בתי המשפט ציין כי בדרך כלל כשלון משא ומתן שמתנהל בין הצדדים אשר במהלכו נעשה ניסיון על ידי הצדדים ליישב את הסכסוך שביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, אינו מהווה טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הליך. להלן החלטה בנושא הארכת מועד בגין כשלון משא ומתן בין הצדדים: החלטה לפני הודעה מטעם המבקשת, מדינת ישראל (להלן: המבקשת) על הגשת ערעור, חרף חלוף המועד הקבוע בדין להגישו, מכוח הסדר דיוני אשר על פי הנטען מעניק לה זכות להגישו ולחילופין בקשה מטעמה להארכת מועד להגשת ערעור. מנגד, לפני בקשת המשיבים לסילוק הערעור שבכותרת על הסף בשל האיחור שחל בהגשתו והתנגדות להארכת מועד להגשת ערעור מטעם המבקשת ולחילופין, בקשה להארכת מועד לשם הגשת ערעור מטעמם. אשרטט תחילה את ההליכים שקדמו להליכים לפני. לאחר מכן, אבחן את הבקשה להארכת מועד. לבסוף, אדון בטענת הצדדים לגבי השלכת ההסדר הדיוני על זכות המבקשת להגיש ערעור או על בקשתה להארכת מועד להגשת ערעור. העובדות וההליכים 1. ביום 13.7.05 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (בת.א. 4051/02) אשר במסגרתו נקבע כי המבקשת התרשלה כלפי מר יוסף אמזלג (הנתבע בבית משפט קמא) והיא חויבה לפצותו בגין כאב, סבל ועוגמת נפש וכן היא חויבה בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 1,650,000 ₪. שני הצדדים שקלו לערער על פסק הדין אולם בד בבד הם בחנו אפשרות להגיע להסדר מוסכם אשר ייתר את הגשת הערעורים. בשל כך הוארך בהסכמה מועד הגשת הערעורים עד ליום 15.11.05. ביום 15.11.05 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת נוספת מטעמם, אשר במסגרתה הם בקשו ליתן תוקף של החלטה להסדר שגובש ביניהם. מפאת חשיבותו של הסדר זה לענייננו, אצטטו כלשונו: "בין המבקשת לבין המשיב 1 (הכוונה למר יוסף אמזלג, ש.ל.) ובני משפחתו הושג סיכום ביחס לניהול האפוטרופסות על הכספים בהם חויבה המבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשה לבית המשפט למשפחה, המתארת את הסיכום האמור, מצ"ב כנספח א'. המבקשת מסכימה שלא להגיש ערעור, בתנאי שיכובד הסיכום האמור, וכל עוד יכובד. בהתחשב בהסכמה זו, גם המשיב 1 מסכים שלא להגיש ערעור מטעמו. במידה שתמצא המבקשת, לפי שיקול דעתה, כי הסיכום המצ"ב הופר, ולא תוקנה ההפרה תוך זמן סביר מפנייה, תודיע על כך למשיבים ולבית המשפט הנכבד. תוך 45 ימים ממועד ההודעה כאמור יהיו רשאים הצדדים להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שימצאו לנכון. עם הגשת ערעור על ידי המבקשת, מוסכם כי תעמוד למבקשת הזכות להגשת בקשה לעיכוב ביצוע ולהשבת הכספים ששולמו לפי פסק הדין, והעובדה שהכספים כבר שולמו על ידי המבקשת לא תשמש כטענת מגן מצד משיב". (להלן: ההסדר הדיוני) במסגרת הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר צורפה להסדר, התבקש בית המשפט למנות אפוטרופוס נוסף ליוסף אמזלג לעניין רכוש וכן התבקש בית המשפט ליתן לאפוטרופוס הוראות בדבר אופן השימוש בכספים לרווחתו של אמזלג (להלן: ההסדר המהותי). עוד התבקש בית המשפט לענייני משפחה ליתן תוקף של החלטה להסדר המהותי. 2. ביום 17.11.05 ניתן על ידי תוקף של החלטה להסדר הדיוני, כמבוקש. ביום 1.12.05 הועברו כספי הפיצויים לידי ב"כ המשיבים, אשר החזיק בהם בנאמנות. ביום 12.12.05 הלך יוסף אמזלג אל בית עולמו (להלן: המנוח). ביום 15.12.05 הגישה המבקשת הודעה ובקשה לבית המשפט אשר במסגרתה הודיעה על פטירת המנוח בטרם אושר ההסדר המהותי על ידי בית המשפט לענייני משפחה ובטרם נעשה שימוש כלשהו בכספי הפיצויים לטובתו. במסגרת הודעתה, טענה המבקשת, כי בנסיבות אלה עומדת לה הזכות להגיש ערעור מכוח ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה. לחילופין, טענה המבקשת כי הצדדים לא הביאו בחשבון תרחיש כפי שאירע, שהמנוח ילך לעולמו עוד בטרם ההסדר המהותי יאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, בנסיבות אלה, ההסדר כלל לא השתכלל, ומתקיימים טעמים מיוחדים להאריך את המועד להגשת ערעור שלא במסגרת ההסדר הדיוני. ביום 12.1.06 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין (ע"א 402/06). המשיבים הגישו בקשה לדחיית הערעור על הסף. טעמים מיוחדים 3. הארכת מועד הקבוע בחיקוק טעון "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נוכח הארכה שנתנה לצדדים להגשת הערעור, המועד האחרון להגשתו חל ביום 15.11.05. כאמור, הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 15.12.05. מכאן שהבקשה שלפני להארכת מועד הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת ערעור. השאלה הנשאלת היא, אפוא, האם מתקיימים במקרה דנן "טעמים מיוחדים" המצדיקים היעתרות לבקשה חרף האיחור שחל בהגשת הבקשה להארכת מועד ובהגשת הערעור? לטענת המשיבים, אין להיעתר לבקשה שכן האיחור בהגשת הערעור ניכר, ולא קיים טעם מיוחד המצדיק זאת. המשיבים טוענים כי חשיבות הבעיה אין בה כשלעצמה להוות טעם מיוחד להארכת מועד ואף המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בניסיון להגיע להסכם מחוץ לכתלי בית המשפט אינו משמש טעם כאמור. זאת ועוד, לטענת המשיבים אף שינוי הנסיבות שחל לאחר מתן פסק הדין, קרי מות המנוח, אינו בבחינת טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור. לעומת זאת, לטענת המבקשת, נסיבותיו המיוחדות של המקרה מקימות טעם מיוחד להיעתר לבקשה להארכת מועד. כמו כן, לטענתה, נוכח העובדה כי המנוח הלך לעולמו, לא ניתן לומר כי היתה מצידו הסתמכות על סופיות ההליך. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים. 4. אכן, ברגיל, כשלון משא ומתן שמתנהל בין הצדדים אשר במהלכו נעשה ניסיון על ידי הצדדים ליישב את הסכסוך שביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, אינו מהווה טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הליך (ראו: בש"א 407/88 קרמרז' נ' הסתדרות הצופים העבריים בישראל, תק-על 89(1), 269) כמו כן, ברגיל, מקום בו חלף המועד להגשת ערעור, מות הניזוק אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, גם כאשר הנחת היסוד לפיצויים שנפסקו במסגרת פסק הדין של הערכאה הדיונית, לפיה הניזוק יחיה עוד תקופה של שנים ארוכות, לא התממשה והניזוק נפטר זמן קצר לאחר מתן פסק הדין (השוו: בש"א 3401/02 הרץ נ' עזבון המנוח מרדכי מנטל ז"ל, פ"ד נו(4), 589). אולם דעתי היא, שיש לאבחן מקרים אלה מנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, המצדיקות היעתרות לבקשה, חרף האיחור שחל בהגשתה, וזאת בהסתמך על מכלול הנימוקים המצטברים הבאים: ראשית, אין מחלוקת כי שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין, והם הסכימו לסיים את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית משפט, רק על פי תנאיו של ההסדר המהותי. לשם הוצאתו לפועל של הסדר זה, הם התוו מסלול חילופי אשר הם החלו ללכת בו. עקב נסיבות חיצונית מצערות, שלא היו בשליטתם, הם לא הצליחו לסיים את המסלול באופן שהסכמתם תלבש לבוש משפטי פורמאלי סופי, בדמות אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה, בשונה מהנסיבות שאירעו בבש"א 3401/02 הנ"ל, ההליך בעניין אישורו של ההסדר המוסכם בין הצדדים טרם הסתיים. בעת הגשת הבקשה שלפני להארכת מועד, ההליך היה עדין תלוי ועומד לפני בית המשפט לענייני משפחה. הרעיון המונח ביסוד דחיית הבקשה להארכת מועד מקום בו ההליך הסתיים הינו שיש בכך פגיעה קשה באינטרס של סופיות הדיון. עוצמת הפגיעה באינטרס זה, שעה שההסדר המהותי טרם אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, היא פחותה בצורה ממשית ממקרה בו הסתיימו ההליכים לאישור הסדר שגובש בין הצדדים. עוד אוסיף, כי היעתרות לבקשה שלפני אינה מציבה סיכון כי בכך יפתח פתח נרחב לתקיפת פסקי דין חלוטים שעניינם נזקי גוף, שכן מדובר בענייננו בנסיבות חריגות ביותר. שנית, כפי שיובהר להלן (פסקות 7-12), קיימת מחלוקת ואי בהירות בדבר כוונת הצדדים בהסדר הדיוני לגבי זכות הערעור במקרה כמו בענייננו. בהינתן מעמדה של זכות הערעור, דומה שגם היווצרותה של אי בהירות זו, לגבי תוקף ההסדר המוסכם ופרשנותו, משמשת טעם מיוחד להיעתר לבקשה להארכת מועד (ראו: רע"א 449/04 בן אליעזר נ' בנק מזרחי, תק-על 2004(4), 2198). שלישית, אף סיכויי הערעור תומכים במתן ארכה. המנוח נפטר עוד בטרם נדון לגופו הערעור בבית משפט זה. בנסיבות אלה, בית משפט שלערעור עשוי להתחשב בעובדת פטירתו במסגרת הדיון בערעור. לכאורה, מקרה זה נכלל בגדר אותן נסיבות יוצאות הדופן אשר בהן בית משפט יטה להתיר הגשת ראיות נוספות בערעור לצורך הוכחת שנוי נסיבות (ראו: ע"א 597/89 טויטו נ' כמאל פ"ד מז(2) 874; ע"א 5220/90 אטאס נ' שלום, תק-על 94(2), 905). איני מתעלמת מטענת ב"כ המשיבים, לפיה בענייננו, הפיצויים שנפסקו למנוח כאילו צפו פני עבר. אולם, לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא, אין בידי לשלול כי סכום הפיצויים מכיל רכיב כללי, הצופה גם פני עתיד. מכל מקום, נסיבותיו היוצאות דופן של המקרה, מעוררות שאלות מורכבות של משפט ועובדה, הן בנושא החבות והן בנושא גובה הפיצויים, ולצורך ההליך שלפני אין בידי לשלול את סיכויי הערעור. 5. נוכח כלל השיקולים האמורים, בהצטרפם יחד, דעתי היא, כי מתקיימים בעניין שלפני טעמים מיוחדים המצדיקים להיעתר לבקשת המבקשת להארכת מועד. אולם, לא ניתן לסיים את הדיון בכך, שכן שני הצדדים מפנים להסכם בבסיס הסדר הדיוני אשר לטענתם משליך על זכותה של המבקשת להגיש ערעור ועל בקשתה להארכת מועד במקרה דנן. נוכח העובדה ששני הצדדים מפנים להסדר הדיוני אשר קיבל תוקף של החלטה על ידי, ונוכח טענת כל אחד מהם שההסדר תומך בעמדתו, אבחן להלן את טענותיהם. בחינת קיומה של מניעות להגשת הליך מכוח ההסדר הדיוני 6. כמובהר לעיל, הצדדים גבשו ביניהם הסדר אשר כלל שני נדבכים. האחד, הסדר דיוני, אשר במסגרתו הגדירו הצדדים את הנסיבות בהן הם יהיו רשאים להגיש ערעור על פסק הדין, למרות שהמועד להגשתו חלף. השני, הסדר מהותי, אשר במסגרתו הסדירו הצדדים את שאלת האפוטרופסות ואת אופן השימוש בכספי הפיצויים שנפסקו לטובת המנוח. בנסיבות המיוחדות של המקרה, הלך המנוח לעולמו בשלב בו ההסדר הדיוני קיבל תוקף של החלטה, אולם ההסדר המהותי טרם אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. 7. במצב דברים זה, נוצרה סיטואציה ייחודית, אשר מעלה שאלות לא מעטות, שאינן פשוטות כל עיקר. כאמור, ההסדר הדיוני מאפשר למבקשת, בהתקיים תנאים מסוימים, לערער על פסק הדין. בנסיבות המיוחדות של המקרה, נשאלת השאלה, האם ההסדר הדיוני עדיין עומד בתוקפו? התשובה לשאלה זו, אינה נקייה מספקות. אם אישורו של בית המשפט לענייני משפחה הוא תנאי מתלה להשתכללות ההסדר המהותי, אזי הסדר זה לא שוכלל עובר לפטירת המנוח, וברי שכעת אף לא ניתן יותר לשכללו. כל שכן שאין כל הסכם אם עסקינן באחד המקרים בהם נדרש אישור בית המשפט לחוזה עם פסול דין ואישור בית המשפט מהווה שלב בגמירת הדעת של פסול הדין. בהנחה שההסדר המהותי אינו תקף, עולה השאלה כיצד משפיע הדבר על תוקפו של ההסכם הדיוני אשר קיבל תוקף של החלטה? ניתן לטעון כי ההסדר הדיוני טפל להסדר המהותי, ובהנחה שהסדר המהותי לא הבשיל כדי הסדר מחייב, הרי שלכאורה נשמטה הקרקע גם תחת ההסדר הדיוני, והוא "נופל" יחד עמו. אם ההסדר הדיוני אינו בתוקף, ממילא אין המבקשת זכאית להגיש ערעור מכוח ההסכמה הגלומה בו אולם בד בבד אין היא כבולה על ידו והיא זכאית להגיש בקשה להארכת מועד מטעמה. לעומת זאת, אם אישורו של בית המשפט לענייני משפחה הוא דקלרטיבי בלבד, או שההסדר הדיוני וההסדר המהותי הם בגדר שני הסדרים נפרדים, אשר כל אחד מהם הינו "חי הנושא את עצמו", הרי שגם בהעדר אישור מטעם בית המשפט לענייני משפחה עומד ההסדר הדיוני בעינו, והוא מחייב את הצדדים לו. אך גם בהנחה שההסכם הדיוני תקף, עדיין אין בכך כדי ליתן מענה ישיר למקרה שלפנינו. במקרה כזה, עולה שאלת פרשנות ההסכם; האם אירע התנאי "המפעיל" אשר מאפשר לצדדים לערער על פסק הדין, כטענת המבקשת, שכן "ההסכם לא כובד"? או שמא תנאי זה לא התמלא, כטענת המשיבים, שכן "ההסכם לא הופר"? שאלה אחרת היא אם רשאית המבקשת לבקש הארכת מועד להגשת ערעור שלא על פי המותנה בהסדר הדיוני או שמא ההסדר הדיוני מהווה הסדר שלילי, החוסם כל דרך לערער על פסק הדין, פרט למקרה בו מתקיימים התנאים הספציפיים הנקובים בו? 8. שאלות אלה, הן שאלות כבדות משקל, אולם, רובן אינן דורשות הכרעה לצורך הבקשה שלפני. זאת, שכן כמובהר לעיל, לאחר שקילת כלל הנסיבות, באתי לכלל מסקנה כי על אף המותנה בין הצדדים בהסדר הדיוני, קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה להארכת מועד. גם אם ההסדר הדיוני, כשהוא לעצמו, אינו מקנה למבקשת - על רקע כלל העובדות - זכות לערער על פסק הדין, אין לפרשו כמונע מהמבקשת להגיש בקשה להארכת מועד שלא בהסכמת המשיבים. להלן אפרט את נימוקי לכך. 9. לטענת המשיבים, ההסכם הדיוני מתווה באופן ברור ומוגדר את אותם תנאים אשר רק בהתקיימם, רשאים הצדדים לערער על פסק הדין. בהעדר תנאים אלה, כך הטענה, הצדדים מנועים לערער על פסק הדין בכל דרך שהיא או להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. לצורך הדיון שלפני, אני מוכנה לצאת מנקודת מוצא הנוחה למשיבים, לפיה על פי לשונו המפורשת של ההסדר הדיוני, התנאי היחיד המקנה למבקשת זכות ערעור מכוחו הינו הפרת ההסדר המהותי, וכי תנאי זה לא התקיים בענייננו. מכאן עולה, כי למבקשת אין זכות מוקנית להגיש ערעור על פסק הדין מכוח ההסדר הדיוני. עם זאת, ההסדר הדיוני לא דן מפורשות בשאלה האם מנועים הצדדים להגיש בקשה, שאינה מוסכמת, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. במצב דברים זה, עולה השאלה האם מכיל ההסדר הדיוני הסדר שלילי המונע מהצדדים להגיש בקשה כאמור להארכת מועד. 10. ככלל, יתכן שאין לפרש את שתיקת ההסדר הדיוני כחסר, אלא כהסדר שלילי. מלשון ההסכם ואף מתכליתו עולה בבירור כי הצדדים בקשו להגיע להסדר סופי וממצה בפרשה הטראגית של המנוח. כחלק בלתי נפרד מכך, שני הצדדים, מטעמיהם שלהם, בקשו לצמצם ככול הניתן את האפשרות לערער על פסק הדין. הם בחרו ללכת במסלול מוסכם מסוים תוך נטילת מכלול הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכך. במצב דברים זה, בהתחשב בגילו של המנוח ובמצבו הבריאותי, המבקשת נטלה גם סיכון מודע לכך שההסכם לא ימלא את ימיו בשל כך שהמנוח ילך לעולמו בטרם יהיה סיפק בידו ליהנות ממלוא הסכום שנפסק לטובתו. בהתאם לכך, אם לדוגמא, המנוח היה הולך לעולמו זמן קצר לאחר שההסכם היה מאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, יתכן כי המבקשת היתה מנועה מלערער על פסק הדין בכל דרך שהיא, כולל הגשת בקשה להארכת מועד שאינה מוסכמת על המשיבים. במקרה כזה, יתרת כספי הפיצויים, אשר טרם שימשו להטבת מצבו של המנוח, היתה עוברת, על פי דין, ליורשיו. 11. ברם, על אף האמור לעיל, דעתי היא, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, אין לפרש את שתיקת ההסכם כהסדר שלילי המונע מהמבקשת להגיש בקשה להארכת מועד שלא מכוח ההסדר הדיוני. לדעתי, גם אם לא התקיים התנאי הנקוב בהסדר, ולפיכך למבקשת לא מוקנית זכות להגיש ערעור מכוחו, הרי שבד בבד אין ההסדר מכיל הסדר שלילי אשר מונע ממנה להגיש בקשה להארכת מועד בנסיבות כבענייננו. סיטואציה כגון זו שהתרחשה בפועל, קרי, שהמנוח הלך לעולמו עוד בטרם אושר ההסדר המהותי על ידי בית המשפט לענייני משפחה, וההליך למתן תוקף להסדר זה טרם הושלם, היה בגדר אירוע אשר הצדדים לא הסכימו ביניהם מראש כיצד להסדירו. נראה לי כי תכלית ההסדר הדיוני היתה למנוע הגשת ערעור על פסק הדין, אולם זאת רק בתנאי שייכנס לתוקף מנגנון אשר יבטיח את אופן השימוש בכספים שנפסקו לטובת המנוח. מנגנון כזה טרם הוקם קודם פטירת המנוח, ולפיכך המשיבים לא יכלו להשתמש בכספים לטובתו והמבקשת לא יכלה להפעיל מנגנון פיקוח מטעמה לבחון את התנהגות המשיבים. במצב דברים זה, תכלית ההסדר המהותי, לדאוג לרווחת המנוח תוך מניעת השימוש בכספים למטרות זרות - שאז לא יוגש ערעור על ידי המבקשת - כלל לא יכלה להתממש, אף לא באופן פוטנציאלי. קיים אפוא חסר בהסדר הדיוני. אין בו תשובה לשאלה מה יקרה אם המנוח ילך לעולמו קודם אישורו של ההסדר המהותי. 12. משהגעתי לכלל מסקנה כי קיים בהסדר הדיוני חסר, עולה השאלה כיצד יש להשלימו? נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אין נוהג שניתן להשתמש בו להשלמת החסר. אף בדין הדיספוזיטיבי אין הוראות אשר בכוחן להשלים את החסר. בנסיבות העניין, אף לא ניתן להשלים את החסר על פי אומד דעתם של הצדדים, שכן לא הובאו לפני ראיות מספיקות לעניין זה, וטענות הצדדים, ככול שהובאו, אינן נתמכות בתצהירים מטעמם ואינן פורשות לפני את מלוא התמונה לגבי אומד דעתם לגבי ההסדר אשר יחול באותו שלב ביניים שבין מתן תוקף להסדר הדיוני ועובר לאישורו של ההסדר המהותי. במצב דברים זה, יש להשלים את החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית. כפי שהבהיר הנשיא א' ברק: "הבחינה היא אובייקטיבית. השאלה אינה מה היתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי; השאלה הינה מהי "כוונתם" של צדדים סבירים. תכלית זו נקבעת בהתחשב באופי החוזה ובטיפוסו תוך התחשבות בערכים (כגון - צדק, סבירות, שיוויון) של שיטת המשפט שלנו. בגדרי התכלית האובייקטיבית אנו יוצאים מתוך ההנחה, כי חזקה (praesumptio juris) היא - חזקה הניתנת לסתירה - שהצדדים מבקשים להגשים תכלית שהיא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית" (ע"א 4869/96 מליליין בע"מ נ' The Harper groupואח', פ"ד נב(1) 845, 856). דעתי היא, כי במצב בו טרם הסתיים הליך אישורו של ההסדר המהותי, לפי תכליתו האובייקטיבית של ההסדר הדיוני, טרם הגיע השלב (המועד) שבו המבקשת היתה מוכנה לוותר על זכות הערעור. כאמור, המנוח נפטר במועד שבו עדיין לא היה ניתן להשתמש בכספי פסק הדין, שכן דרך השימוש בהם טרם אושרה או נקבעה על ידי בית המשפט המוסמך. לפיכך, יש להציב את הצדדים באותו מצב בו עמדו לפני אישור ההסדר. במצב זה, נוכח הזמן הרב שחלף מעת מתן פסק הדין, אין למבקשת זכות מוקנית להגיש ערעור מכוח ההסכם הדיוני. עם זאת, אין למנוע מממנה לבקש הארכת מועד להגשת ערעור אשר בית המשפט יחליט בה לגופה לפי אמות המידה המקובלות. פרשנות זו, עולה בקנה אחד עם הגישה כי נוכח מעמדן של זכות הערעור וזכות הגישה לערכאות, יש להעדיף, במקרה של ספק, את הפירוש אשר אינו חוסם לחלוטין את זכות הגישה לערכאת ערעור. מכאן, מסקנתי היא שהמבקשת לא היתה מנועה, מכוח ההסכם בין הצדדים, העומד בבסיס ההסדר הדיוני, להגיש בקשה להארכת מועד. 13. לסיום, אוסיף שתי הערות. במסגרת תגובותיהם, העלו הצדדים טענות שונות האחד כלפי רעהו. בין היתר, מתגובת המבקשת עולות טענות לפיהן אפשר ומידע מהותי בדבר הידרדרות מצבו הבריאותי של המנוח לא הובא לידיעתה. בהקשר זה, נטען על ידה כי המשא ומתן בעניין ההסדר הדיוני נוהל בחוסר תום לב, תוך הטעייתה. ב"כ המשיבים מכחיש טענות אלה נמרצות. טענות הצדדים בעניין זה אינן נתמכות בתצהירים ומכל מקום, נוכח המסקנה אליה הגעתי, איני נדרשת להן ואיני מחווה דעה כלשהי לגביהן. הערה שניה. ערה אני לכך כי יש בתוצאה אליה הגעתי מידה מסוימת של שרירותיות. לו אישר בית המשפט לענייני משפחה את ההסדר המהותי, אפילו יום אחד לפני פטירת המנוח, יתכן והתוצאה היתה שונה. תיתכן על כן, תחושת אי נוחות מכך שהתוצאה בהליך שלפני היא, במידת מה, תוצאה של גורל עיוור. חרף האמור, מבחינה משפטית, אין מנוס מהצבת גבולות אשר חורצים את הדין גם במקרים כגון אלה (ראו דבריו של כבוד הרשם ע' שחם בבש"א 3401/02 הנ"ל ואסמכתא שם). התוצאה היא, שבקשת המבקשת להארכת מועד מתקבלת. הטיפול בע"א 402/06 יימשך כסדרו. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים אשר ישבו בדין. כמו כן, מאותם טעמים שננקבו לעיל, מתקבלת בקשת המשיבים להגיש ערעור מטעמם. ערעור כאמור יוגש תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, והוא יאוחד עם ע"א 402/06 הנ"ל. בנסיבות המיוחדות של המקרה, אין צו להוצאות. הארכת מועדמשא ומתן