ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל דין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט.

הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסתו של המבקש.

הליכי גילוי מסמכים המוקדם נתפסים בספרות המשפטית ובפסיקה כהליכים שנועדו להגביר את היעילות וההגינות הדיונית ואת החתירה לחקר האמת, לפיכך במסגרת בקשה זו, תיבחן נחיצותם של המסמכים הנוגעים לעניין הנדון והמצויים או שהיו מצויים ברשותה ו/ או בשליטתה של המשיבה.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט, היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת, לצדה עומדות טענות חיסיון שהדין והפסיקה מכירים בהן.

הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל שניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט, אך כלל זה אינו ניצב בדד. כנגדו ניצבים ערכים אחרים ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה.

להלן החלטה בנושא גילוי מסמכים מוקדם:

החלטה

בפני בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") למתן צו אשר יורה לנתבעת (להלן: "המשיבה") לגלות מסמכים שלא גולו על ידה, שהם מסמכי הנהלת החשבונות שלה לשנים 2004, 2005 ו- 2006 ביחס לכל הרשויות המפורטות בבקשתה בנספח א' וכן הארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, כאשר לטענת המבקשת, היה על המשיבה לגלות את מסמכים אלה זה מכבר בהתאם לצו בית המשפט והיא נמנעה מלעשות כן.

"ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, (להלן: "התקנות"), נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל דין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסתו של המבקש". (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, תשס"ה - 2005, עמ' 185; להלן: "גורן").
נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט, היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת, לצדה עומדות טענות חיסיון שהדין והפסיקה מכירים בהן. (רע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 39,44א-ג).
הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל שניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט, אך כלל זה אינו ניצב בדד. כנגדו ניצבים ערכים אחרים ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה. (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו (5) 193).
"הליכי הגילוי המוקדם נתפסים בספרות המשפטית ובפסיקה כהליכים שנועדו להגביר את היעילות וההגינות הדיונית ואת החתירה לחקר האמת..." (ד' שוורץ, סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות, תשס"ז, עמ' 319; להלן - שוורץ), לפיכך במסגרת בקשה זו, תיבחן נחיצותם של המסמכים הנוגעים לעניין הנדון והמצויים או שהיו מצויים ברשותה ו/ או בשליטתה של המשיבה.

בדיון שנערך ביום 25.2.07, ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי בתוך 45 יום ממועד הדיון.

לטענת המבקשת, עד יום 10.4.07 לא נתקבל כל מסמך למרות הצו הנ"ל ורק לאחר מספר פניות, ניאותה המשיבה להודיע למבקשת כי המסמכים יועברו תוך 10 ימים ולאחר כשבועיים נמסרו למבקשת מספר מסמכים בצורה חלקית בלבד.

לטענת המבקשת, גילוי חלקים אלה בהנהלת החשבונות של המשיבה, שעניינם הנהלת החשבונות של המשיבה והתחשבנותה עם הרשויות (שמותיהם מפורטים בנספח א' לבקשה), הינו חיוני לבחינת טענת המשיבה, כי לא קיבלה כספים מהרשויות ולכן לא שילמה למבקשת, מאחר ולשיטתה התשלום אמור להיעשות "Back to Back", כאשר המבקשת מדגישה, כי לשיטתה כלל לא הוסכם בינה לבין המשיבה על מנגנון תשלום מעין זה.

לטענתה המשיבה מנסה לסרבל ולהאריך את הדיון שלא לצורך ועולה חשש לעניין תום לבה ו/או ניסיונה להסתיר מסמכים ובפרט כאלה, אשר גילויים עשוי לשמוט את הבסיס מתחת להגנתה כולה, אם וככל שיתברר כי אכן קיבלה כספים מן הרשויות אך לא העבירה אותם למבקשת. לטענתה, גם אם מסמכים אלה אינם חלק מן המסמכים הכלולים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, הם חלק בלתי נפרד מהנהלת החשבונות שלה. זאת ועוד, אף לשיטת המשיבה עצמה, בירור השאלה האם התקבלו כספים מן הרשויות האחרות אם לאו, הנו ביסוד המחלוקת.

לטענת המשיבה, היא כלל לא טענה כי לא קיבלה לידיה כספים והכחישה את טענת המבקשת בכתב התביעה. לכן, על המבקשת היה לעתור בעת ההליכים המקדמיים כנגד הכחשה זו או להוכיח טענותיה המוכחשות בהליך ההוכחות. משבחרה המבקשת שלא לנהל הליכים מקדמיים, חזקה שעשתה כן על יסוד יכולתה להוכיח את תביעתה. גם טענת המבקשת כי קיבלה רק חלק מן המסמכים אינה נכונה, כיוון שהמבקשת דורשת כי המשיבה תגלה ותעביר לעיונה "את מסמכי הנהלת החשבונות שלה לשנים 2004, 2005 ו- 2006 ביחס לכל הרשויות המפורטות בנספח א' לבקשה" וכלל לא הוכח כי למשיבה מסמכי הנהלת חשבונות ספציפיים מהסוג הנדרש, המפרטים את מערך ההתחשבנות מול הרשויות המקומיות בנוגע למבקשת באופן ספציפי, וכעולה מתצהיר המשיבה היא אינה מחזיקה במסמכים האמורים. בנוסף, טוענת המשיבה כי המסמכים הנזכרים בתצהיר גילוי המסמכים אינם שונים מאלו שהמצהיר הצהיר לגביהם, רק המצהיר יודע לאיזה מסמכים כיוון ולא הובאה שום ראיה לסתור זאת.

לטענת המשיבה, המבקשת לא הציגה לבית המשפט את המסמכים שהועברו אליה ואשר יש בהם כדי לשלול את טענותיה המופרכות בבקשה, כביכול לא הועברו מסמכים או שהמסמכים שהועברו, אינם אלה שגולו. לטענתה, היא העבירה למבקשת מסמכי הנהלת חשבונות שברשותה ודי בכך לדחות בקשה זו. מה עוד שהמבקשת לא הראתה כי בידי המשיבה מסמכים אחרים מאלו שהועברו, טעם נוסף שיש בו כדי לדחות את הבקשה.

לטענת המבקשת, היא זקוקה לגילוי מלא של המסמכים שציינה בתצהירה בהתאם לצו ולא, לגילוי חלקי כפי שנעשה בפועל, שלא כדין ובניגוד להחלטת בית המשפט וגילוי המסמכים הנו חיוני,בהתאם הלכה שיש לנהל את הדיון בקלפים פתוחים, כאשר דרישת הגילוי הנה מידתית וצנועה ומתייחסת למסמכים שבתצהיר המשיבה (למעט מסמך אחד בלבד). יש לציית לצווי בית המשפט וברי כי, הגשת התצהירים מבלי שהתקבלו המסמכים תפחית באופן ניכר מיעילות הדיון ותחייב ממילא הגשתם בשנית בנוסח מלא ויסודי יותר, לאחר קבלת כל המסמכים.

בעניינו, "היקף הגילוי המוטל על בעל הדין הנדרש לחשוף את המסמכים שברשותו מתייחס למסמכים רלוונטיים לסכסוך שעל הפרק, היינו מסמכים הנוגעים לפלוגתאות שבמחלוקת בין בעלי הדין" (שוורץ, עמ' 321) על כן, אני מקבלת את טענת המבקשת כי גילוי המסמכים הנו חיוני, כל עוד המדובר במסמכים הרלוונטיים לסכסוך שבפני.

שלב גילוי המסמכים:

לטענת המשיבה, המבקשת מנסה להתגבר על מחדליה של משלא עתרה בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי בשלב המקדמי ולכן טוענת כי המצהיר מטעם המשיבה התכוון למסמכים אחרים מאלו שהועברו במסגרת הליך הגילוי, כאשר אין לטענה זו יסוד. לטענתה, התיק נקבע להוכחות ובקדם המשפט המשיבה ויתרה על ניהול של הליכים מקדמיים, תוך שהיא מסכימה לכך שתצהירי גילוי מסמכים יוחלפו בין הצדדים במקביל להכנת התיק לשמיעת ראיות. לטענתה, על המבקשת היה להגיש עתירה לצו גילוי מסמכים ספציפיים, במסגרתה עליה להוכיח קיומם של מסמכים מהסוג המבוקש ולהסביר את שייכותם לעניין. לטענת המשיבה, המבקשת לא צרפה תצהיר לבקשה, היא לא הסבירה מדוע נטען מלפניה כי מסמכים כאלו אכן קיימים בידי המשיבה וממילא לא הציגה את זכותה לעיין בהם.

לטענת המשיבה, הוראת תקנה 149 (ב) לתקנות, החלה על שלב ההוכחות בו מצוי תיק זה, ובהתאם לתקנה זו, אין להגיש במהלך המשפט בקשה שניתן היה להגישה בקדם המשפט, זולת אם בידי המבקש טעמים מיוחדים. המבקשת לא צירפה לבקשתה תצהיר המפרט טעמים מיוחדים לקבלת בקשה זו ודי בכך כדי לדחותה. בנוסף, טוענת המשיבה כי הטעמים הנזכרים בבקשה אינם מהווים טעמים מיוחדים, וכי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה לעשות פעולה תוך תקופה שנקבעה בדין לעשיית פעולה, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין.

לטענת המבקשת, טענת המשיבה לפיה היה על המבקשת להגיש בקשה זו בשלב הקדם משפט איננה רלוונטית בעניינו מאחר והליך הגילוי נקבע בקדם משפט והיה צריך להתבצע אחריו. ניסיונה של המשיבה בתגובתה, להיתלות בכך שנקבע דיון ההוכחות, כאמתלא להפרת צו בית המשפט לגלות את המסמכים ולאפשר עיון בהם, מעלה חשש לגבי תום לבה של המשיבה, אשר לטענת המבקשת, מזה כחמישה חודשים עושה ככל שביכולתה כדי לסכל את ההליך ולהימנע מגילוי המסמכים. בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיבה מסתירה מעיני בית המשפט עובדה חשובה שרק ביום 13.6.07, כארבעה חודשים לאחר מתן הצו, הואילה בטובה לגלות חלק קטן מן המסמכים למבקשת. אז גם התברר לראשונה כי חלק חשוב מן המסמכים לא הועבר לעיון המבקשת וכל עיכוב, אם וככל שהיה בהליך, נבע אך ורק מהתנהלותה המכוונת של המשיבה.
לטענת המבקשת, טענת המשיבה לצורך בקיומו של "טעם מיוחד" לצורך הגשת הבקשה הנה מוטעית ומטעה, הגם שתקנה 149 (ב) כלל איננה חלה ואיננה רלוונטית לעניינו מאחר וזו קובעת כי בית המשפט או הרשם, לא יידון בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם המשפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו. בעניינו לא יכולה הייתה המבקשת להגיש את הבקשה, מאחר ובקדם המשפט עצמו ניתן לראשונה צו גילוי ועיון במסמכים, הליכים שהיו אמורים להתבצע לאחר קדם המשפט ולא לפניו. לכן לא היה כל צורך לפני קדם המשפט לנקוט בהליכים אלה, והם אמורים היו להיות מבוצעים במלואם לאחריו, בתוך המועדים שקבע בית המשפט. בנוסף, במועד קדם המשפט, לא יכולה הייתה המבקשת לצפות פני עתיד ולנחש כי המשיבה תפר את הצו ותסרב לגלות את המסמכים שנכללים בתצהירה. גם תצהיר גילוי המסמכים וגם העיון נעשו זמן רב לאחר קדם המשפט, לכן יש לדחות טענתה זו של המשיבה על הסף. בנוסף, המסמכים בידי המשיבה ובשליטתה הבלעדית ואין למבקשת כל שליטה על אחזקתם ו/או המצאתם ובדיון קדם המשפט נקבעו תאריכים לביצוע הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם. דיון ההוכחות נקבע כך שייערך לאחר השלמת כל ההליכים המקדמיים הללו, אך המשיבה הפרה צו זה. לטענתה, צו לגילוי המסמכים כאמור בבקשה יכול להינתן בכל עת ואין כל רלוונטיות לשלב דיוני זה או אחר. להיפך, מאחר ומדובר במסמכים רלוונטיים ומהותיים, אין כל ערך לניהול ההליך, להגשת תצהירים ולקיום דיון הוכחות, מבלי שיגולו קודם לכן בשלמותם. האמור לעיל מקבל משנה תוקף לאחר שנעשתה פניה לבעל הדין שכנגד וזה סירב לקיים את הצו. המשיבה מנסה להמציא יש מאין חובות דיוניות תוך הפרת חובותיה על פי צו בית המשפט לאפשר עיון במסמכים עליהם הצהירה.

בעניינו, תקנה 113 לתקנות, קובעת כי: "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו".

גילוי מסמכים, נועד לאפשר דיון הוגן ולהקל על בעל דין שהשיג את הצו להתכונן לניהול המשפט. מטרה זו תושם לאל אם לא יקוימו הצווים בתוך זמן סביר לפני המועד שנקבע לבירור התובענה. הצו לגילוי הדדי של המסמכים ניתן בדיון המקדמי ביום 25.2.07 והבקשה שבפני הוגשה לאחר שלטענת המבקשת, המשיבה לא מילאה אחר הצו כנדרש ולא הציגה בפניה את המסמכים הרלוונטיים לבירור התובענה. משכך, אין לקבל את טענת המשיבה כי היה על המבקשת לסיים את ההליכים המקדמיים טרם בקשתה לקביעת התיק להוכחות, שכן בהליך המקדמי ניתן צו זה, על כן אני דוחה טענה זו של המשיבה.
טענת חיסיון

לטענת המשיבה, המבקשת לא רק שלא הוכיחה קיומם של מסמכים מהסוג המבוקש, אלא שכדי להיענות לדרישות המבקשת, על המשיבה לפתוח בפניה את ספרי הנהלת החשבונות הכוללים נתונים שאינם שייכים לעניין והינם חסויים מפני גילוי באשר כלולים בהם סודות מסחריים וכיו"ב, ביניהם שמות של לקוחות וספקים שהמשיבה עובדת עימהם, לרבות התחשבנויות כספיות איתם. לכן, אין להתיר גילוי כאמור. לטענתה, היא המציאה למבקשת תצהיר גילוי מסמכים והשלימה את הליכי העיון, כאשר המבקשת דורשת מהמשיבה לגלולת ולהעביר לעיונה את מסמכי הנהלת החשבונות שלה לשנים 2004-2006 ביחס לרשויות המפורטות בנספח א' לבקשה, כאשר לא הוכח כי יש לה מסמכי הנהלת חשבונות ספציפיים מהסוג הנדרש ואשר מפרטים את מערך ההתחשבנות מול הרשויות המקומיות בנוגע למבקשת באופן ספציפי. לטענתה, אינה מחזיקה במסמכים כאמור וספרי הנהלת החשבונות שלה כוללים נתונים רבים ומתייחסים לקשת ספקים ולקוחות מאוד גדולה. ספרים אלו כוללים סודות מסחריים וידיעות ייחודיות אחרות שאינן קשורות למבקשת. לכן, המשיבה מסרבת בתוקף לאפשר גישה לספרי הנהלת החשבונות שלה. מדובר במידע ייחודי וסודי, אשר גילויו עשוי להסב למשיבה נזק. עוד לטענתה, על המבקשת, אשר יודעת לאיזו רשות היא סיפקה שירותים, לברר האם אותה רשות העבירה למשיבה כספים בגין שירותים אלו.

לטענת המבקשת, המשיבה מתחמקת מלגלות את מסמכי הנהלת החשבונות אשר נכללו בתצהיר גילוי המסמכים שהגישה ובו לא סייגה את המסמכים, מול גוף זה או אחרי וברי כי, כגוף המחויב בניהול ספרים על פי חוק מצויים בידיה המסמכים המבוקשים שהם כרטסת הנהלת חשבונות של חלק קטן מלקוחותיה. כן טוענת המבקשת, כי המשיבה לא סייגה את המסמכים הללו "כחסויים" במועד הגשת התצהיר והעלאת טענה זו הנה חסר תום לב וניסיון להכשיל את בירור האמת. מהתחמקות זו של המשיבה עולה חשש לניסיון להסתיר את העובדות, מאחר והמשיבה קיבלה כספים מהרשויות המקומיות והייתה אמורה גם לשיטתה (המוכחשת ע"י המבקשת), כלומר שיטת תשלום "Back to Back", לשלם זה מכבר, את חובה למבקשת. לטענת המבקשת, הגנת המשיבה מבוססת על הטענה שלכאורה טרם קיבלה כספים אלה ולכן לכאורה עדיין איננה מחויבת לשלם למבקשת, משום שלשיטתה היא אמורה לשלם חובותיה למבקשת, בד בבד עם קבלת תשלום מן הרשויות. לטענת המבקשת, כל אלה מדברים בעד עצמם ומחזקים באופן ניכר וחד משמעי את טענות המבקשת הן לעצם קבלת הכספים על ידי המשיבה והן לחובתה לשלם למבקשת את חובה לה.

לטענת המבקשת, גילוי המסמכים ישמוט את הגנת המשיבה, גילוי חלקים אלה בהנהלת החשבונות של המשיבה, שעניינים הנהלת החשבונות של המשיבה והתחשבנותה עם הרשויות הנו חיוני כדי לבחון האם טענתה של המשיבה לפיה לא קיבלה כספים מהרשויות ולכן לא שילמה לתובעת מאחר ולשיטתה התשלום אמור להיעשות "Back to Back" נכונה, או שמא, בלתי נכונה ונועדה לשמש אמתלא בלבד לאי התשלום, כטענת המבקשת.
המבקשת שבה ומדגישה כי כל המסמכים המבוקשים בבקשה נזכרו בתצהיר גילוי המסמכים של המבקשת אשר לא סייגה את המילים "כרטסת הנהלת חשבונות לשנת 2004, 2005 ו- 2006" ומשמעות הדבר הכרטסת הכוללת שלה, ובין היתר לגבי הרשויות בנספח א' לבקשה. לטענת המבקשת, המסמכים המבוקשים נמצאים בידי המשיבה, שכן לא ייתכן שאין לה כרטסת הנהלת חשבונות לשנים 2004-2006 של הרשויות מולן היא עובדת, שהנן לקוחותיה ועליה לשמור ספרי חשבונות במשך 7 שנים ממועד עריכתם.
לטענת המבקשת, היא ביקשה לקבל את מסמכי הנהלת החשבונות לשנים 2004-2006 ביחס לרשויות המפורטות בבקשתה ותו לא ביחס לרשויות שבנספח א'.
לטענת המבקשת, תגובת המשיבה רצופת סתירות פנימיות השומטות את הבסיס לתגובתה שכן, לפתע טוענת המשיבה לאחר שכבר הודיעה כי המסמכים אינם בידיה כי: "לא יעלה על הדעת לטעון כי המסמכים הנזכרים בתצהיר גילוי המסמכים הנם מסמכים הנכללים הנם מסמכים שונים מאלה שהצהיר המצהיר לגביהם". המבקשת טוענת כי טענה זו מעולם לא הועלתה על ידה שכן, היא טומנת בחובה סתירה לוגית, הכיצד ייתכן כי מסמכים הנכללים בתצהיר אינם מסמכים הנכללים בתצהיר.
לטענת המבקשת המסמכים שהועברו לידיה בקשר למוצהר בסעיפים 2.6-2.8 לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, הנם מסמכי הנהלת חשבונות עם המבקשת בלבד ותו לא. לטענתה, לא היה כל צורך בתצהיר לתמיכה בעובדות הבקשה שכן כולה נסמכת על מסמכים ברורים וחד משמעיים שצורפו אליה, אשר המשיבה איננה יכולה להטיל את קיומם ו/או מהימנותם ו/או קבילותם בספק, מהם עולה כי היא הגישה תצהיר גילוי מסמכים וכי לאחר כארבעה חודשים בהם סירבה לגלות את המסמכים שנכללו בתצהירה, העבירה לבסוף, לאחר 4 פניות בכתב מצד המבקשת, חלק קטן בלבד מן המסמכים.
בנוסף, טוענת המבקשת כי מסמכי הנהלת החשבונות של יתר הרשויות שנכללו בנספח א' אכן נמצאים בידי המשיבה או בחזקתה שכן מדובר ברשויות שהן לקוחות שלה ושנית כי משנכללו מסמכים אלה בתצהיר ולא סויגו כך שייאמר "מסמכי הנהלת חשבונות או כרטסת הנהלת חשבונות של המבקשת בלבד אצל המשיבה", ברי כי נכללים במסגרת התצהיר גם מסמכי הנהלת החשבונות של כל לקוחות המשיבה, ובין היתר הרשויות שנכללות בנספח א' לבקשה. בקשת העיון נוגעת אך ורק למסמכים שנכללו בתצהיר ומדובר במסמכים שנוגעים ללב ליבה של המחלוקת.
לטענת המבקשת, אין בגילוי המסמכים משום חשיפת סוד מסחרי כלשהו וממילא ניתן לגלות רק את החלק הרלוונטי. די בכך שהמשיבה תציג את כרטסות הנהלת החשבונות מול הרשויות בנספח א' בלבד. יש להניח כי לכל רשות מקומית ולכל לקוח, כמו גם לכל ספק, יש כרטסת הנהלת חשבונות נפרדת לחלוטין אצל המשיבה. גם אם הכרטסת איננה נפרדת אזי אין כל מניעה למחוק את השורות הבלתי רלוונטיות. אין למבקשת עניין במידע אודות ספקי המשיבה, אלא רק בהתחשבנות מול הרשויות הנכללות בנספח א'. המשיבה יכולה להשחיר שורות שעניינן התנהלות מול ספקים.

באשר לטענת החיסיון, טוענת המבקשת כי טענה זו כלל לא הועלתה בתצהיר גילוי המסמכים ולא בכדי. המועד להעלאתה היה בעת הגשת התצהיר וברי כי משלא עשתה כן המשיבה, אין לה זכות לערוך עתה מקצה שיפורים בניסיון להצדיק את הפרת הצו, שכן הלכה היא כי טענת חיסיון יש להעלות בהזדמנות הראשונה ואין לאפשר למשיבה לעשות שימוש בטענה זו לצורך הסתרת מסמכים שקודם לכן לא טענה לחיסיונם. בנוסף, לא חלה במקרה דנן ולו עילה אחת מהעילות שנקבעו לחיסיון ובעניינו המסמכים שגילויים התבקש אינם יכולים ליהנות מטענת חיסיון, הגם שאין כל הבדל מהותי ו/או ממשי בין כרטסת הנהלת החשבונות של המבקשת אצל המשיבה לבין כרטסת הנהלת החשבונות של הרשויות המפורטות בנספח א' אצל המשיבה. המבקשת מעולם לא ביקשה מסמכים המפרטים את מערך ההתחשבנות מול הרשויות המקומיות בנוגע למבקשת באופן ספציפי.
המבקשת טוענת כי לא ביקשה "במערך התחשבנות מול הרשויות הנוגע לקופל ראם באופן ספציפי" והמידע היחידי הרלוונטי הוא ההתחשבנות מול הרשויות שבנספח א' ואין כל רלוונטיות להתחשבנות מול ספקים וכד'. הצורך בכרטסת הנהלת החשבונות של הרשויות שבנספח א' אצל המשיבה, הינו לבחינת נתון ספציפי ביחס לרשויות מסוימות, בדיוק אותו הנתון אותו מסרבת המשיבה לגלות כדי שלא לשמוט את ההגנה שלה.

לטענת המבקשת, הסתירות בתגובת המשיבה שומטות את בסיסה, מחד גיסא, טוענת המשיבה כי אין בידיה מסמכים אלה ומאידך גיסא טוענת כי המסמכים הללו חסויים, די בסתירה מהותית זו לטענת המבקשת, כדי לשמוט את הבסיס לתגובתה, המשיבה איננה מכחישה כי יש בידיה מסמכי הנהלת החשבונות לשנים 2004-2006 אלא טוענת כי אין לה מסמכי הנהלת חשבונות אצל הרשויות שבנספח א' המתייחסים למבקשת באופן ספציפי כאמור, תנאי שהתווסף ביוזמתה על מנת לשמש אמתלא לאי הגילוי.

בהתייחס לטענת המשיבה, כי יש בהצגת המסמך המבוקש משום קבלת מידע עסקי מסחרי מוגן, סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, קובע:
"(א)     בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.

(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.

(ג)     בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר
אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו- (ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי".

"סעיף זה, המעניק לבית המשפט שיקול דעת לעצב הסדרי גילוי ... מאפשר לערוך איזון מדויק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו ... אין ליתן צו לגילוי מסמכים אשר יפגע בסוד מסחרי, בטרם מבקש הגילוי הניח תשתית ראייתית לטענותיו ולו מינימאלית. משהונחה תשתית כזו על בית המשפט להקפיד כי צו הגילוי והעיון שנתן, יכלול רק את המסמכים שהם רלוונטיים לתובענה, והכרחיים לבירורה" (גורן, עמ' 194).

בענייננו, כפי שהצהירה המבקשת, אין המדובר במסמכים נוספים ו/או בבקשה לגילוי מסמכים אחרים מאלה שנכללו בתצהיר הגילוי שהגישה המשיבה. כל המסמכים הנם מסמכים שנכללו בתצהיר גילוי המסמכים שהגישה המשיבה. המשיבה איננה יכולה עתה להכחיש כי מסמכים אלה מצויים בידיה שכן הצהירה על קיומם בידיה וכל ניסיונותיה להסתירם מעיני יריבתה, הם ניסיון להסתירם. לטענת המבקשת, אין המדובר בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים אלא בדרישה לאפשר עיון במסמכים שממילא נכללו בתצהיר גילוי המסמכים של המשיבה.

ההתחשבנות הכספית הינה בין הרשויות המקומיות לבין המשיבה בלבד והמבקשת כלל איננה צד להתחשבנות זו. לכן הרשויות לא יעבירו למבקשת מסמכים הנוגעים להתחשבנות זו. צו גילוי המסמכים חל רק לגבי המשיבה. לטענת המבקשת, לאור דרישת המשיבה שהיא זו שתעמוד בחזית ההתקשרות מול הרשויות השונות, המבקשת מתחשבנת עם המשיבה בלבד ואילו המשיבה מנהלת מערכת התחשבנות נפרדת, עם הרשויות.

לטענת המבקשת, המסמכים נשוא הבקשה יוכיחו, ככל הנראה, כי המשיבה אכן קיבלה תשלומים מן הרשויות ובכך יישמט הבסיס מתחת להגנתה של המשיבה. לכן, המסקנה המתבקשת לאור התנהלותה של המשיבה היא, שהמשיבה אכן קיבלה כספים שהיא חייבת לה, המבקשת מפנה לחקירתו של מר ליטמן בה נשאל:
"ש. האם אתה מסכים שמי שצריך לשלם את החוב זה החברה לאוטומציה כשזה יגיע מן הרשויות.
ת. נכון".

כפי שנקבע בע"א 40/49 כיאט נגד כיאט, פד"י ג (1) 164 (להלן: "כיאט"), כאשר אין למבקשת אפשרות להשיג את האינפורמציה בדרך אחרת או שהגישה למקורות אחרים תכביד באופן שאינו עולה על הנדרש, תתיר את הגילוי.

אני מקבלת את טענת המבקשת, כי המשיבה, במקום לציית לצו בית המשפט ולאפשר עיון במסמכים הנמצאים בידיה ושנכללו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, היא מגלגלת אל פתחה של המבקשת את החובה למצוא מסמכים אלה. ואם אכן הבירור כה פשוט כטענת המשיבה, "תתכבד המשיבה ותצהיר האם קיבלה כספים מן הרשויות שבנספח א' לבקשה בגין שנים 2004-2006 ואם כן מתי ואילו סכומים". בנוסף, מר ליטמן לא הכחיש באופן מוחלט בחקירתו כי התקבלו כספים מן הרשויות אלא טען כי "איננו יודע" אם הועברו כספים על ידי הרשויות למשיבה, זאת כאשר מר ליטמן הוא סמנכ"ל הכספים של המשיבה ואמור להיות מעודכן בענייניה הכספיים.

בפסק דין כיאט, בחנה ערכאת הערעור את שלושת העקרונות עליהם נסמך השופט קמא בהעניקו צו כללי לגילוי מסמכים. ראשית, "גילוי מסמכים יצווה כאשר הוא נדרש לשם קידום עניינו של הצד המבקש". שנית, יש רלוונטיות בגילויים של מסמכים המבוקשים, המצויים בידי המשיבה בלבד והשגת האינפורמציה בדרכים אחרות יכולה להכביד במידה ניכרת. שלישית, "הסיכוי שבסופו של דבר גילוי זה גם יקמץ הוצאות וזמן בשעת שמיעת המשפט" (להלן: כיאט, עמ' 164-165).
גילוי המסמכים, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט לא ייתן צו לגילוי מסמכים או לעיון בהם, אלא אם כן הינו סבור כי יש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן. (אורי גורן, נשיא בית המשפט המחוזי בת"א-יפו, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית 2005, סיגא הוצאה לאור בע"מ, עמ' 186-188).

מהמקובץ לעיל עולה כי המשיבה לא עמדה בצו בית המשפט מיום 25.2.07 ולא גילתה את המסמכים.
לא מצאתי כי במסמכים אלה יש משום סודות מסחריים ו/או כי מסמכים אלה אינם נמצאים ברשותה, ו/או שכרטסת הנהלת החשבונות כוללת נתונים על חברות נוספות שאינן בנספח א' לבקשת המבקשת. ואם אכן כך הדבר תעביר המשיבה את המסמכים ללא הפרטים הללו.
על המשיבה להעביר תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה את כרטסת הנהלת החשבונות לשנים 2004-2006 אשר כוללים את הרשויות המפורטות בנספח א', באם מופיעות חברות נוספות ו/או רשויות אשר לטענת המשיבה עשויות לפגוע בהן ואשר אינן קשורות לתביעה דנן, המשיבה יכולה למחוק את שמותיהן ו/או את הפרטים שיש בהן משום "סוד מסחרי".

בהתאם להחלטתי מיום 2.7.07, תצהירי עדות ראשית יוגשו לאחר קבלת המסמכים ולא יאוחר מיום 30.9.07.
דיון ההוכחות הקבוע ליום 4.11.07 בשעה 16:30 בעינו עומד.

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בקשה זו בסך 3,500 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צו לגילוי מסמכים

  2. הליך גילוי מסמכים

  3. גילוי מסמכים מוקדם

  4. גילוי מסמכים סוד מסחרי

  5. גילוי מסמכי זוכה במכרז

  6. גילוי מסמכים בהליך ערר

  7. דוגמא לצו לגילוי מסמכים

  8. גילוי מסמכים בבית המשפט

  9. דחיית בקשה לגילוי מסמכים

  10. בקשה למתן צו גילוי מסמכים

  11. בקשה לגילוי מסמכים ספציפי

  12. גילוי מסמכים בדיון הוכחות

  13. גילוי מסמכים לא רלוונטיים

  14. גילוי מסמכים בסדר דין מהיר

  15. גילוי מסמכים ספציפי - צה''ל

  16. התנגדות לבקשה לגילוי מסמכים

  17. גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה

  18. בקשת מתן צו תצהיר גילוי מסמכים

  19. בקשה להשלמת תצהיר גילוי מסמכים

  20. צו גילוי מסמכים תכתובות פנימיות

  21. גילוי מסמכים מוקדם בסדר דין מהיר

  22. בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי

  23. חיסיון בנק לקוח מול גילוי מסמכים

  24. מסמך שלא גולה בהליך גילוי מסמכים

  25. אי גילוי מסמכים בקשת רשות להתגונן

  26. גילוי מסמכים של מי שאינו בעל דין

  27. מחיקת כתב ההגנה בשל אי גילוי מסמכים

  28. גילוי מסמכים הקלטות לפני חקירה נגדית

  29. גילוי מסמכים חדשים לאחר פסק דין חלוט

  30. תצהיר גילוי מסמכים ספציפי - דוח שמאי

  31. מחיקת ראיות שלא מופיעות בגילוי מסמכים

  32. גילוי מסמכים לפני אישור תביעה ייצוגית

  33. צו גילוי מסמכים במסגרת תביעת לשון הרע

  34. אי קיום צו גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה

  35. חיסיון מטעמי דת במסגרת הליכי הגילוי מסמכים

  36. צו גילוי מסמכים מחייב צדדים שלישיים שאינם בעלי דין

  37. מסמכים שצורפו לתצהיר עדות ראשית אך לא גולו בהליך גילוי המסמכים

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון