בקשה לצירוף נתבע

סוגיית צירופו של בעל דין נוסף בתובענה הוסדרה בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הקובעת כי בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

מלשון התקנה עולה, כי לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב למדי לבחון צירופו של בעל דין. שיקול דעת זה מתפרש הן ביחס למועד הצירוף (בכל שלב), הן ביחס לזהות מבקש הצירוף (כל אחד, לרבות בית המשפט עצמו) ואף אינו יוצר הבחנה בין מיהות בעל הדין המצורף, תובע או נתבע, ואינו דורש את הסכמת הצד שכנגד כתנאי הכרחי לצירוף. למעשה, הדרישה היחידה המצוינת בתקנה, היא שצירוף בעל הדין הנוסף נדרש, כדי לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

הפסיקה הבחינה בין בקשת תובע לצרף נתבע נוסף לבין בקשת נתבע לצרף נתבע נוסף בניגוד לדעת התובע, כאשר בנוגע למקרה השני נקבע כי אך במקרים נדירים ביותר יצורף בעל-דין כנתבע, שלא על-פי רצונו של התובע, שהרי הלה זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך, אם תביעתו לא תתקבל...ואולם, אך מובן הדבר, שאם ייקבע לבסוף, כי נוכחותם של הנ"ל (מי שמבקשים להצטרף כנתבעים) הייתה חיונית להליך, עד כדי פגיעה ביכולת של המבקש-התובע לזכות בסעד המבוקש על-ידו, אזי יהא עליו להלין על עצמו בלבד כאשר הנטל ירבוץ עליו.

להלן פסק דין בנושא בקשה לצירוף נתבע:

פסק דין

זהו ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אורנשטיין) מיום 01/03/2007 בבש"א 15545/05 במסגרת ת.א. 2353/05, אשר קיבל את בקשת המשיבה והורה על צירוף נתבע נוסף ועל פיצול הדיון באופן בו כל העילות הקשורות ביחסי עובד מעביד ושימוש בסודות מסחריים יועברו לבית הדין האזורי לעבודה (להלן:- "ההחלטה").

1.     רקע

(א)     המערערות הגישו כתב תביעה נגד המשיבה בגין הפרת הסכם הפצה שנכרת ביניהן (להלן:- "התביעה"). במסגרת תביעתן עתרו המערערות לקבלת צו למתן חשבונות וסעד כספי בעילת גזל סודות מסחריים והפרת הסכם. במקביל הגישו המערערות בקשות במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים, צו עשה וצווי מניעה ארעיים.

(ב)     כמעט שנתיים לאחר הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה להורות על צירוף נתבע נוסף, מר אלדד צ'רשניה (להלן:- "הנתבע הנוסף") - אשר היה בתקופה הרלבנטית לתביעה מנהל משותף של חטיבת החינוך בקבוצת רובוגרופ, עמה נמנות המערערות ואחראי על השיווק בה, אשר פרש ביום 31/08/2003 וגויס לתפקיד מנהל הפיתוח לעסקים חדשים במשיבה. כן עתרה המשיבה להורות על פיצול הדיון באופן שכל עילות התובענה שעניינן שימוש בסודות מסחריים תתבררנה לפני בית הדין האזורי לעבודה, ולפני בית משפט זה תתבררנה העילות הכרוכות בהפרת הסכם ההפצה.

(ג)     המערערות התנגדו לבקשה וטענו שלא ניתן לכפות עליהן לצרף נתבע אותו אינן מעוניינות לתבוע וכי באי צירופו אין פגיעה ביכולות ההגנה של המשיבה. המערערות העלו את האפשרות שנגד הנתבע הנוסף הנ"ל תשלח המשיבה הודעת צד ג' וטענו עוד שבמצב הנוכחי עובר לצירוף, לא נפגעת היעילות הדיונית, לא נגרם כפל התדיינות ואין פגיעה בנתבע הנוסף. בנוסף מציינות הן שאינן רשאיות לתובעו אלא בבית הדין לעבודה ואילו את המשיבה הן יכולות לתבוע בגין העילה הנטענת רק בבית המשפט הרגיל כך שהצירוף אינו אפשרי.

2.     החלטת הרשם

(א)     הרשם הנכבד קבע, כי טענות המערערות הקשורות בגזל סודות מסחריים שביצע צ'רשניה קושרות בין המשיבה לבינו ועל-כן יש לצרפו כנתבע לתביעה לאור הוראת תקנות 22 ו-24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:- "התקנות"), המתירות צירוף נתבע, מקום בו היה ניתן לתובעו מלכתחילה. הצירוף נדרש כדי לברר באורח מקיף ומלא את המחלוקות שבין הצדדים וכן כדי לייעל את הדיון, הואיל ומדובר בשאלה משפטית ועובדתית הראויה להתברר במסגרת דיונית אחת. הרשם קבע אף, כי לא יהיה בצירוף צ'רשניה ובפיצול התביעה כדי להכביד על הצדדים.

(ב)     לנוכח העובדה, כי בירור התובענה מצוי בשלבים מוקדמים ולנוכח העובדה כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות שעילתן היא יחסי עובד ומעביד ובעילת גזל סודות מסחריים הנובעת מיחסי עובד ומעביד, גם אם עסקינן במערכת יחסים שנסתיימה, ברי כי כתב התביעה המתוקן יכלול עילות שחלקן בסמכות בית המשפט האזרחי וחלקן בסמכות בית הדין לעבודה. במצב זה ההלכה היא, כי יש להורות על פיצול הדיון.

3.     טענות המערערות

(א)     ההחלטה המורה על ניהול שני הליכים במקביל, תוביל לסרבול הדיון, להגדלת הוצאות הצדדים ולעיכוב ניכר בבירור התובענה, שכן לנוכח הדמיון במערכת העובדתית בין ההליכים, יהא צורך לעכב אחד מהם עד לתום בירורו של האחר. בנוסף, פתיחת הליך חדש תחייב ניהול חוזר של כל ההליכים המקדמיים.

(ב)     צירוף הנתבע הנוסף אינו עומד במבחני תקנה 24 לתקנות: התקנה מתירה צירוף בעל דין לתובענה אם הצירוף נחוץ לבירור יעיל ושלם של ההליך וזה אינו המצב בענייננו, שכן אין חשש שאי-צירופו יפגע בזכות המשיבה ו/או של הנתבע הנוסף עצמו, ולמצער - דבר זה לא נטען ו/או פורט בבקשת המשיבה. בנוסף, במסגרת התצהירים מטעמה הגישה המשיבה תצהיר של הנתבע הנוסף ובו לא ביקש הנ"ל לצרפו כבעל דין בתביעה. כמו-כן לא הוכח, כי צירופו נחוץ לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים ולשם הכרעה בהן, זאת מעבר להעדתו כעד מטעמה.

(ג)     נוכח הכלל, כי אין לכפות תובע להתדיין עם מי שלא בחר לתבוע, מדיניות בתי המשפט היא לצמצם בצירוף נתבע עת התובע מסרב לכך. זאת ועוד, נוכח הפגיעה הצפויה בזכותן של המערערות לתבוע את הנתבע הנוסף בהליך נפרד באם תחפוצנה בכך, יש לבטל את ההחלטה.

(ד)     תכליתה של תקנה 24 לתקנות אינה להסמיך את בית המשפט לפסוק שיפוי בין נתבעים, בניגוד לרצון התובע. לשם כך קיים הליך ההודעה לצד שלישי. זאת בפרט נוכח העובדה, כי המערערות מנועות מלהיפרע מהנתבע הנוסף לאחר שתיפרענה מן המשיבה.

(ה)     הסתמכותו של בית המשפט על ההחלטה בבש"א 3973/91 במסגרת ע"א 494/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457 (1991) (להלן:- "עניין אליהו") - שגויה מאחר שהחלטה זו ניתנה על ידי מותב של דן יחיד, היא מנוגדת להלכה הקיימת ולא אוששה על-ידי פסיקה תומכת. על כן אין זו הלכה מחייבת. בנוסף, הואיל והחלטה זו התייחסה לצירוף בעל דין בשלב הערעור, ממילא לא נבחנה לגופה הסוגיה המועלית במקרה דנן.

(ו)     הבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני ונועדה להכשיל את בירור התובענה ועל-כן נגועה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הכלים הדיוניים. לפיכך מן הראוי היה למחוק ו/או לדחות אותה על הסף. חוסר תום ליבה של המשיבה מצדיק אף מניעת צירוף נתבע נוסף והימנעות מלהיעתר לטענת חוסר הסמכות העניינית.

(ז)     הבקשה לוקה בפגמים שבפרוצדורה - היא אינה מפרטת את הנימוקים המשפטיים עליהם היא נסמכת, לא פורטו עילות התביעה נגד הנתבע הנוסף ומדוע הן אינן בסמכותו העניינית של בית המשפט ובנוסף לא פורטה התשתית העובדתית, המצדיקה צירופו של הנתבע הנוסף במקום משלוח הודעה לצד שלישי נגדו - ועל כן דינה להידחות.

(ח)     ההחלטה אינה מבוארת כדבעי ועל-כן אינה ניתנת לביצוע - לא הובהרו סוגיות מהותיות, לרבות - אלו עילות תיוחדנה לדיון בפני בית הדין לעבודה; אלו סעיפים בכתב התביעה כרוכים בעילות אלו והאם יש להגיש כתב תביעה מתוקן לבית המשפט עובר להגשת כתב התביעה לבית הדין.

(ט)     המשיבה לא עתרה בבקשתה לסעד של העברת הדיון לבית הדין לעבודה בהיעדר סמכות עניינית לבית המשפט וטענתה בעניין זה היא בבחינת הרחבת חזית אסורה.




4.     טענות המשיבה

(א)     בירור התובענה מצוי בשלביו המוקדמים של ההליך המקדמי ועד כה התקיים דיון קדם משפט אחד, שעסק בבקשה נושא הערעור. מכאן שהטענה, כי הוספת הנתבע ופיצול הדיון תחבל ביעילות ותסיג את ההליך אחורה, אין לה על מה לסמוך.

(ב)     הבקשה לא הוגשה בשיהוי, כי אם כ-3.5 חודשים לאחר שכשל הליך הגישור בין הצדדים ובמסגרת הזמן שנקצב להגשת בקשות מקדמיות בהחלטת כבוד השופטת לבהר-שרון מיום 19/04/2005.

(ג)     העילה המרכזית בתביעה היא שימוש שעשתה, לכאורה, המשיבה, בסוד מסחרי של המערערות, שניטל מהן על-ידי עובדן לשעבר הנתבע הנוסף. על-פי הוראות חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן:- "חוק עוולות מסחריות"), תובענה זו היא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. קביעה זו הולמת אף את ההלכה הפסוקה, כפי שהתבטאה בפרשת ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 (2004) (להלן:- "פרשת פי.או.אס.") ובפרשת ע"ע 259/05 א.מ. חטיפי הנגב - עפיף בן סלים ח'וטבא, תק-אר 2006(2) 168 (2006).

(ד)     הליכי גילוי המסמכים והעיון בהם אינם שלמים מבלי שהנתבע הנוסף יהיה צד לתובענה. לא ניתן להסתפק אך בהבאת גרסתו כעד, זאת מחמת העובדה שעל-פי כתב התביעה גזל הסודות המסחריים נעשה כולו על-ידו.

(ה)     בירור יעיל ושלם של המחלוקות התלויות ועומדות בין הצדדים בכל הקשור לגזל הסודות המסחריים מחייב את צירוף הנתבע הנוסף וליבון טענות הנוגעות לשורש המחלוקת עימו (לרבות קיום הליך גילוי ועיון במסמכים מולו), פן תיפגע יכולת ההגנה של המשיבה. כמו-כן קיים החשש, כי כשלון תביעת המערערות יוביל להגשת תביעה אישית נגד הנתבע הנוסף, הצפוי להגיש נגד המשיבה הודעה לצד שלישי.

(ו)     הלכה היא, כי יש ליתן פירוש רחב להוראות תקנה 24 לתקנות, באם צירוף בעל הדין נדרש לבירור שאלות משפטיות ו/או עובדתיות משותפות הראויות להתברר במסגרת אותה התובענה ולבכר מהלך זה על פני סיכול הדיון בשאלות המהותיות.

(ז)     אם הנתבע הנוסף לא יצורף כבעל דין בתביעה, לא תהווה ההכרעה בתיק מעשה בית-דין כלפיו. במקרה זה פתוחה הדרך בפני המערערות, אם תיכשלנה בתביעתן זו ותחפוצנה בכך, להגיש תביעה נגד הנתבע הנוסף, העלול לטעון, כי יש להטיל את האחריות על כתפי המשיבה. מצב זה - הפוגע הן בזכויות המשיבה הן בזכויות הנתבע הנוסף - אינו ראוי ומצדיק, כשלעצמו, את צירוף הנתבע הנוסף כבעל דין בהתאם לתקנה 24 לתקנות.

(ח)     ההחלטה ברורה ומדברת בעד עצמה, ואין כל קושי למלא אחר הוראותיה הבהירות והחד משמעיות.

5.     דיון והכרעה

(א)     סוגיית צירופו של בעל דין נוסף בתובענה הוסדרה בתקנה 24 לתקנות, הקובעת כהאי לישנא -

"...בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה..."


מלשון התקנה עולה, כי לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב למדי לבחון צירופו של בעל דין. שיקול דעת זה מתפרש הן ביחס למועד הצירוף (בכל שלב), הן ביחס לזהות מבקש הצירוף (כל אחד, לרבות בית המשפט עצמו) ואף אינו יוצר הבחנה בין מיהות בעל הדין המצורף, תובע או נתבע, ואינו דורש את הסכמת הצד שכנגד כתנאי הכרחי לצירוף. למעשה, הדרישה היחידה המצוינת בתקנה, היא שצירוף בעל הדין הנוסף נדרש, כדי לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.


(ב)     הפסיקה הבחינה בין בקשת תובע לצרף נתבע נוסף לבין בקשת נתבע לצרף נתבע נוסף בניגוד לדעת התובע, כאשר בנוגע למקרה השני נקבע כי:-

"אך במקרים נדירים ביותר יצורף בעל-דין כנתבע, שלא על-פי רצונו של התובע, שהרי הלה זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך, אם תביעתו לא תתקבל...ואולם, אך מובן הדבר, שאם ייקבע לבסוף, כי נוכחותם של הנ"ל (מי שמבקשים להצטרף כנתבעים - ה.ג.) הייתה חיונית להליך, עד כדי פגיעה ביכולת של המבקש-התובע לזכות בסעד המבוקש על-ידו, אזי יהא עליו להלין על עצמו בלבד כאשר הנטל ירבוץ עליו."

     (בר"ע (מחוזי - י-ם) 3250/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח      בע"מ, תק-מח 97 (4) 559 (1997); בש"א (מחוזי - י-ם) 6355/01 אברהם רייכמן נ'      יפה שיינפלד, תק-מח 2001(2) 15132 (2001)).
בע"א 543/59 מדינת ישראל נ' טובה קיסלוג (שפיגלמן), פ"ד יד(2) 1165 (1960) נאמר ע"י כבוד השופט זוסמן:

"...קנה-המידה לשיקול-דעתו של בית-המשפט הוא, אם נוכחותו של האדם כבעל-דין במשפט דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק בשאלות העולות מן התובענה, היינו בשאלות העולות מן התובענה כמו שהוגשה, והצירוף בא למנוע שהדיון בשאלות הנ"ל יסוכל עקב כך, שנבצר מבית המשפט לפסוק בהן, אם לא היה גם פלוני בעל-דין...הכלל הוא, כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד. "

מצופה היה מהמשיבה, הטוענת שצירוף הנתבע הנוסף חיוני וימנע סיכול הבירור וההכרעה המלאה, שתצרף לבקשתה תצהיר בו יאומתו ויובהרו הטענות העובדתיות הרלוונטיות - אך תצהיר כזה לא צורף.
בשל חסר זה - היה מקום לדחות הבקשה, שכן, המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה לשכנע את בית המשפט שהפלוגתאות לא תוכרענה בשלמות ללא הנתבע הנוסף, ושהדיון יסוכל.
זאת ועוד. בצירופו של הנתבע הנוסף, בניגוד לרצון המערערות, חויבו הן גם לפצל התביעה באופן שחלק ממנה יועבר לבית הדין לעבודה, כלומר, על המערערות (שרק אחת מהן הייתה מעבידה של הנתבע הנוסף) נכפה צירוף נתבע נוסף והליך נוסף בבית דין אחר, שהן כלל לא היו מעוניינות בו ושבנסיבות העניין לא הייתה לו כל הצדקה.

(ג)     שני הצדדים ייחדו מקום נרחב בטיעוניהם לעניין אליהו. פסק דין זה דן אמנם בצירוף בעל דין בשלב הערעור, אך הצדדים ניסו ללמוד ממנו, על דרך של קל וחומר, לנושא דיוננו, כאשר ההליך נמצא בשלביו המקדמיים ותלוי ועומד בפני הערכאה המבררת.
בעניין אליהו נקבע מבחן משולש לבחינת התרת צירוף בעל דין:

"...המבחן לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור מן הראוי שיהיה בדרך כלל משולש:ו
ראשית, האם מי שמתבקשים לצרפו ... עלולים להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש?
שנית, כאשר קיים סיכון כאמור, האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור - כולן או לפחות חלק מהותי מהן-יכבלו גם אותו אדם במעשה-בית-דין? התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נושא הסכסוך הנדון בערעור.
שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור? ... עיקרו של דבר, לבית המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשה לצירוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת..."
(שם, 463)

(וראו גם: בש"א 253/07 חב' לוי רמות, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' יורם עדי (טרם פורסם - ניתן ביום 13/03/2007); בר"מ 2788/06 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' מרי חי, פדאור [לא פורסם] 06 (24) 399 (2006); דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' TeleEvent Ltd., פדאור [לא פורסם] 02 (1) 708 (2002)).

על סוגיה זו עמד גם אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (2007) 75:

"...המבחן לצירופו של בעל דין נוסף אינו תועלתו ונוחותו של התובע, אלא השאלה אם דרוש הצירוף כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלומות וביעילות בפלוגתאות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור..."

המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח שבעניין דנן עומד צירופו של הנתבע הנוסף כבעל דין בשלושת המבחנים, אשר טבע כבוד הנשיא שמגר בעניין אליהו (ככל שהם רלוונטיים לצירוף בעל דין בערכאה הדיונית, להבדיל מערכאת הערעור).

התביעה מייחסת למשיבה מעשים ומחדלים רבים, המהווים לטענת המערערות, הן עבירות פליליות, הן עוולות נזיקיות הן הפרות חוזים.

בין היתר, מייחסות המערערות למשיבה גזל של סוד מסחרי. הרקע לתביעה הוא עזיבתו של הנתבע הנוסף את מקום עבודתו אצל המערערות לטובת עבודה אצל המשיבה. המערערות טוענות שאותם סודות מסחריים שנגזלו, לכאורה, קשורים למעבר זה. לא מן הנמנע, לפיכך, כי להכרעה בתביעה צפויה להיות השפעה ניכרת אף על הנתבע הנוסף, אם כי לא די בכך כדי לצרפו כנתבע. יתכן ששונה היה המצב אם הוא עצמו היה עותר להיות מצורף כנתבע, אך זה לא המצב. בתביעה דנן ניתן להסתפק בהותרתו במעמד של עד מטעם המשיבה.

באשר למבחן השני נראה, כי אין הזהות הקיימת בין עניינו של הנתבע הנוסף לבין הסכסוך נושא דיוננו, כדי להקים חשש ממשי ליצירת מעשה בית-דין כלפי הנתבע הנוסף עצמו. אין גם מקום לדון בהקשר זה באפשרות, אותה מעלה המשיבה בסיכומיה - כי אם תיכשל התביעה תוכלנה המערערות להגיש, לכאורה, תביעה דומה נגד הנתבע הנוסף והלה עלול לתבוע את המשיבה במסגרת הודעה לצד ג' - באשר מדובר בהנחה בלתי מבוססת ותיאורטית-גרידא, אשר אינה יכולה לשמש בסיס להכרעה בשאלה נושא דיוננו.

באשר למבחן השלישי, הוא מבחן הבירור היעיל והשלם של המחלוקת. לא שוכנעתי, כי מבחן זה מתקיים בעניינו: אמנם הנתבע הנוסף הוא בבחינת החוליה המקשרת ההכרחית לדיון ולהוכחת העוולה, אולם מטרה זו ניתן להשיג אם יהיה עד גרידא. אין לשכוח כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעות-המערערות ואם ייכשלו בו תידחה תביעתן.

(ד)     צודקות המערערות בטענה שהבקשה הוגשה בשיהוי, המצדיק את דחייתה על הסף. שמו של הנתבע הנוסף שזור כחוט השני בכתב התביעה ולא נמצא כל הסבר מניח את הדעת להמתנה של כשנתיים עד הגשת הבקשה. הראוי היה שעם הגשת כתב ההגנה תגיש המשיבה בקשה זו ומשהמתינה שנתיים, יש בכך כדי להוביל למסקנה שסרבול ההליכים וגרימת סחבת בדיון מנחים אותה בהגשה זו.

(ה)     צודקות המערערות גם בטענה, כי ההחלטה אינה ברורה ובהירה דיה. בצירוף הנתבע הנוסף אין די אם לא חויבו המערערות בהגשת כתב תביעה מתוקן הכולל סעדים נגדו.
למערערות לא ניתנו כל הוראות בדבר הגשת כתב תביעה מתוקן הכולל סעדים נגד הנתבע הנוסף, והן חויבו אך להגיש "כתב תביעה כמתחייב מהאמור לעיל", כשהאמור לעיל נוגע להעברת העילות הקשורות ליחסי עובד ומעביד (ואשר אינן מופיעות כרגע כלל בכתב התביעה) ושימוש בסודות מסחריים לבית הדין האזורי לעבודה. המצב בו מחויבות לכאורה המערערות לכלול בכתב התביעה נתבע נוסף שלבית המשפט אין סמכות עניינית לגביו, רק כדי לפצל הדיון ולהורות על העברת החלק נטול הסמכות לערכאה המוסמכת - אינו סביר.


6.     סוף דבר
מכל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור.
הנתבע הנוסף לא יצורף לכתב התביעה והדיון לא יפוצל.

המשיבה תשא בהוצאות המערערות וכן בשכר טרחת בא כוחה בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון