חיסיון מסמכים בנקאיים

שאלת חסיונם של מסמכים בנקאיים במסגרת בקשת גילוי מסמכים בנקאיים נדונה בהרחבה ברע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, בו נקבע, בין היתר- "אם אמרנו כי המערכת הבנקאית, שקיומה הוא מאינטרס הלקוחות והציבור, גם יחד, בנויה על חובת סודיות של הבנק כלפי לקוחותיו, הרי שאמירה זו תהא חסרת משמעות אם לא תתחייב מכך המסקנה בדבר קיומו של חיסיון בין הבנק והלקוח, שמשמעו הענקת פטור לבנק מן החובה (החלה על כל עד) לגלות לבית המשפט את כל המידע הרלוונטי למשפט שבידו". יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין כי חיסיון בנק-לקוח הוא חיסיון יחסי, שיש לאזנו עם הערכים המתנגשים בו, על פי מידת הפגיעה בהם, ובהתאם לקריטריונים הבאים- (א) מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. (ב) שאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות. (ג) שאלת קיומן של ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. (ד) מידת ההיקף של הגילוי, באופן יחסי לדרוש לצורך הליך צודק. בנוסף, נקבע כי גילוי נתונים חשבונאיים של צד זר להתדיינות ייערך בנסיבות חריגות ביותר. להלן החלטה בנושא חיסיון מסמכים בנקאיים: החלטה כללי נדרשת החלטה במספר בקשות התלויות ועומדות בתיק זה. בכתב התביעה נטען, כי חברת צמנטכל והתובעת מס' 2 היו שותפים להשקעה בפרוייקט לבניית פרוייקט בשם "אודיטוריום", בשיעורים של 70% ו-30% בהתאמה (במסגרת מכרז שפירסמה עיריית חיפה). על פי הנטען, התובע מס' 1 מחזיק ב-100% מהון מניות המוצא של התובעת מס' 2, והתובעת מס' 3 היא אישתו. לטענת התובעים, בשלב מסויים הועברו כספים מחשבון הפרוייקט לצורך כיסוי התחייבויותיה של חברת צמנטכל, שנקלעה לקשיים כספיים, וזאת מבלי ליידע את התובעים מס' 1 ו-2 בעניין, ומבלי לשקול את הנזק הצפוי להיגרם לפרוייקט בעקבות כך. בנוסף, התברר לתובעים כי סכום נכבד בגין איחורי בנייה שולם למזמינים מתוך חשבון הפרוייקט, למרות שהתשלום אמור היה להיות על חשבון חברת צמנטכל. מעבר לכך, טענו התובעים, כי חלק מההון העצמי האמור דווח על בסיס ערבות בנקאית שהפקידה חברת צמנטכל בידי עיריית חיפה, אך בשלב מסויים, הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") דיווח לעיריית חיפה על כך שמספרו של כתב הערבות, שהיה עד לאותה עת, מספר החשבון של חברת צמנטכל, השתנה למספר של חשבון הליווי. מכאן, טוענים התובעים, כי החישובים שהוצגו להם לגבי ההון העצמי שהושקע על ידי חברת צמנטכל היו למעשה מטעים, וההון העצמי שהושקע בפועל לא היה שווה ערך להון העצמי עליו דווח. ולבקשות ה"פתוחות" עצמן. בש"א 7658/07 בבקשה זו עותר הנתבע להורות על מחיקת סעיפים מסויימים מכתב התביעה, וכן למחוק את התובעים מס' 1 ו-3 מכתב התביעה, בהעדר עילה כלפיהם. הנתבע טוען, כי הטענה היחידה המופנית אליו בכתב התביעה, עוסקת בדבר מתן אישור לחברת צמנטכל למשוך כספים מחשבון הליווי של פרוייקט האודיטוריום, שלא לצורך הפרוייקט, באופן המהווה הפרה מצד חברת צמנטכל של ההסכם עם התובעת מס' 2. לטענתו, כתב התביעה רצוף טענות עובדתיות שאינן רלבנטיות להליך או שאינן מפורטות כנדרש, ולכן יש למוחקן מכתב התביעה. בנוסף, לטענתו, הטענות המועלות בכתב התביעה, הן למעשה טענות הגנה מפני תביעה פוטנציאלית של הנתבע כנגד התובעים. בספרו של מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א' , עמ' 372-373, נאמרו הדברים הבאים- "ראוי להבחין בין עובדות, אשר התרחשותן תהווה את עילת התביעה, לבין עובדות שהן עצמן אינן חלק מעילת התביעה, אבל יכולות להצביע על התרחשותה של עובדה, שהיא חלק מעילת התביעה. שכן אותה עובדה, שאינה חלק מעילת התביעה, אבל יכולה לאפשר הסקת מסקנה אפשרית בדבר התרחשות עובדה אחרת שהיא חלק מעילת התביעה, היא עובדה רלוונטית. היא תובחן אפוא מעובדה, שהיא חלק מעילת התביעה. רק עובדה שהיא חלק מעילת התביעה תיחשב כעובדה מהותית...השאלה, מה הן העובדות הרלוונטיות במשפט מסוים, מוכרעת על פי עקרונות של דיני הראיות, ואילו השאלה, מה הן העובדות המהוות חלק מעילת התביעה, מוכרעת על פי הדין המהותי". על רקע דברים אלה, יש לבחון את הסעיפים הטעונים-מחיקה, לשיטת הנתבע. הנתבע טוען, כי סעיפים מסויימים בכתב התביעה, המאוזכרים בסעיף 17 לבקשה, עוסקים במצגים שלכאורה נמסרו לתובעים על ידי גורמים שונים בנתבע, בקשר לכדאיות ההשקעה בפרוייקט, רווחיותו ואופן התנהלותו, אך זאת מבלי לטעון כי המדובר במצגי שווא, או שהתובעים הסתמכו עליהם בקשר לפרוייקט האודיטוריום. מעיון בסעיפים האמורים נראה כי חלקם כוללים טענות שמטרתן לתאר את הרקע העובדתי של הדברים, הרלבנטי לתחילת ההתקשרות נשוא התביעה, וחלקם קשורים ישירות לעילת התביעה עצמה. כך לדוגמה, נטען בסעיף 3(י) לכתב התביעה כי חשבונה של התובעת מס' 2 נוהל על פי הוראותיו של מר רון כהן (האחראי בהנהלה הראשית של הנתבע), והעברות הכספים בחשבון היו באישורו הבלעדי. זוהי טענה עובדתית הניצבת ברקע הדברים, שמטרתה להסביר את המצב העובדתי בתקופה הרלבנטית לתביעה. לעומת זאת, בסעיף 3(טו) לכתב התביעה, נטען כי בהסתמך על מצגים לגבי הפרוייקט וסיכוייו (וביניהם שהפרוייקט מלווה ומפוקח על ידי הנתבע עצמו) אישר מר רון כהן לתובע מס' 1 להשקיע כספים בפרוייקט, שמקורם באשראי של הנתבע עצמו. בהמשך הדברים, נטען כי הנתבע הציג מצג כוזב בנוגע לעובדות הרלבנטיות לאופן ניהול החשבון, וניצל את עמדת הכוח שלו ויתרון המידע הקיים לו, לשם עריכת הסכמים בלתי הוגנים עם התובעים. מכאן, כי הטענה העובדתית שבסעיף 3(טו) לכתב התביעה היא עובדה מהותית, הקשורה ישירות לאחת מעילות התביעה הנטענות. הבחנה דומה קיימת גם לגבי יתר הסעיפים המאוזכרים בסעיף 17 לכתב התביעה. סעיפים אלה, ללא יוצא מהכלל, קשורים בצורה כזו או אחרת לעילות התביעה הנטענות, ובוודאי שאין מקום לטענה לפיה מדובר בסעיפים מיותרים או בלתי רלבנטיים. הנתבע עותר למחיקת הסעיפים המאוזכרים בסעיף 24 לבקשתו, בטענה שהטענות המופיעות בהם, הינן טענות הגנה כלפי תביעה פוטנציאלית של הנתבע, והתביעה הנוכחית אינה המתכונת הראויה להעלותן. בסעיפים 3(יט)-3(כא) לכתב התביעה אוזכרו הערבויות האישיות שעליהם חתמו התובע מס' 1 והתובעת מס' 3, כנגד יתרת האשראי, וכן המחאת הזכות והשיעבוד של זכויות התובעת מס' 2 מול חברת צמנטכל בפרוייקט. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען, בין היתר, כי הנתבע הפר את ההסכמים עם התובעים "לרבות הטעיה" וכי פעולותיו מהוות עשיית עושר ולא במשפט. בסעיפים 5(ח)-5(ט) לכתב התביעה נטען כי הנתבע ניצל את "יתרון המידע" שבידיו לשם עריכת הסכמים בלתי הוגנים. בסעיף 6(ג) לכתב התביעה טענו התובעים, כי ההסכמים בינם לבין הבנק הינם חוזים אחידים, וההוראות המתייחסות למסמכי הבנק וספריו כראייה חלוטה או המגבילות את זכותם להעלות כל טענה כנגד הנתונים המופיעים בהם, הינן הוראות מקפחות. בסעיף 10(2) לכתב התביעה עתרו התובעים להצהיר על בטלותם של הסעיפים בהסכמים העוסקים בספרי הבנק, קבילותם וההשתק כנגד השגה עליהם, ובסעיף 10(4) לכתב התביעה עתרו התובעים להורות על פקיעה או ביטול של הערבויות האישיות של התובעים מס' 1 ו-3. ניתן להיווכח, כי סעיפים אלה כוללים טענות תביעה מובהקות, וצירופם יחד מגבש עילת תביעה לכאורית רחבה. עילת התביעה של הנתבע בנוגע להפרת התחייבויות התובעים, ככל שקיימת, אינה גורעת מעילת התביעה של התובעים, ואינה משנה את אופיין של טענותיהם. מכאן, כי אין מקום לטעון כי מקומן של הטענות האמורות הוא במסגרת תביעה (עתידית) של הנתבע, כטענות הגנה בלבד. הנתבע טוען, כי בכתב התביעה אין פירוט לגבי ההסכמים והערבויות הרלבנטיים, ולא צורף כל מסמך בהקשר זה. טענה זו אינה מדוייקת. לכתב התביעה צורף ההסכם בין התובעת מס' 2 לחברת צמנטכל (נספח א') מיום 16/7/98, לפיו הנתבע התכוון לממן את פרוייקט האודיטוריום (נספח ב') וכן מסמכי השיעבוד של זכויות התובעת מס' 2. כמו כן, צורפו הסכמים ומסמכים נוספים, שאוזכרו בהקשר של טענות אחרות בכתב התביעה. אמנם, לא צורפו הערבויות האישיות הנטענות בסעיף 3(יט) לכתב התביעה, אך אני סבור כי ככל שקיימת נפקות לכך, הרי שהיא תתברר במסגרת שלב הבאת הראיות, ולא בשלב המקדמי הנוכחי, שבו נבחנות הטענות העובדתיות ועילת התביעה באופן לכאורי בלבד. הנתבע משיג בבקשתו גם על עצם העלאת הטענה בדבר הפרת חובתו להסדיר לתובעת מס' 2 שיעבוד שני על הפרוייקט, ובהתאם לכך עותר למחיקתם של סעיפים 3(כד), 5(יג) ו-10(5) לכתב התביעה. הנתבע טוען, כי מדובר בטענה מוקדמת העשויה להתייתר בסופו של דבר, שכן שאלת זכאותה של התובעת מס' 2 לרישום שיעבוד שני תהיה רלבנטית רק לאחר שהפרוייקט ימומש באופן שיותיר כספים לחלוקה, לאחר מיצוי זכויות הבנק מכח השיעבוד הראשון. אין בכוונתי לדון בעמדה משפטית זו לגופו של עניין, שכן המקום לכך הוא בשלב עתידי של ההליך, אך איני סבור כי שאלת סדרי עדיפויות קניניים משפיעה על עצם קיומה של עילת תביעה, ולכן איני רואה סיבה למחוק את הסעיפים האמורים. בסעיפים 3(לד)-3(לה) לכתב התביעה נטען כי התובע מס' 1 ביקש למכור יחידת דיור מסוימת, אך נתקל בסירוב, בטענה שיחידת הדיור "שמורה" לבכיר בנתבע. אני סבור, כי גם אם טענה זו אינה חלק מעילת התביעה כנגד הנתבע, הרי שהיא חלק מהמסכת העובדתית הכללית, ועשויה להיות רלבנטית להבנת מניעיו של הנתבע, ולכן אין שום הצדקה למחיקתה. בהתאם לאמור, אין הצדקה גם להורות על מחיקת עילות התביעה המופיעות בסעיפים המאוזכרים בסעיף 36 לבקשה. עילות תביעה אלה, של עשיית עושר ולא במשפט, הטעייה, העדר גילוי נאות ותנאי מקפח בחוזה אחיד, נובעות כולן מהטענות העובדתיות המפורטות בכתב התביעה, ולא ניתן לשלול על הסף את עצם התגבשותן. בניגוד לטענת הנתבע, אין אינדיקציה לכך שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב, ולכן אין הצדקה להטיל הוצאות על התובעים. בנוסף, אין אינדיקציה לכך שהתובע מס' 1 או התובעת מס' 3 אינם צד ראוי בהליך. הבקשה נדחית. בש"א 7869/07 התובעים מבקשים להורות לנתבע למסור להם את המסמכים שהתבקשו ממנו במסגרת דרישתם לגילוי ספציפי (נספח ב' לבקשה). בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבע (נספח ג' לבקשה), ניתנה התייחסות לכל אחד מהמסמכים שנדרשו, תוך טענה בדבר חסיונם, העדר הרלבנטיות שלהם או כלליות הדרישה, אך מבלי שהנתבע יתייחס לעצם שאלת קיומם. שאלת חסיונם של מסמכים בנקאיים נדונה בהרחבה ברע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, בו נקבע, בין היתר- "אם אמרנו כי המערכת הבנקאית, שקיומה הוא מאינטרס הלקוחות והציבור, גם יחד, בנויה על חובת סודיות של הבנק כלפי לקוחותיו, הרי שאמירה זו תהא חסרת משמעות אם לא תתחייב מכך המסקנה בדבר קיומו של חיסיון בין הבנק והלקוח, שמשמעו הענקת פטור לבנק מן החובה (החלה על כל עד) לגלות לבית המשפט את כל המידע הרלוונטי למשפט שבידו". יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין כי חיסיון בנק-לקוח הוא חיסיון יחסי, שיש לאזנו עם הערכים המתנגשים בו, על פי מידת הפגיעה בהם, ובהתאם לקריטריונים הבאים- (ה) מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. (ו) שאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות. (ז) שאלת קיומן של ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. (ח) מידת ההיקף של הגילוי, באופן יחסי לדרוש לצורך הליך צודק. בנוסף, נקבע כי גילוי נתונים חשבונאיים של צד זר להתדיינות ייערך בנסיבות חריגות ביותר. אני סבור, כי דברים אלה עשויים להיות רלבנטיים לגבי כל נתון בנקאי שגילויו מבוקש, גם אם אין המדובר בדרישה לגילוי נתונים סטנדרטיים לגבי חשבונות בנק. לעצם העניין, בסעיף 3(א) למכתב הדרישה ביקשו התובעים להמציא להם את פנייתו של בנק ישראל לנתבע בעניין חברת צמנטכל, ובסעיף 3(ב) למכתב הדרישה ביקשו להמציא להם את תשובת הנתבע ותגובת בנק ישראל, לרבות דו"ח ביקורת. התובעים טוענים, כי בדו"ח שהוגש לבנק ישראל צויינה התובעת מס' 2 כשותפה בפרוייקט, ובכך יש בכדי להפריך את עמדתו הנגדית של הנתבע (התובעים הפנו לתשובה לשאלה 46 לשאלון שהופנה אליו). אני סבור, כי מדובר בסוגייה מהותית להליך, שכן מעמדה של התובעת מס' 2 בפרוייקט עשוי בהחלט להשפיע על חובותיו של הנתבע כלפיה, ומאחר שנראה כי אין מחלוקת בדבר תוכנן המשוער של הפנייה והתגובה, הרי שיש צורך בגילויין במסגרת התצהיר. אמנם, חברת צמנטכל אינה צד פורמלי להליך, אך כפי שתואר קודם, יש לה חלק נכבד במסכת העובדתית הנטענת, כך שהצורך בגילוי המסמכים האמורים והעברתם לעיון התובעים, עולה על החיסיון הלכאורי שלהם. לפיכך, הנתבע מתבקש לגלות מסמכים אלה בתצהיר משלים, וכן להעמידם לעיון התובעים. בסעיף 3(ג) למכתב הדרישה עתרו התובעים לגילוי כל הפרוטוקולים של וועדות אשראי של הנתבע בנוגע לפרוייקט האודיטוריום ובסעיף 3(ד) עתרו לגילוי כל טופסי מ.ל. 3 ו-מ.ל. 4 בנוגע לחברת צמנטכל בתקופה הרלבנטית לתביעה. הפרוטוקולים של וועדות האשראי רלבנטיים למסכת העובדתית הנטענת בתביעה, אך הם מנוסחים באופן קטגורי וגורף, ובמתכונת זו, אין הצדקה להורות על גילויים או העברתם לעיון התובעים. הטפסים המאוזכרים בסעיף 3(ד) לתצהיר קשורים באופן עקיף בלבד למסכת העובדתית הנטענת (בהתאם להסבר המסויים הניתן בסעיף 6 לתשובה לתגובה), ולכן אינם רלבנטיים להליך באופן המצדיק את גילויים. לעומת זאת, תיק הלקוח של התובעת מס' 2 , המאוזכר בסעיף 3(ה) למכתב הדרישה, מוגדר באופן ספציפי מספיק על מנת שניתן יהיה לגלותו או להעבירו לעיון התובעים, ובנוסף, נראה כי הוא רלבנטי להליך, שכן הוא עשוי לשקף כיצד הנתבע פיקח על ההשקעות שביצעה התובעת מס' 2, בין היתר, בפרוייקט האודיטוריום. מאחר שתיק הלקוח האמור עוסק בצורה כזו או אחרת בתובעת מס' 2, הרי שנראה כי גם טעמי החיסיון השונים אינם אמורים למנוע את גילויו. התכתובות המאוזכרות בסעיף ו' למכתב הדרישה נוגעות לחשבונות התובעת מס' 2 וחברת צמנטכל הקשורים לפרוייקט האודיטוריום, ולכן הם קשורים ישירות לסוגיות הניצבות ביסוד התביעה. יחד עם זאת, לאור האופן הגורף שבו הוגדרו תכתובות אלה ("כל התכתובות לרבות מיילים"), איני רואה לנכון להורות על גילויים, מה גם שבמסגרת תצהירו, טען הנתבע כי בבדיקה שנערכה לא מצאו תכתובות כלשהן בין הגורמים האמורים. בסעיף 3(ז) עתרו התובעים לגילוי העתק ממכתב מסויים. בתצהיר מטעם הנתבע נטען כי מכתב זה לא נמצא ברשותו, כך שאיני רואה טעם במתן הוראה אופרטיבית כלשהי. בסעיף 3(ח) למכתב הדרישה עתרו התובעים לגלות את כל הדוחו"ת עד לחודש 6/2004 שנערכו מטעם גורמים חיצוניים לבקשת הנתבע, בעניין מצבה של חברת צמנטכל ופרוייקט האודיטוריום. בעניין זה נטען בתצהיר הגילוי כי- "מעבר לדוחות הפיקוח שגולו ונמסרו במסגרת הגילוי והעיון הכללי, היו חוות דעת עו"ד החסויות במסגרת חסיון עו"ד-לקוח". מנוסח הצהרה זו אין זה ברור, האם כל הדוחות הרלבנטיים, למעט חוות דעת עו"ד, גולו זה מכבר, או שמא קיימים דוחות נוספים שנותרו באלמוניותם (כפי שטוענים התובעים בסעיף 1 לתשובתם לתגובה). הנתבע מתבקש להתייחס לסוגייה זו במסגרת תצהיר גילוי משלים. הדרישה המובעת בסעיף 3(ט) למכתב התובעים, לגילוי כל הודעות הדואר האלקטרוני המכילות מילים מסויימות, הינה גורפת ומכבידה ואין הצדקה להעתר לה. הסכם הליווי שנערך בין חברת צמנטכל לנתבע, בנוגע לפרוייקט האודיטוריום (סעיף 3(י) למכתב הדרישה), עשוי לעזור להבנת הרקע והמניעים למעשיהם הנטענים, ולכן קיימת חשיבות לגילויו והעמדתו לעיון התובעים, וזאת על אף חסיונו הלכאורי. כלומר, למרות שמדובר במסמך שנערך עם צד חיצוני להליך, והכפוף לחיסיון בנק-לקוח, קיימים ערכים חשובים לא פחות המצדיקים את חשיפתו לתובעים. בתצהיר מטעם הנתבע נטען כי פניותיה של חברת צמנטכל, המאוזכרות בסעיף 3(יא) למכתב הדרישה, גולו במסגרת העיון הכללי. פניות אלה אוזכרו בסעיף 49 לכתב ההגנה מטעם הנתבע, כפניותיה של חברת צמנטכל אליו לצורך קבלת מימון בנקאי. אני בספק עד כמה פניות אלה עשויות להיות רלבנטיות להליך, ולאור הכלליות שבה מנוסחת דרישה זו, והצהרת הנתבע בתצהירו, איני רואה הצדקה למתן הוראה אופרטיבית כלשהי בעניינן. בסעיף 3(יב) למכתבם, דרשו התובעים את גילויים של כל המאזנים של חברת צמנטכל שהומצאו לבנק החל מ-9/1998. הנתבע טען בתצהירו, כי מדובר בחברה ציבורית שלתובעים גישה עצמאית למאזניה. התובעים לא התנגדו לטענה עובדתית זו בתשובתם לתגובה, ולכן איני רואה לנכון לחייב את הנתבע בגילוי המאזנים, בייחוד מאחר שמדובר בהיקף נרחב למדי. בסעיף 3(יג) למכתב הדרישה ביקשו התובעים לגלות את מסמכי שיעבוד פרוייקט האודיטוריום לטובת הנתבע. בתצהיר מטעם הנתבע נטען כי המסמכים נמסרו במסגרת העיון הכללי, ובהתאם לכך, איני רואה טעם במתן הוראה נוספת. בהתאם לאמור, מתבקש הנתבע להעמיד לעיון התובעים את המסמכים המופיעים בסעיפים 3(א), 3(ב), 3(ה) ו-3(י) למכתב הדרישה, תוך 60 ימים. אני מציע כי הליך העיון יתבצע במשרדי הנתבע או בא כוחו. בנוסף, מתבקש הנתבע למסור לתובעים, תוך 30 ימים, תצהיר גילוי משלים שיתייחס לשאלת קיומם של המסמכים האמורים, וכן לשאלת קיומם של המסמכים המופיעים בסעיף 3(ח) למכתב הדרישה. בש"א 7653/07 הנתבע מבקש להורות לתובעים למסור לעיונו את הקלטות המופיעות בתצהיר הגילוי מטעמם, וכן למסור לו תצהיר גילוי מסמכים ספציפי, תצהיר תשובות לשאלון ותצהיר פרטים נוספים. בדיון מיום 10/5/07, שהתנהל בפני כב' השופט אילן שילה, הסכימו הצדדים על הגשת תצהיר משלים מטעם התובעים, שבו יזהו את ההקלטות וינמקו את טענת החיסיון. ביום 3/7/07 הגיש התובע מס' 1 תצהיר שבו פירט את השיחות שהוקלטו- שלוש שיחות שנערכו עם גורמים של הנתבע ושיחה אחת שנערכה עם מר משה פרז'ינסקי ז"ל, שהיה מבעלי חברת צמנטכל. התובע מס' 1 הסביר בתצהירו, כי הדברים שנאמרו בשיחות סותרים את עמדת הנתבע בכתב ההגנה, ולכן העברת הקלטות והתמלילים לעיונו עלול לגרום לתיאום גירסאות ולכן גם לנזק ראייתי. לפיכך, לשיטת התובע מס' 1, יש לדחות את מועד העיון עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של הנתבעים. התובע מס' 1 טען, כי במידת הצורך, הוא יעביר הסבר נוסף לגבי תוכן התצהירים בצירוף התמלילים לעיון בית המשפט. אציין, כי בסעיפים 5-8 לתגובה מיום 6/5/07, פירטו התובעים את הנקודות העובדתיות השנויות במחלוקת, שתוצאת בירורן מושפעת מהדברים שהוחלפו במהלך השיחות המוקלטות. על פני הדברים, אכן מדובר בסוגיות קריטיות להליך, ולכן יש למנוע מצב שבו בירורן היעיל יימנע בעקבות תיאום גירסתם של התובעים עם האמור בהן (וזאת, כמובן, מבלי לפגוע במהימנותם). במסגרת הדיון שהתנהל בפניי ביום 21/11/07, הציג ב"כ הנתבע שתי אסמכתאות לטיעונו. בת"א 30154/94 עזבון המנוחה מרים חורשידי ז"ל נ' בית אבות גאולה בע"מ הורה כב' השופט בועז אוקון על עיון בתמלילי שיחות מוקלטות וקבע- "לדעתי ניתן לקבוע הנחת עבודה, לפיה הקלטה או תמלול שיחה שנעשים בין צדדים, לא ניתנים לכמיסה מן הצד השני...אין סיבה לשפר את מצבו של המקליט ללא ידיעה. מתן חיסיון משמעו תימרוץ פרקטיקה כזו...ההליך המשפטי אינו זירה מתאימה למלחמת זכרון מכני בזכרון האנושי...במקרה זה מדובר בשיחה בין בעלי הדין, ומן הראוי כי שיחה זו תהיה פרושה לפניהם כבר משלב זה של ההליך". החלטה זו אוזכרה בהחלטתה של כב' השופטת (כתוארה אז) הילה גרסטל בבר"ע 1753/04 בנק לאומי לישראל נ' גולד, בה נקבע בנוסף, כי כאשר הנתבע מכחיש את הטענות המיוחסות לו באופן פרטני ותוך מתן גירסה נגדית עניינית, הרי שאין הצדקה לדחיית מועד העיון. בענייננו, נראה כי בכתב ההגנה הביע הנתבע גירסה עובדתית נגדית לזו שהובעה בכתב התביעה, ולא רק הכחשות כלליות, ובכך יש בכדי להחליש את החשש לתיאום גירסאות עתידי. מעבר לכך, שלוש מתוך ארבע השיחות התנהלו בין התובע מס' 1 לבין גורמים בנתבע, ובהתאם לרציונל שהובע קודם, אין הצדקה לדחות את מועד העיון בתמליליהן, תוך בחינת זיכרונם של אותם גורמים. אמנם, חברת צמנטכל אינה צד פורמלי להליך, אך היא בהחלט מעורבת במסכת העובדתית הנטענת, כך שקיים צורך ענייני גם בגילוי הקלטת השיחה עם מר פרז'ינסקי ז"ל. אני מודע לכך, שלאחרונה מסתמנת מגמה של שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט במסגרת סעיף 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעיין במסמך מסויים בטרם הכרעה בשאלת החיסיון (רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו; רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר), ואילו נסיבות המקרה היו אחרות, ייתכן שהיה מקום להיענות להצעתו החלופית של התובע מס' 1, ולעיין בתמלילי השיחות ובהסבר נוסף מטעמו לגבי נפקותן לענייננו, בטרם מתן החלטה בבקשה. אלא שבענייננו, זהות הצדדים לשיחות ידועה וחופפת בעיקרה לזהות הצדדים להליך, תוכנן של השיחות המוקלטות קשור למחלוקת העובדתית בין הצדדים ועמדת הנתבע מובעת באופן פוזיטיבי ולא רק על דרך הכחשה כללית, ולאור כל זאת, איני רואה טעם להורות על העברת התמלילים לעיוני, שכן ניתן לקבוע, גם ללא עיון בתמלילים, כי קיימת הצדקה להעבירם לעיון הנתבע כמבוקש. לאור זאת, התובעים מתבקשים להעביר לעיון הנתבע, תוך 30 ימים, את הקלטות והתמלילים של השיחות המאוזכרות בתצהירו של התובע מס' 1. כאמור, הנתבע עתר לגילוי מסמכים ספציפיים, מתן מענה משלים לשאלון ומתן פרטים נוספים. התובעים צירפו לתגובתם תצהיר תשובה לדרישת פרטים נוספים, תצהיר תשובות משלים ותצהיר גילוי מסמכים. בתשובתו לתגובה, משיג הנתבע על האופן שבו התנהלו ההליכים המקדמיים, תוך הפנייה לסעיפים שלשיטתו טעונים גילוי/מענה מחודש. מעיון בהפניות הנתבע ובתצהיר התובע מס' 1, יש להשיב על הפרטים הנוספים המופיעים בסעיפים הבאים במכתב הדרישה (נספח ג' לבקשה)- 1.3, 1.10, 1.13, 1.17, 1.18, 1.20, 1.21, 1.29, 1.30, 1.32, 1.33, 1.34, 1.35, 1.36. ככל שמבקש התובע מס' 1 להפנות לדו"ח של רו"ח מיכל כברה (נספח ו' לכתב התביעה), עליו לעשות כן תוך הפנייה לסעיפים ספציפיים בדו"ח, ולא על דרך הפנייה כללית, כפי שעשה עד כה. הפרטים הנוספים האחרים שהתבקשו, אינם רלבנטיים להליך, או שאינם אמורים להיות בידיעת התובעים, שכן הם עוסקים באופן התנהלותו הפנימית של הנתבע. בנוסף, אני רואה לנכון להורות לתובע מס' 1 להשיב בשנית על השאלות שמספרן- 27, 38, 42, 43, 50, 64 (מבלי לצרף את המסמכים המאוזכרים בשאלה, שכן אין המדובר בדרישה לעיון במסמכים) ושוב, ככל שהתובע מס' 1 מבקש להסתמך על הדו"ח שנערך על ידי רו"ח מיכל כברה, עליו לעשות כן על דרך הפנייה למקומות ספציפיים בדו"ח. שאלה מס' 46 חופפת לחלוטין לסעיף 1.29 למכתב הדרישה לפרטים נוספים, ושאלה מס' 71 חופפת לסעיף 1.10 לדרישה לפרטים נוספים, ואין טעם במענה כפול. באופן דומה, שאלות מס' 51-55 חופפות לסעיפים 1.32-1.35 לדרישת הפרטים הנוספים, ולכן גם כאן אין צורך במענה נוסף. בנוסף, ומטעמים אחרים, איני רואה לנכון לחייב את התובע מס' 1 להשיב על שאלות מס' 41, 69 ו-72. לעניין דרישת הגילוי הספציפי- עיינתי במכתב הדרישה ובתצהיר הגילוי, ואני מורה לתובע מס' 1 למסור תצהיר משלים בנוגע למסמכים המאוזכרים בסעיפים 1.14, 1.15 ו-1.18. לגבי מסמכים אלה טען התובע מס' 1 "אין מעבר למה שגולה" או "אין בידי ייתכן ונמצא בידי מפרק צמנטכל", ועליו להסביר בשנית, והפעם באופן מפורט, אילו מסמכים השייכים לקטגוריות שבסעיפים 1.14 ו-1.15 גולו זה מכבר, ומה עלה בגורלם של המסמכים המופיעים בסעיף 1.18. יתר המסמכים שנדרשו אינם רלבנטיים להליך, או שהוגדרו באופן כללי, דרקוני וגורף (למעט תמלילי השיחות שבסעיף 1.15, אליהן התייחסתי קודם לכן). התובע מס' 1 מתבקש למסור לנתבע, תוך 30 ימים, תצהירים משלימים בהתאם לאמור. בש"א 7870/07 התובעים מבקשים להתיר להם להגיש את תצהיר הגילוי המשלים מטעמם, המצורף כנספח א', וכן להורות לנתבע לזהות בתצהיר את כתב היד המופיע עליהם, בטענה שלדעתם, מדובר בכתב היד של מר רון כהן מההנהלה הראשית של הנתבע. הנתבע מתנגד לבקשה, בטענה שהמועד להשלמת ההליכים המקדמיים חלף זה מכבר. התנגדות זו תמוהה במקצת, בהתחשב בכך שלנתבע אמור להיות אינטרס דיוני בגילוי נרחב ככל הניתן, ולאור השלב המקדמי שבו ההליך נתון, יהיה זה פורמליסטי מדי להישען באופן דווקני על פרקי זמן שהוקצבו בהסדרים דיוניים כאלה ואחרים. לפיכך, אני מתיר את הגשת התצהיר כמבוקש. יחד עם זאת, זיהוי כתב היד המופיע על גבי המסמכים הינו מהלך השמור לשלב ההוכחות, ולפיכך נדחה רכיב זה של הבקשה. בש"א 14068/06 בקשה זו נזנחה למעשה או נכללת בבקשות מאוחרות יותר ולפיכך נמחקת. לסיכום הצדדים יפעלו בהתאם לאמור לעיל. בהתחשב בתוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו.חיסיוןבנקמסמכים