אי מתן רשות להתגונן

לא כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

אין על המבקש רשות להתגונן לשכנע את בית המשפט, בשלב הדיון בבקשה, בנכונות טענותיו העובדתיות. כל שעל בית המשפט לברר היא אם יהא בטענה "לשמש תריס ומגן בפני התביעה", אם תוכח במשפט.

בהבדל מטענה משפטית, אשר המבקש נאחז בה כהגנה נגד התביעה, ובית המשפט מכריע בה כבר בשלב הדיון בבקשה ובכלל זה שאלת פרשנותו של מסמך הרי גם כשמשתית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה, פיתחה הפסיקה כללים על היקפן ועל מידת פירוטן של הטענות בתצהירו של המבקש. לפיכך, לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים".

להלן החלטה בנושא אי מתן רשות להתגונן:

החלטה

1. זוהי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר על ידי המשיבה על סך
של 963,093 ₪.

רקע עובדתי

2. המשיבה הינה חברה מסחרית העוסקת בייזום ובהקמה של מבנים להשכרה בהיקפים
גדולים ובעלת אולמות בשטחים של עשרות אלפי מ"ר אשר מושכרים על-ידה.

3. ביום 14.7.2000 נחתמו בין המשיבה למבקשים ארבעה הסכמי שכירות להשכרת
שטחים נרחבים במבנה ברחוב כהנמן 86 בבני ברק.
     
(להלן: "המבנה").

4. המבקש מס' 2 הינו ערב לקיום חובות המבקשת מס' 1 - חברת א.א מיכל בע"מ.

(להלן: "החברה").

5. ביום 28.11.02 נחתם נספח להסכמי השכירות לעניין הפחתת גובה דמי השכירות.

6. המבקשים אינם משלמים לתובעת דמי שכירות מזה מספר חודשים והם מחזיקים
במושכר עד היום.

7. בנוסף, הפסיקו הם לבטח את המבנה בניגוד להסכם.

טענות הצדדים

8. לטענת המבקשים, שילמו הם במשך כל השנים את התשלומים עבור המבנה באופן
שוטף ובזמן.

9. עוד, לטענתם, ביום 17.8.2000 חתמה החברה עם חברת "לאומית לעתיד בע"מ" על
הסכם שכירות לפיו תשכיר לאומית את המושכר למשך תקופה של 5 שנים. לדידם,
החוזה נחתם בידיעת המשיבה ובעידודה.

(להלן: "לאומית").

10. כן טוענים הם כי בחודש נובמבר 2002 הפסיקה לפתע לאומית לשלם את דמי
השכירות והפרה את הסכם השכירות, באופן חד צדדי, שלא בתום לב, תוך גרימת
נזקים כבדים למבקשים.

11. עוד טוענים הם כי ביום 20.4.2004 נערכה פגישה בין המבקשים, לאומית ובעלי
המבנה מטעם המשיבה ובה הוחלט כי אם לא יגיעו להסדר פשרה יושבו מפתחות
המושכר למבקשים.
בין המבקשים ללאומית- השוכרת - לא הושג הסכם אולם המשיבה נתנה הסכמתה
בעל-פה למבקשים לדחיית התשלומים המגיעים למשיבה מכח ההסכם ביניהן עד
לסיום הסכסוך עם לאומית. לטענתם, בהליך של סדר דין מקוצר ניתן לטעון טענה בעל-
פה כנגד מסמך בכתב.

12. כן טוענים הם כי המשיבה המתינה שנה עד להגשת התביעה, בכדי שתתבסס מערכת
היחסים בינה לבין לאומית, היא אשר עודדה את ההפרות מצד לאומית ולבסוף אף
קיבלה ממנה תשלום בסך של 750,000 ₪ על חשבון דמי השכירות שהיו אמורים להגיע
לידי המבקשים.

13. עוד טוענים הם כי העובדה שהמשיבה חתמה על הסכם חדש עם לאומית, בעודה יודעת
על נסיונות המשא ומתן המתנהלים בין המבקשים ללאומית, ואף היתה נוכחת ברובם,
מוכיחה כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב וגרמה בזדון להפרת החוזה בין הצדדים.

14. כן גורסים הם כי המשיבה נישלה אותם שלא כדין מזכויותיהם החוזיות ונטלה לידיה
שלא כדין זכויות השייכות להם.

15. בנוסף, טוענים הם כי לא ייתכן כי לאומית תציג מצג של קשיים כלכליים שבגינם לא
מעבירה היא למבקשים את דמי השכירות, כאשר באותה העת, העבירה סכומים אלו
למשיבה. היינו, לאומית עשתה זאת על חשבון דמי השכירות של המבקשים ועניין
שכזה לא יכול להיות מוכרע בהליך של סדר דין מקוצר.

16. עוד, לטענתם, המשיבה ידעה, כי אם תקשה על המבקשים ותעמוד על תנאי התשלום
במועדם, הדבר עלול לגרום להוצאת לאומית מהמושכר ולהחליפם בשוכרים אחרים,
פעולה שלא היתה כדאית למשיבה, לכן הבטיחה להם בעל-פה כי דוחה היא את
התשלום המגיע לה מהמבקשים.

17. כמו כן, טוענים הם לשיהוי ולהשתק מכיוון שעילת התביעה נוצרה בחדש אוגוסט 2003
אולם המשיבה הגישה כתב תביעה רק לאחר כשנה. לאמור, המשיבה פעלה כך על
מנת שתבשיל מערכת היחסים בינה לבין לאומית.

18. כן טוענים הם כי לאומית שילמה למשיבה דמי שכירות בסך 1,200,000 ₪,
סכום זה מגיע למבקשים ולכן קיימת להם הזכות לקזז סכום זה מחובם למשיבה.

19. עוד טוענים הם כי בפיהם טענות כספיות נוספות ואלה תיכללנה בכתב התביעה שכנגד
ולכן מבקשים הם רשות להגישו.

20. לבסוף, מבקשים הם מתן רשות לאפשר להם לשלוח הודעת צד שלישי ללאומית
בטענה כי הם זכאים לשיפוי מצד שלישי זה באם יחוייבו בדין.


דיון

21. מעיון בכתבי הטענות עולה כי אין חולק כי המבקשים לא שילמו את דמי השכירות
למשיבה.

22. המבקשים טוענים כי המשיבה הסכימה לדחיית תשלום דמי השכירות עד לשלב בו
לאומית תשלם למבקשים את דמי השכירות שהינה חייבת להם. המשיבה טוענת כי
מעולם לא הסכימה לדחייה שכזו.

23. בחקירתו העיד המבקש מס' 2 לעניין זה כדלקמן:

"ש. הנני מפנה לסעיף 5 לתצהירך ששם אמרת שהיתה הסכמה של המשיבה לדחות את מועדי התשלום, עד למתי היה ההסדר?
     ת. עד שיגיעו להסדר עם קופה"ח.
     ש. ואם לא יגיעו בעוד 5 שנים להסדר, או לנצח, האם אין צורך לשלם?
ת. היה לנו מו"מ עם קופה"ח לאומית כשהיו לנו 5-6 פגישות ודאגנו שגם הצד השני התובע יופיע לאותן פגישות כדי שהוא יווכח שיש חוב של קופה"ח לאומית על מיליון 800,000 ₪ ושיש מו"מ על מנת שיתפשרו.
ש. היום יש פשרה?
ת. לא".

(ראה: פרטיכל עמ' 1 , שורות 6-14).

24. מעדותו זו נראה כי מתחמק המבקש ממענה לשאלה והתרכז בענין המשא ומתן עם
לאומית שבו נכחה גם המשיבה ולא בענין אי התשלום למשיבה.

25. בהמשך, טוענים המבקשים כי לא שילמו את דמי השכירות מכיוון שלאומית לא
שילמה להם את התשלומים, אולם בחקירה הנגדית הקשתה המשיבה עם המבקשים
ומנתה בפניהם מספר תשלומים אשר קיבלו הם על -ידי שוכרים שונים כגון, מעון
ההחלמה ליולדות, בית אבות ועוד.

לענין זה ראה עדות המבקש בחקירתו:

     "ש. שטח הנכס שהושכר על ידך לקופ"ח, הוא כשליש מהנכס שאתה שוכר
מהתובעת? 800 מ"ר מתוך 2,500 מ"ר, מה לגבי התשלום לעניין החלק האחר?
שם מנוהל מעון החלמה ליולדות שהרי שם יש הכנסות ולא שילמת שכ"ד.
ת. השכר דירה של קופ"ח לאומית היה אמור לכסות את שכר הדירה של מעון
היולדות.
ש. אז מדוע לא שילמת דמי שכירות לגבי המקום שמשמש בית אבות?
ת. אותה תשובה.
ש.אני אומרת לך שזה לא מדוייק וגם אם היית מקבל מקופ"ח את דמי השכירות המלאים, עדיין היה נשאר פער של כ - 40,000 ₪ לחודש בין מה שהיית אמור לקבל למה שאתה אמור לשלם לתובעת, מהיכן התכוונת לשלם את זה ולמה אתה לא משלם זאת עד היום?
ת.זה פשוט לא נכון. שכה"ד של קופה"ח לאומית מכסה את הנכסים שאני משכיר היום. אותה תשובה".

(ראה: פרטיכל עמ' 2 שורות 1 - 13).

27. כן ראה בהמשך החקירה כדלקמן:

     "ש. נכון שלפני סוכות השכרת שטח של החוזה נספח א' לכתב התביעה לגב'
פרידמן למכירת אתרוגים לפני סוכות, וקיבלת סך של 46,000 ₪, למה לא
שילמת שכ"ד לתובעת? הרי פה קיבלת סכום כלשהו.
ת. השיק של פרידמן נמצא כאן בידי שאותו אני מראה כעת. הוא בוטל בגלל מכתב התובעת לפרידמן לפיו לא תשלם את הסכום הזה אלי כי היא תתבע ולכן
השיק בוטל והוא נמצא אצלי.
ש. אתה מסכים היום שהסכום של 46,000 ₪ יועבר אלינו?
ת.לא. יש לי תביעות נגדיות לגבי התובעת על סכומים גבוהים הרבה יותר.
ש. נכון שבחג סוכות האחרון השכרת שטח במושכר ל"חגים ונחלים שיווק
בע"מ" שעוסקים במכירת סוכות וקיבלת שיק על סך של 13,297 ₪ בספטמבר,
מדוע את הסכום הזה לא העברת לתובעת?
ת. לאחר שהתובעת חתמה חוזה עם קופ"ח לאומית מאחורי גבי גרמו לי לנזקים
במיליונים ולכן לא העברתי סכום זה".

(ראה: פרטיכל עמ' 2 שורות 17-27; עמ' 3 שורות 1-2).

28. מתוך עדותו זו ניתן להסיק כי יכול היה לשלם חלק מתשלומי השכירות באמצעות
הסכומים שצויינו, ברם, גם אם לא יכול היה לשלם מטעם כלשהו אין זה משנה
לענייננו מדוע לא שילם בפועל את דמי השכירות.

29. בנוסף, סעיף 3 להסכם השכירות שעליו חתמו הצדדים בהסכמה קובע כדלקמן:

" מוסכם ומפורש כי כל שינוי בחוזה שיעשה על-ידי הצדדים בהתייחס לשימוש במושכר, תקופת השכירות, דמי השכירות ואופן תשלומם או בכל עניין אחר יכול שייעשה ויהיה לו תוקף רק אם ייערך בכתב וייחתם על-ידי כל הצדדים להסכם זה."

(הדגשה אינה במקור - ח.י.).

30. סיכומו של דבר, טענתם העיקרית של המבקשים מתבססת על הבטחה בעל פה
שהבטיחה להם, כביכול, המשיבה, אולם, אין יכולים הם לטעון טענה המבוססת על התחייבות שכזו לביטולו של מסמך עקרוני בכתב - שדינו להיות מבוטל אך ורק על-ידי מסמך בכתב אחר לאור חשיבותו.

31. אין זה עולה על הדעת כי המשכירה-המשיבה תסכים לכך כי לא ישולמו לה דמי
השכירות המגיעים לה כדין על-פי הסכם השכירות שעליו חתמו הצדדים בהסכמה.

32. לפיכך, נראה כי כל טענת המבקשים כי המשיבה הסכימה מרצונה לוותר על דמי
השכירות וכי עמדה כוונה נסתרת מאחורי מהלך זה, נראית כ"הגנת בדים" וכל
מטרתה בבקשתה הינה לדחות הקץ לתשלום דמי השכירות המגיעים למשיבה.

לענין זה ראה: ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מ"ה (1)
66, בעמ' 70, כדלקמן:

"... אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן."
     
עוד ראה: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721, בעמ' 722:

"כידוע, אין על המבקש רשות להתגונן לשכנע את בית המשפט, בשלב הדיון בבקשה, בנכונות טענותיו העובדתיות. כל שעל בית המשפט לברר היא אם יהא בטענה "לשמש תריס ומגן בפני התביעה", אם תוכח במשפט...
בהבדל מטענה משפטית, אשר המבקש נאחז בה כהגנה נגד התביעה, ובית המשפט מכריע בה כבר בשלב הדיון בבקשה... ובכלל זה שאלת פרשנותו של מסמך ... הרי גם כשמשתית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה, פיתחה הפסיקה כללים על היקפן ועל מידת פירוטן של הטענות בתצהירו של המבקש. לפיכך, לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו ... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים" ..." .

35. המבקשים טוענים עוד כי המשיבה חתמה על הסכם שכירות נפרד ישירות עם לאומית-
השוכרת. לטענתם נוצרה קנוניה של לאומית והמשיבה נגד המבקשים.

36. אין בידי לקבל טענה זו כיוון שעל-פי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד- 1984, טענה להשפעה בחוסר תום לב או לתרמית - הינה טענה המזקיקה
לפרטים ועל פיה יש לפרש ולפרט את הפרטים והתאריכים בכתבי הטענות.

לעניין זה הנני מפנה לע"א 543/86 כלל חברה לביטוח נ' דניאל כלפון, פ"ד מב(3) 339, בעמ' 343 שם נאמר:

"מקובלת עלי מקדמת דנא ההלכה, כי נתבע, המבקש רשות להגן חייב להיכבד וחהיכנס לפרטי העובדות...
יתרה מזו: "חובה כפולה ומכופלת לפרט טענתו מוטלת על נתבע המתגונן בטענת תרמית או קנוניה". על יסוד טענה סתמית ומעורפלת של הגנה כזאת, לא חקבל רשות להתגונן.
"מי שמאשים את חברו במעשה תרמית, עליו לפרט את העובדות עליהן מתבססת האשמה".

37. המבקשים לא פירטו כדבעי האירועים הנטענים וכל טענתם התבססה על כך כי נערך
הסכם מאחורי גבם והעלו השערות לסיבה שהסכם זה נחתם.
המשיבה טוענת כי ההסכם נחתם לאחר שהמבקשים לא שילמו את דמי השכירות
מעל לשנה, והסכום אשר קיבל מנהל המשיבה התקבל עבור השכרת המקום מאותו
יום ואילך.

38. לענין זה ראה העיד המבקש בחקירתו כדלהלן:

"ש. אני אומרת לך שהוא קיבל עבור שכירת המקום לעתיד, מאותו יום ואילך מאחר ונחתם הסכם שכירות בין התובעת לקופ"ח?
          ת. לא ידוע לי על כך. זה לא היה כך. לכן לא קיבלתי את הביטול.
     ש.אני אומרת לך שהתובעת חתמה על הסכם עם קופ"ח לאחר שכלו כל הקיצים ואחרי שמשכת אותה באי תשלומים למשך שנה, לא התפשרת עם קופ"ח לגבי הסכסוכים שהיו לך עימה ולכן לא שילמת ורק אחרי שהתובעת ביטלה איתך את החוזה ולא תיקנת את ההפרה של תוך 30 יום, רק אז היא חתמה על הסכם עם קופ"ח, מה אתה אומר על כך?
     ת. מה שאני יודע, מה שנעשה בשטח זה שתוך 30 יום כשהגיעה קופה"ח להסכמה".

39. לאור אלה, אין לקבל טענה זו שכן המבקשים לא הוכיחו כי התשלומים של
לאומית היו עבור דמי השכירות בעבר, שאותם היתה חייבת למבקשים.

40. המבקשים טוענים אף לשיהוי, אולם המשיבה הגישה את התביעה לאחר "שכלו כל
הקיצים", לדידה. המשיבה חיכתה בסבלנות עד אשר ישלמו לה המבקשים את חובה
אולם ברגע שהבינה כי אין בכוונת המבקשים כלל לשלם לה את חובה, הגישה תביעה זו.

41. המבקשים טוענים כי יש לקזז מחובם את הסכום שקיבלה המשיבה מלאומית וכן את
דמי הנזקים שנגרמו לה.

לענין זה ראה ספרו של כבוד השופט א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 323, שם נאמר כדלקמן:

"אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה.
הרבה טענות קיזוז נדחו - ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן - רק מטעם זה בלבד. על כן יש להקפיד בהבאת הטיעון באופן דווקני ביותר."
     

כן ראה: ע"א 3906/91 מיכל הלפרין נ' הכונס הרמי בתפקידו כמפרק, תקדין - עליון 93, 1914, בו נפסק כדלהלן:

"מי שמבקש רשות להתגונן בטענת קיזוז, חייב להציג במדויק את מערכת הנתונים עליהם מתבססת הטענה."

עוד ראה: ת"א (תל - אביב) 1641/91 ד.ש.ל. השקעות ויעוץ נ' בנק לאומי, תקדין -
מחוזי 92 (2), 818, שם נקבע כדלקמן:

     טענת קיזוז יש לטעון באופן מפורט, ולתומכה בתחשיב חשבונאי."

42. המבקשים לא פירטו כדבעי טענתם זו, לא צירפו תחשיב חשבונאי או עובדתי המפרט
את תחשיב הנזקים הנטענים, את סוגי הנזקים, ממה מורכבים הם ואיך הגיעו לסכום
אותו מבקשים הם לקזז.

לפיכך, אף טענה זו נדחית.

43. המבקשים מבקשים להגיש תביעה שכנגד - ואולם אין במבוקשם זה משום נימוק
למתן רשות להתגונן.

בספרו של ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי",, מהדורה שביעית, בעמ' 681 נאמר לענין
זה כדלקמן:

"רק במקרים יוצאים מן הכלל תינתן לנתבע רשות להתגונן רק על מנת שבגדרה יגיש הנתבע תביעה שכנגד"


כמו כן, ראה לעניין זה ר"ע 511/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לט(
3) 728 כדלקמן:

     " כמו כן הלכה פסוקה היא שאין מעניקים רשות להתגונן, אך ורק משום
שהנתבע רוצה להגיש תביעה שכנגד".

מכאן, שאין לתת למבקש רשות להתגונן רק בכדי שיוכל להגיש תביעה שכנגד.

44. המבקשים ביקשו לשלוח הודעת צד שלישי ללאומית - ואולם דין טענה זו -
כקודמתה.

47. על כן, ולאור כל הטעמים המצטברים לעיל, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות
להתגונן.

48. המבקשים ישלמו למשיבה, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של
      5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בקשה למתן רשות להגן

  2. רשות מוגבלת להתגונן

  3. אי מתן רשות להתגונן

  4. מתי תינתן רשות להתגונן

  5. דחיית בקשת רשות להתגונן

  6. מתן רשות להתגונן מוגבלת

  7. רשות להתגונן בטענה אחת בלבד

  8. בקשת רשות להתגונן ללא פירוט

  9. טענת קיזוז בקשת רשות להתגונן

  10. בקשת רשות להתגונן בתביעת בנק

  11. בקשת רשות להתגונן - חוב לבנק

  12. סיכויי הגנה בקשת רשות להתגונן

  13. רשות להתגונן ללא חקירת המצהיר

  14. המחאת חוב - בקשת רשות להתגונן

  15. בקשת רשות להתגונן - דמי תיווך

  16. בקשת רשות להתגונן ומחיקת כותרת

  17. חקירת מצהיר בבקשת רשות להתגונן

  18. הגנה לכאורה בבקשת רשות להתגונן

  19. רשות להתגונן בכפוף להפקדת כספים

  20. רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה

  21. ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן

  22. התניית רשות להתגונן בהפקדת ערובה

  23. חוב בחשבון בנק - בקשת רשות להתגונן

  24. התניית מתן רשות להתגונן בהפקדת כספים

  25. דחיית בקשת רשות להתגונן - חוב לבנק

  26. הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן

  27. ערעור על החלטת רשם ליתן רשות להתגונן

  28. בקשת רשות להתגונן ערבות להלוואת משכנתא

  29. ערבות לחובות חברה - בקשת רשות להתגונן

  30. בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב

  31. דחיית בקשת רשות להתגונן - ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי

  32. ערעור כלפי ההחלטה להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת סכום התביעה

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון