השמטת סעד בסיכומים

בפסק דין בע"א 3250/02 שמחה (סימה) וייצלברג נ' ש.א דיזל פרטס בע"מ פסק בית המשפט ביחס לסעד שנשמט מסיכומי התובעת דברים אלה:

הכלל שנקבע בפסיקה, לפיו בעל דין שאינו מעלה בסיכומיו טענה מסויימת נחשב כמי שזנחה, אינו חל מקום שמדובר בסעד ברור ומפורש שאינו שנוי במחלוקת; או-אז נדרשות נסיבות אחרות מהן נוכל להסיק בבטחה החלטה לזנוח את הטענה.

גישת בית המשפט היא כי אין זה צודק, להחמיר עם בעל-דין במידה כזאת, שלאחר שהגיש תביעה כדין ושילם את האגרה, נייחס לו מחשבת ויתור על סעד כלשהו, רק משום שלא הזכירו במפורש בסיכומיו, אם לא נצרף לכך נסיבות אחרות, שמהן נוכל בבטחה להסיק החלטה לזנוח את הטענה.

להלן החלטה בנושא השמטת סעד בסיכומים:

החלטה

1.     זו החלטה בבקשת המבקשים למתן רשות להתגונן מפני תובענה שהוגשה נגדם ע"י המשיב בסכום של 419,450 ₪.

2.     בהתאם לנטען בכתב התביעה שימשו המבקשים בעלי ענין, מנהלים ו/או בעלי מניות בנתבעת 1 - חברת סלותג בע"מ, נגדה ניתן פסק דין בהעדר הגנה כבר ביום 6.3.05 (להלן: "החברה").

3.     ביום 29.10.02 חתמו המבקשים על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחיוביה של החברה, ועפ"י כתב ערבות זו נתבעו המבקשים בגין חיוביה של החברה שנוצרו בין היתר בגין פיגורים בתשלומי פרעון אשראי במט"ח שניתן לה ע"י המשיב בסך 110,000 $.

4.     להלן טענות המבקשים בבקשתם למתן רשות להתגונן, כפי שהובאו בתצהירו של המבקש 2 שניתן גם בשם המבקשת 1:
א.     המבקשים אכן ערבו לחשבון החברה אשר ניהלה אצל המשיב חשבון עו"ש ומט"ח, ואולם המשיב פעל באופן בלתי זהיר וברשלנות כלפי המבקשים והחברה.

ב.     המשיב אכן הלווה לחברה הלוואה בסך של 110,000$ ביום 4.11.02 כאשר זו הועמדה למשך שנה ונפרעה ע"י שימוש שעשה המשיב בתזרים מזומנים לחשבון החברה בסך 25,000$.


     עוד העמיד המשיב לחברה הלוואה זמנית נוספת בסך 85,000$ למשך שבועיים
     למשא ומתן והוארכה למשך שבועיים נוספים ובסה"כ למשך חצי שנה.

     המבקש קיים פגישה עם מר אבנר זקן המנכ"ל החדש של החברה ועם סגנית מנהל המשיב, פגישה בה סוכם כי בתזרים המזומנים יכנס ע"ח ההלוואה רק סכום של 20,000$, כאשר היתרה נועדה לכיסוי הוצאות החברה, ואולם, הבנק כרצונו נטל מהתזרים סכום של 25,000$.

ג.     למבקשים נאמר כי המשיב לא החתימם על ערבות בעלים ולפיכך התבקשו לחתום על כתב הערבות נשוא התובענה מבלי שהוסברה להם משמעות חתימתם.

ד.     ההלוואה בסכום של 110,000$ הובטחה באמצעות משכון שנרשם אצל רשם החברות על חוזה להספקת מוצרים בין החברה לחברת מירס מוטורולה ע"ס של 780,000$.

ה.     עוד העמיד המשיב לחברה ערבות בנקאית שהיתה בתוקף עד ליום 31.12.03 והוארכה ליום 31.12.04 ומעולם לא מומשה על ידי המשיב.

ו.     מסוף שנת 2002 חלו שינויים באחזקת המניות בחברה כך שב- 9/03 חברת פרייר ייזום שבבעלות המבקש 1 החזיקה 2253 מניות, המבקשת 2 - 2252, וכן נוספו 4 בעלי מניות נוספים.

ז.     לקבוצת אחד המשקיעים - יורם עבאדי היו 4 דירקטורים במועצת המנהלים, ואולם המבקש 2 היה דירקטור שייצג במועצת המנהלים גם את המבקשת 2 עד התפטרותו ביום 5.5.03.

ח.     בחודש 11/03 עפ"י דרישת עבאדי ובעל מניות נוסף אבנר זקן פתחה החברה חשבון נוסף בבנק הבינלאומי בירושלים כאשר למבקשים לא היתה אפשרות לפעול בחשבון זה.

ט.     ב- 9.11.03 התקבלה החלטה אצל החברה כך שחיוב החשבון אצל המשיב יכול להעשות ע"י שתי חתימות מבין שלושת בעלי זכות החתימה - המבקש, עבאדי וזקן בצרוף חותמת החברה לכל סכום מעל 2,000 ₪.
     המבקש טוען כי עוד ב- 10/03 הודיע על כך לסגנית מנהל המשיב ולמחרת הישיבה הודיע למשיב על כך.

י.     המשיב איפשר לחברה שלא לפרוע את ההלואה והאריך את תוקפה באופן זמני ולא החתים את מר עבאדי בעל ההון ובעל השליטה החדש של החברה, על כתב ערבות להלוואה תוך שהמבקשים נותרו ערבים יחידים להלוואה.

יא.     ביום 11.12.03 הופקד לחשבון העו"ש סך של 609,041.87 ₪ ע"י חברת מוטורולה עפ"י החוזה והמשכון ואולם המשיב לא יידע את חברת מירס כי עליה להעביר הכספים לחשבון החברה אצל המשיב.

יב.     באותו יום עמדה לפרעון ההלוואה הזמנית אשר אמורה היתה להפרע מכספים אלה, קרי 85,000 $, ואולם מנהל המשיב לא הזרים את יתרת הזכות בחשבון לכיסוי הלוואה.

יג.     המשיב ידע על שינוי הבעלים בחברה ועל זכויות החתימה החדשות לחיוב חשבון החברה ואיפשר למר עבאדי למשוך ולהעביר סך של 450,000 ₪ מחוץ לשליטת החברה לחשבונה בבנק הבינלאומי בירושלים, וכך התרוקן חשבון החברה.
     סכומים נוספים הוברחו בסך 200,000 ₪ ביום 2.2.04 ו- 50,000 ₪ ביום 10.3.04.
     סכום נוסף של 74,380.55 ₪ מחברת מירס הוברח לחשבון האחר, ובהוראת מר עבאדי הפסיקה החברה לשלם את הריבית על ההלוואה.

יד.     המשיב לא דרש מהחברה הפקדת פקדון כלשהו כנגד הערבות שהעמיד לטובתה.
     המשיב צריך היה להפעיל את המשכון ולגבות ממנו את פרעון ההלוואה ולא לפנות למבקשים כערבים.

טו.     המשיב לא יידע את המבקשים כי יהיו חשופים לסיכון מוגבר בגין ערבותם לאחר ריקון החברה ע"י בעלי ההון החדשים.

טז.     המשיב הפר חובותיו עפ"י חוק הבנקאות (שירות ללקוח) וחובת תום הלב.

5.     המבקש נחקר ביום 10.7.05, ביום 18.7.05 הגישו המבקשים סיכומים מטעמם, המשיב הגיש סיכומיו ביום 20.8.05 והמבקשים אף הגישו סיכומי תשובה ביום 13.9.05, וביום 21.9.05 הגיש המשיבה תשובה לתגובת המבקשים לסיכומים מטעם המשיב (סיכומים אלה הונחו לפניי ביום 9.10.05).

דיון ומסקנות
אדון בטענות המבקשים עפ"י נושאיהן.

6.     החתמת המבקשים על כתב הערבות
     לטענת המבקשים כאמור, הוחתמו על כתב הערבות מבלי שהוסברה להם מהות חתימתם ומאחר שלא הוחתמו על ערבות בעלים מראש.

     דינה של טענה זו להדחות.
     טענה זו נטענה ע"י המבקשים באופן כללי, ולא באופן בו יש להעלות טענה זו באשר לנסיבות החתימה.
     טענתם של המבקשים כי לא ידעו על מה חותמים וכי לא הוסבר להם על מה חותמים, איננה מבוססת.
     המבקשים לא טענו מעולם כי נמנעה מהם האפשרות לקרוא את ההסכם , יותר מכך, מחקירת המבקשים עולה תמונה ברורה באשר לבעלותם בחברות נוספות בעבר ואף החתמתם על כתבי ערבות בהקשר זה.

     כך העיד המבקש:
     "באותו הזמן הייתי עם אשתי בבנק ואמרו לי ששכחו להחתים אותי בערבות בעלים כמו שהחתימו אותי באומייד ובאומרד וזה ענין פרוצדורלי, שאבוא לחתום וחתמתי כי זה ענין פרוצדורלי" (עמ' 4 לפרוטוקול).

     ועוד:
     "תמיד שהקמתי חברה החתימו אותי, אני מניח שבחברת ארפליטק שהקמתי לפני 18 שנה והיא פועלת עדין בת"א אני בטוח שאני עדין חתום בערבות בעלים. אחרי זה קוראים לה ערבות בלתי מוגבלת בסכום" (עמ' 1 לפרוטוקול).

     אם כן, המבקש "מורגל" בהקמת חברות ובחתימה על כתבי ערבות, בין ערבות בעלים ובין כתב ערבות אחר.

     כך או כך, לא תשמע טענה מפי אדם שחתם על מסמך כי לא הבין תוכנו, והוא מוחזק כמי שידע על מה חתם.
     (וזאת למעט במקרים חריגים ביותר שאינם מתקיימים בעיניננו).

     בנוסף לכך, אף מהמסמך מש/1 ניתן להבין בנקל כי המבקש מודע היטב למהות חתימתו ומבקש מהמשיב במסגרת מסמך זה, שלא לחשוף את המשקיעים הנוספים "לסיכון" שבהחתמתם על כתב ערבות.

7.     בשורה ארוכה של פסקי דין נדחו טענות של ערבים כי לא קראו את כתב הערבות עליו חתמו.

     בע"א 325/88 אוזכרה ההלכה שנקבעה בע"א 467/64 אולגה אסתר שויץ נ' סנדרו,פד"י יט' (3) 113 ולפיה:
          "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת
          תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע
          על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות
          הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא".     

8.     עוד נפסק כי אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא במהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה והמסמך עליו היא מובאת, בטלים (ע"א 413/79 פ"ד לד' (4), עמ' 29).

     ואולם, המסמך נשא כותרת ברורה ביותר, ובהעדר טענה (ואין טענה כזו) כי המבקשים לא ידעו קרוא וכתוב, אין לקבל טענתם.

     ולענין זה נפסק כי:
          "אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך
          היה להימנע מלחתום, ואם לא קראו מסיבה
          אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על
          עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח מרצון את
          הסיכון הכרוך בחתימתו על המסמך" (ההדגשה
          אינה במקור - א.ג)
     (ע"א 121/70 פ"ד כה' (1) 648).

9.     מקרים בהם התקבלה טענת ערבים בטענה שלא קראו את כתב הערבות עליו חתמו הם מקרים קיצוניים כדוגמת הטעיית החותם בדבר מהות המסמך עליו חותם, אישה מוגבלת שאיננה מסוגלת לחתום בכוחות עצמה, עולה חדש שלא ידע ולא הבין את משמעות המסמך עליו חתם ואת תוכנם בעברית (ת"א (חיפה) 1029/92 טרם פורסם, ת"א (ב"ש) 337/93 טרם פורסם).

     המקרה שלפני בוודאי איננו דומה למקרים מסוג זה.

10.     בת"א (חיפה) 1046/91 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מרגליות אלי, אימץ כב' השופט פינקלמן את ההלכה שאוזכרה קודם, שחזקה על אדם בר דעת שהוא יודע קרוא וכתוב, והוא יודע על מה הוא חותם, וכי בית המשפט לא ימנה עצמו אפוטרופוס לכל בוגר.

     באותו פסק דין אף נדחתה טענת נתבע כי פקיד הבנק לא הסב תשומת ליבו לכך שהוא חותם לכאורה על מסמך שונה, מהמסמכים עליהם חתם בעת מתן ההלוואה המקורית. בית המשפט לא קיבל טענה זו, שכן הנתבע שם כמו בענייננו לא טען שפקיד הבנק נמנע מלמסור לו מידע איזה שהוא שהנתבע ביקש אותו, אלא הנתבע לא ביקש מהבנק איזה מידע שהוא.

     כל שהנתבע טען באותו עניין הוא שפקיד הבנק לא מצא לנכון מיוזמתו שלו להבהיר לו או להסב את תשומת ליבו למהות המסמכים עליהם הוא חותם .
     הטענה נדחתה שכן המסמך ביחס אליו נטענו הטענות לא התיימר להיות אחר ממה שהיה באמת, הפרטים בו היו גלויים לעין ולא היה כל צורך להבהיר לנתבע, על מה הוא חותם וזאת לאור החזקה בדבר ידיעת קרוא וכתוב.

11.     טענת המבקשים כי המשיב התרשל בכך שלא החתים גם את בעלי ההון והשליטה החדדשים לערבות לחיובי החברה.

     המבקש בחקירתו העיד כי:
     "הבנק ראוי שיחתים ושיקח ערבות ספציפית לבעלי מניות החברה כמו שביקשו ממני. יש לי דוגמאות לכך... המשקיעים שנכנסו לחברה יש להם אחריות לא רק אחריות על חלקם באחוזים אלא אחריות מלאה כמו דירקטור..." (עמ' 2 לפרוטוקול).

     ובהמשך:
     "זה לא מקובל בחברות הייטק מה שאתה טוען לבקש מהמשקיעים החדשים הנוספים להתחייב מולי בגין הערבויות שאני התחייבתי כלפי הבנק...
     ...לגבי ההלוואה החדשה שהוא נתן לחברה הוא היה צריך לדאוג שבעלי השליטה של החברה יהיו ערבים או שהחברה תעמיד בטחונות ספציפיים שתהיה ערבות ספציפית להלוואה" (עמ' 2 לפרוטוקול).

12.     המבקש בחקירתו ובתצהירו טוען לענין זה טענות סותרות.
     ראשית טען המבקש כי היה על בעלי המניות החדשים להתחייב מול הבנק בערבות לחיובי החברה, מנגד טוען כי אין זה מקובל בענף ההייטק לדרוש מבעלי מניות חדשים להתחייב מולו כבעל מניות קיים בהתחייבויותיו כלפי הבנק.
     אם כן, הטענות כאמור סותרות, ואף אם לכאורה סבורים המבקשים כי ישנו הבדל בין ערבות כלפי הבנק וערבות כלפי המבקש, הרי שהמסמך מב/1 ישלול אפשרות זו מכל וכל.

13.     במסמך מב/1 אשר כלל לא זכה להתייחסות המבקשים בסיכומיהם, ישנה פנייה של המבקשים למשיב.
     בפנייה מפורשת זו פונה המבקש למשיב בלשון זו:

     כותרת המסמך היא: הקצאת מניות מסוג A מופחתות זכות למר יום עבאדי בחברת אומיינד:
"על מנת לקבל אישור להקצאה הנ"ל התבקשנו להחתים את המשקיע הנ"ל על ערבות בעלים לחשבון החברה (ההדגשה אינה במקור - א.ג.).

     ובהמשך:
     "ברור לי ללא כל ספק שכל דרישה ממשקיע כלשהו בסלותג לחשוף את עצמו פיננסית בגין חובות העבר של אומיינד או סלותג מעבר להתחייבויות החברה להחזיר את החוב לבנק, תגרום מיידית לביטול הסכם ההשקעה ולתביעה נגד סלותג על הסכום שכבר הועבר אליה. צעד כזה יגרום לכך שהחברה לא תוכן לעמוד בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה וספקיה, יפגע בשמה ובמוניטין המקצועי שיצרה לעצמה ויגרום לאובדן מוחלט של ערך מניותיה...
     ... אינני חושב שיש לבנק עניין להרוס את סלותג ע"י העמדת תנאים של חתימת ערבות בעלים ע"י משקיע המעוניין להצטרף לחברה מתוך אמון במוצריה... דרישות כאלה ירחיקו מסלותג כל משקיע שהוא ויגרמו לחברה נזק בלתי הפיך אשר יהרוס את כל אשר עושים הנהלת החברה ועובדיה כדי לבנות את החברה ולהביא לשגשוגה.
     בהמשך לשיחתנו, אבקשך לאפשר לחברה לבצע את הקצאת המניות באומיינד, ההמירה למניות סלותג, למר יורם עבאדי היות והקצאה זו הינה חלק בלתי נפרד מהסכמת מר עבאדי להשקיע בסלותג".

     אם כן, היתה זו פנייתו היזומה של המבקש למשיב שלא להחתים את מר יורם עבאדי על ערבות בעלים לחיוביה של החברה על מנת שלא להחמיץ הזדמנות למציאת משקיע בחברה זו, זאת לאחר שהמבקשים התבקשו ע"י המשיב לעשות זאת כפי שמציין המבקש במסמך כאמור.

14.     עוד ראוי לציין כי המבקש לא הודיע למשיב, אלא לאחר ביצוע מהלך הקצאת המניות לבעלי המניות החדשים כי הוא מבטל ערבותו, ובכל אופן העיד המבקש כי עדיין נותר בעל מניות בחברה:
     "לאחר המהלך הזה אנו מחזיקים ביחד כ- 30 אחוז מהמניות מהנתבעת" (עמ' 2).

     וכן:
     "לא שלחתי הודעה לבנק שאני לא מבטל את ערבותי... אני הקמתי את החברה וכאשר הפסקתי להיות בעלים לגמרי בחברה הודעתי לבנק שהפסקתי להיות בעלים".

15.     בהסכם הערבות עליו חתומים המבקשים נקבעו הוראות שנועדו לבטל תוקף הערבות באמצעות הודעה בכתב במקרים מסויימים - פעולה זו לא נעשתה (סעיף 3 ב' לכתב הערבות).
     ובמקרה של שינוי החייבים כאשר החייב הוא תאגיד, שינוי במבנה או בהרכב התאגיד כתוצאה, בין היתר, מהצטרפות שותפים או חברים חדשים - תשמש הערבות כערובה מתמדת גם לחיובים והתחייבויות שנוצרו לאחר אותו שינוי.

     לפיכך, אף טענה זו של המבקשים אין לה על מה שתסמוך, והיא נסתרה מתוך עדותו של המבקש עצמו, ועל כן אין ליתן למבקשים רשות להתגונן בגינה.
16.     טענת המבקשים בדבר רשלנות המשיב בכך שאיפשר העברות הכספים מחשבון החברה אצלו, לחשבונה בבנק הבינלאומי בירושלים.

     כאמור טוענים המבקשים כי המשיב איפשר העברות הכספים בסכום כולל של כ- 700,000 ₪ עפ"י הוראות מר עבאדי ומר זקן, כאשר חלק מהסכומים אמורים היו לשמש כבטחונות להלוואות (סעיף 1 י', יא', יב' לסיכומים, כאשר האמור בסעיף 1 יב' צויין לראשונה כטענה עובדתית בסיכומים).
     בסעיף יד' 3 לסיכומים טענו המבקשים כי העברת הסכום של 450,000 ₪ נעשתה באופן לא תקין בשל חסרונה של חותמת החברה וללא הסכמת הערבים.

17.     אין מחלוקת, ועל כך מסכים המשיב כי עודכן באשר לשינוי הבעלות בחברה ושינוי אופן חיוב החברה כאמור בנספח מב/ 3 לתצהיר המבקש - פרוטוקול החלטת החברה.
     עיון בסעיף 2 לפרוטוקול החלטת החברה מראה כי לגבי סכומים העולים על סך של 2,000 ₪ חתימתם של שניים ממורשי החתימה ביחד ובצירוף חותמת החברה ו/או שמה המודפס, יחייבו את החברה.
     אין מחלוקת כי מורשי החתימה הם המבקש, מר יורם ציון עבאדי ומר אבנר זקן.

18.     עיון בטופסי הבנק המעידים על העברות הכספים ואשר צורפו לתגובת המשיב מיום 27.2.05 (בבקשה לעיון במסמכים), מראה כי בקשת העברת סך של 50,000 ₪ נעשתה ע"י חתימת שניים ממורשי החתימה בצירוף חותמת החברה , הבקשה להעברת סך של 200,000 ₪ נעשתה באותו אופן בדיוק, והעברת הסך של 450,000 ₪ כפי שהדבר מופיע בטופס "יומן לזכות בנק אחר" לוותה בחתימות שני מורשי חתימה ובשמה המודפס של החברה.

     לפיכך, חסרונה של חותמת החברה איננו מהווה פגם בתקינותה של בקשת העברת הכספים.

     כמו כן, כפי שציין המשיב בסיכומיו אף לא נטענה ע"י המבקשים טענה כי ההחלטה בדבר חיוב החברה כאמור התקבלה באופן לא חוקי.

19.     יתר על כן העיד המבקש ואישר לענין החלטת החברה כי:

     "הרוב בחברה מחליט" (עמ' 2 לפרוטוקול).

     ואולם, רק בדיעבד טוען המבקש כי החלטת הרוב איננה מקובלת עליו וכי קיים סיכון כי תעשנה פעולות ללא ידיעתו.

     לטענת המבקשים בסיכומיהם פעל המשיב בחוסר תום לב ובחוסר זהירות כאשר איפשר העברת הכספים עפ"י הוראת שני בעלי המניות החדשים - מר עבאדי ומר זקן.
     כאמור, הוראת החיוב והעברת הכספים נעשתה כדין, והמבקש במכתבו למשיב - מב/1 אף מציין בפנייתו כי:
     "מר עבאדי אשר מכיר בערך מוצרי החברה התגייס לטובת החברה ופועל לטובתה במסגרות העסקיות אליהן הוא קשור, הן בהבאת פרוייקטים לחברה והן בגיוס כספים נוספים למען החברה והכשלת השקעתו והקשר איתו בשלב קריטי זה יהוו מכת מוות לחברה".

     אם כן, "במילים חמות" אלה הכיצד יכול היה המשיב להעריך כי פעולותיו של מר עבאדי אינן לטובת החברה.
     יתר על כן, העברת הסכום של 450,000 ₪ נעשתה ביום 17.12.03, ומקץ חודשיים ושלושה חודשים נעשו ההעברות הנוספות על פי הוראת מר עבאדי.
     נשאלת השאלה מדוע לא התריא המבקש לאחר העברת הסכום הראשוני על כך שהעברות כספים אלו אינן לטובת החברה ומדוע לא ניסה לעשות למען הפסקת פעולות אלה.

     המבקש לא נתן לכך כל תשובה או הסבר כלשהו.

     אם כן, אינני סבורה כי בנסיבות אלה פעל המשיב בחוסר תום לב, או ברשלנות ובחוסר זהירות, וסבורני כי יש לדחות את טענת המבקשים לענין זה.

20.     שעבוד ההסכם עם חברת מירס לטובת חיובי החברה
     לטענת המשיב לא הציגו המבקשים כל מסמך החתום ע"י מירס לפיו היא מתחייבת בהוראה בלתי חוזרת כלפי המשיב להעביר כספים המגיעים לחברה , ובכל מקרה אין בכך כדי לפטור את המבקשים עפ"י כתב ערבותם (יצויין כי טענה זו הועלתה בבקשת המבקשים בסעיף 10 לתצהיר המבקש ובסעיף 18 א, ב ו-ג' לתצהיר, ולא לראשונה בסיכומים, כטענת המשיב).

21.     לטענת המבקשים נכנסו לחשבון כספים מחברת מירס והחשבון עמד ביתרת זכות בסך של 610,193.69 ₪, שהיה בסכום זה כדי לכסות את יתרת ההלוואה בסך 85,000$, ואולם אפשרות זו נמנעה לאחר שהבנק "איפשר" עפ"י הוראת מר עבאדי להעביר סך של 450,000 ₪ לחשבון האחר של החברה וכן סכומים נוספים.

     בחקירתו העיד המבקש לענין זה כי:
     "לא נכון שחברת מירס סרבה לחתום על הסכמתה לשעבוד יש שיעבוד רשום של רשם החברות. לפי דעתי לא פנו לחברת מירס לקבל את הסכמתם לשיעבוד, הם לא היו צריכים לעשות זאת, כל הכספים התנהלו בבנק לאומי" (עמ' 3 לפרוטוקול).

22.     בשלב זה של רשות להתגונן אין נתבע מחוייב להראות כיצד יוכיח טענות הגנתו ואין בית המשפט בודק את טיב ואיכות הראיות.
     העובדה, כפי שטוען המשיב, כי המבקש לא צרף מסמך החתום ע"י מירס לפיו מתחייבת בהוראה בלתי חוזרת כלפי המשיב להעביר כספים, איננה פוגמת בטענת המבקשים לכאורה, לפחות בשלב זה.

     לפיכך, בהנחה ובטענה שלא נסתרה כי אכן ישנו שיעבוד רשום ברשם החברות של החוזה כאמור ואכן, הופקדו לחשבון החברה כספים שהיה בהם לכסות את חיובי החברה, הרי שבנסיבות אלה יש ממש בטענת החברה כי היה על המשיב לעשות שימוש בכספים אלה לכיסוי חיובי החברה.

23.     אכן אין בטענה זו כדי לשלול ערבותם של המבקשים ואולם עדיין סבורני כי בשלב זה ניתן לקבל טענה זו מפי המבקשים.
     מובן כי יהיה על המבקשים להוכיח טענה זו על כל מרכיביה כטענת הגנה ובין היתר, עובדת קיומו של שיעבוד ההסכם עם מירס לטובת המשיב, עובדת הפקדת הסכומים ממירס לחשבון והעברת אותם כספים ממש לחשבונה האחר של החברה, ואולם כאמור אין זה השלב לבדוק את אופן הוכחת הטענה וטיב הראיות להוכחתה.

     אם כן, בגין טענה זו יש ליתן למבקשים רשות להתגונן.

24.     טענת המבקשים בדבר הערבות הבנקאית לחברת מבני תעשייה.

     הטענה הועלתה באופן תמציתי בסעיף 11 לתצהיר המבקש.
     בסעיף 12 לסיכומי המבקשים נטענו עובדות חדשות שלא הובאו בתצהיר, ומסיבה זו בוודאי שהמבקש לא נחקר עליהן.
     המבקשים טענו בסיכומיהם כי תקופת השכירות הסתיימה במרץ 2004 ואילו הערבות המשיכה לעמוד בתוקפה, וכך נחשפו המבקשים להמשך ערבותם.

אין בידי לקבל טענות עובדתיות אלה שהובאו לראשונה בסיכומים מטעם המבקשים.
     מעבר לכך אף בחקירתו לא ידע המבקש להשיב האם הוגשה ע"י המשיב בקשה לחילוט הערבות אם לאו (עמ' 4 לפרוטוקול).
     לפיכך, אין מנוס מדחיית טענה זו בשל כלליותה והעדר הפרוט בגינה.

25.     טענת המבקשים באשר להלוואה בסך 100,000 $ שנפרעה בחלקה בסך 25,000$ במקום ב- 20,000 $ והלוואה נוספת בסך 85,000 $

     לטענת המשיב טענה זו של המבקשים נזנחה בסיכומיהם ולפיכך דינה להדחות ועל בית המשפט להתעלם ממנה כפי שמנחה ההלכה הפסוקה.

     עיון בסיכומי המבקשים מעלה כי טענה זו הועלתה בסעיף 1 (ד) לסיכומים אמנם בחלקה ולא באופן מפורט ביותר.
     בחקירת המבקש נשאל ע"י ב"כ המשיב לענין זה והשיב:

     "הלוואה של 110,000 דולר עמדה על פרעון ביום 4/11 ונרשמה במינוס לחברה והבנק כיסה מיוזמתו מהעו"ש 25,000 דולר ונשאר במינוס 85,000 ש"ח עד ליום 6/11 שהבנק מיוזמתו העמיד הלוואה לשבוע או שבועיים של 85,000 דולר לצורך משא ומתן" (עמ' 3 לפרוטוקול).

גרסת המבקש לענין זה לא נסתרה.
     
באשר לטענה בדבר זניחת הטענה בסיכומים הרי שהטענה כאמור נטענה בבקשה למתן רשות להתגונן ובתצהיר, המבקש נחקר בגינה, והיא אף אוזכרה בסיכומים, אם כי כפי שציינתי לא באופן מפורט ביותר.
     
26.     בפסק דין שניתן לאחרונה ביום 7.6.05 בע"א 3250/02 שמחה (סימה) וייצלברג נ' ש.א דיזל פרטס בע"מ (פורסם בפקס דין), פסק בית המשפט ביחס לסעד שנשמט מסיכומי התובעת דברים אלה:

     "הכלל שנקבע בפסיקה, לפיו בעל דין שאינו מעלה בסיכומיו טענה מסויימת נחשב כמי שזנחה, אינו חל מקום שמדובר בסעד ברור ומפורש שאינו שנוי במחלוקת; או-אז נדרשות נסיבות אחרות מהן נוכל להסיק בבטחה החלטה לזנוח את הטענה:
"לא נוכל לראות את דברי ב-כוח המערערת בסיכומיו כוויתור עליו, ויש לפרש את ההשמטה כדבר שנעשה לרוב פשטותו של סעד זה, לאחר שביקש באופן כללי "לקבל את התביעה שכנגד... אין זה צודק, שנחמיר עם בעל-דין במידה כזאת, שלאחר שהגיש תביעה כדין ושילם את האגרה, נייחס לו מחשבת ויתור על סעד כלשהו, רק משום שלא הזכירו במפורש בסיכומיו, אם לא נצרף לכך נסיבות אחרות, שמהן נוכל בבטחה להסיק החלטה לזנוח את הטענה" [דעת הרוב ב-ע"א 3375/73 בטיש נ' קריספין, פ"ד כח (1)
47, עמ' 51-52].
     דברים אלה נאמרו באשר להשמטתו מהסיכומים של סעד שנתבע בבית משפט קמא, כאשר ההשמטה הובנה על רקע פשטותו של הסעד והיותו "ברור ומפורש וללא כל מחלוקת"
     
27.     לטענת המבקשים המשיב נטל מתזרים המזומנים סכום של 25,000$ במקום 20,000$ כפי שסוכם כאשר כספים אלה היו מיועדים למטרות אחרות, והדבר אף גרם לסכסוך עמוק בין המשיב למנכ"ל החדש והמשקיעים בחברה.

     טענת המבקשים הינה אם כן, כי נגרם להם נזק כתוצאה מפעולת המשיב שנעשתה בניגוד להסכמות בין המבקש ומר זקן ובין סגנית מנהל המשיב גב' נחמיאס.

בענייננו אם כן ניתן לומר כי משנטענה הטענה באופן מפורש ומפורט בבקשה ובתצהיר ולאחר שהמבקש נחקר אודותיה, אין לומר כי נזנחה, מעבר לכך לא מתקיימות נסיבות אחרות המאפשרות הסקת המסקנה כי הטענה נזנחה.

     משטענה זו לא נסתרה כאמור, ניתנת למבקשים רשות להתגונן בגינה, כמובן בכפוף להוכחת כל רכיבי הטענה במהלך המשפט.

28.     לפיכך ולנוכח כל האמור לעיל, ניתנת למבקשים רשות להתגונן בגין טענותיהם כאמור בסעיפים 20, 25 להחלטה זו.

     לעומת זאת, טענות המבקשים למתן רשות להתגונן כאמור בסעיפים 6, 11, 16, 24 להחלטה זו נדחות.



29.     בנסיבות הענין ולנוכח תוצאה זו, אינני עושה צו להוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון