להלן החלטה בנושא בקשה לחיוב הפקדת ערבות בנקאית: החלטה א. ההליך: 1. זו בקשה למתן סעדים זמניים, לפיהם יחויבו המשיבים להפקיד ערבות בנקאית לטובת מדינת ישראל, משרד התמ"ס וכן לצו האוסר על שניהם לקבל כל החלטה בחברה - המבקשת מס' 2 (להלן: "ADP") ו/או לשנות את המצב הקיים בחברה זו, ללא הסכמת המבקש. 2. המבקש מס' 1 (שיכונה בהמשך "המבקש") הינו בעל מניות ומנהלה של "חברת X2B מרכז תקשורת בע"מ" (להלן: "X2B") חברה העוסקת בתפעול וניהול מרכז תקשורת, מאגרי מידע, שיווק ישיר וכיוצא באלה. במקביל הקים המבקש 1 את חברת ADP, שנועדה אף היא לעסוק בעיסוקים אלה, ולהעביר לרשותה את עסקיה של X2B. 3. לפי המפורט בתצהיר התומך בבקשה, פעל המבקש מול גופים ממשלתיים שונים, לצורך קידום עסקיהן של שתי החברות והקמת מרכזי תקשורת, המיועדים לפעול בקרב בני המגזר הערבי, תוך קבלת מענקים ממשלתיים. על פי החלטת ממשלה אושרה תוכנית ובמסגרתה סיוע למרכזים כאמור, וביניהם מרכז שיקום בעיר הכרמל (עוספיה - דלית אל כרמל), כאשר בחודש מרץ 2004 פרסמה הממשלה מכרז להקמת מרכז תקשורת כאמור. 4. המבקש טרח לחפש משקיעים לעסקי החברות, במגמה להשיג מימון לחברת ADP, אשר אמורה היתה לבוא בנעליה של חברת X2B, ולגשת למכרז הממשלתי, לצורך הקמת מרכז תקשורת בעיר הכרמל, אשר אמור היה להתבסס על המתקנים הקיימים של X2B. במסגרת מאמצים אלה, פגש המבקש את המשיבים, והציע להם לרכוש 2/3 ממניות ADP. 5. ביום 21.4.04 נחתם מזכר הבנות בין המבקש ושתי החברות מצד אחד, לבין שני המשיבים (נספח 19 לתצהיר המבקש). על פי מזכר זה, הביעו המשיבים את רצונם לרכוש 2/3 ממניות ADP תמורת סך 1,659,375 ₪, שיושקעו על ידי כל אחד מהם בנפרד בחברה. המבקש התחייב להעביר את כל נכסי X2B תמורת סך כולל של 1,800,000 ₪, אשר ישולמו עבור החובות שצברה X2B - לאחר שחובות אלה יאומתו על ידי המשיבים, כאשר המבקש יהא אחראי ליתרת חובותיה של X2B, תוך שהוא נוטל על עצמו לדאוג לכך, כי יתרת חובות אלה לא תגרום כל פגיעה ל-ADP, עקב עיקולים ובקשות למימוש שעבודים, אשר עלולים היו נושי X2B להגיש נגדה (בסעיף 7 למזכר ההבנות). כן התחייבה ADP לשלם ל- X2B בגין עבודות שתבצע עבורה עד לעריכת ההסכם הסופי. מזכר ההבנות כלל אף הוראות נוספות, אולם אלה אינן רלוונטיות להחלטה זו. 6. בין הצדדים התנהלו, בחודש מאי 2004, מגעים באשר לאמדן חובותיה של X2B וכן באשר לסכום שעל ADP לשלם לה. על תוצאות מגעים אלה ומשמעם חלוקים כיום הצדדים ביניהם. על כך בהמשך. 7. חברת ADP זכתה במכרז, שפרסם משרד התמ"ס להקמת מרכז שירות ותמיכה טלפוני. בעקבות זכייה זו נחתם הסכם בין ADP לממשלת ישראל, לפיו תקים החברה את המרכז האמור, ובתמורה תזכה למענקי סיוע נדיבים מן הממשלה. כחלק מתנאי החוזה היה על ADP למסור לממשלת ישראל ערבות בנקאית על סך 150,000 ₪. 8. בחודש ספטמבר 2004 פנו המבקשים למשיבים, והודיעום על הזכייה במרכז, תוך דרישה להפקיד סך 1,659,375 ₪. הפקדה זו, נדרשה, בין היתר, על מנת שהחברה תוכל לממן את הערבות הבנקאית הנדרשת. 9. המשיב 1 הגיב, בשם שני המשיבים, על דרישה זו של המבקש במכתב ארוך ומפורט, בו העלה שלל טענות כנגד המבקש, כאשר בסופו של דבר, טען כי המבקש ביטל את מזכר ההבנות בעצמו תוך שהוא מבקש כי המשיבים לא יתבעוהו. נראה, כי מכתב זה לא הגיע לידי המבקש מסיבות טכניות. (ר' נספח 4 לתגובת המשיבים). 10. ביום 31.12.04 קיבלה ADP הסכם חתום על ידי משרד התמ"ס (נספח 25 לתצהיר המבקש). לטענת המבקש, הוא קיים את מלוא חיוביו על פי מזכר ההבנות, ואף העביר, ביום 17.1.05, באופן חד-צדדי, 2/3 מן המניות ב- ADP למשיבים. לטענתו, התחייבה ADP למסור ערבות על סך 150,000 ₪ לממשלת ישראל, לא יאוחר מיום 20.2.05. אם לא יומצא כתב ערבות זאת, עלולים כל המעורבים למצוא עצמם עומדים בפני שוקת שבורה, שכן במידה ולא תופקד הערבות, עלולה ממשלת ישראל שלא ליתן ל- ADP את הסיוע המובטח בסך 6,000,000 ₪. על כן, עתר המבקש לבית המשפט כי יחייב את המשיבים למסור, ממקורותיהם - הם, כתב ערבות בנקאית. ב. טענות המשיבים: 11. כפי שכבר נרמז לעיל, טוענים המשיבים כי מזכר ההבנות בוטל בהסכמה הדדית. לטענת המשיבים, נתקיים בחודש מאי 2004 מפגש, בו אמורים היו לאמת את חובות חברת X2B, אשר היה עליהם לממנם באמצעות העברת הכספים ל- ADP. לטענתם, נתגלו אי סדרים ברישומי חברת X2B, כאשר הסתבר, כי המבקש ביקש ליחס לחברה חובות אישיים שלו, כגון משכנתא, או מימון רכישת רכב פרטי מכספי הלוואה שנטלה החברה ועוד כהנה סכומים, אשר חלק ניכר מהם אף לא נרשם בספרי החברה. לטענת המשיבים, לא הציג המבקש בפניהם מצג נכון ומלא של מצב חובות X2B. עוד הסתבר כי כל רכוש החברה משועבד לבנק הפועלים, כך שלא ניתן להעבירו ל- ADP. 12. לטענת המשיבים, הם לא הצליחו לאמת חובות בסכומים של מאות אלפי שקלים (ר' סעיף 20 לתגובת המשיבים) על כן התפוצצה הישיבה שנערכה בין הצדדים. לטענתם, לא ניתן לחתום על הסכם סופי ומחייב על בסיס מזכר ההבנות - אשר לא היווה אלא "הקדמה" לחתימת החוזה, כדבריהם. יתר על כן: זמן קצר לאחר הישיבה האמורה, פנה אליהם המבקש וביקש ליטול חזרה לידיו את המסמכים שהציג, לשם אימות חובות החברה. המבקש הביע צערו על אי הנעימות שנגרמה, וביקש לחתום על מסמך ויתור הדדי על תביעות, וכך הוסכם. אלא שהמשיב 2 לא הסכים לחתום על מסמך תביעות הדדיות, כל עוד לא הושב לידו כתב ערבות בנקאית ע"ס 20,000 ₪, שנמסר על ידו למבקש לצורך הגשת ההצעה במכרז. 13. מוסיפים המשיבים וטוענים, כי לאחר הדברים האלה, נעלמו עקבותיו של המבקש ולא ניתן היה ליצור עימו קשר עד לחודש אוקטובר, עת הגיעה לידיהם דרישתו בכתב (נספח 3 לתגובה) לתשלום התמורה על פי מזכר ההבנות, למען יהיו בידי ADP כספים למימון הערבות הבנקאית. לנוכח פניה זו שלח המשיב 2 את מכתבו, נספח 4, לאחר שלא עלה בידו ליצור עימו קשר טלפוני באמצעות מספר הטלפון שמסר. רק בחודש ינואר 20005 נפגש המבקש מיוזמתו עם המשיב מס' 2, פגישה בה דרש המבקש את מסירת הערבות. פגישה זו נסתיימה ללא תוצאות. במקביל, דיווח המבקש על העברת מניות ADP למשיבים, וזאת מבלי שבוצעה העברה בפועל של המניות. ימים ספורים לאחר מכן הוגשה הבקשה דידן. 14. עוד טוענים המשיבים, כי מהחוזה עם משרד התמ"ס עולה, כי החוזה נחתם על ידי מחמוד עודה - אחיו של המבקש, וזאת כאשר תנאי מקדמי לחתימת מזכר ההבנות היה, כי לאח זה לא תהא כל זיקה ל- ADP. בהתאם אף הועברו מניות החברה במלואן למבקש טרם ההתקשרות במזכר ההבנות. 15. באשר לבירור חובותיה של X2B טוענים המשיבים כי על פי בדיקתם, דיווח המבקש על חובות בסך כולל של 2,500,000 ₪, שעה שבמזכר ההבנות דובר על חוב של 1,800,00 ₪. 16. מן הפן המשפטי, טוענים המשיבים כי מטרתו של סעד ארעי הינו לשמר מצב קיים וכי רק במקרים חריגים יתן בית המשפט ידו להענקת סעד, אשר יהא בו משום שינוי במצב הקיים. צו העשה אף מהווה משום סעד סופי, אשר מיתר את הדיון בתביעה העיקרית וזאת בניגוד לכללים שהותוו בפסיקה, לפיהם הסעד הזמני אמור להיות טפל לסעד העיקרי. ג. מהלך הדיון: 17. במהלך הדיון המשפטי נחקרו בבית המשפט רק המבקש והמשיב 2. במהלך חקירתם של שני אלה הסתבר, כי בעוד המבקש רואה במזכר ההבנות משום חוזה סופי ומחייב, אין המשיב 2 רואה במסמך זה אלא משום הצהרת כוונות, אשר טרם גובשה סופית לחוזה מחייב על כל תנאיו. בחקירתו של המבקש הסתבר, כי אכן הוא קיים מגעים עם גורמים אחרים וזאת מבלי לידע את שותפיו העתידיים, כאשר לטענתו, כל מטרת המשא ומתן, לא היתה אלא משום נקיטת "תכסיס" על מנת לעמוד על כוונות היריב (עמ' 5, 6 לפרוטוקול). סבורני כי נקיטת "תכסיס" מעין זה, ללא מתן הודעה על כך לשותפיו העתידיים, יש בה כדי לפגוע באימון שבין הצדדים. עוד הסתבר, כי חברת X2B צברה חובות שוטפים ניכרים בגין דמי שכירות וארנונה בגין החזקת הנכס, בו אמור להתנהל עסקה של ADP. על פי מזכר ההבנות אמורה היתה X2B להעביר ל- ADP זכויות שכירות למשך 6 שנים, כאשר בפועל, הסתבר כי המדובר היה אכן בחוזה ל- 6 שנים, אלא שתחילתו שלוש שנים קודם לכן, כך שבפועל המדובר בזכויות, על פי חוזה שהופר, שתחולתו רק 3 שנים קדימה. 18. המבקש טען בחקירתו, כי אכן ל- X2B חובות העולים על 1,800,000 ₪, אלא שהוא התחייב לנטלם על עצמו בהתאם להוראת מזכר ההבנות. המשיב אף הורה כי הציוד שהיה עליו להעבירו, היה משועבד (ר' עמ' 7). 19. בחקירתו אף הודה המשיב, כי ספרי החברה אינם כוללים את כל החובות, וכי הוא נהג ליטול הלוואות במזומן, אשר לא נרשמו בספרי החברה (עמ' 8). עם זאת, ציין המבקש כי המשכנתא, עליה הצביעו המשיבים, לא נועדה לרכישת בית מגוריו, אלא הועברה בשלמותה לקופת החברה ונרשמה בספריה. אף ההלוואה לצורך רכישת מכונית, נועדה לרכישת מכונית בבעלות החברה אשר תשמש את המבקש. 20. מחלוקת נוספת הייתה נטושה בין הצדדים באשר לסכומי כסף העולים על 300,000 ₪ אשר המבקש טען כי ADP חייבת לשלם ל- X2B עבור עבודות שביצעה עבורה - כאשר המבקש לא הצליח לפרט את העבודות, אשר כביכול X2B, ביצעה עבור ADP. 21. המבקש אף הודה כי מצבו הכלכלי היה רעוע וכי מזכר ההבנות היה רק צעד בדרך לחתימת חוזה מפורט ומחייב (עמ' 10). 22. עם זאת, הכחיש המבקש בתוקף את הטענה, כאילו מזכר ההבנות בוטל בהבנה הדדית (שם). 23. חקירתו הנגדית של המשיב 2 לא היה בה כדי להוסיף הרבה מעבר לאשר הופיע בתצהירו. מעדותו עלתה תרעומתו על כך, שהמבקש שרבב לתוך רשימת חובות החברה חובות אישיים שלו - דבר אשר הניעו להסיק כי מטרת המבקש היתה להתעשר על חשבון המשיבים (ר' עמ' 12 למעלה). המשיב 2 עמד בתוקף על גרסתו, כי הוסכם על ביטול ההתקשרות, תוך ויתור ההדדי על החובות (עמ' 13 שורות 11-14). 24. במהלך חקירתו הנגדית, הושמעה למשיב 2 קלטת, ובה הוקלטה שיחה בינו לבין המבקש, אשר ממנה מנסה ב"כ המבקשים להסיק, כביכול, כאילו המשיב 2 מסכים כי יש להוציא לפועל את ההסכם, מבלי שהביע את עמדתו, לפיה הסכם בוטל. בכך רואה ב"כ המבקשים אות לקריסת טענתם של המשיבים. לאחר שאף אנוכי שמעתי את השיחה ועיינתי בתמלילה, סבורני כי המבקש מנסה להכניס לשיחה קצרה זו, את אשר אין בה. דבריו הלקוניים של המשיב 2, אין בהם כדי ללמד על הלך רוח או הבעת עמדה, בין במפורש ובין במשתמע, באשר לתוקף מזכר ההבנות או המשך תחולתו. ד. דיון: 25. אין חולק על כך, והדבר אף מקובל על המבקש, כי מזכר ההבנות כשמו כן הוא - התווית קוים להבנות, שהושגו בין הצדדים, לצורך התקשרות עתידית בחוזה, אשר יצור מסגרת מפורטת ליחסים שבין הצדדים. כאמור, תוקפו של מזכר זה שנוי במחלוקת. שכן, גרסת המשיבים הינה כי המזכר בוטל. אציין, כי לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון במסמכים, סבורני כי גרסה זו נראית, לכאורה, כסבירה, וזאת לנוכח התנהגותו של המבקש, אשר נטל את מסמכיו מהמשיבים, ואשר משך 4 חודשים מלא פיו מים, כאשר הסתבר, כי במהלך תקופה זו אף ניהל מו"מ עם אחרים, הגם שמו"מ זה היה, לטענתו, משא ומתן "וירטואלי". אף כשהסתבר למבקש כי ADP זכתה במכרז, הרי פרט לפנייתו, שלא נענתה בחודש ספטמבר 2004, הוא המשיך לשתוק עד מחציתו השניה של חודש ינואר 2005, עת פנה למשיב 2, ובעקבות פניה זו הגיש את הבקשה דידן. השתהות זו של המשיב מלמדת על שיהוי ניכר, אשר יש בו כדי להכשיל את בקשתו לסעד ארעי של ציווי. שכן, השתהותו יש בה כדי להעיד הן על זניחת טענותיו, והן על ניסיון להשיג מקור מימון אחר - לאור ביטול מזכר ההבנות שבין הצדדים. יש לזכור, כי את השיהוי יש למדוד מיום 20.5.04, עת נתקבלה הודעת ועדת המכרזים לפיה ADP זכתה במכרז (סעיף 66 לתצהיר המבקש ונספח 23). 26. אף מצאתי בתצהירו של המבקש בסיס לטענות המשיבים, לפיהם לא הגיעו הצדדים לעמק השווה, באשר לחובות X2B, אשר יושתו על ADP, וחובות ADP ל- B2X. מסעיפים 64 ו- 65 לתצהירו של המבקש עולה, כי המשיבים לא הסכימו לקבל ולהכיר בכל החובות שהציג, ובמיוחד מיאנו להכיר בדרישת התשלום אשר, כביכול, על ADP לשלם ל- X2B, בסכום לא מבוטל של 311,980 ₪. 27. אף טענותיהם של המשיבים בדבר "ניפוח" חובות ואי סדרים - טענות אשר אושרו בחלקן על ידי המבקש בחקירתו הנגדית, יש בה כדי ללמד על כך כי הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. 28. מזכר ההבנות אינו קובע את המועד, בו יתחילו המשיבים לשלם את התמורה בגין רכישת המניות ב- ADP. כל שנקבע בו הוא, כי התמורה תשולם ב- 25 תשלומים דחויים. העובדה כי מועד התשלום הראשון לא נקבע, יש בה כדי ללמד על העדר מסוימות מספקת במזכר זה. מכל מקום, המזכר אף קובע כי במקביל, ישולם החוב ל- X2B ב- 25 תשלומים חודשיים, כך שברי, כי בחודשים הראשונים לא יצטברו בקופת החברה די כספים, שיהא בהם כדי להביא לפירעון כתב הערבות הבנקאית. 29. אף לא מצאתי, לא במזכר ההבנות, ולא בכל מסמך אחר, כל התחייבות שהיא של המשיבים למסור לחברה או למאן דהוא ערבות בנקאית כלשהיא. תמהתי, והבעתי תמיהתי זו אף באזני ב"כ המבקשים, מהו מקורה של הדרישה למימון כתב ערבות בנקאית, אולם לא שמעתי כל תשובה, שיהא בה כדי להניח את הדעת, פרט לכך כי בלעדי ערבות זו, עלולים פירות הזכייה של החברה במכרז משרד התמ"ס לרדת לטמיון. סבורני כי בהעדר מקור לחיוב המשיבים בהפקדת כתב ערבות, אין המבקשים יכולים לדרוש חיוב זה. במיוחד אין לדרוש חיוב כאמור במסגרת עתירה לסעד זמני, אשר אמור להינתן בטרם נקבעו זכויות הצדדים על ידי בית המשפט. 30. אף צודק ב"כ המשיבים בטענו, כי העתירה הינה לסעד, המהווה חלק מן הסעד הקבוע, לו עותרים המבקשים. שכן, כבר עתה מבקשים הם תשלום חלק מן התמורה. אף זאת, מבלי לבאר הכיצד יובא הדבר בחשבון, בסופו של יום, או האם בהפקדת כתב ערבות זה יופטרו המשיבים מחלק מתשלומי התמורה שלהם, על פי מזכר ההבנות, חרף העובדה כי אין המצאת כתב הערבות מהווה תשלום ממש. 31. דומני, כי דיון מלא ונכון בבקשה שלפנינו, יהווה את הדיון בתביעה העיקרית לגופה. לא לשם כך נועד הסעד הזמני. סעד זמני, כשמו כן הוא, אינו אלא התערבות דחופה של בית המשפט ביחסים שבין בעלי הדין, שעה שקיים צורך דחוף במניעת יצירת עובדות חדשות, או במניעת שינויו של מצב קיים - בטרם תידון התביעה לגופה, שעה שהמתנה עד לבירור ההליך המשפטי עד תום, עלולה להביא ליצירת עובדות מוגמרות, אשר יהא בהם כדי לסכל את תוצאותיו, בין של דרך של גרימת נזק בלתי הפיך, ובין של דרך של יצירת עובדות מוגמרות. וכך מוצאים אנו את ההלכה ברע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552, בעמ' 555: "3. מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה בפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט - לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה. האם דרוש, למשל, הצו לשמירת המצב הקיים כדי שלא ישונה, לפני בירור כדבעי של זכויות בעלי הדין כדי למנוע שינוי שאינו הדיר ואשר ההכרעה השיפוטית בו לא תוכל, איפוא, לתקן את אשר כבר שונה." ואילו בע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, משרד החקלאות, פ"ד יח(3) 647, מצאנו: "... בית המשפט אינו ממהר ליתן צו זמני, שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול הדעת וימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת שיקול, כי ייגרם לו נזק בל יתוקן, אם לא יינתן הצו." (וראה גם רע"א 2430/91, טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון ואח', פ"ד מה(4) 235 וכן ע"א 826/75, חל"צ (חברה לשיווק צמיגים בישראל בע"מ) נ' צמג - צמיגים, פד"י ל(3) 831). 32. יתכן אמנם, כי בבחינת מאזני הנוחות והנזקים הצפויים לצדדים, עלולים המבקשים להינזק נזק חמור וכבד יותר כמה מונים מנזקי המשיבים. אולם, סבורני, כי קודם שבית המשפט יבחן את מאזן הנוחות והנזקים, עליו לבחון ראשית את סיכויי התביעה ואופי הבקשה, ולשאול עצמו, האם המבקש הראה, כי אכן הוא זכאי לסעד המבוקש. סבורני, לנוכח כל האמור בהחלטתי זו לעיל, כי המבקשים כשלו בניסיונם להראותני כי זכאים הם לסעד המבוקש. ה. צו מניעה: 33. הבקשה לסעד של צו מניעה זמני, המונע מבעד המשיבים לקבל החלטות בענייניה של החברה, אינה נשענת על כל חשש שהוא, שמא אכן ישתלטו המשיבים על עסקיה וניהולה של ADP. כאמור, שני אלה אף לא ביקשו לעצמם מניות בחברה - מניות אשר למעשה לא הועברו אליהם עד היום, פרט לדיווח שדיווח המבקש מיוזמתו לרשם החברות על העדרותו. בנסיבות אלה, בהן המשיבים עצמם אינם רואים עצמם כבעלי זכויות בחברה, הרי ממילא לא יוכלו לטעון כי הינם זכאים להתכנס ולהחליט החלטות אשר תחייבנה את החברה. ו. סוף דבר: 34. לנוכח האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה על שני ראשיה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ערבות בנקאיתבנקערבות