר לאופן ניהול עסקי החברה. בין הצדדים התנהלו הליכי בירור בפני עו"ד שמואל לביא שמונה כבורר, ומשלא נמצאה להם דרך להמשיך בעסקיהם המשותפים החליטו לפרק את השותפות ביניהם. להגשמת כוונתם לפירוק השותפות נקטו הצדדים במספר מהלכים שנועדו להפריד בין עסקי המבקשים לעסקי המשיבים. בין היתר הוחלט שמשיבה 1 (להלן: "אור עוז") תעזוב את המבנה ברחוב הבנאי 29 בחולון, בו שכנה פעילות המבקשים והחברה, ובהתאם נקבע ביום 6.9.05 הסדר בקשר עם אופן השימוש בקווי הטלפון ששימשו את החברות שפעלו במבנה (להלן: "הסדר קווי הטלפון"). בסמוך הגיש כל אחד מהצדדים בנפרד, הצעה למכרז מס' 1175/05 שפרסמה רשות הדואר למכירת מכונות לבדיקת מטבע זר. ביום 19.9.05 הגיעו הצדדים להסכם באשר לאופן חלוקת הרווחים מביצוע עבודות המכרז אם וככל שמי מהם יזכה במכרז. על פי סעיף 10 להסכם האמור מונה עו"ד דניאל גרוס להכריע כבורר במחלוקות שיתגלו ביניהם, לרבות מחלוקות שינבעו מההסכם האמור (להלן: "הסכם הדואר"). ביום 22.12.05 התקיימה ישיבת בוררות בפני עו"ד דניאל גרוס, בה נדונה בקשה לצו מניעה שיאסור על המשיבים להוציא חפצים מהמשרדים של החברה. המשיבים לא הופיעו לישיבה האמורה בטענה שאינם מכירים בסמכות הבורר, ומכל מקום בא כוח המשיבים, עו"ד לברובסקי, הודיע שהוא בהשתלמות ועל כן לא יופיע לבוררות. משלא הופיעו המשיבים, החליט הבורר להוציא צו המורה למשיבים להשיב מיטלטלין למשרדי החברה, וכן צו האוסר עליהם להוציא רכוש ו/או ציוד ו/או חפצים ממשרדי החברה. ביום 22.1.06 התקיימה ישיבת בוררות נוספת בפני עו"ד דניאל גרוס, בה נדונה בקשה של המבקשים ליתן צווי מניעה ארעיים דחופים במעמד צד אחד שיאסרו על המשיבים להשתמש ב - 4 קווי טלפון, שלטענתם הועברו מהחברה למשיבים ללא הסכמתם וללא ידיעתם, ומשמשים את המשיבים לגניבת לקוחות החברה. משלא התייצבו המשיבים לישיבה האמורה, החליט הבורר ליתן צו מניעה כמבוקש בעתירת המבקשים (להלן: "החלטת הבורר"). בהמרצת פתיחה 190/06 עותרים המבקשים לאשר את החלטת הבורר כפסק בוררות. בהמרצת פתיחה 318/06 עותרים המשיבים לבטל את החלטת הבורר. טענות המשיבים א. עו"ד דניאל גרוס, שהיה בא כוחם של המבקשים עד למינויו כבורר ביום 19.9.05, מונה לשמש כבורר רק בקשר עם הסכם הדואר. לפיכך, לא היה בסמכותו לדון בעניינים שאינם קשורים בהסכם זה. ב. החברה לא הייתה צד להסכם הדואר לפיו הוסמך עו"ד דניאל גרוס לשמש כבורר, והיא אף לא הייתה צד לבוררות, ממילא לא הוסמך הבורר לדון בקווי הטלפון שבבעלותה ו/או ליתן צווים בעניינה. ג. המבקשים הגישו ביום 28.3.05 בקשה לפירוק החברה (פשר 1349/05), ועל כן הם מנועים מלברר עניינים הקשורים בזכויותיה של החברה שלא במסגרת תיק הפירוק. ד. החלטת הבורר ניתנה שלא בנוכחות המשיבים ומבלי שהבורר הזהיר אותם על כך, אף שעל פי ההוראות שבתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, היה חייב להזהירם בטרם ייתן החלטתו. ה. החלטת הבורר מהווה צו מניעה זמני שבורר אינו מוסמך לתיתו. ו. המבקשים לא הגישו תביעה עיקרית וממילא אין הסעד הזמני נסמך על תובענה עיקרית. ז. הבורר לא הזהיר את המצהיר מטעם המבקשים בטרם קיבל את התצהיר מטעמם ועל כן אסור היה לו לקבל את התצהיר שהוגש מטעם המבקשים. ח. החלטת הבורר ניתן ללא הנמקה. טענות המבקשים א. קווי הטלפון, נושא החלטת הבורר היו בבעלות המבקשים קודם להקמת החברה, והועברו לבעלות החברה בלא ידיעת המבקשים וללא הסכמתם. יתר על כן, הסדר קווי הטלפון מסדיר את אופן השימוש בקווי הטלפון לאחר עזיבת אור עוז. לפיכך, אסור היה למשיבים להעביר את קווי הטלפון אליהם. ב. לאחר הגשת הבקשה לפירוק החברה, פנה משיב 2 אל עו"ד דניאל גרוס וביקש ממנו לטפל בסכסוך שבין הצדדים. בעקבות פניה זו, מונה עו"ד דניאל גרוס כבורר מוסכם לכל חילוקי הדעות שבין הצדדים, כאמור בסעיף 10 להסכם הדואר ועל כן אין בסיס לטענת המשיבים כאילו מונה הבורר לדון רק בעניינים הקשורים בהסכם הדואר. ג. ביום 2.12.05 נעתרה כבוד השופטת ורדה אלשיך לבקשת המבקשים ודחתה את הדיון בבקשה למתן צו לפירוק החברה עד לבירור מחלוקות בין הצדדים בהליך בוררות עליו הסכימו הצדדים. לפיכך, לא הייתה כל מניעה לבירור הסכסוך שבין המבקשים למשיבים על ידי הבורר. ד. לפי הוראות סעיף י"ז לתוספת לחוק הבוררות, רשאי הבורר ליתן פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתיתו. מכאן, שהבורר הוסמך ליתן סעד זמני, למעט צו עיקול זמני הנזכר במפורש בסעיף 16 (א) (5) לחוק הבוררות כסעד זמני שבית המשפט הוסמך לתיתו ואשר לגביו נקבעה הלכה שהבורר אינו מוסמך לתיתו. ה. הבורר דחה את הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד אחד ואיפשר למשיבים להתייצב במועד מאוחר שנקבע ולטעון את טענותיהם בטרם ייתן החלטתו. המשיבים בחרו שלא לנצל הזדמנות זו שניתנה להם ועל כן מנועים הם מלטעון שלא ניתנה להם הזדמנות להשמיע טענותיהם בטרם ניתנה החלטת הבורר. ו. המשיבים טענו לחוסר סמכות של הבורר וזה הפנה אותם לברר טענתם זו בבית המשפט, אולם הם בחרו שלא לפעול כאמור. ז. בין המבקשים למשיבים התבררו סכסוכים בפני הבורר עו"ד שמואל לביא ובפני הבורר עו"ד דניאל גרוס שמונה לאחר שעו"ד שמואל לביא הביע רצונו לסיים את תפקידו. בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת המשיבים, כאילו אין בפני הבורר תובענה עיקרית שעליה ניתן לסמוך את הסעד הזמני. דיון א. פרק ד' לחוק הבוררות, מסדיר את העניינים שבמהלך הבוררות ובין היתר קובע בסעיף 16 לחוק סמכויות עזר של בית משפט שנועדו לסייע לבורר בעבודתו. סעיף 16 (א) (5) לחוק הבוררות, קובע: "בענינים הבאים נתונות לבית המשפט לגבי בוררות הסמכויות למתן סעד הנתונות לו לגבי תובענה שהוגשה לפניו: (1)...; (2) ...; (3) ...; (4) ...; (5) עיקול נכסים, עיכוב יציאה מן הארץ, ערובה להמצאת נכסים, מינוי כונס נכסים, צו עשה וצו לא תעשה. סעיף י"ז לתוספת לחוק הבוררות, קובע: "הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים." מכאן, מתעוררת השאלה האם הסמכות ליתן סעד זמני מסורה רק לבית המשפט או שמא מדובר בסמכות מקבילה הנתונה גם לבית המשפט וגם לבורר. ראה לעניין, זה גם בספרה של פרופסור סמדר אטולונגי, "בוררות דין ונוהל" כרך א' (מהדורה רביעית מיוחדת), עמ' 661 - 669. בע"א 603/80 אסטבלישמנט נאהאל נ' הולידיי אינס אינק, פ"ד לה (3), 393 ,בעמ' 395, התייחס הנשיא משה לנדוי לעניין זה וכך קבע שם: "הרשמת נתנה את דעתה על השאלה הנוספת, אם לבורר עצמו סמכות מקבילה להטיל עיקול זמני. התשובה על כך מוטלת בספק, על-פי לשון סעיף יז לתוספת לחוק הבוררות וראה הדיון בספרה של ד"ר ס' אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל (פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב, תשל"ד) 157. דעתי נוטה לכך, שעל-כל-פנים ביחס להטלת עיקול, סמכותו של בית המשפט היא ייחודית, ואין לבוררים סמכות מקבילה. הדבר נובע מהשוואת סעיף 16(א) (5) של החוק, המזכיר עיקול נכסים במפורש, עם סעיף יז לתוספת, שבו אין זכר לעיקול. אבל בעיה זו אינה טעונה הכרעה בערעור זה." מלבד התייחסות זו של בית המשפט העליון, נראה שלא נקבעה הלכה בעניין ועל כן יש צורך לברר עניין זה הדרוש להכרעה בענייננו. לפי הוראות סעיף 13 לחוק הבוררות, המצוי אף הוא בפרק ד' לחוק הבוררות, הוסמך הבורר להזמין עדים למתן עדות או להמצאת מסמכים ולפסוק להם את שכרם. סמכות זו הוקנתה לבורר במקביל לסמכויות העזר שהוקנו לבית משפט כאמור בסעיף 16 (א) (1) לחוק. מכאן שבמקום בו מצא המחוקק לנכון להעניק לבורר סמכות עזר מקבילה לזו של בית המשפט בעניינים המתעוררים במהלך הבוררות, ציין זאת במפורש, ובמקום שלא עשה כן, אין אלא להסיק שלא התכוון ליתן לבורר סמכות עזר מקבילה לזו של בית המשפט. ועוד. לפי הוראות סעיף 16 (ב) לחוק הבוררות רשאי אף הבורר להגיש בקשה למתן סעד שלפי סעיף 16 (א) לחוק. אילו הוסמך הבורר ליתן סעד כאמור בסעיפים 16 (א) (2) - (5), לא היה צורך לכלול אותו ברשימת הרשאים להגיש בקשה לפי סעיפים אלה. גם מבחינה מעשית נראה שאין תועלת ממשית במתן סמכות לבורר ליתן סעד זמני במהלך הבוררות. אכיפת החלטת בורר מחייבת, בדרך כלל, אישור בית משפט בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק הבוררות. ממילא, אין במתן החלטה ליתן סעד זמני על ידי בורר כדי לספק את הצורך המיידי במתן סעד זמני. לפיכך, נראה לי שבמצב החוקי הקיים אין לבורר סמכות ליתן סעד זמני במהלך הבוררות וככל שנדרש סעד כזה על המעוניין לפנות לבית המשפט. אפשר שצדדים לבוררות יסכימו ליתן לבורר סמכות למתן סעד זמני, אולם הסמכה כזו תהייה מעשית רק ביחסים שבין הצדדים לבוררות וכל עוד הם מקבלים עליהם לבצע החלטות כאלה של הבורר, או מסכימים על סנקציות במסגרת הליך הבוררות. מכל מקום החלטה כזו שאין בה כדי להכריע בסכסוך או בחלק ממנו אינה בגדר פסק בוררות אלא החלטת ביניים שבית משפט לא הוסמך לאשר או לבטלה מכוח חוק הבוררות, ראה, ע"א 3253/02 שירותי בריאות כללית נ' עו"ד חניתה מייטלס (פורסם בתקדין). לנוכח מסקנתי שלעיל, ומשהחלטת הבורר ניתנה כסעד זמני (נספח יב בבשא 3113/06), אין מנוס מהמסקנה שהחלטת הבורר אינה בגדר פסק בוררות כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות. ב. משהחלטת הבורר אינה מהווה פסק בוררות, אין בית המשפט מוסמך לאשרה על פי הוראות חוק הבוררות ועל כן נכון יהיה לדחות את תובענת המבקשים לאישור פסק הבוררות. ג. משכך, מתייתר הצורך לדון בטענות הצדדים באשר לאופן ניהול הבוררות ושאלת סמכותו של עו"ד דניאל גרוס לשמש כבורר ולדון בכל הסכסוכים שבין המבקשים למשיבים, מכוח הסכם הדואר. ככל שהמשיבים סבורים שעו"ד דניאל גרוס לא הוסמך לדון בכל הסכסוכים שבינם לבין המבקשים, למעט עניינים הקשורים בהסכם הדואר, עליהם לפנות לבית המשפט בתובענה מתאימה אם וככל שיהיה בכך צורך. סוף דבר החלטתי לדחות את התובענה בהמרצת פתיחה 190/06. לנוכח החלטתי זו אני מוחק את התובענה בהמרצת פתיחה 318/06. המבקשים בהפ 190/06 ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך -.5,000 ₪. יישוב סכסוכיםסעד זמניבורר