תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן: בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; (3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך; (4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך. בית המשפט מוסמך למחוק תובענה על הסף, כאשר זו על פניה, לא מגלה עילת תביעה. הכלל הוא שבית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. המדיניות הרווחת היא הפעלת יד קמוצה במחיקת תובענות בגין העדר עילה. בית המשפט יסלק תביעה על הסף, רק כאשר ברי, כי אין התובע זכאי לסעדים נשוא התובענה על יסוד הטענות המבססות את תביעתו. בית המשפט ישתמש בסמכות זו במקרים יוצאי דופן להלן החלטה בנושא מחיקת כתב תביעה: החלטה א. כללי 1. בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, על דרך מחיקתה. התובענה, נשוא הבקשה, עניינה פיצויים בגין נזק, אשר על פי הנטען, נגרם למשיבה, עקב הפרת הסכם שנכרת לכאורה, בינה לבין המבקשות 1-3. המבקש מס' 4 עותר לסילוק התביעה על הסף בהעדר יריבות. על פי הנטען, המשיבה זכתה במכרז מטעמן של המבקשות 1-3, לבניית פרויקט דיור רחב המיועד לאוכלוסיה החרדית בדימונה. בהגיע מועד תשלום הארי, על פי המכרז (90% מערך הפרויקט, בסך של כ- 20 מיליון ₪), ביקשה המשיבה מהמבקשת מס' 2 לדחותו בנימוק, כי אין המבקשות 1-3 מקיימות את חלקן בהסכם, נוכח התנגדות המבקש 4 לקיומו. המבקשות 1-3 דחו את בקשת המשיבה לדחיית מועד התשלום ועמדו על תשלום הסכום במלואו בהתאם לתנאי המכרז. משזה לא שולם, הן הודיעו על אתר על ביטולו של המכרז. בתובענה, המשיבה עותרת לפיצוי כספי בסך של כ- 25 מיליון ₪, בגין נזקיה עקב הפרת ההסכם, כטענתה, וכן עותרת לקבלת קרקע חילופית לביצוע הפרויקט, נשוא המכרז. ב. טענות המבקשים 1. המבקשים מכחישים קיומו של הסכם וטוענים להעדר יריבות בינם לבין המשיבה. בכל מקרה, המבקשים טוענים, כי אין בטענות המשיבה כדי להצביע על הפרה של הסכם, אם קיים. המבקשים מוסיפים, כי המכרז נשוא התובענה בוטל כדין, בשל אי עמידתה של המשיבה בתנאיו. באשר להענקת קרקע חלופית למשיבה, תחת המקרקעין נשוא המכרז - המבקשים טוענים, כי לא קנויה למשיבה זכות לקבל קרקע חילופית ובוודאי שזכות שכזו לא קמה מכוח הסכם או המכרז. 2. המבקשים טוענים, כי אין יסוד לתובענה, שכן המשיבה לא הצביעה, על פעולה ו/או מחדל המיוחס להם, בעטיים נגרם הנזק הנטען. אשר לעילת הרשלנות העומדת ביסוד התובענה - לפיה המבקשות 1-3 לא פעלו, לכאורה כדי לשכנע את המבקש 4 לשתף פעולה לקידום הפרויקט, נשוא המכרז, טוענות המבקשות 1-3, כי אף אם אכן כך, אין בהתנהגות זו כדי לבסס עילה שעניינה רשלנות. יתר על כן, לא די בהבעת דעה מטעמו של המבקש 4, כדי לבסס העילה העומדת ביסוד כתב התביעה. המבקשות 1-3 מוסיפות - כי אין מדובר בחיובים שלובים, כטענת המשיבה ועל כן המשיבה לא הייתה זכאית לדחות את מועד התשלום, כפועל נגזר מהתנהגותן, כך לכאורה. ג. טענות המשיבה 1. המשיבה טוענת, בתגובה לבקשה, כי מחיקת תובענה על הסף, הינה צעד חמור וקיצוני שיש להפעילו בזהירות רבה. 2. די בקיומה של מחלוקת עובדתית, כפי שזו עולה אף מהבקשות שהוגשו למחיקה על הסף, כדי לדחות את הבקשה. המחלוקת העובדתית, כפי שעולה מהבקשות ומהתצהירים ברורה ויסודית. כך, המבקשות 1-3 טוענות, כי לא נכרת הסכם בינן לבין המשיבה ולפיכך, אין מקום לטענה, כי הופר. באשר למכרז - זה בוטל כדין, לטענת המבקשות, ואין טענה כי הופר. אף טענת המשיבה, לפיה על בסיס העובדות שהועלו בכתב התביעה, מדובר בביטול שלא כדין ובחוסר תום לב - מקימה מחלוקת עובדתית, כך אף באשר לטענה הנוגעת לסוגיית החיובים השלובים, כמפורט בכתב התביעה. באשר לטענת הרשלנות המיוחסת למבקש מס' 4 - המשיבה טוענת כי הוא פעל והצהיר מפורשות על כוונתו לסכל ההסכם, ודי בכך כדי להקים עילה כנגדו. המשיבה טוענת אפוא, כי יש בכל אלו כדי להצדיק קיומו של דיון לגופה של התובענה ו אין לדחותה על הסף. ד. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 1. תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; (3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך; (4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך". בית המשפט מוסמך למחוק תובענה על הסף, כאשר זו על פניה, לא מגלה עילת תביעה. (ראה: ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד, פד"י כג (1) 604,608). הסוגיה העומדת לדיון היא אם יש בתובענה - היה והעובדות המפורטות בה יוכחו - כדי להקים זכות לסעד המבוקש בגדרה. הכלל הוא שבית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. (ראה: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח', פד"י מ(2) 668) על המדיניות הרווחת היא הפעלת יד קמוצה במחיקת תובענות בגין העדר עילה. בית המשפט יסלק תביעה על הסף, רק כאשר ברי, כי אין התובע זכאי לסעדים נשוא התובענה על יסוד הטענות המבססות את תביעתו. בית המשפט ישתמש בסמכות זו במקרים יוצאי דופן. (ראה: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פד"י לז (4) 721,724) עם זאת, כאשר מתברר בשלב מוקדם, כי אף אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו - ראוי ונכון לסלק את תביעתו בהעדר צידוק לדון בה לגופה. (ראה: ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח (4) 1,8). יחד עם זאת, די בקיומה של אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תימחק על הסף. (ראה: דבריו של המלומד א' גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) 159 (2005). העיון בבקשות המבקשים מעלה טענות כבדות משקל. ברי כי המשיבה נושאת בנטל כבד להוכחת העובדות העומדות ביסוד תביעתה. טענות המבקשים לפיהן חלק מהטענות שהועלו בתובענה הינן כלליות עמומות ומעורפלות מקובלת עלי. אף כך, באשר לטענה, לפיה, לכאורה, לא הונחו היסודות הדרושים להוכחת עילת הרשלנות והפרת החובה החקוקה המפורטות בכתב התביעה. יחד עם זאת, כתב התביעה נסמך, בין היתר, על עובדות אשר שומא על בית המשפט לבררן, טרם שתוכרענה הסוגיות נשוא התובענה. לפיכך, הגם שהבקשות אינן משוללות יסוד - לא מצאתי מקום לקבלן. אשר על כן, הבקשות נדחות. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.כתב תביעהמסמכיםמחיקת תביעה / הליך