התיישנות תביעה נגד רשות הדואר

סעיף 84 לחוק הדואר, התשמ"ו-1986 קובע כדלקמן:

84. לא יזקק בית המשפט לתובענה לפי סעיף 77 עד 83, אם תוך פרק הזמן המפורט להלן, מיום שנתקבל דבר הדואר למשלוח לא דרש התובע, בכתב, פיצויים מבעל הרישיון הכללי, או שדרש כאמור אך לא הגיש תובענה תוך 90 ימים מתאריך ההודעה על דחיית דרישתו שירות דואר פנים - שנה שירות דואר בין לאומי - שישה חודשים.

הוראות חוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנוגע להתיישנות, כאמור בסעיף 84 לחוק, גוברות על הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ט-1958, כאמור בסעיף 27 לחוק ההתיישנות, התשי"ט-1958: "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר...", וכאמור גם בסעיף 77 לחוק הדואר.

להלן פסק דין בנושא התיישנות תביעה נגד רשות הדואר:

פסק דין

1. תביעה זו הוגשה, לאחר מחיקת תביעה קודמת שהוגשה נגד הנתבעת, ע"י "מר מיכאל קלימובסקי, גלריה עדן", בת.ק. 4866/05 (להלן - "התביעה הקטנה").
התביעה היא לתשלום פיצוי, בגין נזק (להלן- "הנזק"), שנטען שנגרם לדבר הדואר - יצירת אומנות, אותו שלחה התובעת לחו"ל באמצעות הנתבעת.

2. הנתבעת טענה, כי דין התביעה להידחות על הסף, מחמת התיישנות, לפי הוראות סעיף 84 לחוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן - "חוק הדואר").
זה לשון הסעיף:
"84. לא יזקק בית המשפט לתובענה לפי סעיף 77 עד 83, אם תוך פרק הזמן המפורט להלן, מיום שנתקבל דבר הדואר למשלוח לא דרש התובע, בכתב, פיצויים מבעל הרישיון הכללי, או שדרש כאמור אך לא הגיש תובענה תוך 90 ימים מתאריך ההודעה על דחיית דרישתו שירות דואר פנים - שנה שירות דואר בין לאומי - שישה חודשים."

3. הוראות חוק רשות הדואר, בנוגע להתיישנות, כאמור בסעיף 84 לחוק, גוברות על הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ט-1958, כאמור בסעיף 27 לחוק ההתיישנות: "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר...", וכאמור גם בסעיף 77 לחוק הדואר.

4. תכלית, מוסד ההתיישנות, כדברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 9245/99 ויינברג נ. אריאן, היא:
"האיזון הראוי בין אינטרס המזיק להשתחרר מסכנת התביעה לבין אינטרס הניזוק לאפשר לו לממש כראוי את זכות תביעתו בערכאות תוך שמירה על אינטרס הציבור שלא לעסוק בעניינים שעבר זמנם" (פד"י כ"ח, 769, 790 ).

במסגרת תכלית זו, והאיזון הנדרש, בין האינטרסים של בעלי הדין, יבחנו להלן התנהלות התובעת ובקשת הנתבעת לדחיית התביעה מחמת התיישנות.

5. המועדים הרלוונטיים, לבחינת טענת ההתיישנות הם כדלהלן:
א. בתאריך 14.7.05 נמסר דבר הדואר למשלוח (להלן - "מועד המשלוח").
ב. בתאריך 22.7.05 הגיע דבר הדואר ליעדו, בחו"ל.
ג. בתאריך 23.7.05 הודיע הנמען, לתובעת, על הנזק שנטען שנגרם לדבר הדואר.
ד. בתאריך 24.7.05, נשלחה תלונה של התובעת לנתבעת, על הנזק.
ה. בתאריך 22.8.05 נשלח מכתב דחייה של הנתבעת, לדרישת הפיצוי.
ו. בתאריך 21.10.05 , הוגשה ת.ק. 4866/05, לפיצוי בגין הנזק נשוא תביעה זו.
ז. תאריך 10.9.06 ניתן פסק דין המורה על מחיקת ת.ק. 4866/05, ללא צו להוצאות.
ח. בתאריך 20.3.07, הוגשה תביעה זו, ע"י התובעת, בגין המשלוח והנזקים שלפי הטענה נגרמו למשלוח, אשר נדונו כאמור קודם לכן, בתביעה קטנה שהוגשה בזמנו ע"י מר מיכאל קלימובסקי.

6. לפי לוח הזמנים שפורט לעיל, מכתב התלונה, נשלח תוך פחות משישה חודשים מיום התקבל דבר הדואר למשלוח.

7. לטענת הנתבעת, ת.ק. 4866/05, הוגשה תוך יותר מ-90 ימים ממועד דחיית הדרישה לפיצוי. למרות זאת, הנתבעת, לא העלתה את טענת ההתיישנות בהליך בבית משפט לתביעות קטנות, והדיון נסוב בעיקר ביחס למיהות התובע, אם הוא חברה, או שמא התובע, מר קלימובסקי.
שאלה זו, נגעה לסמכות בימ"ש לתביעות קטנות, לדון בתביעה, וזאת כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 10.9.06, בתשובת התובע לשאלת בית המשפט:
"חברת גלרית עדן היא זו שמכרה את המוצר והיא זו ששלחה אותו... לאור הערות בית המשפט אני מבקש למחוק את תביעה ללא צו להוצאות, אני אגיש לבית המשפט השלום תביעה נוספת".

על כך השיב, שם, נציג הנתבעת:

"אנו מסכימים למחיקת התביעה, ללא צו להוצאות".


8. מכך למדים, שהנתבעת, לא רק שלא העלתה בכתב ההגנה את טענת ההתיישנות, שהיה עליה להעלותה בהזדמנות הראשונה, לפי סעיף 3 לחוק ההתיישנות, כי אם הסכימה בזמנו, למחיקת התביעה הקטנה ולא לדחייתה, ביודעה כי בכוונת מנהל התובעת, מר קלימובסקי להגיש תביעה נוספת, ע"י התובעת דנן, לבית משפט השלום בגין נזקי המשלוח, כנטען על ידו.

9.     על כן אני קובעת, כי מרוץ ההתיישנות , הופסק בזמנו עם הגשת ת.ק. 4866/05, ויש לבחון ממתי החל מרוץ ההתיישנות ביחס לתביעה דנן.

מניין תקופת ההתיישנות, ממועד מחיקת התביעה הקטנה :

10.     אילו התקבלה טענת הנתבעת, כי יש לקבוע את תקופת ההתיישנות, לפי מניין הימים שנותרו לתובעת, עד לגמר תקופת ההתיישנות, ערב הגשת התביעה הקטנה, היה בכך משום קיפוח זכות התובעת לניהול ההליך למיצוי זכויותיה. הדבר היה עומד בסתירה להסכמת הנתבעת למחיקת התביעה הקטנה, על מנת לאפשר הגשתה כתביעה אזרחית רגילה, שכן לשיטת הנתבעת, כבר אז עבר התיישנה לכאורה התביעה.

11.     הפרשנות הנכונה, לפרק הזמן שעמד לתובעת להגשת התביעה, צריכה להיות פרשנות מרחיבה. פרשנות, המאפשרת לשולחת-התובעת, לעמוד בלוח הזמנים להגשת התביעה החדשה, בפרט כאשר המחוקק קצב בחוק הדואר, תקופת התיישנות קצרה, של 90 יום בלבד.

12. בנסיבות מיוחדות אלו, בהן הוגשה תביעה לבית משפט לתביעות קטנות, ובית המשפט, העיר, והאיר, את עיני התובע, בנוגע לשאלת הסמכות העניינית, לפי תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976; בהיות התובע לא מיוצג בת.ק.; ובהתחשב בכך שהנתבעת יכולה היתה לצפות המשך הליכים כאמור לעיל, עמדה לה לתובעת שהות להגשת התביעה דנן, תוך 90 יום ממועד מחיקת ת.ק. 4866/05.

13. בנסיבות אלו כאמור, לא היה מקום לקצר את תקופת ההתיישנות לפרק זמן של פחות מ-90 יום, מיום מחיקת ת.ק. 4866/05, בתאריך 10.9.05. פרשנות מרחיבה זו, איפשרה לתובעת למצות זכויותיה, עד לסמוך לתום שנת 2005.

14.     ב"כ הנתבעת, טען בדיון, כי אילו הוגשה התביעה, תוך חודשיים-שלושה, ממועד מחיקת התביעה הקטנה, יתכן ולא היה מעורר את טענת ההתיישנות.
יתכן ובכך נתנה הנתבעת, במשתמע, את הסכמתה, לפרשנות המרחיבה על מתן 90 יום נוספים ממועד, מחיקת התביעה הקטנה, לאור הגשתה בזמנו, בסמוך לגמר תקופת ההתיישנות. הודעתו זו של ב"כ הנתבעת, מתיישבת עם חובת תום הלב, החולשת גם על פני טענות דיוניות של בעלי דין, בבחינת "ביטוי דיוני של עקרון תום הלב" (ראה: בע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פד"י נ"ו(6) 295, 343-341).

15.     מטיעוני התובעת עולה, כי בהגשת התביעה הקטנה, הגם שנמחקה כאמור, הופסק מרוץ ההתיישנות והרשות היתה נתונה בידי התובעת, להגיש את התביעה החדשה, גם לאחר חלוף 90 יום ממחיקת התביעה קטנה.

16. עם מתן פסק דין בתביעה הקטנה, הסתיים הליך זה, ואני קובעת כי אין דבר, בינה לבין תביעה זו, הואיל ולא מדובר בהליך אחד. אין מדובר בהעברת התביעה הקטנה, במתכונתה, לבית משפט המוסמך לדון בה. התובע, בתביעה הקטנה, היה מעוניין להגישה ע"י אישיות משפטית אחרת, קרי: חברת גלריה עדן. החברה, אשר לטענתו, היא שביצעה את המכירה והמשלוח, וכן את המגעים עם הנתבעת לקבלת הפיצוי בגין נזקיה הנטענים.

17. בנוסף לכך, גם מדברי מר קלימובסקי, במסגרת הת.ק. עולה כי תוגש תביעה אחרת: "אגיש לבית המשפט השלום תביעה נוספת". מכאן עולה, כי מדובר בתביעה נוספת, אשר הוגשה, בשם החברה. פסיקות בתי המשפט, בנוגע להוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, בדבר חובת העלאת טענת התיישנות, בהזדמנות הראשונה, נוגעות לדיון בטענת ההתיישנות, במסגרת אותו הליך ובאותה תובענה (כדוגמת: רע"א 8360/05; ע"א 9245/99; וע"א 3599/94). לא בכך עסקינן בענייננו, כאשר מדובר, בשתי תביעות נפרדות.
האחת נמחקה, והשניה הוגשה ע"י תובעת אחרת.

18. על כן, בדין, הועלתה טענת ההתיישנות, בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה ובישיבה המקדמית הראשונה, ואין במחיקת ת.ק. 4866/05, משום מתן רשות לתובעת, להגיש את תביעה זו, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לפי חוק רשות הדואר.

19. סיכומם של דברים: גם על פי הפרשנות המרחיבה שנקבעה לעיל, תוך שימת לב לחשיבות מתן הזדמנות למיצוי זכויות התובעת לפי חוק רשות הדואר, התביעה הוגשה, רק ביום 20.3.06 קרי: באיחור של מספר חודשים, מעבר ל-90 יום, שעמדו לה לפי קביעתי דלעיל. למרות שנפתחה הדלת בפני התובעת, לתיקון מהלכיה, למצער, לא השכילה להגיש תביעתה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, לפי הוראות חוק רשות הדואר.

20. ב"כ בעלי הדין, הגישו לבית המשפט מסמכים, נוספים, מבלי שניתנה להם רשות לכך. הנתבעת, הגישה אסמכתא משפטית נוספת - רלוונטית לטענתה - לשאלת ההתיישנות, היינו פסק דין של בית משפט השלום בחיפה.
התובעת, התייחסה לאסמכתא שהוגשה, כאמור ע"י הנתבעת, תוך הוספת טיעונים, כמפורט להלן, אשר ספק רב בעיני, אם אין בהם משום הרחבת חזית, הואיל ונטענו לראשונה בתשובה זו.

21. תמצית טיעוניה החדשים של התובעת, היא, כי תקופת ההתיישנות, הוארכה לתובעת, עם רכישת ביטוח לדבר הדואר, באמצעות הנתבעת. לדבריה, בכך ניתן לה פרק זמן של 3 שנים, להגשת התביעה עד אשר היא תתיישן וזאת, על פי חוק חוזה ביטוח.
טענה זו נטענה, כאמור, מבלי שניתנה רשות להעלותה בשלב זה, לאחר סיכומי בעלי הדין, ובהתעלם גם מסעיפים 5 ו-6 לנספח ג-1 לכתב התביעה, על פיהם, הרחבת מסגרת האחריות לדבר דואר, עם רכישת ביטוח בשירותems , גם היא, בכפוף להוראות חוק רשות הדואר, כאמור בסעיף 5.1 לנספח ג-1. לפיכך, אין ברכישת ביטוח, משום שינוי תקופת ההתיישנות לפי חוק רשות הדואר, וההרחבה נוגעת בעיקרה לערך התכולה. כך או כך, בין אם מטעמים פרוצדורליים, ובין אם מטעמים של מהות, טענה זו של התובעת נדחית.

22. לפיכך, אני מקבלת את טענת ההתיישנות, ודוחה את התביעה על הסף.
בנסיבות אלו, בהן התובע לא היה מיוצג בזמנו, ולפנים משורת הדין, איני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט.

23. למעלה מן הצורך ובשולי הדברים, אציע, באופן שאינו מחייב מי מבעלי הדין, כי לנוכח גלגולי בירור פרשת המשלוח, טוב תעשה הנתבעת, אם לפנים משורת הדין, תבחן אם קיימת אפשרות לבוא בדברים עם התובעת, מחוץ לכתלי בית המשפט, למרות דחיית התביעה, מחמת התיישנות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכויות מנהל דואר

  2. אחריות רשות הדואר

  3. מדריך הדואר - נזק לחבילה

  4. אי קבלת דוחות תנועה בדואר

  5. נזקים למשלוח בדואר לחו''ל

  6. זכויות דוורים בדואר ישראל

  7. סייג צבירה חודשית ברשות הדואר

  8. התיישנות תביעה נגד רשות הדואר

  9. פיצויים בגין אובדן משלוח בדואר

  10. חובת משלוח הודעה על קנס בדואר רשום

  11. החלטות ארוכות אינן נשלחות לחייבים בדואר

  12. הודעה בדבר הפעלת שירותי עזר בבנק הדואר

  13. תקנות בנק הדואר (תעודות חסכון), תשי''ז-1957

  14. תקנות בנק הדואר (הצמדת תעריפים), התשמ''ה-1985

  15. תקנות בנק הדואר (שירותים בבנק הדואר), תשל''ה-1974

  16. תקנות בנק הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים) (הוראת שעה), התשס''ו-2006

  17. תקנות שעות המנוחה השבועית בבתי דואר (מסירת מברקים ומכתבים דחופים), תשי''ב-1952

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון