בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום

להלן החלטה בנושא בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום:

החלטה

זוהי בקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, בקשה לפי תקנה 502(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

כתב התביעה והבקשה להיתר המצאה
1.     ביום 1.5.05 הגישה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") תביעה על סך 4,345,313 ₪ נגד המבקשים ונגד נתבעים נוספים (משיבים מס' 2-4) שיסודה בהפרת הסכם שכירות שנכרת בינה לבין המשיבה מס' 2 (הנתבעת 1, להלן: "קריקס ישראל").
על פי הנטען בכתב התביעה ובבקשה להיתר המצאה, המבקשת מס' 1 (להלן גם: "קריקס אינק") הינה חברה ציבורית הרשומה בארה"ב, שהיא גם חברת האם של קריקס ישראל, חברה הרשומה בישראל, המצויה בבעלותה המלאה. המבקש מס' 2 (להלן: "המבקש") שימש בחלק מהמועדים הרלוונטיים לתביעה, כמנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של קריקס אינק וכדירקטור בקריקס ישראל.
     להשלמת תמונת בעלי הדין יוסף כי המשיבה 3, קריקס ביומדיקל טכנולוגיס בע"מ (הנתבעת 2 בתיק העיקרי, ולהלן: "קריקס ביומדיקל") הינה, על פי הנטען בכתב התביעה, חברה אחות של קריקס ישראל, ואילו המשיב 4, רוברט טרכטנברג (הנתבע מס' 5) שימש, על פי הנטען, כיועץ ודירקטור של קריקס אינק וכן כמנהל ודירקטור של קריקס ישראל ושל קריקס ביומדיקל.
ביום 21.12.2000 התקשרה המשיבה עם קריקס ישראל בהסכם לפיו השכירה המשיבה לקריקס ישראל שתי קומות בבניין שבבעלותה, המצוי בהר החוצבים בירושלים, לתקופה של חמש שנים (להלן: "הסכם השכירות"). עבודות הבינוי בנכס, לשם התאמתו לצרכי קריקס ישראל, בוצעו, על פי הנטען, על פי הזמנת קריקס ביומדיקל, בערבותה של קריקס ישראל, ומנהל הכספים והתפעול של קריקס אינק, איירה ויינשטיין, חתם על הסכם עבודות הבינוי, הן בשמה של קריקס ביומדיקל, והן בשמה של קריקס ישראל, כערבה. בדיעבד אף נתברר כי קריקס ביומדיקל עשתה שימוש במושכר יחד עם קריקס ישראל, וכי הציוד במושכר היה רכושה של קריקס ביומדיקל. כשנתיים וחצי לאחר חתימת ההסכם, והחל מחודש יולי 2003, חדלה קריקס ישראל מלשלם את התשלומים החלים עליה עפ"י הסכם השכירות. בעקבות פניותיה של המשיבה למשיב מס' 4, מנהלה בפועל של קריקס ישראל ואיש הקשר שבין הצדדים, הודיעה המשיב מס' 4 כי הוא ממתין להנחיות קריקס אינק, ולאחר פניות חוזרות ונשנות הוסיף והודיע כי קיבל הוראה מקריקס אינק שלא לשלם את דמי השכירות והתשלומים הנלווים. עוד באותו חודש פינו קריקס ישראל וקריקס ביומדיקל את המושכר באורח חד-צדדי, תוך הפרת הסכם השכירות ותוך גרימת נזקים כבדים למשיבה.

כחודשיים לאחר הגשת כתב התביעה, הגישה המשיבה בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה למבקשים (הנתבעים מס' 3 ו-4), אשר מקום מושבם בארה"ב. את טענותיה כלפי המבקשים ביססה המשיבה הן על אחריותם האישית לנזקיה מכוח עוולות נזיקיות (גרם הפרת חוזה, תרמית והטעייה), וביחס למבקש אף מכוח הפרת חובת תום הלב, והן על ייחוס חובותיה של קריקס ישראל למבקשים מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות, כפי שיפורט בהמשך. הבקשה נתמכה בתצהירו של מנהל המשיבה, מר יאיר הדר. ביום 11.7.05 ניתן היתר ההמצאה (בש"א 2445/05).

הבקשה לביטול היתר ההמצאה
2.     המבקשים עותרים, כאמור, לביטולו של היתר ההמצאה. המבקשים טוענים כי המשיבה לא הראתה כל עילת תביעה נגדם ולא הוכיחה קיומם של התנאים הדרושים למתן היתר המצאה על פי אחת מן החלופות המנויות בתקנה 500.
לטענת המבקשים, לא הניחה המשיבה תשתית עובדתית או משפטית נאותה לבקשתה להיתר המצאה. על פי כתב התביעה גופו, קריקס ישראל היא זו אשר התקשרה עם המשיבה בהסכם והיא אשר הפרה את הסכם השכירות. לא קיימת כל יריבות בינם לבין המשיבה ואין הם חבים באחריות כלפיה, בין אחריות אישית ובין אחריות מכוח הרמת מסך. יצוין כי המבקשים משתיתים רבות מטענותיהם על הוראת ס' 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), כפי שתוקנה בשנת 2005 בחוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-1995 (להלן: "תיקון מס' 3") , אשר צמצם באופן ניכר את העילות להרמת מסך כפי שהיו קיימות בס' 6 לחוק החברות בנוסחו הקודם.
עוד טוענים המבקשים, כי יש לבטל את היתר ההמצאה בשל שיהוי בהגשת הבקשה למתן ההיתר, ובשל היות הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים בשל מצגים כוזבים שהוצגו בה.
הבקשה לביטול היתר ההמצאה לא נתמכה בכל תצהיר.

המסגרת הנורמטיבית
3.     סמכותו של בית המשפט להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום של המדינה, ובכך להטיל את מרות השיפוט הישראלי על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, מעוגנת בהוראת תקנות 500 - 501 לתקנות. על מבקש ההיתר להראות כי יש בידו עילת תביעה ראויה נגד הנתבע הזר, ולהוכיח כי נתמלאו התנאים הקבועים באחת מחלופות תקנה 500 לתקנות. בהתקיים התנאים האמורים, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע, האם בנסיבות העניין מן הראוי יהיה להתיר את ההמצאה. ויודגש, על פי ההלכה, אין מבקש ההיתר חייב להראות את מוצקות העילה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו, ודי כי יוכיח כי בידו "תביעה ראויה לטיעון" (רע"א 3872/04 וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A., פ"ד נט(1), 24, רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P ואח' נ' טכנו הולד אחד בע"מ, ניתנה ביום 11.4.05).

בעל דין אשר הומצא לו כתב בי-דין למדינה זרה, רשאי לעתור לביטולו של היתר ההמצאה. יחד עם זאת, הנטל להוכיח כי יש להותיר את ההיתר על כנו מוטל על מבקש ההיתר. וראה: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd. ואח', פ"ד נח(2), 465, בעמ' 472.


"תביעה ראויה לטיעון" - קריקס אינק
4.     אין חולק כי קריקס אינק איננה צד להסכם השכירות אשר נחתם בין המשיבה לבין קריקס ישראל. לטענת המשיבה, קריקס ישראל וקריקס אינק הינן חלק מ"אשכול חברות" הפועל כגוף כלכלי אחד, ולכן כל אחת מן החברות הפועלות במסגרתו חייבת בחובות אשר יצרה אחת מחברות האשכול. קריקס ישראל נוהלה, לפי הנטען, כצינור או כשלוחה של פעילות קריקס אינק בישראל, כאשר כל ההון והנכסים מוחזקים בידי קריקס אינק, ואילו קריקס ישראל מרוקנת מנכסים באופן שאינו מאפשר לה קיום עצמאי במנותק מחברת האם. קריקס אינק היא אשר שלטה בכל פעילותה של קריקס ישראל, היא זו אשר העמידה לה את כל המימון הדרוש לפעילותה בישראל, לרבות לשכירת המבנה נשוא התובענה, והיא גם זו אשר הורתה להפר את ההסכם ולחדול מתשלום דמי השכירות. לטענת המשיבה, לא רק שלא קיימת אבחנה ממשית בין שתי החברות, אלא קיימת גם זהות פרסונאלית בין נושאי המשרות בשתי החברות.
לגרסת מנהל המשיבה, מר יאיר הדר, במסגרת המשא ומתן לכריתת הסכם השכירות, הציגו בפניו מנהלי קריקס ישראל, שהיו נושאי משרה גם בקריקס אינק, מצג לפיו קריקס ישראל תחתום על הסכם השכירות לשם קבלת הטבות כמפעל מאושר, תוך שהודגש כי קריקס אינק, חברה ציבורית בעלת איתנות פיננסית, עומדת מאחוריה, וכי ולמשיבה יהיה ממי להיפרע במידת הצורך. עוד טוען הדר כי מי שעשה שימוש במושכר בפועל הייתה חברת קריקס ביומדיקל, אף היא חברת בת של קריקס אינק, עובדה המעידה על הערבוביה בה ניהלה קריקס אינק את עסקיהן של שתי החברות, ומחזקת את הטענה להעדר אבחנה אמיתית בין החברות באשכול.
המשיבה טוענת עוד כי קריקס אינק היא זו אשר קיבלה את ההחלטה להפר את הסכם השכירות, לפנות את המושכר, ולחדול מתשלום דמי השכירות והתשלומים הנלווים. המשיבה סומכת טענה זו על דברים שנאמרו לה, לטענתה, ע"י המשיב 4, מי ששימש גורם מרכזי במגעים בין המשיבה לבין קריקס ישראל.
המשיבה הגישה לבית המשפט דו"ח שהוגש לרשות לניירות ערך בארה"ב ע"י קריקס אינק, בו הצהירה כי בהחזקתה מעבדות בישראל, בגינן היא משלמת דמי שכירות (ראה מש/1). הצהרה זו מתייחסת, ככל הנראה, למושכר נשוא התביעה. על בסיס עובדות אלה טוענת המשיבה כי יש לייחס את חובותיה של קריקס ישראל לקריקס אינק מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך, ובין היתר בשל מימון דק ועירוב נכסים.

המבקשים טוענים, כאמור, להעדר יריבות בין המשיבה לבין קריקס אינק, אשר איננה צד להסכם השכירות. עוד הם טוענים כי אין המדובר במקרה חריג המצדיק הרמת מסך, כדרישת ס' 6 לחוק החברות, כפי שתוקן בשנת 2005, אשר הוא החל, לגרסתם, בענייננו.

5.     תיקון מס' 3 לחוק החברות, עליו מבססים המבקשים רבות מטענותיהם, נכנס לתוקפו ביום 17.3.05. זהו תיקון מהותי לחוק, אשר איננו חל רטרואקטיבית (ר' ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005(4), 270). ממילא יש לבחון את קיומה של "תביעה ראויה לטיעון" על פי גרסתו המוקדמת של ס' 6 לחוק החברות.

ס' 6 בנוסחו הקודם קבע כדלקמן:
(א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה:
(1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה;
(2)     ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
[...]

עד כה טרם נקבעו קווים מנחים לפרשנותה של הוראה זו, וטרם נקבע היקפן המדויק של העילות המנויות בה. עמד על כך כב' הנשיא א. ברק בעניין דלתות חמדיה, כדלהלן:

לאור מסקנתי... אין לי צורך לבחון את הסוגיה של הרמת המסך. סוגיה זו סבוכה היא. היקפה אינו נקי מספיקות. הטעם המונח ביסודה הוא מורכב. היא שנויה במחלוקת...

וכן כב' השופט א' רובינשטיין:
סעיף 6 לחוק החברות מתשנ"ט טרם פורש במלואו בבית משפט זה; טעון היה איפוא מילוי תוכן פרשני, וזאת באורח זהיר, כדי שלא לקעקע את הדוקטרינה של האישיות המשפטית הנפרדת, ואני ער למי שחששו פן כך יקרה; אך בה במידה סברתי, כי אין ליתן למסך ההתאגדות להסתיר מאחוריו שלדים ועיי חרבות, כשעל הבימה שלפני המסך - כביכול - עולם כמנהגו נוהג.

יחד עם זאת, ברי כי מדובר בהוראה רחבה החובקת מגוון רב של עילות להרמת מסך, לרבות עילת הסל שבס"ק (ב), המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות "אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", והמעניקה לבית המשפט גמישות רבה בהפעלת שיקול דעתו בסוגיה זו. ראה לעניין זה את דברי המלומד פרופ' י. גרוס בספרו חוק החברות החדש:

לאור אופיה המיוחד של דוקטרינת הרמת המסך, הגמישות הנדרשת ממנה וההיקף הבלתי ניתן לצפייה של תחולתה, קשה ואף לא רצוי לקבוע הוראה חקוקה המכוונת למצות את דיניה. במסגרת סעיף 6 לחוק ניתן ביטוי לעמדה זו. בית המשפט מוסמך "להרים את המסך" במקרים שייראה לו כצודק ונכון לעשות כן. לא נקבעה רשימה סגורה של מצבים אלה, אף כי הרמת המסך הינה למעשה חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. הפסיקה בנושא זה תמשיך לפתח את הכללים, ואין בהוראות בדבר האישיות המשפטית העצמאית של החברה כדי לבטלם או להגבילם.

ובהמשך:
ההסמכה להרמת מסך כפי שנקבעה בחוק גורפת מדי .. (הוצאת תאגידים בע"מ, מהדורה שניה, בעמ' 48).

תצהירו של הדר, מנהל המשיבה, לרבות טענותיו בדבר המצגים שהציג בפניו המשיב 4 כאילו קריקס אינק היא זו העומדת מאחורי התחייבויותיה של קריקס ישראל עפ"י הסכם השכירות, ובעניין מערכת היחסים בין קריקס אינק לבין קריקס ישראל, כפי שתוארה לעיל, מעלה את התשתית העובדתית הנחוצה לבקשה והמצדיקה בירור עובדתי ומשפטי של התביעה לגופה, לרבות טענות המשיבה למימון דק, ולעירוב נכסים בין החברות באשכול. לאור מסקנה זו, איני רואה צורך להידרש לטענות המשיבה לאחריותה האישית של קריקס אינק מכוח עוולות נזיקיות, טענות אשר נטענו באורח כללי ובלתי מפורט.

"תביעה ראויה לטיעון" - המבקש
6.     על פי הנטען בתצהירו של הדר, שימש המבקש כנושא משרה, הן בקריקס ישראל והן בקריקס אינק, והוא זה אשר עמד מאחורי ההוראה שניתנה לקריקס ישראל להפר את הסכם השכירות, ולחדול מלשלם למשיבה את התשלומים המגיעים לה מכוחו. עוד נטען כי המבקש, באמצעות המשיב מס' 4, הונה את המשיבה להאמין כי יהיה לה ממי להיפרע, שכן מאחורי קריקס ישראל עומדת קריקס אינק, חברה ציבורית בעלת איתנות פיננסית.

המבקשים טוענים, גם בעניינו של המבקש, להיעדר יריבות. לטענתם, שימש המבקש כדירקטור וכמנכ"ל קריקס אינק רק החל מיום 23.12.02, וכדירקטור בקריקס ישראל החל מיום 2.3.03, זמן רב לאחר כריתת הסכם השכירות, וחודשים ספורים בלבד לפני שקריקס ישראל עזבה את המושכר. המבקש מעולם לא הציג כל מצגים למשיבה, מעולם לא בא איתה בדברים, ולא הוכחה כל מעורבות אישית מצדו בעניין נשוא התובענה. טענותיהם של המבקשים לא גובו, כאמור, בתצהיר.

ניתן לקצר ולומר כי המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית, ולו בסיסית ביותר, לאיזו מן העילות הנטענות כלפי המבקש. חרף טענות הדר בתצהירו, אין חולק כי המבקש מונה כנושא משרה בקריקס אינק ובקריקס ישראל זמן רב לאחר כריתת הסכם השכירות (ראה ס' 24 לתגובת המשיבה), וכי לא נטל כל חלק שהוא בניהול המשא ומתן לקראת כריתת ההסכם. גם באשר לטיב מעורבותו של המבקש בהפרת הסכם השכירות ע"י קריקס ישראל, לא הובאה ראיה ממשית, או ראשית ראיה, למעשה או מחדל כלשהו שבוצע ע"י המבקש, אשר יש בו כדי להקים עילת תביעה נגדו. הדר הודה בחקירתו הנגדית, כי מעולם לא היה לו כל שיג ושיח עם המבקש וכי כל מגעיו נוהלו עם המשיב 4 בלבד. יחוס מצגיו הנטענים של המשיב מס' 4 למבקש, נעשה בעלמא על בסיס השערות בלבד וללא תשתית עובדתית של ממש.
המשיבה לא הראתה, אפוא, כי בידה תביעה ראויה לטיעון כנגד המבקש, ועל כן, דינו של היתר ההמצאה מחוץ לתחום שניתן ביחס למבקש, להתבטל.

תקנה 500 - התנאים למתן היתר ההמצאה
7.     משקבעתי כי המשיבה הראתה עילת תביעה ראויה כנגד קריקס אינק, יש לבחון, אפוא, האם מתקיימים בעניינה התנאים הדרושים למתן היתר ההמצאה, מאלה המנויים בחלופות (3), (4), (5) ו-(10) לתקנה 500.

תקנה 500(10) לתקנות קובעת כדלקמן:
רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:
[...]
(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.

המשיבה טוענת, כי קריקס אינק הינה בעלת דין נכונה בתובענה, נוכח טענותיה להרמת מסך ההתאגדות בינה לבין הנתבעת הישראלית, קריקס ישראל. עוד היא טוענת כי ללא צירופה להליך, לא ניתן יהיה לברר כדבעי את התביעה כנגד המשיבים האחרים, בהיות קריקס אינק בעלת המידע הדרוש לבירור התובענה, ועל כן, בעלת דין דרושה בתובענה.

קריקס אינק טוענת מנגד, כי אין היא בעלת דין נכונה או דרושה בתובענה. לטענתה, בירור העובדות מול קריקס אינק אינו רלוונטי לתביעה בגין הפרת הסכם ע"י קריקס ישראל, ומכל מקום, בידי המשיב 4 לספק את המידע הדרוש. קריקס אינק הינה, לכל היותר, עדה דרושה, ולא בעלת דין דרושה בתובענה.

על מנת לקבוע האם בעל דין הינו בעל דין נכון או דרוש בתביעה, יש לבחון, האם אותו בעל דין היה נחשב לצד נכון לתביעה שהוגשה נגד בעל דין ישראלי, אילו שניהם היו ישראלים. לשם כך נקבעו בפסיקה שני מבחני עזר מצטברים, המבוססים על ההנחה כי הצד הזר היה יושב בישראל: ראשית, האם היה בית המשפט מוסמך לברר את עילת התביעה נגד בעל הדין הזר, ושנית - האם התביעה נגד בעל הדין הזר הייתה ראויה להתברר יחד עם התביעה נגד בעל הדין הישראלי (רע"א 3872/04 ענין וילנסקי לעיל, בעמ' 31). בענייננו, לו היתה קריקס אינק יושבת בישראל, ברי כי בית משפט זה היה מוסמך לברר את התביעה נגדה, ונוכח טיב העילות הנטענות נגדה, בעיקרן עילות של הרמת מסך, אף ראוי היה לבררה יחד עם התביעה נגד קריקס ישראל והנתבעים האחרים. קריקס אינק הינה, אפוא, צד נכון ודרוש להליך.

באשר לסיפא של תק' 500(10), גם כאן נקבע בפסיקה מבחן דו-שלבי: יש לבחון תחילה, האם התביעה כלפי הנתבע המקומי הוגשה כהלכה, קרי, האם התובענה עומדת בכל הדרישות הפורמאליות והפרוצדורליות שבתקנות סדר הדין האזרחי, ועוד יש לבחון האם אין מדובר בתובענה משוללת יסוד על פניה (ראה ע"א 481/84 אטלנטיק, חברה לדיג וספנות בע"מ ואח' נ' Astilleros Y. Talleres Del Noroeste S.A., פ"ד מב(3), 102, בעמ' 108-109, וכן רע"א 3872/04 וילנסקי לעיל, בעמ' 31). נראה כי גם כאן יש להשיב על שתי השאלות בחיוב: התובענה כנגד בעלי הדין המקומיים הוגשה כהלכה, ועל פניה, אין היא משוללת יסוד. ברי גם כי התביעה נגד הנתבעים המקומיים, בהם קריקס ישראל, הינה תביעה מרכזית ודומיננטית, ואין מדובר בתביעה שולית שהוגשה רק על מנת לגרור את הנתבע הזר להתדיינות בישראל.
התביעה כנגד קריקס אינק עומדת, אפוא, בתנאים הדרושים בתק' 500(10) לתקנות, ומשכך, אין צורך להידרש ליתר החלופות הנטענות.

שיקולים נוספים- שיהוי וניקיון כפיים
8.     גם אם עברה המשיבה את שתי המשוכות שהציבו בפניה הוראות התקנות 500 ו-501, עדיין מסור לבית המשפט שיקול הדעת האם להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. שיקול דעת זה מוקנה לבית המשפט מתוקף הוראת הרישא לתקנה 500 על פיה "רשאי בית המשפט ...להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום..." (וראה לעניין זה את דברי כב' השופט בך בע"א 481/84 בעניין אטלנטיק לעיל, בעמ' 109, ואת דברי ד"ר זוסמן המובאים שם).
המבקשים טוענים כי יש לבטל את היתר ההמצאה בשל שיהוי, מאחר שהבקשה להיתר ההמצאה הוגשה ע"י המשיבה שנתיים לאחר שקמה עילת התביעה. לטענת המבקשים, מדובר באיחור בלתי סביר, המצדיק את ביטולו של ההיתר. עוד הם טוענים כי המשיבה פעלה בחוסר ניקיון כפיים בהציגה בפני בית המשפט מצגים כוזבים, לפיהם נטל המבקש חלק במשא ומתן לקראת כריתת הסכם השכירות, אף שזה מונה כנושא משרה בשתי החברות זמן רב לאחר כריתת ההסכם.
יש לדחות את טענת השיהוי. המועד הקובע לבחינת השיהוי הינו מועד הגשת כתב התביעה, ולא המועד בו קמה עילת התביעה (ראה לעניין זה דברי כב' השופט בייסקי בבר"ע 210/81 Holz & Sohn - Rapid נ' זאיר שעין ואח', פ"ד לו(3), 633, בעמ' 641, וכן ע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי ואח', פ"ד מד(4), 545, בעמ' 552). הבקשה להיתר ההמצאה הוגשה לבית המשפט כחודשיים לאחר הגשת כתב התביעה, ואין בפרק זמן זה משום איחור בלתי סביר בהגשת הבקשה.
אשר לטענת חוסר ניקיון כפיים. אכן, מתוך הבקשה להיתר המצאה מתקבל הרושם כי המבקש שימש כנושא משרה בשתי החברות גם עובר לכריתת ההסכם, אף שאין חולק כי מונה לתפקידיו אך בשלב מאוחר יותר. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אין די בכך כדי להביא לביטולו של היתר ההמצאה. ביטול היתר המצאה בגין חוסר ניקיון כפיים הינו צעד דרסטי וחמור, ואף בפרשת הוידה לעיל, אליו מפנים המבקשים בתמיכה לטענותיהם, לא מצא בית משפט העליון לנקוט בצעד זה, והסתפק בהטלת הוצאות (ראה שם, בעמ' 555). יוסף כי היתר ההמצאה ביחס למבקש בוטל ממילא בהעדר תביעה ראויה לטיעון.

התוצאה
9.     התוצאה היא כי היתר ההמצאה שניתן ביחס לקריקס אינק יעמוד בעינו, ואילו היתר ההמצאה שניתן ביחס למבקש - מבוטל בזאת.

לאור התוצאה, אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו תחליף המצאה ?

  2. המצאה לבן משפחה

  3. המצאה לעורך דין

  4. המצאת אזהרה לחייב

  5. המצאת דוחות בדואר

  6. העדר המצאה פורמלית

  7. אי המצאת הזמנה לדין

  8. מסירה כדין לרמאללה

  9. המצאה בדואר אלקטרוני

  10. המצאה כדין לחברה זרה

  11. כלל הידיעה כלל ההמצאה

  12. מסירת תביעה לבן משפחה

  13. היתר המצאה במעמד צד אחד

  14. המצאת כתבי בית דין לשותף

  15. המצאה למורשה בהנהלת עסקים

  16. ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום

  17. המצאת כתבי בי דין לצד שכנגד

  18. תקנה 495 - המצאה בדואר רשום

  19. המצאת כתבי בי דין לעורך דין

  20. תאריך המצאת פסק דין בכתב ערעור

  21. הכחשת קבלת תביעה עם אישור מסירה

  22. המצאת כתב התביעה לנתבע זר בישראל

  23. בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום

  24. אישור מסירה - חוק סדר הדין הפלילי

  25. העדפת כלל הידיעה על פני עקרון ההמצאה

  26. מסירה כדין / המצאה כדין של המרצת פתיחה

  27. הכלל בהליכי הוצאה לפועל הוא המצאה בפועל

  28. בקשה לביטול צו המצאה מחוץ לתחום השיפוט

  29. מסירה ביד לידי המעסיק אינו נחשב כמסירה כדין

  30. פיצויים מוסכמים הפרה יסודית אי המצאת אישור

  31. המצאת כתב תביעה לאביו של הנתבע שהתגורר בחו"ל

  32. תקנות סדרי-דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש''ל-1969

  33. על מי מהצדדים מוטל הנטל להזמין את השליח שביצע את המסירה לחקירה ?

  34. ביטול פסק דין מטעמי צדק בשל כך שלא זומן לדיון בהתנגדות למסירה כדין

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון