האם יצירת מצב המחייב תובע הזוכה בפסק דין לממש את זכייתו בחו"ל מהוה הכבדה (כהגדרתה בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) באופן המצדיק הטלת עיקול זמני על נכסי הנתבע בישראל? בית המשפט ציין כי מימוש פסק הדין בחו"ל עלול להערים קשיים: גיוס עורכי דין הבקיאים בדין הזר וניהול הליך לאכיפתו ולמימושו. עם זאת, המדובר בקשיים פרוצדורליים שאינם נוגעים ליכולתו של התובע-הזוכה לממש את פסק הדין, ושלא ניתן לראות בהם כאלה שבסופו של יום יעמידו אותו אל מול "שוקת שבורה". אין מקום לקבוע זכות גורפת לעיקול זמני שעה שבחלק מן המקרים ניתן להשתמש באמצעים פוגעניים פחות - דוגמת הפקדת ערבות או התחייבות בבית המשפט - בישראל או בחו"ל. להלן החלטה בנושא מימוש פסק דין בחו''ל כעילה להטלת עיקול בישראל: החלטה רקע א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ג' גינת) מיום 12.7.06 בע"א 1907/05, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על החלטות רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' וילנר, כתארה אז) מיום 4.9.05 (בש"א 1417/05), 6145/05 ומיום 22.1.06 (בש"א 17333/05). ב. האם יצירת מצב המחייב תובע הזוכה בפסק דין לממש את זכייתו בחו"ל מהוה הכבדה (כהגדרתה בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) באופן המצדיק הטלת עיקול זמני על נכסי הנתבע בישראל? זו השאלה העומדת בבסיס בקשה זו. הליכים קודמים ג. המשיבה היא חברה זרה, שמקום מושבה בארצות הברית. נכסיה היחידים בארץ הם מניות של חברת פרוטרום תעשיות בע"מ (להלן מניות פרוטרום). המבקשת היא חברה ציבורית הרשומה בישראל ועוסקת בייצור תערובות ותרכיזים שונים לתעשיית הפלסטיק. ביום 23.1.05 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבה על סך 7,157,830 ₪ לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א (חיפה) 187/05). בד בבד עם הגשת התביעה עתרה המבקשת למתן צו עיקול זמני על מניות פרוטרום (בש"א 1417/05). בבקשה נטען, בין היתר, ש"קיים חשש ממשי ביותר כי המשיבה תפעל להעברת הנכסים והזכויות אותן מבקשת המבקשת לעקל, והמהווים את נכסיה היחידים והבלעדיים בארץ, ובכך תסכל אפשרות הוצאה לפועל של פסק דין אם וככל שיינתן נגדה". ד. בהחלטה מיום 24.1.05 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת הרשמת וילנר) לבקשה (להלן ההחלטה הראשונה). ה. ביום 21.4.05 הגישה המשיבה בקשה לביטול העיקול הזמני (בש"א 6145/05). נטען, בין השאר, כי העובדה שלמשיבה נכס אחד בישראל אינה מעידה על כל קושי עתידי לעמוד בתשלום סכום התביעה. עוד נטען, כי "המשיבה (המבקשת דהכא - א"ר) לא הציגה, ולא בכדי, סעיף חיקוק או הלכה פסוקה, המעידים כי היעדר קיומם של נכסים בישראל מקנה זכות לעיקול נכסים באופן מיידי" (סעיף 20). ו. בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת הרשמת וילנר) מיום 4.9.05 (להלן ההחלטה השניה) נדחתה הבקשה. נקבע, כי "נוכח היות המשיבה חברה זרה, קיים חשש כי אם יוסר העיקול, ובמידה ותתקבל תביעתה של המבקשת, ייווצר מצב בו למבקשת לא יהיה ממה להיפרע היות ולמשיבה אין נכסים בארץ זולת המניות שעוקלו והמבקשת תאלץ לפעול לאכיפת פסק הדין בארה"ב, הליך אשר יגרום להכבדה משמעותית בביצוע פסק הדין" (סעיף 14 להחלטה). ז. ביום 16.10.05 הגישה המשיבה ערעור על ההחלטה השניה (ע"א (חיפה) 1907/05). בהודעת הערעור צוין, כי "למען היעילות ופשטות ההליכים, עניינו של ערעור זה מתמצה באותו חלק מההחלטה הנוגע ליסוד ההכבדה, הדרוש לקיומו של עיקול זמני". ביום 13.12.05 פנתה המשיבה לרשמת וילנר בבקשה לעיון חוזר בהחלטה השנייה (בש"א 17333/05). נטען, כי ממועד מתן ההחלטה חל שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לבקשה. שינוי הנסיבות הנטען הוא החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיאה גילאור) מיום 17.10.05, לפיה נדחתה בקשה (בהליך אחר) למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה לבצע דיספוזיציה במניות פרוטרום (בש"א 5741/05). באותה החלטה נקבע, כי אף אם מניות אלו הן נכסיה היחידים של המשיבה בישראל, ניתן יהיה לגבות ממנה כספים במקום פעילותה בארצות הברית או בכל מקום אחר בעולם. ח. בהחלטה מיום 22.1.06 נדחתה הבקשה לעיון חוזר (להלן ההחלטה השלישית). בית המשפט קבע, כי "החלטת הנשיאה גילאור לא ניתנה ביחס לבקשה למתן צו עיקול ואין בה כדי להוות קביעה עובדתית מחייבת לגבי יסוד ההכבדה הנדרש במתן צו עיקול". ט. לאחר מתן ההחלטה השלישית תוקן כתב הערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, באופן שכלל הן ערעור על ההחלטה השנייה והן ערעור על ההחלטה השלישית. י. בפסק דין מיום 12.7.06 (סגן הנשיא גינת) נקבע, כי אילוץ בעל דין שזכה בתביעתו כנגד נתבע זר להיזקק להליכי הוצאה לפועל במדינה זרה עולה כדי הכבדה רק במקרה, שאותה מדינה אינה נוהגת לכבד פסקי דין של מדינות אחרות, או שלישראל אין עימה אמנה בדבר הדדיות בהכרה ובאכיפה של פסקי דין זרים. בשאר המקרים, כך נקבע, הדבר תלוי במכלול הנסיבות. לגופו של עניין נקבע, כי כיוון שטענות המשיבה בדבר חוסנה הכלכלי והונה העצמי הגבוה לא נסתרו, וכיוון שהסכימה לחתום על כתב התחייבות לפיו תשלם למבקשת כל סכום בו תחויב מבלי שהמבקשת תידרש לבצע הליכי אכיפה מחוץ לישראל, אין מקום להותרתו של צו העיקול הזמני על כנו. יא. מכאן הבקשה הנוכחית. טענות הצדדים יב. בבקשה נטען כי הצורך, לפנות לבית משפט זר מחוץ לישראל ולנקוט בהליכים נוספים לצורך מימוש פסק הדין, עונה על דרישת ההכבדה הקבועה בתקנה 374(ב), שלפיה ניתן צו עיקול זמני, בין השאר, בהתקיים חשש סביר שאי מתן הצו "יכביד על ביצוע פסק הדין". נטען, כי עסקינן בסוגיה משפטית בעלת חשיבות חוקתית בה קיימות הכרעות סותרות של ערכאות נמוכות, ועל כן מצדיקה היא מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כן נטען בהקשר זה, כי המדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית מעבר לצדדים הישירים בתיק. ביום 3.9.06 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. יג. בהחלטה מיום 3.9.06 נתבקשה תגובת המשיבה, וניתן עיכוב ביצוע ארעי. יד. בתגובת המשיבה נטען, כי אין הבקשה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לעיצומם של דברים, סומכת המשיבה ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי עניינה של הבקשה, הלכה למעשה, ביצירת חזקת הכבדה המצדיקה הטלת עיקול זמני כל אימת שעסקינן בנתבע זר, אשר לו נכס בישראל. לטענת המשיבה, חזקה זו אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, עם המשפט הבינלאומי, עם תחושת הצדק והשויון ואף לא עם האיזונים הדרושים בסוגיה זו, לרבות האיזונים החוקתיים. בהקשר זה נטען, כי בעת הדיון בדבר הטלת עיקול זמני, יש ליתן בכורה לזכותו החוקתית של הנתבע לקניין. עוד טוענת המשיבה, כי משלא נסתרה הטענה בדבר חוסנה הכלכלי, ונוכח קיומו של מכתב ההתחייבות - לא עלה בידי המבקשת להוכיח את קיומו של יסוד ההכבדה, הנדרש לצורך הטלת עיקול כאמור. דיון טו. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובצרופותיהן, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. ראשית, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת ממחלוקת הצדדים, ועניינה, כפי שאבהיר בהמשך, ביישום הלכות ידועות בשדה העיקול הזמני לנסיבות המקרה. בכגון דא, לא תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). טז. (1) ייתכנו מקרים, בהם עלול נתבע לשנות את המציאות לרעת התובע במהלך ניהול המשפט. שינוי כאמור אפשר שייעשה על ידי נתבע הנוקט, במכוון ובחוסר תום לב, פעולות העלולות לשלול בעתיד מהתובע לממש את זכותו כנגד הנתבע, ככל שאכן תוכר זכות כזו (ד' שוורץ "סעדים זמניים - קוים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי" מחקרי משפט יג (תשנ"ו) 441, 441). סיטואציה זו נובעת מפער הזמנים הבלתי נמנע בין הגעת הסכסוך לפתחו של בית המשפט לבין הכרעה בו. על רקע זה נולד הצורך בסעדים זמניים, הבאים להבטיח שמירה על מצב, שיאפשר מימוש פסק דין לטובת הזוכה הפוטנציאלי (שם, בעמ' 442; ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645, 652 (הנשיא שמגר); ראו גם א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8, 2005) 483). בקהלם של סעדים אלה בא העיקול הזמני. (2) תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. כן קובעת התקנה, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". במקרה שלפנינו, תחמו הצדדים את גדר המחלוקת לשאלת קיומה של ה'הוראה המיוחדת' בנוגע לעיקול זמני, כפי שתפורט להלן. לפיכך, אין החלטה זו באה לקבוע דבר בשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה או בשאלת מאזן הנוחות. יז. (1) 'ההוראה המיוחדת' לעניין עיקול זמני מצויה כאמור בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התקנה, שהוספה בשנת 2001, קובעת כלהלן: "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של הנושים שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (הדגשה הוספה). ליבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. מהי משמעותה של אותה "הכבדה"? (2) מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין: "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין" (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (המשנה לנשיא ש' לוין); ראו גם גורן, בעמ' 513). עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה (שהוספה לאחר שניתן פסק הדין בעניין מרגליות) אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. כך נפסק, כי לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס)). יח. השאלה העומדת ביסוד הבקשה היא האם יש לראות בעובדה שבעל דין ייאלץ לממש את זכייתו בחוץ לארץ כשלעצמה משום הכבדה? אקדים ואומר כבר עתה, כי לדידי התשובה לשאלה זו אינה בחיוב. יט. ראשית, לתובע - כל תובע - אין ציפיה מוגנת כי הצד שכנגד יחזיק נכסים (מהם ניתן יהא להיפרע במועד מאוחר יותר) במדינת ישראל דווקא. העובדה כי נתבע פלוני מחזיק נכסים או רכוש בישראל היא מטבע הדברים אקראית. אכן, היא יוצרת תנאים נוחים למימוש - אך היא נסיבה אחת, וההחלטה צריך שתידרש למכלול הנסיבות. שנית והיא העיקר, סבורני כי את ההכבדה לפי תקנה 374(ב) יש לבחון על פי המהות, קרי על פי יכולתו של זוכה פוטנציאלי לממש את זכייתו. אכן, כנטען בבקשה, מימוש פסק הדין בחו"ל עלול להערים קשיים: גיוס עורכי דין הבקיאים בדין הזר וניהול הליך לאכיפתו ולמימושו (סעיף 21.6). עם זאת, המדובר בקשיים פרוצדורליים שאינם נוגעים ליכולתו של התובע-הזוכה לממש את פסק הדין, ושלא ניתן לראות בהם כאלה שבסופו של יום יעמידו אותו אל מול 'שוקת שבורה' (כלשונו של השופט קדמי בע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, בעמ' 196). יתר על כן, המדובר - תמיד - בשאלה תלוית נסיבות, שדומני שאין להכריע בה באופן גורף. לרשותה של הערכאה הדיונית עומד 'ארגז כלים' מגוון, המאפשר התאמה מידתית של סעדים ספציפיים למקרה נתון (ראו לדוגמה רע"א 1544/98 מסעוד נ' גבאי (לא פורסם) (הנשיא ברק)). אין מקום לקבוע זכות גורפת לעיקול זמני שעה שבחלק מן המקרים ניתן להשתמש באמצעים פוגעניים פחות - דוגמת הפקדת ערבות או התחייבות בבית המשפט - בישראל או בחו"ל. הנה, במקרה שלפנינו נקט בית המשפט בצעד ביניים -חתימה על כתב ההתחייבות - שנועד לפשט את ביצועו של פסק הדין. הדבר מעיד על אפשרות להתויתם של פתרונות שונים - מידתיים יותר. דומה, בפרט בעידן החוקתי, כי מידתיות היא מילת המפתח (לעניין זה ראו רע"א 3579/01 ורסצ'ה 83 בע"מ נ' Gianni Versace S.p.A (לא פורסם) (השופטת דורנר); רע"א 4360/01 סימבר מסחר והובלות נ' חברת רנדה מט (לא פורסם) (השופטת דורנר); רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות נ' פז חברת נפט, פ"ד נו(6) 550). שלישית, דומה כי גישה הנמנעת מקביעת קטגוריות מוחלטות בהן יינתן אפריורית צו עיקול, מתיישבת עם המגמה החוקתית הנוהגת בפסיקה, לפיה אין ליתן עיקול זמני "על דרך השגרה" (ראו רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר (לא פורסם) (המשנה לנשיא לוין); רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193, 197 (השופט - כתארו אז - אור); כן ראו ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, 37-36). זאת, נוכח הפגיעה בזכות הקניין של הנתבע (עניין מרגליות, בעמ' 799; רע"א 6424/98 דוד נ' מפרק דגני עמירים, פ"ד נג(1) 280, 285 (השופטת שטרסברג כהן); רע"א 1641/01 בוטנר נ' קיבוץ חפציבה (לא פורסם) (השופטת דורנר)). בהקשר זה יש שקבעו קטגורית, כי באיזון שבין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, יש ליתן לאינטרס הנתבע מעמד עדיף (בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479, 482 (השופטת דורנר)). גם אם לא נרחיק לכת למחוז זה, וכשלעצמי הייתי מסייג זאת לנסיבות מתאימות, שהרי פעמים ששיקולי צדק ינחו אחרת ויש לשקלל את זכויות התובע - עדיין יש משקל רב, כמובן, לזכות החוקתית. כ. לא למותר לציין - במסגרת שיקולי הדדיות - כי הדין בניו יורק קובע שאין בעובדה שהנתבע הוא חברה זרה הרשאית לעשות עסקים בניו יורק כשלעצמה כדי להטיל עיקול זמני. על-פי הוראת הדין דלהלן, עיקול ניתן להטיל על חברה שאינה מורשית לעסקים בניו-יורק בשיקול עצמאי: "an order of attachment may be granted in any action . . . where the plaintiff has demanded and would be entitled . . . to a money judgment against one or more defendants, when . . . (1) the defendant is a foreign corporation not qualified to do business in the state" הדגשה הוספה. ( N.Y. CIV. PRAC. L. & R. § 6201) ראו גם 2000 U.S. Dist.Leris 3635. A.L - Azhari v. merit capital assoc. כא. נדמה, כי אף פסקי הדין וההחלטות, מהם ניסתה המבקשת להיבנות, אינם מועילים לה. כך, בת"א (נצרת) 602/97 מ.ד.פ תעשיות נ' מקל (לא פורסם; השופטת - כתארה אז - ד"ר נ' דנון) דן בית המשפט בחוקתיותה של תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי (שבעת ההיא כללה את ההוראות הנוגעות לעיקול זמני), ופסק כי "יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי המוקנה בתקנה 360 לס.ד.א על פי עיקרי ההגבלות שבפיסקת ההגבלה בסעיף 8 (לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - א"ר)" (פסקה 17); בע"א (ת"א) 2227/01 נחמני נ' בסרגליק (לא פורסם; השופטת - כתארה אז - גרסטל) נידון מקרה בו נכונות ההחלטה ככל שהיא נוגעת לעצם הטלת העיקול לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים דהתם, והערעור עסק בשאלת התנאים להטלתו. יתר על כן, באותו מקרה המבקש אחז בידו פסק בוררות, וההליך בגדרו נתבקש העיקול היה אישור פסק זה. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי "יש ליתן את הדעת לעובדה שהמערער מחזיק בפסק בוררות המחייב את המשיבים לשלם לו סכומי כסף, ומכאן, שעל בית המשפט לנקוט בליברליות יחסית בבואו לדון בבקשה". נדמה איפוא, כי אין הנדון דומה לראיה; בע"א (י-ם) 2538/01 מנורה חברה לביטוח נ' הרשות הפלסטינית (לא פורסם) (סגן הנשיא - כתארו אז - צמח, עליו השלום) אכן נעתר בית המשפט לבקשה להטלת עיקול, בקבעו כי "לרשות הפלשתינאית אין נכסים בתוך מדינת ישראל שניתן לעקלם". עם זאת, באותה נשימה הוסף, כי "גם אין מנגנון להוצאה לפועל של פסקי דין של מדינת ישראל בתחומי הרשות". עינינו הרואות, כי אף באחת מן ההחלטות הנזכרות לא נקבע, ככלל גורף, שעובדת היות הנתבע תושב חוץ המשולל נכסים בארץ, עולה כדי הכבדה על ביצוע פסק הדין. השקלול צריך שייעשה בשים לב למכלול הנתונים: כל מקרה לנסיבותיו, כל מקרה לגופו. אוסיף על דרך ההיקש, כי נטיית בתי המשפט היא "להמעיט בהיענות בטענת פורום לא נאות בעולם גלובלי, שבו נתיבי התחבורה משתפרים ואמצעי הטלקומוניקציה משתכללים - חציית גבולות פיסית או תקשורתית היא חזון "נפרץ" ... (רע"א 4501/05Deluxe Laboratories נ' דה לקס הוליווד ישראל (טרם פורסם); בדומה, ושוב גם משיקולי הדדיות יש מקום ליתן משקל לכך שהמדובר בענייננו במדינה (ארה"ב) ששלטון החוק בה הוא ביסודו חזון ומציאות כאחד. מן הכלל אל הפרט כב. בית המשפט המחוזי קבע, כי טענת המשיבה בדבר איתנותה הכלכלית לא נסתרה. אף המבקשת אינה חולקת על קביעה זו (סעיף 21.4 לבקשה). כן נקבע בבית המשפט המחוזי, כי המשיבה היא תושבת מדינת ניו יורק שבארצות הברית, בה אוכפים פסקי דין של בתי משפט בישראל. נוכח אלה ונוכח כתב ההתחייבות עליו חתמה המשיבה ושבו ראה בית המשפט המחוזי "נדבך נוסף המצדיק קבלת עמדת המערערת (המשיבה - א"ר)", סבורני כי אין מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בנסיבות דידן לא הוכח יסוד ה'הכבדה' הדרוש לצורך הטלתו של עיקול זמני. סיכום כג. אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. נוכח התוצאה אליה הגעתי, בטל בזאת צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן ביום 3.9.06. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחה בהליך זה בסך 7,500 ₪. משפט בינלאומיאכיפת פסק חוץעיקול זמניעיקול