בית המשפט ציין כי מצב בו חברה "נתפסה" בארץ בדרך של המצאה כדין, אין צורך לבקש היתר המצאה לחו"ל, ולבית המשפט הסמכות לדון בתביעה. המצאה או מסירת הזמנה לנתבע, בהתאם לסדרי הדין הנהוגים בארץ, משמשת לא רק אמצעי להודיע לנתבע שנפתחו הליכים משפטיים, אלא היא גם מקנה לבית המשפט המוציא את ההזמנה את כוח השיפוט לגבי אותו נתבע ומטילה עליו בדרך זו את המרות של השיפוט הישראלי עם זאת, ראוי לציין כי על מנת שתוקנה לאותה ערכאה שיפוטית ישראלית הסמכות לדון בתיק, צריך שהמסירה תהא כדין - כלל הוא כי המצאה למנהל חברה, היא המצאה לחברה אף אם החברה זרה. להלן החלטה בנושא המצאה כדין לחברה זרה: החלטה בפנינו בקשה לסילוק התביעה מחמת חוסר סמכות ומשהוגשה בפורום משפטי בלתי נאות. תמצית בקשת המבקשים 1. המשיב אינו עותר לזכויות קוגנטיות מכח הדין הישראלי אלא לזכויות מכח הסכם גרידא. 2. המשיב הועסק ע"י חברה קפריסאית (להלן-"החברה"). המו"מ להסכם העבודה וההתפטרות נערכו בקפריסין. הסכם העבודה, שנערך באנגלית, הכפיף עצמו לדין הקפריסאי. שכר עבודתו של המשיב שולם בדולרים. המשיב גר בקפריסין, נהג שם ברכב החברה, היה בעל קו טלפון וספק אינטרנט קפריסאים. 3. מטבע הדברים ציפייתם הַסבירה של הצדדים הייתה כי סכסוכים בהקשר ליחסי העבודה יתבררו בקפריסין, שם מרכז חייו של המשיב. 4. המשיב לא מילא אחר מצוות תקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 ( להלן- "תקנה 9(5)") ולא ציין את העובדות אשר מהן ניתן להסיק שלבית הדין יש הסמכות לדון בתביעה, וזאת מאחר ואינו הפורום הנאות לדון בה. 5. החברה התאגדה בקפריסין ואין לה משרדים ונכסים בישראל. 6. שניים (בלבד) מתוך 30 עובדיה הם ישראלים. 7. מבקש 4 נפגש עם המשיב בישראל ושוחח עימו על החברה ועל תנאי ההעסקה. 8. המשיב ביקש ממבקש 4 לשהות לצד אשתו שהייתה אמורה ללדת באותה העת והמבקשת הסכימה לבקשתו לפנים משורת הדין (כך שיעבוד בישראל ממשרדיה של חברה המספקת שירותים למבקשת, ואשר אינה משמשת כסניף של המבקשת). בפועל, המשיך לעבוד (גם?) בקפריסין. 9. המבקשים 2-5 אינם המעבידים של המשיב ולא התחייבו לו באופן אישי. התביעה נגדם הוגשה כדי להלך אימים עליהם ועל מנת להקנות לבית הדין סמכות שיפוט. 10. כעולה מכתב התביעה, אין למשיב כל טענה לגבי תשלום שכרו וזכויותיו עד ליום סיום עבודתו, אלא אך לסכומים שזכאותו להם, לכאורה, השתכללה לאחר תום יחסי העבודה ועל כן הוא מנוע מלתבוע את המבקשים 2-5. 11. כתב התביעה לא הומצא כדין למבקשת, אלא למבקש 3 אשר אינו מורשה לקבלת כתבי בי דין מטעמה בישראל, כשהמשיב נמנע מלעתור לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום. 12. אף אם זהו בית הדין המוסמך לדון בתובענה, יש לבית הדין שיקול דעת שלא לדון במקרים בהם אינו הפורום המשפטי הטבעי לדון (פורום לא נאות). 13. אם הדיון יערך בארץ, יהא על שני הצדדים להביא מומחים לדין הקפריסאי, לדאוג למתרגמים ולתרגומים וכיוצ"ב. כמו כן, המשיב לא יוכל לאכוף פסק דין, אם ינתן, בארץ, לאור העובדה שלמבקשת אין נכסים בארץ. 13. לצורך בחינת העניין יש ליישם את מבחן "מירב הזיקות". במקרה דנן מירב הזיקות, אם לא כולן - קושר את הצדדים לקפריסין, ועל כן, קפריסין הינה פורום מתאים יותר לדון בתביעה. 14. אף אם המבקשים 2-5 היו נתבעים "נכונים", עדיין הפורום הקפריסאי הינו הפורום הנכון יותר לדון בהליך. תמצית תגובת המשיב הבקשה הוגשה אף בשם המבקשת, ועל כן, אין המבקשת יכולה לטעון כי לא בוצעה לה המצאת כתב התביעה. לבית הדין הסמכות לדון מכח עקרון ה"תפיסה". המבקשים 2-5 יושבים בארץ, כנטען בתביעה. התביעה הומצאה להם בארץ. על כן, המשיב עמד בתנאי תקנה 9 (5). בנוסף, המבקשים 2-5 או מי מהם, הם מנהליה ועל כן חל כלל ההמצאה לחברה באמצעות מנהלה. המבקשים, רוב רובה של הבקשה, נכנסו לעובי הקורה וטענו לגופם של דברים. אין לאפשר התנהלות חפוזה של ההליך אלא יש לנהל הליך מסודר הבוחן טענות הצדדים לעומקם. הדין לפיו יש לבחון התביעה הוא הדין הישראלי. המבקשים כולם הינם ישראלים הכפופים לחוק הישראלי. במו"מ לקראת עבודתו של המשיב הציפייה הייתה שהדין שיחול הוא ישראלי. לצדדים היה ידוע שהחברה הוקמה בקפריסין לצרכי מס בלבד. לראייה בטיוטות להסכם העבודה אין כל אזכור להחלת הדין הקפריסאי. אין סיבה שעובד שמעסיקיו ישראלים ואשר הינו מוגן ע"י חוקי העבודה הישראליים, ירצה להחיל על עצמו דין זר, שאינו מכיר ושמא לא יגן עליו. על כן, אין כל צורך במומחה לדין הקפריסאי, אין צורך בתרגום מאחר וכולם ישראלים, ולמשיב אין כל כוונה לזמן עדים מקפריסין. אף אם יקום צורך כזה, לא תהיה זו עילה לסילוק התביעה. מאידך, תביעה בקפריסין תגדיל הוצאות מאחר וכל הצדדים יצטרכו לנסוע לדיונים בחו"ל, ייאלצו להשתמש במתורגמן, ללמוד דין זר, ולבסוף, בית הדין הישראלי יאלץ לדון בשאלת אכיפת פסק הדין הזר בארץ. מערכת יחסיו עם המבקשים 2-5 פורטה בכתב התביעה והכחשתה מקומה בכתב הגנה ולא במסגרת הבקשה, ויש לבחון טענות אלו בהליך מסודר. המימון, הפיקוח וההנהלה של המבקשת מקורם בארץ. מבחן "מירב הזיקות" הוא מבחן ישן, שאין מייחסים לו חשיבות כבעבר. ההלכה קובעת כי יש ליתן משקל למכלול הנסיבות, ללא קשר לתוצאת מבחן מירב הזיקות. מבחן כוונת הצדדים אינו חד משמעי כנטען, המשיב עמד על כך שיחסי עבודתו יהיו עם המבקשים באופן אישי ויהיו ערבים כלפיו, והסכמתו להסכם עם המבקשת ניתנה באופן פורמלי, לאור התחייבות המבקשים כי המדובר בצרכי מס. המו"מ, השיחות והדיונים להעסקתו נערכו בישראל. תמצית תשובת המבקשים אם לא תידון שאלת הפורום הנאות טרם בירור התביעה לגופא, יגרמו הוצאות מיותרות ואף עלול להיווצר מצב אבסורדי בו אם תביעתו תידחה אך טענת הפורום הבלתי נאות תתקבל, המשיב יזכה "להזדמנות נוספת" בבית הדין הזר. תצהירו של המשיב סתמי, ללא טענות מבוססות ויש בו אזכורים והפניות רבות לכתב התביעה, ואין להסתפק בכך. המשיב לא סתר את טענות המבקשים כי אין למבקשת זיקה לארץ. טיוטות ההסכם מקובלות אף על דעת המשיב. אף על פי כן, המשיב לא טען כי הטיוטות אינן נכונות כגון, שהמבקשת אינה המעסיקה שלו בפועל. מאחר וראיה בכתב גוברת על טענה שבע"פ - אין הוא יכול לטעון כיום אחרת נוכח הכתוב בטיוטות. לא כל המבקשים ישראלים. ולהכרעתנו: 1. הדיון בסמכות בית הדין יחולק לשניים: שאלת הסמכות הבינלאומית ושאלת היותנו "הפורום הנאות". רק לאחר מענה חיובי לשאלה הראשונה תידון השנייה [קרי: האם חלו נסיבות חריגות המצדיקות העברת התביעה לערכאה אחרת בשל היותה 'הפורום הטבעי' או 'הנאות' (ראה נד/160-3 ס.וו. תעשיות בע"מ נ' שביל, פד"ע כח 15)]. שאלת הסמכות הבינלאומית 2. צודק המשיב בטענתו כי מצב בו חברה "נתפסה" בארץ בדרך של המצאה כדין, אין צורך לבקש היתר המצאה לחו"ל, ולבית המשפט הסמכות לדון בתביעה (ע"א 23/86 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, פ"ד לח(4) 309; דיון(ארצי) מו/ 97-3 בן יצחק נ' סיסקטקס בע"מ, יח(1) 12). דא עקא, אין בפנינו נתונים ע"מ לקבוע כי אכן כך בוצעה ההמצאה. לעניין זה נאמר ( ד"ר יואל זוסמן, בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 39): "המצאה או מסירת הזמנה לנתבע, בהתאם לסדרי הדין הנהוגים בארץ, משמשת לא רק אמצעי להודיע לנתבע שנפתחו הליכים משפטיים, אלא היא גם מקנה לבית המשפט המוציא את ההזמנה את כוח השיפוט לגבי אותו נתבע ומטילה עליו בדרך זו את המרות של השיפוט הישראלי." 3. עם זאת, ראוי לציין כי על מנת שתוקנה לאותה ערכאה שיפוטית ישראלית הסמכות לדון בתיק, צריך שהמסירה תהא כדין. כלל הוא כי המצאה למנהל חברה, היא המצאה לחברה אף אם החברה זרה (רע"א 39/89-General Electric Corp. נ' מגדל חברה לבטוח, פ"ד מב(4), 276). 4. טענת המבקשים היא כי התביעה לא הומצאה כדין למבקשת 1 באשר היא חברה זרה שאין לה משרדים בארץ (המבקשים צרפו תעודת רישום בקפריסין), ובאשר המבקש 3 אינו מורשה לקבלת כתבי בי דין מטעמה בישראל ואינו מנהלה או שותף בניהולה. משלא הומצאה ע"י המשיב אסמכתא כלשהי המאשרת היותו של המבקש 3 מנהל המבקשת, או מורשה לקבלת מסמכים עבורה (ומשלא סתר המשיב הטענות בהקשר זה) - פעולת המשיב היא למעשה, ניסיון להימנע מהגשת בקשה להמצאה מחוץ לתחום. אין המשיב יכול לרחוץ בנקיון כפיו בענין. גם העובדה כי המבקשת 1 היא בין המבקשים - אין בה, לכשעצמה, כדי לבסס טענות המשיב, או כדי להצדיק פעולה שלא עפ"י הוראות הדין! 5. יצויין כי בחינת התביעה מעלה כי יש יותר מטעם לטענה שהתביעה כנגד הנתבעים 2-5 הוגשה על מנת ליצור סמכות שיפוט בישראל כנגד המבקשת. יחד עם זאת, משאין בקשה לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום, כאמור, איננו מכריעים בה. 6. אף אם נצא מנקודת הנחה כי בית הדין רכש סמכות, עדיין יש לבחון האם בית הדין הוא "הפורום הנאות" ביותר לדון בתובענה, שמא יתברר כי בית המשפט המתאים הוא בקפריסין. 7. וכבר נאמר (ד"ר י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 241): "אפילו נתקיימו התנאים הקבועים בתקנות, לעולם אין זכות קנויה בידי התובע לקבלת היתר. תקנה 500 נותנת לבית המשפט רשות להתיר את ההזמנה מחוץ לתחום השיפוט, אך זו היא רשות, ואינה חובה, לכן מסורה ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, ומותר לו לסרב לבקשה, כאשר נראה לו, כי לא יהא זה צודק להביא את העניין בפני בית המשפט בארץ". 8. על כן, למעלה מן הצורך, נבחן האם פורום זה הינו פורום נאות לדון בתביעה. פורום לא נאות 9. נטל ההוכחה מוטל על הטוען לחוסר הסמכות. כן נפסק לא אחת "המבחן לקביעה כי בית המשפט בישראל הינו 'פורום בלתי נאות' אינו אך מאזן נוחות רגיל; על הטוען טענת 'פורום בלתי נאות' לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר." (ההדגשה במקור). על כן "רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט בית המשפט, כי אינו מהווה את הפורום הנאות." (ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77 ; רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב (1) 109) [ראה גם לעניין זה ע"ע 001070/04 אייל עופר נ' Harmonic Inc]. 10. עוד נאמר (י. לובוצקי "סדר הדין במשפט העבודה", פרק 2 עמ' 17-18) : "מדובר ב'פורום טבעי' לדון בעניין במקומו של בית המשפט שאליו הוגשה התובענה. זיקתם של הצדדים אליו רבה מזו שנתונה לבית הדין או לבית המשפט שאליו הוגשה התובענה." וגם- "יצוין כי המשפט המהותי החל על העניין הנדון הוא אחד השיקולים בהכרעת בית המשפט בשאלת הפורום הנאות, שכן לנוכח התפתחות אמצעי הקומוניקציה, המאפשרים כיום ניידות גבוהה של מידע ואנשים, איבד מבחן 'מירב הזיקות' מכוחו, והוא אינו בלעדי ומכריע."(ההדגשות אינן במקור). כך גם פסקנו בענין ורנר (עב 4880/04 ורנר נ' URICA MARKETING S.R.L; אליו הפנו הצדדים). ובהקשר זה, נסיבות ההליך שונות לחלוטין מאלה שהיו בהליך אליו הפנה המשיב (עב 5609/00) . 11. אף כי אין מייחסים למבחן "מירב הזיקות" משקל כבעבר, תיערך בחינתנו בשילובו עם בחינת הנסיבות הנוספות הרלוונטיות למקרה דנן: המבקשת הינה חברה זרה אשר הוקמה בקפריסין. המשיב עבד (אצל המבקשת) בקפריסין, מכח חוזה שנכרת בקפריסין (באנגלית), ואף התפטר שם. תנאי העסקתו שכללו בין היתר, שכר עבודה, שכר דירה, ארוחות צהרים, דמי שימוש בטלפון סלולרי, רכב (בתחילת תקופת עבודתו), החזר חלק מהוצאות טיסה ונסיעה - שולמו למשיב בדולרים או בלירה קפריסאית. ומכל מקום, לא במטבע ישראלי (ראה גם נספח ה לבקשה). מכאן, שתוצאת מבחן מירב הזיקות ברורה היא - ונוטה באופן חד לטובת דיון בבית משפט קפריסאי. 12. מקום מגורי המשיב לאורך כל תקופת עבודתו הינו טעם נוסף חשוב. מאחר והמשיב גר בקפריסין במרבית תקופת עבודתו (למעט מספר חודשים ומכח בקשת התובע, שניתנה לה הסכמה וגם בה נטען שעבד, ולו חלקית, בקפריסין), ניתן לומר כי הצפייה של הצדדים, היא כי במקרה של מחלוקת ביניהם, ידון בית משפט מתאים בקפריסין. אין לשכוח גם כי המשיב השתמש באמצעים מקומיים לצרכי עבודתו. ובאשר לציפיית הצדדים - אין חולק כי אין בפנינו הסכם חתום. אין בפנינו המידע גם מהם תנאי ההסכם שהשתכלל. העובדה כי הטיוטות שהוגשו היוו בסיס להסכמה - מוסכמת (כך או אחרת). עיון בהן מלמד דוקא על כוונה, לכאורה, כטענת המבקשים. 13. שיקול מכריע נוסף להכרעה בשאלת ה'פורום הנאות' הינו קביעת הדין החל. נפסק כי יש ליתן את הדעת גם לחוזה העבודה בין הצדדים ובמצב בו אין התייחסות בחוזה לדין החל על הצדדים- "ניתן להתחקות אחר כוונתם של הצדדים, ככל שזו עולה מפרשנות הוראות החוזה, ובלבד שניתוח הוראות החוזה מוביל למסקנה ברורה בדבר כוונת הצדדים". וכן- "עקרון הזיקה הקרובה: באין הסכמה מפורשת או משתמעת של הצדדים, יחול על החוזה אותו דין אשר לו, בבחינת כלל הנסיבות, הזיקה הקרובה ביותר. יש לבחון את לשון החוזה, את סמכות השיפוט שנקבעה בו, אם נקבעה, מהי אזרחות הצדדים לחוזה ומקום מושבם, סוג המטבע בו בחרו הצדדים, מקום העסקים של הצדדים, מקום עריכת החוזה ומקום ביצועו."(ע"ע 300050/98 מועצה מקומית גבעת זאב - מועין, פד"ע לח 577 ;להלן- "פרשת גבעת זאב"). 14. ההסכם לא נחתם כלל, ולא רק ע"י המשיב. מאחר ואין התייחסות בטיוטות לדין החל (למעט, בענין מסויים), יש לבחון את אומד דעת הצדדים בעת עריכת ההסכם. רצף העובדות כפי שתואר לעיל מעלה, כי ציפייתם הסבירה של הצדדים הייתה שסכסוכים ביניהם יתבררו בקפריסין וכי הדין אשר יחול יהא קפריסאי. 15. בל נשכח כי החברה נתאגדה בקפריסין, ללא סניפים בארץ וללא כל זיקה לארץ, חברה שהעסיקה עובדים אשר רובם ככולם (למעט שניים) אינם ישראלים. אין לשכוח כי המשיב עבד בקפריסין. ככל שקיימת לכך התייחסות בטיוטות - קרובה היא יותר לקביעת הדין הקפריסאי ומכל מקום - אין בהן כל רמז לאזכור הדין הישראלי. משכך, הדין החל על ההליך דנן, על פניו - קפריסאי הוא. 16. יצויין כי עובדות אלו היו ידועות למשיב עם תחילת עבודתו שם. עם זאת בחר, מרצונו, לעבוד בחברה זו וללא כל התניה בחוזה כי מחלוקות בין הצדדים ידונו בישראל, ואף ללא כל סעיף הקובע כי במצב של מחלוקת - הדין שיחול יהיה הישראלי. 17. משהמעסיק הברור הוא תאגיד זר, שגם עובדיו נעדרי זיקה לכאן, אין זה ראוי כי בניגוד ליתר העובדים, יוכל המשיב לנהל הליך משפטי כנגד המבקשת בארץ מולדתו, רק משום ששב אליה, בלא שתהיה למבקשת כל זיקה לארץ, אך בשל העובדה שהמבקשים 2-5, שהינם בעלי מניותיה ומנהליה של המבקשת (כטענתו הסתמית, המוכחשת בחלקה) - הם ישראלים. 18. ראוי ליישם קביעת ביהמ"ש העליון ולפיה "החלתן של שתי מערכות דינים שונות על עובדים העובדים בצוותא, עבור מעביד זהה, תוביל בהכרח לאפליה אסורה. כללי ברירת הדין של משפט העבודה לא נועדו להכשיר תוצאה שכזו. כללים אלה, המתגבשים בחלל נורמטיבי המושפע מערכי היסוד של החברה ישראלית וממושכלות היסוד של קהילת העמים כולה, באים למנוע דפוסי העסקה בלתי שוויוניים שבבסיסם אבחנה הנסמכת אך ורק על שיוכם הלאומי והאתני של העובדים". (בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בה"ד הארצי לעבודה והמועצה המקומית גבעת זאב תק-על 2007 (4) 10, ההדגשה אינה במקור). ואף כי נאמרו הדברים לנסיבות שאינן זהות במהותן - יפים הם, מבחינת הדין הבינלאומי, גם לענייננו. 19. במאמר מוסגר נציין כי הגם שהעולם נחזה כ"כפר גלובלי", עולה לכאורה כי תוטלנה על הצדדים הוצאות משמעותיות לניהול ההליך בישראל אם בזימון עדים מומחים למשפט העבודה הקפריסאי, אם בלימוד הדין הזר ואם משום שהעילה הבסיסית היא כנגד המבקשת וכיוצא בזה. 20. מכל המקובץ לעיל, הזיקות הקושרות את התביעה לקפריסין, רבות וודאיות מאלו הקושרות אותה לישראל ועל כן בית המשפט בקפריסין הינו בבחינת פורום מתאים יותר להליך. 21. ראוי לציין כי בתביעתו טוען התובע בעניינים מהותיים טענות עמומות בלא שראה לפרטן כדבעי, לא לגופן ולא לעיתויין. כן ראוי לציין כי מבחינת הדין הבינלאומי, עצם מקום המושב של התובע או של מי מהנתבעים (מכח הטענה להרמת מסך) - לכשעצמם, אין בהם כדי ליצור סמכות. לא נוכל לקבוע, על בסיס הנתונים שהובאו בפנינו, מהי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה בקפריסין. משכך, נעתרת הבקשה ואנו קובעים כי על התובע להגיש תביעתו בקפריסין, משאין הסמכות נתונה לבתי המשפט בישראל. ראוי לציין כי לא נהירה לנו מהותה של העתירה השניה בפתח הבקשה. בית משפט אינו נותן "הכרעתו" מראש, בטרם בחן כל הכתבים שבפניו וממילא, אינו יכול לפעול עפ"י כוונה. 22. המשיב ישא בהוצאות המבקשים בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין לתשלום בתוך 30 יום, אחרת ישא סכום זה ה"ה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל. משפט בינלאומיחברה זרההמצאת כתבי בי דין