הכלל הוא כי בערכאה הראשונה הוא כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע. זאת, אלא במקרים חריגים בלבד. אחת המטרות המרכזיות של חיוב התובע בהפקדת ערובה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תביעות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות. להלן החלטה בנושא הפקדת ערובה בערכאה ראשונה: החלטה 1. בפני בקשת התובעים 1-5 (הנתבעים בתביעה שכנגד) (להלן: "המבקשים), לחייב את הנתבעת 1 (התובעת בתביעה שכנגד) (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהתגוננות מפני התביעה שכנגד, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "תקסד"א"). 2. התביעה המקורית עניינה טענת המבקשים כי המשיבה קיבלה מהם סכומי כסף גדולים, המתקרבים ל- 300,000 ₪, בהציגה עצמה כמתווכת לצורך עסקאות מקרקעין, אך שילשה את הכסף לכיסה תוך מרמה וגזל. 3. המשיבה, בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, טוענת כי המבקשים הם הם הרמאים, אשר שלחו את המשיבה לביצוע עסקאות שונות, בהם עסקאות תיווך במקרקעין ופעולות שונות הקשורות בכך, כגון קבלת הלוואות, תוך הבטחת שכר טרחה. עניינה של התביעה שכנגד היא שכר טרחה בגין פעולות שונות, החזרי הוצאות, ביצוע תשלום כספי עליהם התחייבה לצדדים שלישיים וכן פיצו בגין "נזקים לעסק" ו-"עוגמת נפש". טענות המבקשים: 4. 4. המבקשים טוענים כי הגנתה של המשיבה הינה הגנת בדים שהפרכתה הינה שאלה של זמן בלבד. בנוסף, טוענים המבקשים כי התביעה שכנגד הינה מלל ריקני ואינה תביעה של אמת. המבקשים טוענים כי סיכויי התביעה שכנגד קלושים עד מאוד ועל כן יש צורך להבטיח הוצאותיהם. לשם הצגת סיכוייה הקלושים של התביעה שכנגד, מגיבים המבקשים על כל אחד מרכיבי התביעה שכנגד ומציינים כי אלו אינם נתמכים בראיה או מסמך כלשהו. 5. 5. לטענת המבקשים הסכומים הנתבעים בתביעה שכנגד מופרכים. המשיבה אינה זכאים לדמי תיווך, לטענת המבקשים נוכח העובדה כי לא נערך בין הצדדים כל הסכם תיווך בכתב וכן לא התגבשה עסקת מקרקעין בכתב. בנוסף, המשיבה לא צירפה לתביעתה קבלות או מסמכים המוכיחים תשלומי אגרה ושמאות וכן לא כרטיסי נסיעה ופשוט תבעה סכום עגול בסך של 10,000 ₪ בגין רכיבים בלתי מוכחים אלו. המבקשים ממשיכים ומפרטים טענותיהם בהרחבה כלפי כל אחד מרכיבי התביעה שכנגד, ולא אחזור כאן על פרטי הטענות. 6. 6. לסיכום טוענים המבקשים כי סיכויי התביעה שכנגד הינם קלושים אל מול התביעה העיקרית הנתמכת בתצהירים ומסמכים בעלי עוצמה ראייתית. 7. 7. עוד טוענים המבקשים כי מצבה הכלכלי של המשיבה הצדיק מתן צו עיקול זמני אשר לא הניב מאומה, עובדה המלמדת על מצבה הכלכלי של המשיבה שחשבונותיה מוגבלים והיא עושה שימוש בחשבונות של אחרים. בנוסף, טוענים המבקשים כי המשיבה מנהלת עסק אשר מושכר על שם אחר, זאת מתוך כוונה פסולה. המבקשים גם טוענים כי בהליך אחר בו המשיבה הינה צד, ביקשה זו לפרוס תשלומי הוצאות שהוטלו עליה בסך של 2,000 ₪, למס' תשלומים עקב קשיים כלכליים. 8. 8. המבקשים טוענים כי נסיבות מקרה זה, הן הן הנסיבות המיוחדות הנדרשות לשם הטלת הפקדת ערובה. נסיבות אלו הינן הטענות החמורות שבתביעה העיקרית הגובלות במישור הפלילי, תביעות נוספות כנגד המשיבה וכן הוצאת צווי הבאה וצו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיבה בתיק זה . טענות המשיבה: 9. 9. ראשית, טוענת המשיבה כי אינה נחשבת ל"תובעת" כהגדרתו בתקנה 519 מאחר ותביעתה שכנגד מבוססת על אותן נסיבות כתביעה העיקרית. יוער כבר עתה כי המבקשים דוחים טענה זו וטוענים כי התביעה שכנגד עומדת בפני עצמה וכן כי אין נפקא מינה לכך שהדיון בשתי התביעות יתקיים באותו מועד. 10. 10. שנית, טוענת המשיבה כי המקרים בהם ניתן להטיל הפקדת ערובה הינם כאשר התובע מתגורר בחו"ל או כאשר לא המציא כתובת כדין. המשיבה טוענת כי במקרה זה לא מתקיימים בה התנאים. מענה של המשיבה ידוע למבקשים והיא לא הראתה כל כוונה להכשיל את המבקשים בגביית הוצאות. כמו כן, טוענת המשיבה כי "אין מחלוקת", כלשונה, שיש לה סיכויים טובים לזכות בתביעתה. 11. 11. המשיבה מוסיפה וטוענת כי התצהיר אשר צורף לבקשה אינו עונה על התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה והוא בגדר עדות שמיעה. תשובת המבקשים: 12. 12. בתשובתם מוסיפים המבקשים כי אירועים נוספים שמתרחשים בהתנהלותו של תיק זה, תומכים בבקשתם כגון בקשת ב"כ המשיבה להפסקת ייצוג מנימוק כי זו לא עמדה בהסכם שכר הטרחה וכן פסק דין נוסף שניתן כנגד המשיבה בגין אי תשלום דמי שכירות בעקבותיו, נפתח תיק הוצאה לפועל. המבקשים טוענים כי אין די בידיעת מענה של המשיבה כאשר ימצאו עצמם אל מול שוקת שבורה בבואם לממש פסק דין כאשר המשיבה איננה עומדת בחובותיה הכספיים לבא כוחה ולאחרים. 13. 13. המבקשים טוענים כי התצהיר שצורף לבקשה אינו תצהיר מעדות שמיעה, אף אם יש בו עדות חלקית ממקור שני, מפנים בעניין זה לתקנה 521 לתקסד"א. המבקשים טוענים לסיכום כי זכות הגישה לערכאות היא אמנם זכות יסוד אך אין פירוש הדבר כי היא נטולת גבולות. דיון : 14. 14. תקנה 519 לתקסד"א, מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה ואף מסדירה את תוצאות אי ההפקדה המועד שנקבע, אך אין היא קובעת את התנאים בהם יש להיעתר לבקשה או לדחותה. 15. 15. תנאים אלו גובשו למעשה בפסיקת בתי המשפט. ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל, פ"ד נח(5) 865: "בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית-המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית, אולם במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ [6]). " (ההדגשות אינן במקור) יפים לעניין זה גם דברי השופט לוין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 בסעיף 5: "....תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול-דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2). (ההדגשות אינן במקור) 16. 16. מטרת התקנה היא כפולה- למנוע חסרון כיס מהנתבע ויחד עם זאת, למנוע תביעות סרק: " אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 תקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות (ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ [1], בעמ' 650)." (ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3), 846) 17. 17. יחד עם זאת, הכלל בערכאה הראשונה הוא כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע. זאת, אלא במקרים חריגים בלבד (ראה א' גורן "סוגיות בסדרי דין אזרחי", מהדורה שמינית, עמ' 673 וראה גם רע"א 2442/98 מיוחס נ רוזן פ"ד נג(3) 145). 18. 18. בנוסף, למצבו הכלכלי של התובע משמעות כפולה: "...... מחד גיסא, ככל שהתובע במצב כלכלי קשה יותר, כך יקשה על הנתבעים לגבות את הוצאותיהם, אם יזכו בדין בסופו של המשפט. משכך, קם צורך ממשי יותר לחייב תובע מסוג זה בהפקדת ערובה. מאידך גיסא, חיובו של תובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו בהפקדת ערובה להוצאות עלול לפגוע פגיעה משמעותית במימוש זכותו לגישה לערכאות, שכן באין אפשרות לתובע לשאת בתשלום הערובה, תידחה תביעתו מבלי שתתברר לגופה" (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, (טרם פורסם)). מן הכלל אל הפרט - 19. 19. אכן, בענייננו, אין המשיבה תושבת חוץ ואכן המציאה לבית המשפט מענה כדין והיא אף מיוצגת על ידי עורך דין, אך, אין להסתפק בכך בעניין זה. 20. 20. טענתה הראשונית של המשיבה הינה כי אין היא נכללת בהגדרת "תובע" לצורך תקנה 519 לתקסד"א ועל כן לא ניתן להורות לה להפקיד ערובה, זאת מאחר ותביעתה מבוססת על אותן הנסיבות מהן צומחת התביעה העיקרית ולעניין זה מביאה היא דברי המלומד זוסמן מספרו "סדר הדין האזרחי". 21. 21. התביעה שכנגד אומנם מקורה באירועים שבבסיס התביעה העיקרית, אך עוסקת היא בחובם של מבקשים למשיבה שלטענתה שילמו לה שכרה אך ורק באופן חלקי. לעומת זאת, בתביעה העיקרית טוענים המבקשים למעשי רמאות וגזל של המשיבה. זאת ועוד, תביעתה של המשיבה, יש בה כדי לעמוד בפני עצמה ויכולה היא להתנהל בבית המשפט ללא תלות בתביעה העיקרית. מאידך גיסא, אין ספק שחלק ניכר מהפלוגתאות העובדתיות בשתי התביעות זהות (לעניין השתלשלות העסקאות בין הצדדים) ואלו כולם יתבררו ממילא תוך שמיעת התביעה העיקרית. מבחינה זו, הוספת התביעה שכנגד, אינה מוסיפה הרבה הוצאות לצורך בירור אותן פלוגתאות, אלא אך מוסיפה את העובדות הנוספות לגביהן נטען בתביעה שכנגד. 22. 22. לאחר עיון בתביעה שכנגד וכן בתגובת המשיבה, נראה בשלב זה, סיכוייה של התביעה שכנגד אינם גבוהים. 23. 23. המשיבה תובעת את המבקשים בסך של 184,130 ₪ (לאחר ניכוי סכומים שמודה שקיבלה). עיון בפירוט מרכיבי התביעה מעלה כי 100,000 ₪ מתוך סך התביעה הינו בגין "נזקים לעסק כתוצאה מפעולות הנתבעים שכנגד". לא ברור מה טומנת כותרת זו בתוכה, אם מתייחסת היא לנזקם שהתרחשו או לנזקים צפויים. אם כוונת המשיבה לנזקים שנגרמו זה מכבר, מדוע לא צורפה כל ראייה להוכחת נזקים אלו, כחוות שמאי על נזקי מוניטין או הפסדי עסקאות וכדומה. 24. 24. רכיב משמעותי נוסף בתביעה שכנגד הינו על סך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש. אין מדובר בנזקי גוף, אלא בסכסוך כספי, על רקע מקצועי, לא ברור על יסוד מה נתבע סכום כזה. 25. 25. למעט שני רכיבים אלו, מבוססת התביעה שכנגד על הוצאות שונות שנגרמו למשיבה אשר רובן, לכאורה, ניתנות להוכחה בפני בית המשפט על ידי הצגת קבלות, הסכמים ועוד. אולם, המשיבה לא צירפה ראיות בכתב מתאימות לתביעתה. 26. 26. היעדר תשתית ראייתית מינימאלית לתביעה שכנגד, יש בה כדי לעורר ספקות של ממש בנוגע לסיכויי התביעה. ספק זה מתגבר בהתחשב בכך שחלק מטענות המשיבה הן למעשה טענות של "הודאה והדחה" היינו הודיה שקיבלה את הכסף כאשר עליה לתת הסבר מדוע אין היא משיבה את הכסף שקיבלה, בגין עסקאות שלא יצאו אל הפועל, לא קל לעמדו בנטל כזה ללא תיעוד בכתב. 27. 27. טענותיהן העובדתיות של המבקשים בנוגע למצבה הכלכלי של המשיבה, לא נסתרו על ידה ולו לכאורה. במסגרת תיק זה בלבד הוצא כנגד המשיבה צו הבאה וכן ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ וצו עיקול זמני. בנוסף, הודיע בא כוחה הקודם של המשיבה כי מבקש להשתחרר מייצוג, בין השאר, בגין אי עמידה בהסכם שכר טרחה בינו לבין המשיבה. המשיבה לא טרחה להכחיש או להגיב לטענה זו. המשיבה לא הכחישה טענות המבקשים כי חשבונותיה מוגבלים וכי עסקה מושכר על שם אחר או כי אכן ביקשה מבית המשפט הקלה בתשלומים עקב מצבה הכלכלי. כמו כן, מפסק הדין בתיק אזרחי 768/08, אשר צורף לתשובת המבקשים, אכן ניתן ללמוד כי נמצאה המשיבה חייבת בתיק זה ונספח ג' לתשובה, מצביע על פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדה משלא מילאה אחר פסק הדין. 28. 28. אומנם, שילמה המשיבה את האגרה הנדרשת להגשת התביעה שכנגד אך אי התייחסותה לכל הטענות לעיל, מעוררת חשש כבד בקשר למצבה הכלכלי. לסיכום : 29. 29. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי ענייננו הינו מהמקרים החריגים בהם יהיה זה נכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות המבקשים. זאת, מכיוון שהתביעה שכנגד על פניה אינה נראית בעלת סיכויים טובים להצלחה, וקיים חשש כבד שהיה ותדחה תביעת המשיבה, לא יוכלו המבקשים לגבות הוצאותיהם ממנה. 30. 30. מאידך גיסא, כאמור לעיל, יש לקחת בחשבון שבהתחשב בכך שחלק הארי של הפלוגתאות העובדתיות, משותף לשתי התביעות, ואלה יתבררו במשפט ממילא עקב התביעה העיקרית, ללא תוספת הוצאות לצדדים. כמו כן, יש לשקול את חובת הזהירות של בית המשפט מפני נעילת הדלת בפני תביעה שטרם התבררה לגופה ולהיזהר מהכבדה יתרה על תובע, אפילו אין סיכוייו נראים טובים בשלב בראשוני. 31. 31. לפיכך, יש להורות על ערובה נמוכה, אך זו תהיה נמוכה באופן משמעותי מהמבוקש. ערובה שלוקחת בחשבון אך את יתרת הפלוגתאות שבמחלוקת, ערובה אשר יש לקוות כי המשיבה תוכל לעמוד בו. 31. 31. לפיכך אני מחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בסך של 15,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת הוצאות המבקשים. על מנת להקל על המשיבה, הסכום יופקד בשלושה תשלומים שווים עד המועדים 1.10.08, 1.11.08 ו - 1.12.08. 32. 32. אם לא תופקד הערובה במועדים האמורים, תדחה התביעה שכנגד. 33. 33. הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון המסגרת התיק העיקרי. ערובה