ביטול פסק בורר

הכלל הוא כי פסק בורר איננו נתון לערעור.

המחוקק קבע בסעיף 24 לחוק הבוררות רשימה סגורה ומוגבלת של עילות שרק בהתקיים איזו מהן יבוטל פסק הבורר.

כאשר נדרש בית המשפט לתובענה לביטול פסק בורר, אין הוא יושב כערכאת ערעור וככלל אין הוא בוחן את תוכנו של פסק הבורר בכלים "ערעוריים", אלא בודק את הליך הבוררות ואת ניהולו בידי הבורר.

לבית המשפט יש סמכות לבדוק היבטים מסוימים בפסק הבורר: כך, למשל, בוחן בית המשפט אם פסק הבורר תואם את הדין המהותי ואם הוא מנומק מקום שחלה על הבורר חובה לפסוק בהתאם לדין המהותי או לנמק את פסקו על פי הסכם הבוררות שבין הצדדים, וכן נדרש בית המשפט לבחון אם פסק הבורר איננו מנוגד לתקנת הציבור; אך דרך כלל בית המשפט איננו נדרש לגופה של המחלוקת שבבסיס הבוררות ואיננו בוחן מחדש את הקביעות העובדתיות ואת ההכרעות המשפטיות של הבורר.

מגמה זו, של צמצום התערבות בית המשפט בפסיקת בורר, נקבעה בחוק והתחדדה בפסיקה.

התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול.

להלן פסק דין בנושא ביטול פסק בורר:

פסק דין

רקע עובדתי
1.     לפניי שתי בקשות לביטול חלקים מהחלטת בורר ומפסק בורר: בה"פ 768/05 עותרת נורדיה, מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ (להלן: "נורדיה") לביטולם של סעיפים 37 - 40 להחלטתו של הבורר עו"ד דניאל רזומוב (להלן: "הבורר") מיום 17/2/03 (להלן: "החלטת הבורר") וכן לבטל את סעיף 20 לפסק הבוררות שנתן הבורר ביום 3/5/05 (להלן: "פסק הבורר"), במסגרת הליך בוררות שהתנהל בין נורדיה לבין אריה חזן ועמי חזן (להלן ביחד: "חזן").

     בה"פ 817/05 עותרים חזן לבטל את פסק הבורר, ולהותיר על כנה את החלטת הבורר.

2.     נורדיה היא אגודה שיתופית המסווגת כמושב שיתופי. חזן היו הבעלים של שטח אדמה חקלאית הממוקם מצפון לנורדיה (להלן: "השטח הצפוני"). שטח זה היה סמוך לאתר ששימש את חזן כאתר כרייה, וחזן קיבלו היתרים זמניים לכרייה בו.
     ביוזמתו של האדריכל יוסף טל, פנתה נורדיה לחזן בהצעה לעסקה שבמסגרתה יועברו 49% מן השטח הצפוני לידי נורדיה, נורדיה תפעל לשינוי ייעוד הקרקע בשטח הצפוני לבנייה, תבנה מבנים למגורים, והצדדים יתחלקו בהכנסות המיזם. מנגד הציעה נורדיה להעמיד לרשות חזן שטח של כ-150 דונם מדרום לנורדיה (להלן: "השטח הדרומי") לצורכי כרייה בתנאים שייקבעו ביניהם.

     בין הצדדים נכרתו שלושה חוזים: חוזה מכר קרקע (נספח ו' לה"פ 768/05, להלן: "חוזה המכר") להעברת חלק מזכויותיהם של חזן בשטח הצפוני לידי נורדיה, חוזה כרייה (נספח ז' לה"פ 768/05, להלן: "חוזה הכרייה") המעמיד לרשות חזן את השטח הדרומי לצרכי מחפרה, וחוזה יזמות (נספח ח' לה"פ 768/05, להלן: "חוזה היזמות") אשר מקשר בין שני החוזים האחרים, מסדיר את דרך ביצועם ואת תנאיהם.

3.     למעשה מדובר היה בשתי עסקות מובחנות זו מזו, שכל אחת מהן הייתה מותנית בקבלת אישורים מאת הרשויות המוסמכות.
מיזם הבנייה בשטח הצפוני הותנה בהעברת הקרקע מתחום שיפוטה של המועצה האזורית עמק חפר לתחום שיפוטה של המועצה האזורית חוף השרון, שינוי ייעוד הקרקע באמצעות הגשת תב"ע מתוקנת וקבלת היתרים כנדרש.
חוזה הכרייה הותנה בקבלת היתרי כרייה מאת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), וכן היה צורך להכריז על השטח כמחפרה. בנוסף לכך נקבע בחוזה הכרייה כי אם לא תתאפשר לחזן כרייה בשטח, מכל סיבה שהיא, יהיו זכאים לפיצוי בסך 1,000,000 דולר מאת נורדיה, זכות שתפקע אם יכרו למעלה מ-2,200,200 מ"ק עפר מן הקרקע. כן ניתנה לחזן הזכות להמשיך ולהשתמש בשטח הדרומי לצורך כרייה במשך 30 שנה, כאשר נקבע שהכרייה תיעשה בכ-200,000 מ"ק לשנה וכי שטח הקרקע יועמד לרשות חזן בחלקים לפי התקדמות הכרייה.

עוד סוכם בין נורדיה לבין חזן, כי אם לא ניתן יהיה לקבל היתר כרייה מהמינהל, תעמיד נורדיה קרקע חלופית מוסכמת לשימוש חזן, וכן הותנתה הזכות לכרייה בחתימה על הסכם בין המינהל לבין נורדיה שיאפשר כרייה והפקת עפר מן השטח.

האישורים הדרושים לשם מימושו של חוזה המכר נתקבלו, מיזם הבנייה בשטח הצפוני קרם עור וגידים, ובסופו של דבר נבנו בשטח זה מאות יחידות דיור למכירה.

אשר לשימוש בשטח הדרומי כמחפרה, ניתנו אמנם היתרי כרייה זמניים, אך אישור קבוע לא ניתן, ורשויות התכנון העמידו לכך תנאים מתנאים שונים. בשלב כלשהו נפגש האדריכל יוסף טל עם מתכננת המחוז, אשר הציעה פתרון יצירתי, המבוסס על הכוונה להפוך את האזור ל"אזור נופש מטרופוליטני". הוצע לצדדים להגיש הצעה להפוך את השטח הדרומי לאגם מים מלאכותי, באופן שיתאפשר לכרות בשטח זה עד לביצועה של אותה תוכנית מתאר.
התכנית אכן הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, אלא שנורדיה משכה אותה בשלב כלשהו. חזן מצידם המשיכו בפעולות הכרייה גם לאחר תום תוקפם של ההיתרים הזמניים, ובשלב מסוים החלו לעקור פרדס מניב שהיה נטוע בשטח הדרומי כדי לאפשר המשך פעולות החפירה. במצב דברים זה, נורדיה פנתה לבית המשפט כדי להפסיק את עקירת הפרדס, ובעקבות צווי מניעה שהוצאו פסקה עבודת הכרייה.

4.     בחוזה היזמות נכלל סעיף בוררות (סעיף 12), המורה על העברתו של כל סכסוך בין הצדדים להליך בוררות, וכך אמנם נעשה. סעיף הבוררות קובע כי הבורר משוחרר מדיני הראיות ומסדרי הדין האזרחי, אך חייב לנמק את הפסק [סעיף 12 (ד)].

     בהחלטת הבורר נקבע, כי חזן זכאים הן לפיצוי המוסכם של 1,000,000 דולר בגין העדר האפשרות לכרות בשטח הדרומי, בניכוי יחסי של ערך הכרייה שבוצעה בפועל, אך גם:

"לפיצוי מסוים על כך שהמושב [נורדיה - ע.ב.] לא סייע לו [לחזן - ע.ב.] בהפיכת השטח הדרומי למחפרה חדשה או איפשר לו להמשיך לעבוד וזאת ע"י סלוקו מהשטח, והגשת תלונות לרשויות." (סעיף 39 להחלטת הבורר).

     לאחר שמיעת ראיות לענין היקף הכרייה והפיצוי הראוי בגין הפגיעה בסיכוי לקבל היתרי כרייה, פסק הבורר כי על נורדיה לשלם לחזן סך 454,000 דולר בתוספת מע"מ כערכם ביום 15/1/99 בצירוף הצמדה וריבית ממועד זה ועד למועד התשלום, וכן סך 800,000 ₪ בגין ה"פיצוי המסוים" כלשון הבורר (להלן: "הפיצוי המסוים"). סכום זה נקבע על דרך של אומדנה, תוך שהבורר מציין:

"לא קיבלתי נתונים ברורים על הסיכוי לקבלת רשיונות ו/או על הסיכויים להפיכת קרקע אחרת למחפרה." (סעיף 20 לפסק הבורר).

     שני הצדדים הגישו, כאמור, בקשות לביטול - הן של חלקים מפסק הבורר והן של חלקים מהחלטת הבורר, אשר "נבלעה" בפסק.

טענות הצדדים
5.     נורדיה טוענת, כי יש לבטל חלקים מהחלטת הבורר (סעיפים 37 - 40 להחלטה, שבהם נקבע שחזן זכאים ל"פיצוי מסוים") ומפסק הבורר (סעיף 20 לפסק הבורר, שבו קבע הבורר את שיעורו של פיצוי זה) משני טעמים: ראשית, לטענת נורדיה, תוכנם של סעיפים אלה מנוגד לתקנת הציבור, ומשכך קיימת לה עילת ביטול לפי סעיף 24 (9) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). לטענת נורדיה, מחוזה הכרייה ברור כי עבודת הכרייה מותנית בקבלת אישורים כדין, ובכרייה בהתאם לאותם אישורים. עוד נקבע בחוזה הכרייה כי השגת האישורים הינה באחריות חזן. משכך, גורסת נורדיה, במתן "הפיצוי המסוים" לחזן על נזקים שנגרמו להם בגין הפסקת הכרייה הלא-חוקית, בהיעדר היתרים כדין, יש משום מתן גושפנקא להפרת החוק, דבר המנוגד לתקנת הציבור.

     שנית טוענת נורדיה כי הבורר לא הכריע באחד הנושאים שנמסרו להכרעתו, הוא נושא קיזוז נזקיה של נורדיה בגין עקירת הפרדס מהסכום שחויבה לשלם לחזן. נושא זה הועלה בכתב הגנתה של נורדיה, ולטענתה לא נדון בפסק הבורר כלל, ומשכך קיימת לה עילת ביטול מכוח סעיף 24 (5) לחוק הבוררות.

      חזן מצידם טוענים כי יש לבטל חלקים מפסק הבורר מארבע עילות הקבועות בחוק הבוררות: פעולת הבורר בלא סמכות או בחריגה מסמכותו לפי הסכם הבוררות [סעיף 24 (3) לחוק הבוררות], העובדה כי הבורר לא הכריע באחד העניינים המסורים להכרעתו [סעיף 24 (5) לחוק הבוררות], הבורר לא נימק את פסק הבוררות [סעיף 24 (6) לחוק הבוררות], וקיומה של עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד [סעיף 24 (10) לחוק הבוררות]. עילות אלה, לטענת חזן, נעוצות בכך שהבורר, לשיטתם, התעלם מחוות הדעת שהגישו לענין הנזק ומשכך הנמקתו לאו הנמקה היא, הוא חרג מסמכותו באשר הוסכם שיפסוק לפי חוות הדעת והוא לא עשה כן, ולכן יש לראותו גם כמי שלא הכריע באחד העניינים המסורים להכרעתו. עוד מלינים חזן על כך שהבורר לא התייחס לנזק שנגרם להם מאי מתן אפשרות להטמין פסולת באתר המחפרה, וכן הם טוענים כי פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה נעשתה מבלי שתנומק, ואף זאת בניגוד להוראת סעיף 24 (6) לחוק הבוררות.


ביטול פסק בורר - התשתית הנורמטיבית
6.     הכלל הוא כי פסק בורר איננו נתון לערעור [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל כרך ב' 963 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), להלן: "אוטולנגי"]. המחוקק קבע בסעיף 24 לחוק הבוררות רשימה סגורה ומוגבלת של עילות שרק בהתקיים איזו מהן יבוטל פסק הבורר.

     כאשר נדרש בית המשפט לתובענה לביטול פסק בורר, אין הוא יושב כערכאת ערעור וככלל אין הוא בוחן את תוכנו של פסק הבורר בכלים "ערעוריים", אלא בודק את הליך הבוררות ואת ניהולו בידי הבורר. אכן, לבית המשפט יש סמכות לבדוק היבטים מסוימים בפסק הבורר: כך, למשל, בוחן בית המשפט אם פסק הבורר תואם את הדין המהותי ואם הוא מנומק מקום שחלה על הבורר חובה לפסוק בהתאם לדין המהותי או לנמק את פסקו על פי הסכם הבוררות שבין הצדדים, וכן נדרש בית המשפט לבחון אם פסק הבורר איננו מנוגד לתקנת הציבור; אך דרך כלל בית המשפט איננו נדרש לגופה של המחלוקת שבבסיס הבוררות ואיננו בוחן מחדש את הקביעות העובדתיות ואת ההכרעות המשפטיות של הבורר. מגמה זו, של צמצום התערבות בית המשפט בפסיקת בורר, נקבעה בחוק והתחדדה בפסיקה (ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605, 616 (2003) (להלן: "ענין גמליאלי"); וכן אוטולנגי, 985 - 986 והאסמכתאות שם).

     בענין גמליאלי קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה):

"התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול" (ענין גמליאלי, 616 - 617).
     ומן הכלל אל הפרט: אין מקום לבחון בענייננו אם פסק הבורר, המתמקד בפרשנות המערכת ההסכמית בין הצדדים, מפרש נכונה את החוזים הרלוונטיים, אלא אם מתקיימת עילה מעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות.

ה"פ 817/05 - בקשת חזן
7.     אדרש תחילה לטענות חזן. לטענתם, יש לבטל את פסק הבורר אשר קבע את גובה הפיצוי המגיע לחזן ולהותיר על כנה את החלטת הבורר שבו קבע את אחריות הצדדים לאירועים הנטענים. כפי שכבר צוין, חזן טוענים כי הבורר התעלם מחוות דעת שהוגשו לו שעה שבא לקבוע את הנזקים שנגרמו ואת הפיצוי המגיע להם בגינם ולא נימק התעלמות זו, ומשכך דין הפסק להתבטל.

     אלא שטענה זו בדבר התעלמות הבורר מחוות הדעת אין בה כל ממש. נהפוך הוא: מפסק הבורר עולה כי הבורר קיבל את חוות הדעת, עיין בהן, ובחר שלא להסתמך עליהן במודע ובמכוון.

     בסעיף 16 לפסק הבורר, ציין הבורר כי:

"אין מקום לפסוק פיצוי לפי סכומים המופיעים בחוות הדעת שכן הם בנויים על הנחה שיש לתובעים [לחזן - ע.ב.] זכות מוחלטת לכרות במחפרה עובדת, וכפי שכבר ציינתי אין הדברים כך. וכפי שכבר ציינתי קבלת עמדה זו פירושה התעלמות מכל הכתוב בהסכמים שחתמו הצדדים."

     ואילו בסעיף 20 לפסק הבורר מתייחס הבורר פעם נוספת לחוות הדעת:

"לאחר שעיינתי בכל הנתונים שהומצאו לי ע"י הצדדים כולל חוות הדעת השונות והנתונים המופיעים בהם, הגעתי לידי מסקנה שהפיצוי הכספי בגין עילה זו יעמוד על 800,000 ₪ + מע"מ" (ההדגשה אינה במקור - ע.ב.).

     מכאן שטענת חזן שלפיה התעלם הבורר מחוות הדעת וכי לא נימק התעלמות זאת אין לה על מה שתסמוך. השאלה אם צדק הבורר בהחלטתו שלא להסתמך על חוות הדעת איננה ממין הענין, שכן כאמור אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על פסקי בוררות.

     אף בנוגע לענין הטמנת הפסולת מתעלמים חזן מקביעותיו של הבורר בפסק הבורר:

"לבסוף, לפני שנקבע את גובה הסכומים המגיעים לתובעים [לחזן - ע.ב.] אבקש להעיר באשר לדרישת הפיצוי באשר לרווח שהיה נובע לתובעים מהטמנת פסולת בניה באתר. ולהלן הערותי:

  1.      תכנית האגמים כפי שהוגשה פוסלת מטבעה את האפשרות להטמין פסולת בנין באתר.
  2.      בכל ההסכמים בין הצדדים לא נקבע כי הרווח מהטמנת הפסולת שייך לתובעים דווקא.
  3.      בהסכמים נאמר שיש להחזיר את הקרקע לקרקע חקלאית לפי הנחיות נורדיה. היתכן שנורדיה לא היתה דורשת כי הרווח מהטמנת פסולת יהיה שייך לה? לא ברור מהו הרווח הפוטנציאלי מהטמנת פסולת כזו במגבלות הקיימות אם בכלל הדבר ניתן ולכן נראה לי כי לא אוכל לפסוק פיצוי ו/או מניעת רווח בנושא זה. אין בכך כמובן משום ביטול הוראות ההסכמים באשר לסגירת הבור בעתיד ובאם יזדקקו הצדדים בעתיד לברור בענין זה הרי נושא זה עדיין פתוח. בשלב זה בלבד. אינני פוסק מאומה לתובעים בענין." (סעיף 17 לפסק הבורר).


מכאן שהבורר נדרש לשאלת הרווח מהטמנת הפסולת, דן בו והגיע להחלטה בענין, ואף נימק החלטתו בפירוט. אפשר שההחלטה והנמקתה אינן ראויות בעיני חזן, אך בכך אין כדי להוות עילה להתערבות בית המשפט בפסק בורר.

אשר לטענות חזן בנוגע להוצאות הבוררות שהבורר פסק לזכותם, הלכה היא כי ערכאת ערעור תתערב אך לעיתים נדירות בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בהליך [ראו: סעיף 9 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברלינר בע"א 2622/05 עו"ד בלפור קויתי (הנאמן) נ' אזולאי עמרם חברה לפיתוח בע"מ (פסק דין מיום 15/6/06, טרם פורסם) והאסמכתאות שם]. אם כך בהליך ערעור, שבו מוסמך בית המשפט שלערעור להתערב בפסק דין הערכאה המבררת לגופו, הרי מקל וחומר שבית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק בורר - הליך שבו מוגבלת מידת ההתערבות של בית המשפט מכוח הוראות חוק הבוררות - יתערב בפסיקת הוצאות רק במקרים יוצאי דופן, ומקרה זה איננו נמנה עמם. משכך גם טענה זו נדחית.

     הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא שהבקשה לביטול פסק הבורר נושא ה"פ 817/05 נדחית.

ה"פ 768/05 בקשת נורדיה
עילת ביטול בהיות הפסק מנוגד לתקנת הציבור
8.     לטענת נורדיה, משפסק הבורר כי חזן זכאים לפיצוי בגין הפסקת עבודות הכרייה שביצעו בלא היתר כדין, הרי שסעיפים אלה בהחלטתו נוגדים את תקנת הציבור, ודינם בטלות מכוח הוראת סעיף 24 (9) לחוק הבוררות.

אומר כבר עתה כי לא מצאתי ממש בטענה זו, ואנמק.

     על עילת הביטול מכוח סעיף 24 (9) לחוק הבוררות נאמר על ידי בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן כי "עילה זו נדירה בגלל עמימותה" (רע"א 6724/95 הוכמן נ' י.פ., יבואנים ומפיצים ציוד 1988 בע"מ (בפירוק), תק-על 96(3) 44 (1996). ואילו כב' השופט שמגר (כתוארו אז), כתב בע"א 614/76 פלמונית נ' אלמוני, פ"ד לא(3) 85, 93 - 94 (1977):

"הסוגיה של תקנת ציבור היא בין הנושאים שהם בבואה לתפיסות עולם ולהשקפות החיים המיוחדות למסגרת חברתית או לאומית נתונה וכי התוויית תחומיה של עילת פסלות זו ודרכי יישומה לנסיבותיו של כל מקרה הן מלאכתה העצמאית והייחודית של כל שיטת משפט. זאת ועוד, אך מובן שהתפיסות בכגון דא משתנות עם חלוף העתים ומבטאות תמיד את אמונותיה ודעותיה של אותה התקופה. בתי-המשפט מוסיפים למגוון הקיים של מקרים בהם מופעל העקרון או אף גורעים ממה שהיה מקובל בעבר וכל זאת במסגרת היישום של העקרון הכללי הרחב, שהוזכר לעיל, למערכת נסיבות קונקרטיות זו או אחרת"

     לטענת נורדיה, הבורר קבע לחזן פיצוי בגין נזקיהם מהפסקת הכרייה הבלתי חוקית, ובפיצוי זה יש משום מתן תמריץ לעבריינות. אכן, פסק בורר שיש בו כדי ליתן פרס למי שעבר על החוק יכול להיחשב ללא קושי מיוחד כ"פסק המנוגד לתקנת הציבור". אלא שעיון בחלקים הרלוונטיים לפסק הבורר מגלה כי לא לכך כיוון הבורר. הבורר מציין בהחלטתו כי אילו התברר שחזן אינם יכולים לכרות בשל העדר אפשרות לקבל היתרי כרייה כדין "לא הייתי בא בטרוניה על כך לאף צד, שכן הצדדים פעלו בשלב זה בתום לב ומתוך רצון כנה לקדם את התכנית, ולצערנו נכשלו בכך." (סעיף 36 להחלטת הבורר, וראו גם סעיף 6 לפסק הבורר). אלא שהבורר סבר כי פעולות נורדיה גרמו לסיכול האפשרות, גם אם אפשרות קלושה, לקיים את חוזה הכרייה ואת חוזה היזמות:

"37. אך במקרה שלפנינו לא כך היו פני הדברים. כשעלה חזן על חלקת פרדס נטועה נזעקו אנשי המושב, הפסיקו את עבודתו, הגישו תלונות לרשויות שונות ואף משכו את תכנית האגמים המפורסמת מן הוועדות.
38. דברים אלה לא היה עליהם לעשות, שכן בכך הם ביטלו כל 'סיכוי' ולא [צ"ל: ולו, ע.ב.] קלוש ביותר לקבל רשיון זמני או קבוע והרי לא לכך התכוונו הצדדים, אלא התכוונו לשתף פעולה ולאפשר לחזן לכרות במחפרה החדשה."
     כלומר: הבורר סבר כי ה"פיצוי המסוים" שאליו התייחס מעבר לפיצוי המוסכם, מגיע לחזן לא בשל נזק שנגרם להם מהפסקתה של הכרייה הבלתי חוקית, אלא משום פעולות נורדיה, שהיוו למעשה הפרת חוזה הכרייה, שבו התחייבה נורדיה לסייע לחזן ככל יכולתה (ראו סעיף 3 לחוזה הכרייה).

     פיצוי חזן על הפסקת הכרייה הבלתי חוקית היה בא, אולי, בגדרי "פסק הסותר את תקנת הציבור", אולם משהתחייבה נורדיה לסייע בידי חזן להשיג את ההיתרים, הרי בבחירתה לפעול באופן שיפגע בסיכויי קבלתם של היתרים כאמור (בהתאם לקביעת הבורר בהחלטתו) יש משום הפרת חוזה המצדיקה פיצוי.

     הפועל היוצא מכך הוא שאני דוחה את טענת נורדיה לענין היות תוכנו של פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור.

הבורר לא הכריע בנושא שנמסר להכרעתו
9.     לטענת נורדיה, לא הכריע הבורר בענין זכותה לקיזוז נזקיה מעקירת הפרדס בידי חזן, ומשכך קמה לה עילת ביטול מכוח סעיף 24 (5) לחוק הבוררות. מבקשת נורדיה ומהמסמכים שצורפו לה עולה, כי טענה זו הועלתה במסגרת סעיף 58 לכתב הגנתה של נורדיה בהליך הבוררות (העמוד הרלוונטי מתוך כתב ההגנה צורף כנספח כ"א לה"פ 768/05). הטענה, בתמצית, היא שחזן עקרו פרדס מניב וגרמו לנורדיה נזק כספי בהיקף של 1,660,000 ₪. נורדיה הגישה בהליך הבוררות חוות דעת שמאי לענין הנזק לפרדס (צורפה כנספח כ"ב לה"פ 768/05). מן החומר שצורף לבקשה נושא ה"פ 768/05 עולה כי פרט לחוות דעת השמאי העומדת במוקד טענת הקיזוז, נחקר השמאי בחקירה נגדית על חוות דעתו, הוגשה חוות דעת נגדית והצדדים התייחסו לענין הקיזוז בהרחבה בסיכום טיעוניהם לפני הבורר (ראו נספח כ"ד לה"פ 768/05).

     עם זאת, בפסק הבורר ובהחלטת הבורר אין כל התייחסות ספציפית לטענת הקיזוז, טענה שהשפעתה על הסכומים שנפסקו לזכות חזן יכול שתהיה משמעותית. אין בידי לקבל את טענת חזן בתשובתם לה"פ 768/05 כי סעיפים 37 ו-38 להחלטת הבורר, שבהם קבע כי פעולות נורדיה מנעו כל סיכוי למתן היתרי כרייה, הם בבחינת דחייתה של טענת הקיזוז.

     עוד טענו חזן בתשובתם כי שאלת הקיזוז אינה בגדר המחלוקת שבין הצדדים (סעיף 2 (ב) לתשובת חזן לה"פ 768/05). אלא שטענה זו, בדבר היות טענת הקיזוז בבחינת הרחבת חזית, דורשת בירור והגדרה ממוקדת של חזית המחלוקת בבוררות בין הצדדים, ובירור זה הוא בסמכותו של הבורר, שלפניו נמצא החומר הרלוונטי כולו.

     יוער כי בסיכום טיעוניהם התייחסו חזן לטענת הקיזוז לגופה, ואולם נמנעו מלהשיב לטענת נורדיה בדבר התעלמות הבורר משאלה זו במסגרת פסק הבורר.

10.      מפסק הבורר לא ניתן להבין בבירור אם הבורר שקל את טענת הקיזוז במסגרת שיקוליו, אם סבר כי טענת הקיזוז היא חלק מחזית המחלוקת שבין הצדדים אם לאו, אם טענת הקיזוז נדונה או שמא נשמטה, ונדרשת הבהרה מצידו בעניינים אלה. אף אם הכריע הבורר אגב אורחא בשאלות אלה, הרי לא נימק את פסקו כנדרש. מכיוון שלאור היקפה הכספי של טענת הקיזוז והחשיבות שייחסו לה הצדדים בהליך הבוררות עצמו לא ניתן לראות בה שאלה משנית או אגבית, פסק הבורר מוחזר לבורר להשלמה בענין זה, והוא יעשה כן על סמך החומר שלפניו. על פי הסכמת הצדדים כאמור בסעיף 12 לחוזה היזמות, הבורר ינמק את הפסק המשלים.

בקשת חזן לצו עיקול על השטח הדרומי
11.     ביום 1/5/00 נתן הבורר, לבקשת חזן, צו עיקול זמני על השטח הדרומי (החלטה מיום 1/5/00, צורפה כנספח י"ט לה"פ 817/05), תוך שהבהיר כי הצו ניתן "עד למתן החלטה אחרת בענין".

     בפסק הבורר אין התייחסות לעיקול כאמור.

     בגדרה של "בקשה לתיקון טעויות סופר" בפסק הבורר, שהגיש ב"כ חזן לבורר, הוא מבקש:

"לאשר בפסק הבורר את ההחלטה מיום 1/5/00 בדבר עיקול החלקה ומניעת כל דיספוזיציה". (סעיף 6 לבקשה לתיקון טעויות סופר, נספח י"ח לה"פ 817/05).

אולם בהחלטה שניתנה על ידי הבורר ביום 7/6/05 (נספח ג' לה"פ 817/05) לא נענה לבקשה זו של חזן, וקבע, לענייננו:

"אשר לסעיף 6 לבקשה, נראה לי שהסמכות נתנה לבית המשפט."

משכך, במסגרת הבקשה שהגישו חזן לביטול חלקים מפסק הבורר עתרו גם לכך שבית משפט זה יאשר את העיקול הזמני שהטיל הבורר.

     אלא שנראה מן האמור לעיל כי אין כיום צו עיקול בר-תוקף על השטח הדרומי, וממילא לא ניתן לאשר צו שאינו בר תוקף עוד.

     אשר לבקשתם החלופית של חזן במסגרת סיכום טיעוניהם, שלפיה בית משפט זה יורה על עיקול כאמור בתוקף הסמכות הנתונה לו בסעיף 29 (א) לחוק הבוררות, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה באופן שבו הועלתה ובלא שנומקה.


סוף דבר
12.     הפועל היוצא מכל האמור הוא שהבקשה נושא ה"פ 817/05 לביטול פסק הבוררות נדחית. ה"פ 768/05 מתקבלת באופן חלקי במובן זה שהפסק מוחזר אל הבורר, אשר ייתן פסק בורר משלים כאמור בסעיף 9 לעיל, וזאת בתוך 60 ימים.

     לאור התוצאה שאליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בורר שנפטר

  2. התפטרות בורר

  3. ביטול פסק בורר

  4. בקשה למינוי בורר

  5. פרשנות שתיקת בורר

  6. העברת בורר מתפקידו

  7. ביטול פסק בורר חלקי

  8. פסק בורר בניגוד לדין

  9. סמכות מהותית של הבורר

  10. תביעה לביטול פסק בורר

  11. בקשה לביטול מינוי בורר

  12. ערעור על פסק דין של בורר

  13. העדר הנמקה בפסק דין בורר

  14. בקשה להעביר בורר מתפקידו

  15. מינוי בורר ע''י בית משפט

  16. סמכות הבורר ליתן סעד זמני

  17. בקשה לביטול פסק בורר תצהיר

  18. מינוי בורר על ידי צד שלישי

  19. בקשה לקבוע חוסר סמכות בורר

  20. בקשה נוספת לביטול פסק בורר

  21. סמכות בית המשפט למנות בורר

  22. סמכות הבורר לדון בשאלת סמכותו

  23. ביטול פסק בורר עקב התנהגות הבורר

  24. אי הסכמה למתווה שהוצע על ידי בורר

  25. ביטול פסק בורר בטענה כי מנוגד לחוקי המגן

  26. סמכות הבורר לדון בשאלת תוקף סעיף בוררות

  27. האם בורר יכול לייצג בעל דין בהליך משפטי אחר

  28. הבורר לא הכריע בכל העניינים שנמסרו להכרעתו

  29. ביטול פסק בורר - סעיף 24 [10] לחוק הבוררות

  30. תביעה נגד בורר בגין שתי בוררויות שנוהלו על ידו בעילת הפרת חובת הנאמנות

  31. נטען כי חתימת הבוררים על הדוח הראשון זויפה, וכן כי הדוח השני לא הוגש מעולם

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון