להלן פסק דין בנושא ביטול החלטת משקם: פסק דין 1. המבקשים הגישו תובענה למתן פסק דין הצהרתי כנגד המשיבים ובו עתרו לסעד הצהרתי אשר יצהיר כי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב - 1992 (להלן: "חוק ההסדרים") אינו חל עליהם וכן תינתן הצהרה בדבר חוסר סמכותו של המשקם לדון בעניינם ובהתאם יוצהר כי כל החלטות המשקם, אשר ניתנו על ידו בעניינם בטלות מחמת חוסר סמכות. כמו כן עתרו המבקשים לסעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי נפל פגם במינויו של עורך דין ישראל שפירא ככונס נכסים ועל כן יוצהר כי אין לראות בו ככונס נכסים על פי הדין. 2. בסיכומי טענותיהם בכתב, ביקשו המבקשים כי ינתן פסק דין לטובתם בהעדר תשובות לתובענה מטעם המשיבים 1 ו-2, שהם המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ ומושב עזריקם. לבקשה זו אינני מצאתי לנכון להיעתר שכן, כבר בהחלטתי מיום 4.5.05, במסגרת בש"א 3657/05, קבעתי כי המנהלה להסדרים במגזר החקלאי אינה צד נכון לתובענה ועל כן התובענה נגדה נדחתה על הסף. אשר למושב עזריקם הרי שתגובת המושב התקבלה לתיק והדיון התנהל בנוכחותם. 3. בישיבה המקדמית אשר התקיימה בפני הסכימו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב במחלוקת הנדונה וזאת לאחר חקירה קצרה של המבקש 1 וכך נעשה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 4. עם חקיקת חוק ההסדרים ולנוכח חובות של מושב עזריקם כלפי גורמים חיצוניים כמו גם חובות של חברי האגודה במושב עזריקם, אל מול האגודה, החל המשקם לפעול מכוח חוק ההסדרים ולשלוח דרישות חוב, בין השאר גם לחברי האגודה החייבים כספים לאגודה, ביניהם המבקשים. 5. ביום 16.3.97 קיבלו המבקשים את הזכויות במשק 17 במושב עזריקם, לאחר שזה הועבר להם על ידי אביו של המבקש יצחק כהן (ז"ל). בפועל לא הוגש כל מסמך המאשר את הטענה האמורה, הגם שאין חולק כי המשקם אשר נדרש לדון בחובות של משק 17 במושב עזריקם שלח את הודעותיו וקיים את דיוניו תוך ציון שמם של המבקשים כמו גם שמו של יצחק כהן (ז"ל) וטל כהן, כמי שהנם בעלי הזכויות והחובות במשק 17. 6. המשקם הוציא תחת ידו החלטות שונות בעניינם של המבקשים. הן פסק חלקי בעניין חובם והן החלטות אשר יש בהן כדי לדחות את טענות המבקשים כנגד סמכותו של המשקם לדון בעניינם, את טענותיהם בדבר תחולת חוק ההסדרים עליהם, לרבות טענותיהם כי דין הפסק להתבטל בשל אי המצאת דרישות חוב מן המשקם אליהם. על רקע החלטות אלו של המשקם פנו המבקשים בתובענה זו לסעד הצהרתי. טענות המבקשים: 7. נמצא כי בפי המבקשים שתי טענות עיקריות. האחת מהותית - כי חוק ההסדרים אינו חל עליהם, מאחר ולא היו הם בבחינת "גורם חקלאי" ביום הקובע (יום 31.12.91) לתחולת חוק ההסדרים וכי קבלו את הזכויות במשק 17 מאביו של המשיב 1, עוד בטרם זה הלך לעולמו, ללא כל תנאי ומבלי שיש ליחס אליהם את החובות החלים על המשק. הטענה השנייה פרוצדוראלית והיא - כי חוק ההסדרים אינו חל עליהם מאחר ובפועל לא קיבלו עד היום דרישת חוב מהמשקם ועל כן דין כל החלטות המשקם שהוצאו תחת ידו בעניינם להתבטל. טוענים המבקשים, כי דרישות חוב שנשלחו למר יצחק כהן, אין בהם כדי לחייב אותם. טענות המשיבים: 8. מנגד טען מושב עזריקם וכן כונס הנכסים מטעם המשקם, עו"ד ישראל שפירא, כי אם למבקשים השגות אחר ההחלטות והפסקים שהוציא המשקם תחת ידיו היה עליהם להגיש בקשה לביטול הפסק על פי הוראות סעיף 28 לחוק ההסדרים ולא בדרך בה נקטו ועל כן יש לדחות את תביעתם על הסף. 9. לגופם של דברים טענו כי מהותית חוק ההסדרים חל על המבקשים מאחר והמבקשים קיבלו את הזכויות במשק מהאב, אשר אין עליו חולק כי היה חב כספים לאגודה וכי ענה הוא על התנאים להחלת חוק ההסדרים, וזאת ללא תמורה ובתנאי ומתוך ידיעה כי תחול עליהם החובה לסלק את חובות האב לאגודה באמצעות המשקם וכי המבקשים לא הוכיחו אחרת. 10. לחילופין, טענו המשיבים כי אם בוצעה העברת הזכויות מן האב למבקשים, ללא כל סייג של האגודה, הרי שהעברה זו דינה להתבטל מאחר ובשנת 1997, בעת העברת הזכויות במשק למבקשים חסתה האגודה תחת כנפי חוק ההסדרים ובמצב דברים זה לא היתה לאגודה כל סמכות לתת את הסכמתה להעברת הזכויות, ללא תנאי, בהיות מעמדה זהה לגוף שנמצא במצב של חדלות פירעון ובאם נעשתה העברה שכזו דינה להתבטל. 11. כן, טענו כי ביום 11.5.98 שלח המשקם למר כהן יצחק (ז"ל), אביו של המבקש, דרישת חוב על פי הוראות חוק ההסדרים אשר הומצאה כדין ולחילופין טענו כי גם אם נפל פגם כלשהו בהמצאה, הרי שמכוח התנהגותם של המבקשים, אשר נלמדת מהתנהלותם, וכן בפרט המבקש, אשר שימש במועדים בהם ניתן פסק המשקם בעניינו (מיום 22.2.99) ובמועדים שלאחר מכן כחבר וועד ההנהלה באגודת מושב עזריקם ובחלק מהתקופה גם בתפקיד יו"ר האגודה של המושב ויש להניח כי היה בקיא לפני ולפנים בכל ההליכים אשר התנהלו בפני המשקם, ניתן לומר כי ידעו המבקשים על ההמצאה האמורה ועל דרישות המשקם ופסקי המשקם. 12. עוד הוסיפו וטענו כי המשיב 2, עו"ד ישראל שפירא, הנו הנאמן מטעם המשקם לביצוע ההסדר כאמור, הסדר במסגרתו הופחתו חובות המושב לנושיו השונים ובהתאם הופחתו גם חובות החברים למושב, הכל מתוך רצון לאפשר למושב ולחבריו לפתוח דף חדש נטול חובות שמקורם בשנים שעד ליום הקובע על פי חוק ההסדרים, הוא 31.12.91, וכי מינויו נעשה כדין. דיון 13. סעיף 9 לחוק ההסדרים קובע כי משלוח הודעה בדבר דרישת חוב לחייב הינו מסמך קונסטיטוטיבי שבלעדיו איין. בהעדר הודעה שכזו, לא נפתחים ההליכים בפני המשקם. יחד עם זאת, חייב, המקבל את דרישת החוב מן המשקם ולא מתנגד לה תוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, רואים אותו כמי שהסכים לתחולתו של חוק ההסדרים עליו לצורך הסדרת חובותיו, אשר יתבררו בפני המשקם. 14. מן המסמכים שהוצגו בפני הוכח כי ביום 11.5.98 הוציא המשקם עו"ד דורון כוכבי דרישת חוב למר כהן יצחק, לפי סעיף 9 לחוק ההסדרים, הודעה אשר הונחה בפתח ביתו של מר כהן ביום 13.5.98. בהעדר התייצבות לדיונים שנערכו בפני המשקם נתן המשקם פסק דין חלקי בעניינם של המבקשים ביום 22.2.99 והפסק הומצא לידיו של מר כהן יצחק ביום 25.2.99. אין חולק כי באותם זמנים, גם אם הושלמה העברת הזכויות ממר יצחק כהן למבקשים המשיך מר יצחק כהן להתגורר במשק 17 עד אשר הלך לעולמו, ויש לראות בהמצאה כמי שבוצעה כדין. המבקשים כאמור טענו כי מעולם לא הומצא להם פסק המשקם החלקי מיום 22.2.99, הקובע קביעות בעניין החזרת חובות וכן טוענים כי מעולם לא קיבלו דרישת חוב על שמם ממנהלת ההסדרים וכי אם נשלחה דרישת חוב על שם יצחק כהן אין לייחס אותה אליהם. הגם הצהרת המבקשים כי לא קיבלו כל דרישת חוב על שמם וכן לא קיבלו עותק מפסק הדין מודים הם כי ביום 22.5.01 פנו הם אל המשקם בהצהרה כי הנם בעלי הזכויות במשק 17 באגודה וכי מבקשים הם לבנות את ביתם ביחידת המשק ועל כן מבקשים ליטול הלוואה מבנק מממן ולצורך כך ביקשו את אישור המשקם לצורך קבלת המשכנתא. כמו כן, הציעו המבקשים למשקם במסגרת פניה זו הסדר לתשלום החוב החל על המשק בו הם מחזיקים על פי חוק ההסדרים. המשקם הוציא החלטה בנדון ביום 27.5.01 לפיה ניתן יהיה להסיר את העיקולים וצווי המניעה כנגד פירעון החוב על פי החוק וכי כל עוד אין פירעון הצווים ישארו על כנם. כמו כן הוסיף וציין המשקם כי היה וכספי ההלוואה יוחדו לפירעון החובות, ניתן יהיה לרשום שיעבוד לטובת הבנק. בעצם הודיה זו אשר באה מפי המבקשים, ניתן ללמוד כי המבקשים ראו עצמם כמי שקיבלו את הזכויות במשק 17 עם החובה לפרוע את החובות במסגרת חוק ההסדרים ופיקוח המשקם. בנוסף, ניתן ללמוד מפניה זו כי המבקשים היו מודעים לסמכותו של המשקם ולקיומו של חוב על המשק בו הם מחזיקים, לגביו בקשו הם להגיע להסדר, באופן המלמד על הידיעה שהיתה להם לגבי פסק המשקם ועל הצורך בקבלת הסכמת המשקם לכל פעילות כלכלית במשק. בנוסף, מודים המבקשים כי, ביום 5.2.02, פנו הם במכתב למשקם בו ביקשו ממנו לקבל דרישת חוב על פי חוק ההסדרים תוך הוספת סייג כי אם לא יקבלו את דרישת החוב אין הם רואים את עצמם ואת המשק חייב לאגודה ולכל גורם אחר. בנוסף שלחו הם מכתב נוסף למשקם, מיום 6.2.02, בו הם חזרו וביקשו מהמשקם כי ישלח אליהם תביעת חוב לגבי משק 17 הנמצא בבעלותם. בתשובה למכתבים אלו שלחה המנהלה להסדרים במגזר החקלאי מכתב אל המבקשים בו היא מציינת כי דרישת החוב האמורה נשלחה אליהם ביום 25.2.99 ואישור מסירה מצוי במנהלה מאושר בחתימת המקבל מר כהן יצחק וכי המבקשים מוזמנים לדיון שיתקיים ביום 14.3.02 בפני המשקם כדי להסדיר את החובות. טענת המבקשים כי יש לראות במכתב זה משום הודאה מטעם המשקם כי בפועל ניתן פסק דין חלקי ביום 22.2.99, עוד בטרם בוצעה מסירה למבקשים וכי יש בכך כדי להעיד על בטלות פסק הדין, דינה להדחות. ניתן ללמוד מכלל המסמכים כי מדובר בטעות ניסוח של פקידת המנהלת כאשר ציינה במכתב כי דרישת חוב נשלחה למבקשים ביום 25.2.99. בפועל מעידים המסמכים כי דרישת חוב למר כהן נשלחה כבר ביום 13.5.98, וכי פסק המשקם, מיום 22.2.99, הוא זה אשר הומצא למר יצחק כהן ביום 25.2.99. דהיינו המדובר בטעות קולמוס במכתב התשובה של המנהלת ותו לוא. מן המכתבים, ששלחו המבקשים למשקם, ניתן ללמוד כי כבר בשנת 2002 הגיעה לידיעתם הידיעה אודות פסק דינו של המשקם מיום 22.2.99 וכי בפועל לא כפרו בסמכותו של המשקם לדון בחובות משק מס' 17 רק ביקשו כי המשקם יפנה אליהם בפניה על שמם ולא על שם אביו של המבקש 1, מר יצחק כהן. פניות אלו אין בהם כי אם נסיון מאולץ להתמודד עם פסק משקם ולדחות את קץ ביצועו, שכן לכאורה קיבלו את הזכויות במשק האב עם החובות עליו. כך, בתאריכים 12.6.02 וכן ביום 20.12.02 התקיימו בפני המשקם דיונים בעניין הסדרת חובם של המבקשים, כפי שנקבע בפסק המשקם מיום 22.2.99. המבקשים לא התייצבו לדיונים הנ"ל, אולם הפרוטוקולים של הדיונים כולל החלטות המשקם הועברו למבקשים בדואר רשום, כפי שניתן ללמוד מן המסמכים שהוגשו. בהעדר כל עדות להחזרת הדואר הרשום, קמה חזקה כי בפועל נמסרו המסמכים לתעודתם, מבלי שהמבקשים הצליחו לסתור חזקה זו. המבקשים מודים כי ביום 23.2.04 הוזמנו הם לדיון בפני המשקם עו"ד הרמלין. המבקש הופיע לדיון והמשקם רשם אותו בתור הבן היורש את זכויות אביו במשק מספר 17 וטענותיו כי אינו עונה על סטטוס שכזה וכי לא קיבל דרישת חוב על שמו לידיו, נדחו על ידי המשקם. בהחלטת המשקם עו"ד הרמלין מיום 1.3.04 קובע המשקם כי: "בדיון שהתקיים בפני ביום 24.2.04 ניתנה לחברים הזדמנות נוספת להצטרף להסדר המעטפת של האגודה ולפרוע את חובם המופחת. החברים סרבו להסדר המעטפת ולא הציעו כל הצעה סבירה להסדרת חובם. לא רק זאת, אלא שאיני מקבל את טענת החייב לפיה לא ידע על דרישת החוב ורואה אותו כמי שהתעלם מהליכים שננקטו תוך התעלמות מהצורך בהסדרת חובו". בעקבות הדיון האמור פנה המבקש 1 בפנייה חוזרת למשקם בבקשה כי יקבע כי חוק ההסדרים אינו חל עליהם, בין השאר מן הטעם כי אין לייחס להם חובות של המשק אשר הצטברו על ידי אביו המנוח וכי קיבל את המשק לידיו נקי מחובות עובר לפטירתו של אביו. המשקם, עו"ד הרמלין אשר נדרש לכך הוציא החלטה תחת ידיו מיום 7.6.04 ודחה את טענות המבקשים, לא לפני שקבע קביעות קשות ונוקבות בעניין התנהלותם חסרת תום הלב מצד המבקשים, אשר התחמקו מזימונים לישיבות בפני המשקם ולא הואילו להצטרף להסדר המעטפת. קביעות אלו מקבלות משנה תוקף לנוכח העובדה כי עובר לזמנים הרלבנטים בהם ניתן פסק המשקם בעניינו (מיום 22.2.99) ובמועדים שלאחר מכן, המבקש 1, שלמה כהן, שימש במועדים כחבר וועד ההנהלה באגודת מושב עזריקם ובחלק מהתקופה גם בתפקיד יו"ר האגודה של המושב ויש להסיק כי היה בקיא לפני ולפנים בכל ההליכים אשר התנהלו בפני המשקם וידע גם ידע היטב אודות ההליכים המתנהלים בפני המשקם בעיניינו ותחת שיתוף פעולה וגילוי דעת ונכונות להגיע לפתרון, אשר יהא בו כדי לסלק את החובות הרובצים על המשק ולפתוח בחיים חדשים, בחר הוא בדרך מתחכמת כדי לדחות את הקץ ולא להתמודד עם פירעון החוב. התנהלות המבקשים, כפי שהיא נלמדת מהחלטות המשקמים ומן המסמכים הרבים אשר צורפו לבקשה ולתגובות, מלמדות כי המבקש 1 אשר שימש כיו"ר האגודה של מושב עזריקם, בזמנים הרלבנטיים להתדיינויות בפני המשקם, הנו אדם המגלה בקיאות רבה בכל ההליכים בפני המשקם וכי בפועל עשה כל שלאל ידו כדי לחבל בתפקודו של המשקם ובהוצאה לפועל של החלטותיו באמתלות מאמתלות שונות. 15. בחינת בקשת המבקשים, על רקע התשתית העובדתית כמפורט לעיל, הנה הלכה למעשה בקשה לביטול פסק משקם שניתן ביום 22.2.99 וכן החלטות נוספות שניתנו על ידי המשקם, ככל שהן נוגעות לסמכותו של המשקם לדון בענין חובות משק 17 ותחולת חוק ההסדרים על עניינם של המבקשים. העילות לביטול פסק משקם קבועות בסעיף 28 לחוק ההסדרים והן מונות בין השאר עילה לביטול פסק משקם מכוח חריגה מסמכות של המשקם. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה דומה בבג"ץ 614/02 נפטי נ' באר-טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ ...תק- על 2002 (1), 457,באותו עניין טענו העותרים כי בשל אי קיום דרישות סף תחיקתיות אין המקרה נופל בגדר עילה המנויה בסעיף 28 לחוק ההסדרים, הגם שהסכימו כי אם היתה למשקם סמכות והוא חרג ממנה תרופתו של החולק על החלטת המשקם הינה בבית המשפט המחוזי כאמור בסעיף 28 לחוק ההסדרים. בית המשפט העליון השיב לטענה זו בקביעה כדלהלן: "אין מקום להיתלות בהבדלי הניסוח שבין סעיף 28 (א) (1) לחוק לבין סעיף 24 (3) לחוק הבוררות. גם כאשר מדעיקרא לא היתה למשקם כלל סמכות כלפי מורשיהם של העותרים, ולא רק כאשר המשקם חרג מסמכות קיימת, ניתן לתקוף את החלטת המשקם בבית משפט המחוזי. אין יסוד מהותי לאבחנה בין העדר סמכות של המשקם לחריגה של המשקם מסמכות קיימת. גם טענה של המשקם כלל לא היתה ואין סמכות לפסוק היא טענה בעניין חריגה מסמכות, ודינה להתברר בבית המשפט המחוזי". המסקנה המתבקשת מקביעה זו הינה ברורה וחד משמעית לפיה, אם ביקשו המבקשים לתקוף את פסקי והחלטות המשקם אשר ניתנו בעניינם לאורך השנים היה עליהם לעשות כן במסגרת שהתווה חוק ההסדרים. דהיינו, את הבקשה לביטול הפסק היה על המבקשים להגיש בתוך 45 ימים מיום שנודע להם דבר קיומו של הפסק בהתאם להוראות סעיף 28 (ב) לחוק ההסדרים. המבקשים החמיצו את המועדים להגשת הבקשות לביטול הפסק שכן, גם אם יאמר כי המועד המאוחר ביותר בו נודע למבקשים על פסקו והחלטותיו של המשקם, הינו בסוף שנת 2003 או אף ביום 23.2.04, מועד הדיון אשר אליו התייצב המבקש, הרי שחלף לו המועד לצורך הגשת הבקשה לביטול פסקי והחלטות המשקם. אשר למסירת הפסק, הרי שכפי שציינתי לעיל הוכח כי זה הומצא לביתם של המבקשים לידיו של מר יצחק כהן כבר ביום 25.2.99. יתר על כן, נפסק לא אחת כי אין חובה שפסק הדין ימסר כדין ודי כי פסק הדין הובא לידיעתו של המתדיין. ראה לענין זה רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן דינים עליון, כרך סט' 553, שם קובעת כב' השופטת פורקצי'ה: "אכן ניתן לראות את כלל "הידיעה" כחריג לכלל ה"המצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם......" כמו כן ראה בבש"מ 8870/04 גרשון תירם נ' עיריית תל-אביב דינים עליון, כרך סט, 793 שם קובע כב' השופט מרזל בתפקידו כרשם בית משפט העליון כי: "כאשר הוכח כי בעל דין ידע על ההחלטה של בית המשפט לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה או טענת טעות בדבר יום ההמצאה". המבקשים אשר היו מודעים לאיחור בהגשת תובענה לביטול הפסק כאמור, בחרו בדרך אחרת והיא בדרך של הגשת תובענה זו לסעד הצהרתי. המבקשים מנמקים דרך זו בפרשנות אותה הם מוצאים לנכון לתת לפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת נפטי (לעיל). טוענים המבקשים כי בית המשפט העליון אשר דחה את עתירת העותרים שם בבג"ץ קבע כי: "גם טענה של המשקם לא היתה ואין סמכות לפסוק היא טענה בעניין חריגה מסמכות, ודינה להתברר בבית המשפט המחוזי". מבקשים המבקשים ללמוד מקביעה זו כי דרכם היתה סלולה לבית המשפט המחוזי, מבלי להגביל אותם לסוג ההליך המשפטי בו ינקטו ולמסגרת הדיונית, וכי בית המשפט העליון בפרשת נפטי לא קבע מפורשות מהי הדרך לתקיפת החלטות המשקם אלא הפנה את העותרים לבית המשפט המחוזי. לדידם לנוכח קביעה זו ניתן לתקוף את החלטות המשקם בטענה כי חרג מסמכותו לא רק על פי סעיף 28 לחוק ההסדרים אלא גם בדרך של הגשת תובענה לסעד הצהרתי כפי שבחרו לעשות. סבורתני כי נפלה שגגה בצד המבקשים באשר להבנת פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת נפטי. בית המשפט שם, אשר נדרש לסוגיה, רואה בהוראת סעיף 28 לחוק ההסדרים כמסגרת הדיונית הנכונה לתקוף פסק משקם, גם כאשר מדובר בטענה של העדר סמכות מדעיקרא של המשקם לדון בעניין וגם כאשר חרג המשקם מסמכות קיימת. לפיכך, משקבע שם כי היה על העותרים לפנות לבית המשפט המחוזי יש להבין את הדברים בהקשר המסוים בו נאמרו הדברים והוא הקשר הדיוני לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים ולא כפי שמבקשים המבקשים לפרש את הדברים. משהחמיצו המבקשים את המועד להגשת תובענה לביטול פסק המשקם, אשר קבע את חובם כמו גם את סמכותו לדון בעניינם, נשוא הבקשה, יש לדחות את תביעתם ואין לפתוח בפניהם את הדרך העקיפה בה הם מבקשים ללכת, לאור קיומה של הוראת חוק חד משמעית המסדירה את הדרך לתקיפת החלטת משקם והוא סעיף 28 לחוק ההסדרים. מכל הטעמים לעיל סבורתני כי אין להכשיר את דרכם של המבקשים, אשר פעלו לאורך הדרך בחוסר תום לב, תוך התחמקות מופגנת מן המשקם ועצימת עיניים לנוכח פעילותו במושב, ועל כן, משלא מיצו את הליכי תקיפת הפסק בדרך הקבועה בחוק ההסדרים יש לדחות את תביעתם על הסף. בשולי הדברים אציין כי גם אם הייתי נדרשת לשאלות לגופם של דברים, היה זה אך נכון לדחות את תביעתם של המבקשים, מקום שלאורך כל הדרך גילו בדרך של התנהגות כי מכירים הם בתחולתו של חוק ההסדרים וסמכותו של המשקם על המשק החקלאי (משק מס' 17) בו הם מחזיקים. זאת ניתן ללמוד מן התשתית העובדתית לעיל . 17. חוקיות ההחלטה בדבר מינוי כונס הנכסים: ביקשו המבקשים בבקשתם כי בית המשפט יצהיר בדבר בטלות החלטת המשקם למנות את עו"ד ישראל שפירא כונס הנכסים, מאחר וחרג מסמכותו מאחר והסמכות למנות נתונה לראש ההוצאה לפועל בתל אביב ולא למשקם, בהתאם להוראות תקנה 4 לתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם) התשנ"ח - 1998 (להלן: "תקנות ההסדרים"), יחד עם סעיפים 20 עד 23 לחוק ההסדרים, המסדירים הליכי מימוש נכסים ספציפיים וזאת במידה והמשקם מגיע למסקנה כי אין בפריסת החוב להביא לכיסוי החוב. גם כאן סבורתני כי תקיפת החלטת המשקם מן הראוי היה שתעשה בדרך אשר נקבעה בסעיף 28 לחוק ההסדרים ודי בכך כי המבקשים לא נקטו בפרוצדורה הנכונה כדי לדחות תביעתם לסעד הצהרתי זה. גם לגופם של דברים ניתן ללמוד ממסמך, אותו צרפו המבקשים עצמם, כי ביום 13.10.04 מונה עו"ד שפירא ככונס נכסים על נחלה 17 של המבקשים , על ידי ראש ההוצאה לפועל בתל - אביב. כך שלגופם של דברים ניתן לומר כי קיים מינוי כדין של כונס הנכסים. סוף דבר 18. מכל הטעמים אותם מניתי לעיל דין התובענה להדחות. המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט וכן שכר טרחה כולל בסך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לפרעון בפועל. משקם