מספר תנאים נחוצים לקיומו של השתק פלוגתא: הראשון, כאשר פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי להבדיל ממצא של חוסר הוכחה בפסק דין במפורש או במכללא. השני, ההכרעה היתה חיונית לתוצאות הסופיות של פסק הדין. השלישי, כאשר לכל אחד מבעלי הדין היה "יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא. בהתקיימות תנאים אלו יהיו בעלי הדין או חליפיהם מושתקים להתדיין לגבי אותה פלוגתא שוב (ראה נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי. לעניין המשמעות של אותו "ממצא פוזיטיבי" צויין כי השאלה היא, מה קבע בית-המשפט לגבי אותה פלוגתא, שבעל הדין מבקש לעוררה מחדש בהתדיינות הנוכחית ; לאמור : האם קבע ממצא הסותר את הטענה שמעלה בעל - הדין, שאז יהיה מנוע מלהעלותה, או שמא הממצא שנקבע לחוד והטענה שמעלה בעל-הדין לחוד, ועל-כן אין בעל-הדין מנוע מלהשמיעה? לעניין זה אין נפקא מינה אם קבע בית- המשפט, בהתדיינות הקודמת, כי הנקודה או הטענה הוכחה באופן פוזיטיבי, לחיוב או לשלילה, כגרסת בעל הדין האחד או כגרסת בעל הדין האחר, או אם קבע בית- המשפט שהוא דוחה את טענתו של בעל - הדין משום שלא הצליח להוכיחה. אף במקרה האחרון תהא קביעתו של בית המשפט מחייבת את בעלי הדין בהתדיינויות נוספות ביניהם ביחס לאותה שאלה. זאת, להבדיל מן המקרה שבו כלל לא התקיים דיון לגופו במשפט הראשון, כגון, שהתביעה נמחקה או נדחתה על הסף, או שהתביעה נדחתה מחמת אי-התייצבותו של התובע, או שניתן פסק דין לטובת התובע כאשר הנתבע הוא שנמנע מלהתגונן או לא התייצב לדיון במועד שנקבע. בכל המצבים הללו לא יקום כלל השתק-הפלוגתא בהתדיינויות אחרות בין אותם צדדים, משום שלא היתה כל הכרעה שיפוטית ולא נקבע כל ממצא בפלוגתא נושא טענת ההשתק. להלן פסק דין בנושא הגדרת ''ממצא פוזיטיבי'' בהשתק פלוגתא: פסק דין 1. עניינה של התביעה הנדונה הוא בתאונת דרכים מיום 07.12.07. התובעים טוענים כי רכב התובעת עמד בכביש, החל בנסיעה לאחור כדי להכנס לחניה בצד ימין ליד המדרכה, רכב הנתבע הגיע מהנתיב הנגדי, לאחר שחנה מול בזק, ונסע לתוך הכביש הראשי בנסיעה לאחור, ותוך כדי כך פגע עם הפינה האחורית ימנית שלו בכנף השמאלי אחורי של רכב התובעים. 2. ביום 09.06.09 ניתן פסק דין באותו עניין בבית משפט השלום בצפת, ת.א. 3892-05-08, אשר ניתן על ידי כבוד הרשמת רבקה איזנברג, כשהתובע שם הוא מר מחמוד דחלה, הנתבע מס' 1 בפניי, והנתבעים שם הם בלינדר אנדריי, התובע בפניי, והראל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכב התובעים. 3. באותו פסק דין נדחתה תביעת התובע, ונקבע כי התובע לא הרים את הנטל ולא הצליח להוכיח את תביעתו. עוד נקבע שלא הוכח כי רשלנות הנתבע שם דווקא היא זו שגרמה לתאונה. 4. בעקבות פסק הדין דלעיל נתתי החלטה ביום 30.6.09 בה הוריתי לצדדים להודיע כיצד בכוונתם להמשיך בתביעתם הנדונה לאור תוצאות פסק הדין דלעיל. התובעים כאן לא הגיבו בהתאם להחלטה דלעיל, נתבע מס' 1 הגיש הודעה לפיה הוא עומד על קיום דיון הוכחות בתיק שבפניי, כיוון שתביעתו שם נדחתה בשל אי הרמת נטל ההוכחה הנדרש, ולא בשל העדפת הרשמת לאיזושהי גירסה מגירסאות הצדדים. לעומתו, טענה נתבעת מס' 2 כי לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט בצפת מתייתר המשך ניהול התביעה. 5. השאלה כאן אם התקיים השתק פלוגתא בענייננו לאור תוצאת פסק הדין דלעיל. מספר תנאים נחוצים לקיומו של השתק פלוגתא: הראשון, כאשר פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי להבדיל ממצא של חוסר הוכחה בפסק דין במפורש או במכללא, השני, ההכרעה היתה חיונית לתוצאות הסופיות של פסק הדין והשלישי, כאשר לכל אחד מבעלי הדין היה "יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא. בהתקיימות תנאים אלו יהיו בעלי הדין או חליפיהם מושתקים להתדיין לגבי אותה פלוגתא שוב (ראה נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות, 1991, עמוד 141; וכן ע"א 1041/97 סררו אבי נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650-651 (2000)) . 6. לעניין המשמעות של אותו ממצא פוזיטיבי, יפים דבריה של המלומדת נינה זלצמן בספרה מעשה בית דין, בעמוד 191: "השאלה היא, מה קבע בית-המשפט לגבי אותה פלוגתא, שבעל הדין מבקש לעוררה מחדש בהתדיינות הנוכחית ; לאמור : האם קבע ממצא הסותר את הטענה שמעלה בעל - הדין, שאז יהיה מנוע מלהעלותה, או שמא הממצא שנקבע לחוד והטענה שמעלה בעל-הדין לחוד, ועל-כן אין בעל-הדין מנוע מלהשמיעה? לעניין זה אין נפקא מינה אם קבע בית- המשפט, בהתדיינות הקודמת, כי הנקודה או הטענה הוכחה באופן פוזיטיבי, לחיוב או לשלילה, כגרסת בעל הדין האחד או כגרסת בעל הדין האחר, או אם קבע בית- המשפט שהוא דוחה את טענתו של בעל - הדין משום שלא הצליח להוכיחה. אף במקרה האחרון תהא קביעתו של בית המשפט מחייבת את בעלי הדין בהתדיינויות נוספות ביניהם ביחס לאותה שאלה. זאת, להבדיל מן המקרה שבו כלל לא התקיים דיון לגופו במשפט הראשון, כגון, שהתביעה נמחקה או נדחתה על הסף, או שהתביעה נדחתה מחמת אי-התייצבותו של התובע, או שניתן פסק דין לטובת התובע כאשר הנתבע הוא שנמנע מלהתגונן או לא התייצב לדיון במועד שנקבע. בכל המצבים הללו לא יקום כלל השתק-הפלוגתא בהתדיינויות אחרות בין אותם צדדים, משום שלא היתה כל הכרעה שיפוטית ולא נקבע כל ממצא בפלוגתא נושא טענת ההשתק. " 7. המחלוקת בין שני הצדדים היא בשאלה כיצד אירע אירוע התאונה, ומי נושא באחריות להתרחשותה. בהליך הקודם קוימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות דנן, נתבע מס' 1, היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. ההכרעה באותה פלוגתא הייתה חיונית לצורך הכרעה בתביעה שם ובתביעה הנדונה. ההתדיינות בין שני הצדדים שם הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיב. בית המשפט קבע קביעות עובדתיות פוזיטיביות על סמך הראיות שהובאו בפניו ועל סמך העדויות ששמע. לבית המשפט בהליך הקודם הייתה הסמכות העניינית להכריע בעילת התביעה, ופסק הדין שניתן על ידי כבוד הרשמת רבקה איזנברג הפך לחלוט, ומחייב את הצדדים כאן. 8. לאור האמור לעיל אני קובעת כי מתקיים השתק פלוגתא בשאלה כיצד אירעה התאונה. 9. לאחר שנקבע כי מתקיים בענייננו השתק פלוגתא הגיע השלב לבדוק מהי המשמעות המעשית של קביעה זו ביחס לגורל התביעה כאן. כב' הרשמת בפסק דינה קבעה כך : "באת כוח התובע הפנתה בסיכומיה לתקנה 45 לתקנות התעבורה וטענה, כי הרכב לא היה בעת התאונה בנסיעה לאחור, בעוד שהנתבע 1 נהג לאחור ולפיכך מסיבה זו טענה,כי יש לקבל את התביעה. בעניין זה אציין, כי גרסת התובע, כאילו הרכב לא נסע לאחור בעת התאונה, סותרת את גרסת הנתבע ואשתו, כי התאונה התרחשה בעת נסיעה לאחור של רכב התובע ואף הנהג ברכב הודה בעדותו, כי בעת התאונה הניע את הרכב ו"שם רוורס" (ראה בתחילת עדותו הראשית). מאחר שכאמור לא מצאתי להעדיף דווקא את גרסת התובע, הרי שאין לקבל את טענת התובע כאילו הוכח שרכבו לא נסע לאחור ואין להכריע רק בשל כך את התביעה. התאונה ארעה לפני כשנה וחצי ולא מצאתי בעדויות הנתבע ואשתו סתירות מהותיות, אשר יש בהן כדי להכריע את התביעה. גרסאות הנתבע ואשתו באשר לשלב התרחשות התאונה היו זהות ואין זה בלתי סביר, כי כבר נשכחו פרטים לגבי מיקום המכוניות בשלב החלפת הפרטים, לאחר התאונה. אציין, כי גרסת התובע, על פיה העדיף הנתבע לנסוע לאחור בנתיב נסיעתו כדי להיכנס לחניה הנמצאת בנתיב הנגדי, לא נתמכה בכל עודת נוספת. התובע אף לא טרח להציג תמונות מהמקום המצביעות על כך שלא היו בנתיב בו נסע הנתבע, חניות, זאת בניגוד לטענת הנתבע ( כאילו היה במהלך ביצוע חניה בנתיב בו נסע). זאת ועוד, גם אם הנתבע היה בוחר לחנות בנתיב הנגדי לנתיב בו נסע, הגיוני יותר שהנתבע היה ממשיך בנתיב נסיעתו, מסתובב וחוזר בנתיב הנגדי, על מנת לבצע חניה במסלול נסיעתו ולא מבבע את החניה באופן לו טען התובע. מאחר ולא השתכנעתי כי רכב התובע היה בעמידה בשעת התאונה, הרי שאין לקבל גם את טענת התובע כאילו בכל מקרה מוטלת האחריות דווקא על הנתבע. " (ראה סעיפים 4 ו-5 לפסק הדין ). 10. מהכרעתה של כב' הרשמת עולה כי היא מקבלת את גרסתם של הנתבעים שם, שהם התובעים כאן, ודוחה את גרסתו של התובע שם, שהוא הנתבעת כאן, לעניין אופן התרחשות התאונה. גרסתם של התובעים, אשר נתקבלה ע"י כב' הרשמת מובילה למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע שם שהוא נתבע מס' 1 כאן. בנסיבות אלו, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על נתבע מס' 1, והוא מחוייב לשלם לתובעים את הפיצויים להם הם זכאים. 11. בתיק הנדון ניתן כאמור פסק דין בהעדר נתבע מס' 1 ביום 4.11.08, אשר בוטל בהחלטה מיום 11.2.09. טרם נקבע דיון במעמד הצדדים בתיק הנדון, ולא ניתנה לנתבע מס' 1 הזדמנות לטעון לעניין גובה הנזק של התובעים. יחד עם זאת, נתבע מס' 1 הוא מבוטח אצל נתבעת מס' 2, שאמורה לשאת בנזקי התובעים למקרה שיחוייב נתבע מס' 1, ונתבעת מס' 2 בהודעתה מיום 29.7.09 הודיעה כי היא משאירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט, וכי היא כבר שילמה לתובעים את סכום פסק הדין מיום 4.11.08. 12. לכתב התביעה צורף דו"ח שמאי ע"ס 5,439 ₪, חשבון שכ"ט שמאי ע"ס 650 ₪, וחשבונית מס על שכירת רכב חלופי בסך 357 ₪. לפיכך אני מעמידה את סכום הנזק של התובעים בעקבות התאונה ע"ס 6,446 ₪ נומינלי. 13. לפיכך ובהתחשב בסכום שכבר שולם לתובעים על פי פסק הדין הראשון שניתן בתיק הנדון, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, להשלים לתובעים סך של 645 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 07.12.07 ועד ליום התשלום בפועל, שהוא ההפרש בין הסכום שכבר שולם לבין הסכום שנקבע בסעיף 12 לעיל. השתק פלוגתאהגדרות משפטיות