העדר יריבות

תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט יכול לדחות תביעה על הסף מחמת "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית המשפט שיכל לדחות את התובענה מלכתחילה".

הכלל העולה מן ההלכה הפסוקה הוא כי "די בקביעה בדבר חוסר יריבות בין בעלי דין כדי להכריע גורל תובענה לדחיה" (ע"א 54/87 אמגר חברה לשיווק בע"מ נ' ק.י.מ.א. להשקעות בע"מ)

להלן פסק דין בנושא העדר יריבות:

פסק - דין
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט מאיר יפרח), מיום 9.5.05 בת"א 12263/05, אשר הורה על סילוק על הסף של התביעה אותה הגישה המערערת נגד המשיב וחייבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, הכל כפי שיפורט להלן.

1.     רקע
(א)     המערערת הגישה לבית משפט קמא תביעה כספית נגד המשיב וכן נגד נתבעים נוספים, בסכום של 325,000 ש"ח.
(ב)     כאמור בכתב התביעה, המערערת אוחזת ב-13 שיקים שסכומם מגיע ל-325,000 ש"ח. השיקים נמשכו על-ידי חברת אופן קולקציה (1994) בע"מ (הנתבעת מס' 1; להלן - החברה) לפקודת חברת דדי יצרני אופנת יו בע"מ (הנתבעת מס' 4; להלן - אופנת יו). לאחר מכן, השיקים הוסבו לטובת המערערת, ולא כובדו, חלקם בשל הוראת ביטול, חלקם מסיבת א.כ.מ..
(ג)     המערערת טענה כי קיימת לה עילת תביעה נגד המשיב, בהיותו מנהל ובעל מניות בחברה. נטען כי המשיב הפר את חובת הזהירות בשעה שאיפשר לחברה לעשות שימוש בשיקים בידיעה כי הם יחוללו, כי התנהגותו עולה כדי תרמית, וכי יש להרים את מסך ההתאגדות בינו ובין החברה. המערערת טענה עוד כי המשיב חב בתשלום השיקים גם מכח חתימתו על כתב ערבות לפיו הוא ערב אישית לקיום התחייבויות החברה כלפי המערערת.
(ד)     המשיב הגיש לבית המשפט קמא בקשה להורות על סילוק על הסף של התביעה . המשיב טען כי דין התביעה להידחות על הסף מטעמי העדר יריבות, מאחר
שהחוב נשוא התובענה נוצר כמעט ארבע שנים לאחר שהוא חדל להיות בעל מניות ומנהל בחברה. עוד נטען כי דין התביעה להימחק על הסף בהעדר עילה מאחר שערבות המשיב ניתנה להבטחת חובות בגין אספקת סחורה של המערערת לחברה, ואינה חלה על החוב נשוא התובענה.
(ה)     לאחר שהמערערת השיבה לבקשה זו והתקיים דיון בבקשה (שבמהלכו לא דרש בא-כח המערערת לחקור את המשיב) נתן בית המשפט קמא פסק דין חלקי שלפיו התובענה נגד המשיב מסולקת על הסף.

2.     פסק דינו של בית משפט קמא

טענת העדר היריבות -
(א)     בית המשפט קבע כי הוא מקבל את גרסת המשיב, שנתמכה במסמכים, לפיה הוא לא היה בעל מניות או בעל תפקיד כלשהו בחברה במהלך השנים 2003-2004 (התקופה הרלוונטית למשיכת השיקים והסבתם).
(ב)     בית המשפט דחה את טענת המערערת לפיה אין זה השלב הראוי לעריכת בירור עובדתי בשאלה זו. בענין זה הסתמך בית המשפט על ההלכה לפיה תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) מאפשרת לבית המשפט לקיים בירור פשוט של טענות המשיב, אם יש בבירור הטענה כדי לסיים את המשפט. בית המשפט קבע כי משהמשיב לא נחקר על תצהירו ולא הוגש תצהיר נגדי מטעם המערערת, יש לקבל את גרסתו.
(ג)     לפיכך, קבע בית המשפט כי לא קמה למשיב חובת זהירות כלפי המערערת ביחס לאירועים שארעו במהלך השנים 2003-2004, וכי אין בסיס לטענת התרמית ולטענה בדבר הרמת המסך.


כתב הערבות -
(ד)     בית המשפט קבע כי ערבותו של המשיב הוגדרה בסעיף 1 לכתב הערבות, בו נאמר כי : "ערבותי היא לכל חוב עד לסכום לא מוגבל ... בגין סחורות ו/או שירותים שרכשה החייבת מהחברה". בית המשפט קבע עוד כי החבות המיוחסת לחברה אדניה בנכיון שיקים שלה אשר נעשה לפקודת צד ג'. נכיון זה אינו נמנה עם רכישת סחורות או שירותים על-ידי החברה מן המערערת. על כן, נקבע כי המשיב אינו ערב לחוב זה.
(ה)     בית המשפט דחה את טענת המערערת אשר הפנתה לסעיף 7 לכתב הערבות, כבסיס לחיוב המשיב כלפיה בגין החוב נשוא התובענה, מכח כתב הערבות. לפי קביעת בית המשפט קמא, "שינוי כלשהו בחוב הנערב" בסעיף 7 לכתב הערבות לא חל בענייננו וכי החוב הנערב יכול שינבע אך ורק מרכישת סחורות ו/או שירותים על-ידי החברה מן המערערת. בית המשפט קמא קבע כי קבלת טענת המערערת משמעותה יצירת חיוב חדש ושונה בתכלית מן החוב הנערב המקורי, ועל כן יש לדחות את טענתה.

3.     טענות הצדדים

טענות המערערת -
(א)     לטענת המערערת, מפסק דינו של בית המשפט קמא אין זה ברור האם החליט לדחות את התביעה נגד המשיב או למוחקה. די בעובדה זו לכשעצמה להביא לקבלת הערעור.
(ב)     בנוגע לטענת הערבות - לטענת המערערת כתב הערבות ניתן לפירוש באופנים שונים. על-פי ההלכה הפסוקה ניתן ללמד על פרשנות כתב הערבות מלשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מ"ט 2) 265)). לטענתה, בירור שאלת פרשנות סעיפי כתב הערבות מצדיק קיום הדיון בתובענה לגופה, ולא היה מקום להכריע בשאלה זו במסגרת הבקשה לסילוק על הסף.
(ג)     בנוגע לטענת העדר היריבות - לטענת המערערת, אמנם המשיב צרף לבקשתו מסמכים מהם עולה כי הוא העביר את מניותיו בחברה והפסיק לשמש דירקטור, אולם אין בכך ראיה כי הוא לא שימש כמנהל בפועל של החברה בתקופה הרלוונטית. לטענת המערערת, העובדה שהמשיב ראה לנכון לתמוך את בקשתו בתצהיר מלמדת, כי קימת מחלוקת עובדתית באשר למעמדו בחברה- מחלוקת זו היתה צריכה להתברר במשפט גופו ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.
(ד)     המערערת הוסיפה וטענה כי קביעותיו של בית המשפט הנ"ל, אינן עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה הקובעת כי בית המשפט יימנע מלהורות על מחיקה, קל וחומר על דחיה של כתב התביעה על הסף, אלא אם בהנחה שכל עובדות כתב התביעה יוכחו לא מקימות עילה ואף אז לא ניתן לתקנו.

טענות המשיב-
(ה)     לטענת המשיב כתב הערבות קובע באופן מפורש כי ערבות המשיב חלה רק על חובות בגין סחורות ושירותים שהחברה רכשה מהמערערת. בנוגע לסעיף 7 לכתב הערבות- נטען כי עניננו של הסעיף אינו בהפיכת חוב שכלל לא היה נושא הערבות, לחוב המוכנס לגדרה של הערבות. המשיב הוסיף וטען כי המערערת לא טענה בכתב התביעה כל טענה עובדתית הדורשת בירור עובדתי, הנוגעת לנסיבות שיש בהן להשליך על פרשנות כתב הערבות.
(ו)     המשיב הוסיף וטען כי הוכח בפני בית המשפט כי מזה למעלה מחמש שנים הוא אינו בעל מניות ואינו מנהל בחברה. בכל אופן, המערערת לא הציגה גרסה עובדתית נגדית התומכת בטענתה כי המשיב כיהן כמנהל בפועל (אשר הועלתה לראשונה רק בשלב הבקשה לסילוק על הסף), ולא חקרה את המשיב בענין זה על תצהירו.


4.     דיון והכרעה

(א)     בפתח הדברים נציין כי איננו מקבלים את טענת המערערת לפיה אין זה ברור האם בית המשפט החליט לדחות את התביעה נגד המשיב או למוחקה על הסף.

מפסק הדין של בית המשפט קמא עולה כי בית המשפט התבסס על תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה דחית תביעה, בהתייחסו לטענת העדר היריבות (בעמ' 2 לפסק הדין). מכאן עולה שהתביעה בעילות שבעניינן נטענה טענה זאת נדחתה על הסף. בנוגע לעילת הערבות קבע בית המשפט קמא כי "אין עילה בפי התובעת כלפי הנתבע 3, שיסודה בכתב הערבות" (בעמ' 4 לפסק הדין). מכאן עולה כי עילת תביעה זו נמחקה על הסף בהעדר עילה (על האפשרות לדחיה חלקית של עילות התביעה ר'- זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, 1995 בעמ' 418-419; להלן - זוסמן)).

(ב)     להלן נבחן האם נפל פגם בקביעת בית המשפט קמא.

לענין זה אנו מונחים על-ידי ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון לפיה, על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין שני אינטרסים נוגדים - מחד גיסא, עשיית הצדק מחייבת פתיחתם של שערי בית המשפט. מאידך גיסא, עשיית צדק היא גם מניעתם של הליכי סרק בגין הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. על בית המשפט לאזן בין שיקולים אלה - ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (טרם פורסם).

כמו כן, ינחה אותנו הכלל לפיו בית המשפט ישתמש בסמכות זו, של סילוק תובענה על הסף, בזהירות רבה, ויממשה רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש (ר' ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד ל"ז (4) 721; ע"א 124/63 אחוזת גוש 6212 נ' חסין, פ"ד יז 1340).

העדר יריבות

(ג)     תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט יכול לדחות תביעה על הסף מחמת "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית המשפט שיכל לדחות את התובענה מלכתחילה".

הכלל העולה מן ההלכה הפסוקה הוא כי "די בקביעה בדבר חוסר יריבות בין בעלי דין כדי להכריע גורל תובענה לדחיה" - ע"א 54/87 אמגר חברה לשיווק בע"מ נ' ק.י.מ.א. להשקעות בע"מ, פ"ד מ"ג (2) 347, 353, וכן א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית , 2005) בעמ' 167.

(ד)     המשיב טען בתצהירו כי הוא לא היה בעל מניות או בעל תפקיד כלשהו בנתבעת 1 בשנים 2003-2004, המועדים הרלוונטים למשיכת השיקים נשוא התובענה והסבתם. מהמסמכים שצורפו לתצהיר עולה כי המשיב חדל להיות בעל מניות ומנהל ביום 13.4.2000. לתצהיר המשיב צורפו דיווחים לרשם החברות ותדפיס הרשם התומכים בטענות אלה (נספחים א' וב' לתצהיר).

(ה)     המערערת אינה חולקת על כך שהמשיב לא שימש בעל מניות. כך, בדיון שהתקיים בבקשת הסילוק טען בא-כח המערערת כי "אני מסכים שהוא לא שימש בעל מניות..."

מטעם זה איננו סבורים כי יש מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא בדבר העדר יריבות המשמיטה את הבסיס לעילה בדבר הרמת מסך.

(ו)     בנוגע לעילות התביעה האחרות (העילה הנזיקית ועילת התרמית) - על אף התנגדותה לגרסה שהובאה על-ידי המשיב, המערערת נמנעה מלחקור אותו על תצהירו ולא הביאה כל ראיה התומכת בהתנגדותה לגרסתו.

בדיון שנערך בבקשת הסילוק טען בא-כח המערערת כי : "אני לא מבקש כרגע לחקור את המצהיר. אני לא מסכים לטענה שנטענת ע"י הנתבע 3, שהוא לא שימש כמנהל. אני סבור שהמועד לברר את העובדה הזאת הוא לא במסגרת הבקשה לדחיה או לסילוק על הסף".

(ז)     איננו מקבלים את טענת המערערת לפיה לא היה מקום לדון בשאלת העדר היריבות במסגרת הבקשה לסילוק על הסף. כאמור, טענת העדר יריבות הוכרה בהלכה הפסוקה כנימוק לדחית תביעה על הסף.

כמו כן, על-פי ההלכה הפסוקה, עליה התבסס בית המשפט בהקשר זה (בעמ' 2 לפסק הדין), תקנה 101 מיועדת "... לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" - ע"א 7261/97 שרבני נ' שבירו, פ"ד נ"ד (4) 464.

לאור תצהירו של המשיב שנתמך במסמכים, ומאחר שבא-כח המערערת ויתר על חקירתו, ולא הביא ראיה לסתור דברים אלה בתגובה מטעמו, הרי שגרסתו של המשיב לא נסתרה, ובית המשפט יכול היה להתבסס עליה בקבלת טענת העדר היריבות.

מקובלת עלינו טענת המשיב לפיה די היה שהמערערת תציג גרסה עובדתית נגדית או תחקור את המשיב על תצהירו, על מנת שבית המשפט קמא יגיע למסקנה שקיימת מחלוקת עובדתית בשאלה האם המשיב כיהן כמנהל, שמן הראוי שתתברר במשפט לגופה.

כמו כן, איננו מקבלים את טענת המערערת לפיה הוספת התצהיר לבקשה לסילוק מעידה על מחלוקת עובדתית. תצהיר זה נדרש לאור תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי בתמיכה לעובדות שנטענו בבקשה בכל הנוגע לטענת העדר היריבות (ר' זוסמן, בעמ' 419).
זאת להבדיל מטענה של מחיקה מחוסר עילה.

(ח)     בעיקרי הטיעון טענה המערערת כי אין לראות במסמכים שצורפו לבקשת הסילוק ראיה כי המשיב לא שימש מנהל בפועל של החברה בתקופה הרלוונטית. טענה זו - בדבר "ניהול בפועל" - לא הועלתה על-ידי המערערת בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף. כאמור, המערערת טענה כי אין לברר את שאלת היריבות במסגרת הליך זה (טענה שאין אנו מקבלים).
בתגובתה, כל שטענה המערערת כי "טענת המבקש כי הוא חדל מלשמש בעל מניות ומנהל בחברה צריכה להתברר במסגרת בירור התובענה גופה...".
אין כל טענה כאילו יש להפריד בין הטענה להיות המשיב מנהל רשום בחברה לבין היותו מנהל בפועל.
יתר על-כן, בתביעה נטען כי המשיב היה בעל מניות ומנהל, וללא ציון כמנהל בפועל ואף לחילופין.
גם בעיקרי הטיעון להוציא טיעון כללי, אשר לא נטען בתגובה, אין מעבר לכך.

(ט)     לאור הזהירות בה מצווה בית המשפט לנהוג בטרם ידחה תביעה על הסף, שקלנו האם על אף האמור לעיל, יש להורות על ביטול קביעת בית המשפט קמא, והחזרת הדיון לצורך בירור שאלת הניהול בפועל. אולם, מאחר שהמערערת נמענה מליתן כל פרט בדבר הגרסה שלטענתה יוצרת יריבות בינה ובין המשיב ולאור גרסת המשיב שלא נסתרה, איננו סבורים כי יש מקום לעשות כן.
יתר על-כן בהתייחס לעילות אלו, לא טרחה המערערת להביא בפני בית משפט קמא גירסה עובדתית שיש בה ליצור תשתית עובדתית לחיוב המשיב. לכן, גם טענה של מנהל בפועל לא די בה.

בענין זה ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר המערער אינו מפרט כיצד ביכולתו לתקן פגם שנפל בכתב התביעה שיש בו להביא לדחייתו על הסף, וכל טענתו היא כי העובדות יתבררו בשעת הבירור בתובענה- אין בכך כדי למנוע את דחיית התביעה - ר' ע"א 323/73 זוהדי נ' פכרי, כ"ח (1) 497; כן ר' ע"א 154104 הרב אמנון יצחק שליט"א ואח' נ' נוימן, תקדין עליון 2005(1) 1279 (להלן - ענין נוימן) שעניננו מחיקת תביעה על הסף.

(י)     מטעמים אלה, איננו מוצאים בסיס להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא.

פרשנות הערבות

(יא)     בשנת 1999 (בהיותו מכהן כמנהל ובעל מניות בחברה) המשיב חתם על כתב ערבות לטובת המערערת. בכתב התביעה נטען כי לתובעת עילת תביעה נגד המשיב בשל חתימתו על כתב הערבות, לפיו הוא ערב אישית לקיום התחייבויות החברה כלפי המערערת.

בפני בית המשפט עלתה מחלוקת בנוגע לפרשנות סעיפי כתב הערבות.

סעיף 1 לכתב הערבות קובע כי "ערבותי זו היא לכל חוב עד סכום לא מוגבל ש"ח בגין סחורות ו/או שירותים שרכשה החייבת מהחברה".
כלומר, מסעיף זה עולה כי המשיב התחייב לערוב לחובות בגין סחורות ו/או שירותים שרכשה החברה מהמערערת.

המערערת מכירה בכך שהמשיב ערב על-פי כתב הערבות לחובות בגין סחורות ו/או שירותים שהחברה רכשה מהמערערת. אולם, לטענתה החוב נשוא התובענה נכלל בערבות שניתנה לאור סעיף 7 לכתב הערבות, אשר קובע כי :"ערבות זו תהא בתוקף גם אם יחול שינוי כלשהוא בחוב הנערב ולא אהיה רשאי לבטל ערבותי בגין השנוי כאמור"

(יב)     השאלה הפרשנית שעלתה בפני בית המשפט קמא היא האם מכח סעיף 7 המתיחס ל"שינוי כלשהוא בחוב הנערב", המשיב יכול להיות ערב לחוב שלא היה נושא לערבות מלכתחילה, כאשר החברה, שהמשיב ערב להתחייביותיה, לא הסבה את השיקים לטובת המערערת, אלא צד שלישי. בית המשפט קמא סבר כי התשובה לכך שלילית ועל כן מחק עילה זו על הסף.
הטעם לכך הינו כי גם אם תתקבל הטענה כי המשיב ערב מכח כתב הערבות, לא עומדת למערערת עילה כלפיו מאחר שחוב זה אינו נכלל במסגרת חיובי כתב הערבות.
(יוער במאמר מוסגר כי עולה השאלה האם המשיב ערב לחובות החברה גם לאחר שהפסיק לכהן כדירקטור וכבעל מניות. שאלה זו לא עלתה לדיון על-ידי הצדדים. סעיף 4 לכתב הערבות מתייחס לסוגיה זו).

(יג)     אכן לאור הלכת אפרופים, עלינו להיזקק לבחינת מכלול הנסיבות על מנת לקבוע אם אכן לשון המסמך חד-משמעית היא, אם לאו.
אולם, במקום ובו לא נטען בדבר פרשנות שונה מהכתוב, נותר לשון הכתוב על מכונו.
דהיינו, במקרה דנן, למעשה גם המערערת אינה חולקת כי בהתאם לסעיף 1, הערבות אינה חלה ביחס לשיקים נשוא התובענה.
וראו לאחרונה ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון - סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (ט.פ. 13.2.08), לענין פירוש מסמך שלשונו היא חד-משמעית.

(יד)     כל שטוענת המערערת הוא כי הוראות סעיף 7 לכתב הערבות, דהיינו כי הערבות תהא תקפה "גם אם יחול שינוי כלשהוא בחוב הנערב...", מתייחס למעשה לסעיף 5 בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967.
תנאי סעיף 7 בכתב הערבות דומה לתנאים אחרים שבכתב הערבות, תנאים שבאים להתנות על הוראות אלו או אחרות של חוק הערבות.

(טו)     אולם, אף אם נתייחס להוראות סעיף 7 לכתב הערבות, היה על המערערת לציין בתשובתה, מהו אותו שינוי שנערך בחוב הנערב ואשר עתה ניתן לראותו כנכלל בערבות המשיב.
זאת לא נעשה.

(טז)     לא די לטעון טענה כללית, כאילו קיימת בעיית פרשנות זאת או אחרת, אלא יש לפרט מהי אותה טענה פרשנית ואשר בגינה יכול ואכן תקום עילה לטעון זאת.
כך לא נעשה במקרה דנן.

(יז)     כאמור, המערערת לא טענה בכתב התביעה, בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף, בדיון בפני בית המשפט בבקשה זו, ובעיקרי הטיעון כי נעשה שינוי בחוב הנערב, מהו השינוי שנעשה בחוב הנערב, על-ידי מי, מתי וכיצד (האם בעל-פה או בכתב). כמו כן לא הובא הסבר מדוע לטענתה השינוי שנעשה בחוב הנערב (אם אכן כך הדבר) כולל גם חוב בגין סיחור שיקים של צד ג' למערערת.

(יח)     אנו סבורים כי המערערת היתה צריכה להביא פרטים אלה, במענה לטענות המשיב בבקשה לסילוק על סף. המערערת הסתפקה בטענה כי שאלת פרשנות הערבות תתברר בשלב הראיות. אולם, בהימנעותה מלהביא גרסה כזו, הרי שגם אם תתקבל טענתה בדבר פרשנות סעיף 7 לכתב הערבות, הרי שהמבקשת לא הראתה עילת תביעה נגד המשיב.

(יט)     שקלנו גם בהקשר זה האם יש לאפשר למערערת לתקן את כתב התביעה, על מנת לתקן פגם זה. לאור כל האמור לעיל, והימנעותה של המערערת לפרט את הטעמים המעמידים לה עילת תביעה כלפי המשיב, איננו סבורים כי יש לעשות כן.
בענין זה נקבע בבית המשפט העליון כי: "... כאשר התובע אינו טורח להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ואינו מפרט כיצד ביכולתו לתקן את כתב התביעה באופן שזה יגלה עילה, עשוי הדבר להצדיק את מחיקת התובענה אף בלא שיותר תיקון כאמור ... " (ענין נוימן).

5.     סוף דבר
אנו דוחים את הערעור.
המערערת תישא בהוצאות המשיב וכן בשכר טרחת בא כוחו בסך 20,000 בתוספת מע"מ.
הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תועבר למשיב על חשבון האמור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מחיקה על הסף

  2. קבלת תביעה על הסף

  3. סילוק תביעה על הסף

  4. ביטול דחייה על הסף

  5. מחיקת תביעה על הסף

  6. דחיית התביעה על הסף

  7. סילוק תובענה על הסף

  8. קבלת ערעור מס על הסף

  9. מחיקת כתב תביעה על הסף

  10. בקשה לסילוק עתירה על הסף

  11. מחיקה על הסף העדר יריבות

  12. סילוק תביעת ביטוח על הסף

  13. בקשה למחיקת ערעור על הסף

  14. מחיקה על הסף בהעדר יריבות

  15. העדר עילת תביעה - מחיקה על הסף

  16. פסיקה בנושא דחיית התביעה על הסף

  17. בקשה לדחייה על הסף בתביעת ביטוח

  18. דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה

  19. דחייה על הסף של ערעור שהוגש באיחור

  20. בקשה למחיקה או דחיית התביעה על הסף

  21. בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה

  22. בקשה לדחות תביעה למתן פסק דין הצהרתי על הסף

  23. בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה

  24. בקשה לסילוק תביעה על הסף, בשל העדר כשרות משפטית

  25. בקשה לדחיית התביעה על הסף בבית משפט לענייני משפחה

  26. הגשת בקשה לסילוק התביעה על הסף יום לפני מועד דיון ההוכחות

  27. הערר הוגש באיחור של 10 ימים. המשיבה מבקשת משום כך לדחותו על הסף

  28. סילוק התביעה על הסף בהתאם לאמור בתקנות 100 ו/או 101 לתקנות סדר הדין האזרחי

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון