אגודה עותומנית

אגודה עותומנית מוקמת לשם מטרה חברתית וולונטרית ומכל מקום, בהתאם להוראות החוק העותומאני על האגודות (1909), שלא לצורך השגת מטרה המכוונת להשגת רווחים.

מקורות הכנסות האגודה הינם: מיסי החברים, תרומות, ירושות, מתנות, תקבולים מרכוש האגודה ופעילותה וכן מכל מקור אחר. לאור מטרתה הוולונטארית של האגודה, ומכוח המבנה הבסיסי שלה הנוגד השגת רווחים ואשר כל כולו מיועד לרווחת הציבור או חלק ממנו, מופטרת היא מתשלום אגרות ומיסים. אף הביקורת על פעילותה - מצומצמת ביותר.

ישותה של האגודה והגדרתה סובבים, איפוא, סביב הרעיון המרכזי, לפיו נועדה פעילותה לצרכים וולונטאריים להשגת מטרות ציבוריות, להבדיל מהשגת רווח, או טובת הנאה חומרית אחרת של מי מחבריה, ומשכך, אך טבעי הדבר, כי הזכות השיורית של נכסיה מוקנית לציבור, וכפי שנפסק בנוגע לעמותות בתיק פש"ר 1425/98 (מחוזי ת"א) הרב נחמן צוקר נ' רו"ח אוריאל להב ואח'.

העמותה היא גוף משפטי בעל אלמנטים מעין-ציבוריים שנועד להגשים תכלית חברתית מסויימת. על כן נהנית העמותה מתקצוב מקופת הציבור, מהקלות במס, מהאפשרות לגייס תרומות ומשאר יתרונות אשר אינם מוקנים לחברה. לפיכך, שלא כבחברה פרטית, שם הזכות השיורית בנכסיה מוקנית למשתתפים, הרי שכאשר בעמותה עסקינן הזכות השיורית בנכסיה מוקנית לציבור שלרווחתו ולצרכיו נוסדה העמותה, ולהגשמת המטרות לשמן פעלה.

להלן פסק דין בנושא אגודה עותומנית:

פסק - דין

בפני תובענה למתן פסק דין המצהיר כי החלטות האסיפה הכללית של המשיבה 1 מיום 27.5.03 ומיום 21.9.03 - נוגדות את החוק ומשכך בטלות ומבוטלות, וכן למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להעביר את נכס המקרקעין הנמצא ברח' בן זומא 9-11 בבני-ברק, כולו או חלקו, על שם המשיבים 2, 3 או מי מטעמם, והאוסר עליהם לבצע כל דיספוזיציה בנכסי האגודה, לרבות בנכס לעיל.
עוד מבוקש להורות לרשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה על הנכס לעיל האוסרת לבצע כל עסקה שהיא בקשר לנכס, וזאת עד להחלטה אחרת .

רקע עובדתי
המשיבה 1 (להלן: "האגודה") התאגדה ביום 17.3.70 כאגודה עותומאנית מכוח הוראות החוק העותומאני על האגודות (1909) (להלן: "חוק האגודות").
המטרות שעמדו לנגד עיני האגודה התמקדו בהקניית השכלה בישראל ועיקריהן: הכשרת מורים לבתי אולפנה למבוגרים, יסוד וקיום מכונים להשכלה טכנולוגית למבוגרים, העסקת מורים והכשרת תלמידים והחזקת בתי מדרש ובתי מגורים לתלמידים ומורים. בשנת 1974 הוספה מטרה נוספת שעניינה הוצאה לאור של כתבי יד ועבודות מחקר בתחום התורני ובתחום המוסר.
יו"ר האגודה ומייסדה היה הרב שבתאי פרנקל ז"ל, אביה של המשיבה 3. זו האחרונה נשואה למשיב 2 ושניהם תושבי חוץ המתגוררים בברוקלין- ניו-יורק שבארה"ב.
לימים, ועם פטירת מייסדי האגודה, שימשו כחברי האגודה: הרב נפתלי קפלן - משיב 2, הגב' חנה קפלן - משיבה 3, הרב ברוך דב פוברסקי ומר ישראל קליין.
לא הובא בפני מידע בקשר לפעילותה של האגודה בכלל, ובקשר למטרותיה המוצהרות בפרט, ומכל מקום, אין חולק כי בעת האחרונה שובתת האגודה מפעילות, וחבריה מבקשים לפרקה.
המחלוקת נשוא תיק זה מתמקדת בנכס מקרקעין הרשום על שם האגודה, אשר נמצא ברח' בן זומא 9 בבני-ברק והידוע כגוש 6192 חלקות 137, 138, תת חלקות 2,1 ו-4 (להלן: "הנכס" ו/או "נכס המקרקעין").
שווי הנכס, לפי הערכות מס שבח מקרקעין, נע בין 1,150,000 $ ל- 1,500,000 $.
במועד כלשהו פנה נציג רשם העמותות אל חברי האגודה והודיע להם, כי מאחר והאגודה לא ביקשה להירשם כעמותה לפי חוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות") מתעתד הוא למחקה בהתאם לסמכותו עפ"י החוק. בסמוך לפנייה זו, החליטה האגודה להעביר את נכס המקרקעין לבעלות חבריה, אגב פירוקה, ואף עתרה לפטור ממס שבח מקרקעין, בהסתמך על הוראת סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963.
המבקשת מתנגדת לניסיונה של המשיבה 1 להעביר את רכושה, קרי: נכס המקרקעין, לבעלות חבריה, המשיבים 2, 3, שכן האגודה, שהוקמה שלא למטרת רווח, אינה רשאית לחלק רווחים או טובות הנאה לחבריה, גם בתקופת פעילותה וגם עם פירוקה.

הוראות התקנון והחלטות האסיפה הכללית הרלוונטיות לענייננו
סעיף 12 לתקנון האגודה, אשר נערך במועד התאגדותה או בסמוך לכך, מסדיר באופן נחרץ את אי זכאותם של חברי האגודה לחלוקת רווחים, בקובעו:
”(א) האגודה תתנהל שלא על מנת להפיק רווחים.
...
(ג) האגודה לא תהיה זכאית לחלק רווחים או טובות הנאה אחרות בין חבריה”.
גורל נכסי האגודה לאחר פירוקה נקבע בסעיף 12(ד) לתקנון הקובע:
”במקרה של פירוק האגודה, יועבר רכוש האגודה לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה, שייקבע על ידי החברה, וחברי האגודה לא יהיו זכאים כל חלק שהוא מרכוש האגודה”.

דא עקא, שביום 27.5.03 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה, בה נכחו ארבעת חבריה שפורטו לעיל, והחליטה על שינוי התקנון, במסגרתו שונה סעיף 12(ד) לעיל, ובמקומו נקבע:
”במקרה של פירוק האגודה, ייעשה ברכוש האגודה כפי שיוחלט באסיפת חברי האגודה”.

ביום 21.9.03 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה, בה נכחו המשיבים 2 ו-3 בלבד, ובמהלכה התקבלו מספר החלטות:
האחת- אושרה הפסקת חברותם של שניים מבין ארבעת חברי האגודה, הרב פוברסקי, ומר ישראל קליין, באופן שכחברי האגודה נותרו רק המשיבים 2, 3.
השנייה- הוחלט על פירוק האגודה.
השלישית- הוחלט על העברת נכסי האגודה לחבריה, קרי: המשיבים 2, 3, אגב פירוקה כאיגוד מקרקעין, וכאמור בפרטיכל האסיפה:
”האסיפה החליטה להעביר את נכסי האגודה לחבריה, בהתאם לזכויותיהם באגודה, אגב פירוק האגודה כאיגוד מקרקעין”.

טענות הצדדים
המדינה טוענת כי האגודה, מתוקף מעמדה כאגודה עותומאנית, התאגדה לצורך השגת מטרה שאיננה מכוונת להשגת רווחים ומשכך, לא רשאית היא לחלק רווחים או טובות הנאה לחבריה, הן בתקופת פעילותה, והן במעמד פירוקה. לטענתה, ההוראות המתקנות בתקנון וכן החלטות האסיפה הכללית הנוגדות כלל בסיסי זה - בטלות ומבוטלות.
המדינה מוסיפה וטוענת כי מאחר והאגודה הוקמה למטרה וולונטארית, מאחר ועיקר הכנסותיה, מקורן בתרומות ובהקדשים ומאחר ולאור מטרה זו זכתה לפטור מאגרות ומיסים, הרי שאינה רשאית במעמד פירוקה להעביר את נכסיה לבעלות חבריה, שכן הנכסים - נכסי הציבור המה, ומשכך ניתן להעבירם רק לעמותה אחרת אשר מטרותיה דומות למטרותיה המקוריות של האגודה.
למשיבים טענות מקדמיות, ובכללן, העדר מעמד למבקשת. לשיטתם, חוק האגודות איננו מסמיך את משרד הפנים להגיש תביעות כנגד אגודות עותומאניות, ו/או כנגד חבריהן, ותפקידו של זה האחרון מצומצם ומסויג לחובות מנהלתיות בלבד.
עוד טוענים המשיבים כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר, כשנתיים מאז הודיעה האגודה לממונה על המחוז במשרד הפנים על החלטתה לפרק את האגודה ולהקנות את נכסיה לחבריה.
לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי על עניינם חל חוק האגודות אשר מטיבו מצמצם עד מאוד את מידת הפיקוח על פעילותן של האגודות וניהולן. לגישתם, האיסור, נשוא חוק העמותות, אשר אינו מאפשר חלוקת רווחים לחברי העמותה, אינו נכלל בחוק האגודות ולא חל עליה, שהרי אגודה שלא נרשמה כעמותה, ממשיכה להיחשב כאגודה עותומאנית וחוסה תחת הוראות חוק האגודות. כפועל יוצא ולאור ההסדרים החקיקתיים החלים על האגודה, מהם היא יונקת את חיותה, אין כל פגם בהחלטותיה ורשאית היא לשנות את תקנונה ולקבוע לפי שיקול דעתה, באמצעות האסיפה הכללית, מה יעשה ברכושה.

דיון והכרעה
1.     ראשית, יש להסיר מסדר היום את הטענות המקדמיות שהועלו על ידי המשיבים.
לטענת השיהוי - המשיבים טוענים כי המדינה השתהתה יתר על המידה ומשכך אין להושיט לה את הסעד המבוקש על ידה. לדבריהם, שינוי התקנון נעשה עוד בשנת 2003, שאז הובא לידיעת הממונה על המחוז במשרד הפנים, ואילו התובענה הוגשה רק בספטמבר 2005, כשנתיים ימים לאחר מכן.
אינני מקבלת טיעון זה. הגם שהמשיבים לא הצביעו על שינוי לרעה שחל במצבם כתוצאה מההשתהות הנטענת, לא מצאתי שהתביעה לוקה בשיהוי גם לגופו של עניין שהרי אין בין מועד קבלת המסמכים על ידי הממונה על המחוז במשרד הפנים לבין המועד הראוי להגשת התביעה, ולא כלום.
עם קבלת פרטיכל האסיפה הכללית, עדיין לא היה ידוע למדינה כי המבקשים אכן יוציאו מן הכח אל הפועל את ההחלטה בדבר העברת נכס האגודה לבעלות המשיבים 2 ו-3, מה גם שבהעדר חובת דיווח, לא היה ידוע למדינה כי האגודה אוחזת בנכס המקרקעין נשוא העניין. הכוונה לממש את החלטת האסיפה הכללית נודעה לנציג המדינה רק בספטמבר 2005, עם קבלת הפניית רשויות המס, אשר ביקשו את עמדת משרד הפנים בכל הנוגע לבקשת המשיבים 2 ו-3 לפטור ממס מכח פעולת איגוד מקרקעין. לו היתה המדינה מגישה תביעתה כבר בספטמבר 2003, היתה בפנינו תובענה מוקדמת בהעדר ראיה לכוונת האגודה להעביר את נכס המקרקעין לבעלות חבריה.
לטענת היעדר מעמד לנציג משרד הפנים להגיש התובענה כנגד המשיבים -
המשיבים טוענים כי סמכויות משרד הפנים על פי חוק האגודות הינן מצומצמות ומסוייגות לעניינים פורמליים בלבד.
אין לקבל טענה גורפת זו שכן משמעותה היא שכל אגודה יכולה לפעול כראות עיניה, אף בניגוד לחוק, בבחינת "אין דין ואין דיין". זוהי תוצאה שאין הדעת סובלתה.
שעה שנציג משרד הפנים, שהינו הגורם המופקד על ביצוע החוק בהתאם לסעיף 19 לחוק האגודות, נוכח לדעת כי מתרחשת פעילות בלתי חוקית כלשהי בקרב אגודה מסויימת, הרי שלא זו בלבד שזכותו לפנות לערכאות בבקשה לסעד מתאים, אלא שחובתו לעשות כן.

2.      אין חולק כי ההסדר החקיקתי החל על האגודה נשוא ענייננו, משזו לא נרשמה כעמותה, הינו חוק האגודות.
גורל נכסי האגודה בעת פירוקה מוסדר בסעיף 14 לחוק האגודות הקובע:
”בכל מה שנוגע לרכוש האגודה שקיומה נאסר ע"י הרשות או שנתפרקה בהסכמת חבריה ורצונם, או עפ"י תקנותיה הפנימיות, נוהגים בהתאם לתקנות האגודה, אם הן מכילות סעיף מיוחד הדן על מקרה של ביטול, ואם אין סעיף כזה, נוהגים עפ"י החלטת האסיפה הכללית של האגודה.”

הסדר זה שונה מההסדר שנקבע ע"י המחוקק בחוק העמותות, הקובע בסעיף 58(א) לחוק העמותות:
"פורקה עמותה ולאחר שנפרעו חובותיה במלואם נשארו נכסים, ינהגו בהם לפי הוראות התקנון ובלבד שאם העמותה פורקה לפי צו בית המשפט, שוכנע בית המשפט שאין בהוראות האמורות כדי להביא לכך שנכסי העמותה יחולקו לאחר פירוקה, במישרין או בעקיפין, לחברי העמותה או למייסדיה, או שיועברו נכסים, לאחר הפירוק, במישרין או בעקיפין, למטרות שאינן קרובות למטרות העמותה ערב מועד הפירוק; פורקה העמותה מרצון - אם שוכנע כאמור הרשם; באין הוראות כאלה או באין אפשרות מעשית לנהוג לפיהן, יוקדשו אותם נכסים לפי הוראות בית המשפט למטרה שקבע בית המשפט כקרובה למטרות העמותה."

על הבדלי חקיקה אלו סומכים המשיבים את עמדתם. לטענתם, חוק האגודות איננו אוסר חלוקת נכסי האגודה לחבריה בעת פירוקה, ולא ניתן להחיל על האגודה את הוראות חוק העמותות ואיסוריו, משהאגודה נותרה במעמדה ככזו, ולא נרשמה כעמותה.

3.      אגודה עותומאנית מוקמת לשם מטרה חברתית וולונטרית ומכל מקום, בהתאם להוראות החוק, שלא לצורך השגת מטרה המכוונת להשגת רווחים (סע' 1 לחוק האגודות). מקורות הכנסות האגודה הינם: מיסי החברים, תרומות, ירושות, מתנות, תקבולים מרכוש האגודה ופעילותה וכן מכל מקור אחר. לאור מטרתה הוולונטארית של האגודה, ומכוח המבנה הבסיסי שלה הנוגד השגת רווחים ואשר כל כולו מיועד לרווחת הציבור או חלק ממנו, מופטרת היא מתשלום אגרות ומיסים. אף הביקורת על פעילותה - מצומצמת ביותר.
ישותה של האגודה והגדרתה סובבים, איפוא, סביב הרעיון המרכזי, לפיו נועדה פעילותה לצרכים וולונטאריים להשגת מטרות ציבוריות, להבדיל מהשגת רווח, או טובת הנאה חומרית אחרת של מי מחבריה, ומשכך, אך טבעי הדבר, כי הזכות השיורית של נכסיה מוקנית לציבור, וכפי שנפסק בנוגע לעמותות בתיק פש"ר 1425/98 (מחוזי ת"א) הרב נחמן צוקר נ' רו"ח אוריאל להב ואח' (פורסם ב"נבו הוצאה לאור"):
"העמותה היא גוף משפטי בעל אלמנטים מעין-ציבוריים שנועד להגשים תכלית חברתית מסויימת. על כן נהנית העמותה מתקצוב מקופת הציבור, מהקלות במס, מהאפשרות לגייס תרומות ומשאר יתרונות אשר אינם מוקנים לחברה. לפיכך, שלא כבחברה פרטית, שם הזכות השיורית בנכסיה מוקנית למשתתפים, הרי שכאשר בעמותה עסקינן הזכות השיורית בנכסיה מוקנית לציבור שלרווחתו ולצרכיו נוסדה העמותה, ולהגשמת המטרות לשמן פעלה” (כב' השופטת ורדה אלשייך).

אותו רציונל, הנובע, כאמור, ממטרת הקמת העמותה ומהיתרונות המוקנים לה בגין כך, חל גם על אגודה, ואך טבעי הדבר כי גם למייסדי האגודה ולחבריה אין כל זכות קניינית בנכסי האגודה, שהרי אלו נועדו לתועלת הציבור ולרווחתו. הזיקה היחידה הקיימת בין חברי האגודה לבין נכסיה הינה זיקה מוסרית-ערכית, שהרי באמצעותם אמורה היתה האגודה להגשים את המטרות הוולונטאריות בגינן התאגדה.

4.      זאת ועוד, על תקנון האגודה להתאים למטרתה ולתכלית הקמתה ולפיכך הממונה על המחוז לא יתיר רישומו של תקנון הנוגד מטרה זו. בהינתן מצב בו תוקם אגודה אשר תבקש לרשום תקנון המכיל הוראות מהן עולה הכוונה להפיק רווחים או תועלת כלכלית כלשהי, הרי שבקשה שכזו תסורב על ידי הממונה. וכפי שאכן אירע בפועל, בבג"צ 127/54, ציון חמיס נ' הממונה על מחוז ת"א, פ"ד(ח) 1483, שם סרב הממונה על המחוז לרשום אגודה הגם שהצהירה כי מטרתה "לטפח יחסי ידידות בין כל אנשי עדת ישראל ולהביא לידי מיזוג הגלויות", מכיוון שסבר כי מדובר במטרה כלכלית גרידא להגדלת רווחים. החלטתו אושרה על ידי בית המשפט העליון שפסק:
”היוצא מכל האמור, כי לפנינו לא אגודה בעלת מטרה מסויימת, אלא עסק מסחרי גרידא, ולכן צדק המשיב בסרבו לאשר את ההודעה על ייסוד האגודה
שנשלחה לו על פי סעיף 6 של חוק האגודות העותמאני, 1909.”

במקרה דנן נוגדת ההוראה המתקנת גם את הוראות התקנון המקורי וגם את הוראות החוק. התקנון המקורי קובע שתי הוראות נחרצות בכל הנוגע לרכוש האגודה במקרה של פירוק: האחת - רכוש האגודה יועבר לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה; והשניה - חברי האגודה לא יהיו זכאים לכל חלק שהוא מרכוש האגודה.
סעיף 1 לחוק האגודות קובע כי האגודה מוקמת לשם מטרה שאיננה מכוונת להשגת רווחים.
מאחר והתיקונים נשוא המחלוקת קובעים היפוכו של דבר, לא ניתן להכשירם.
היעדרו של סעיף מפורש בחוק האגודות הקובע כי חלוקת רכוש האגודה לחבריה הינה אסורה, אינו מלמד דבר, שכן איסור זה נלמד מכללא מכח מטרת הקמת האגודה ופעילותה הוולונטארית שלא לשם השגת רווח כלכלי.

5.      נפסק זה מכבר כי תקנות האגודה, כוחן ככוחו של חוזה, ומשכך חלות עליהן ההוראות הרגילות של דיני החוזים. הגם שלא בנקל יפעיל בית המשפט את סמכותו להתערב בפעילות האגודה העותומאנית ובהחלטותיה, הרי שלא יהסס לעשות כן במקרים בהם, למשל, פוגעות התקנות בעיקרי הצדק הטבעי. וכפי שנפסק בע"א 5058/90 הסתדרות "אגודת ישראל" בארץ ישראל ואח' נ' שלום משה שוורץ, פ"מ מו(5) 608:
”... תקנות האגודה כוחן ככוחו של חוזה... על-פי פסיקתו של בית משפט זה, לא בנקל יפעיל בית המשפט את סמכותו להתערב בפעולות אגודה עותומאנית ובהחלטותיה הפנימיות ... בהיות תקנון ההתאגדות של אגודה עותומאנית חוזה בין הצדדים לו כאמור, חלים עליו כללי הפרשנות החלים על חוזים בדרך כלל... כשבאים לקבוע מהו אותו אומד דעתם של הצדדים ומהן "הנסיבות" שבכוחן ללמד על כוונת הצדדים, תהיה חשיבות לאופיה של האגודה ומטרותיה. כשמדובר, כמו בענייננו, במפלגה פוליטית המאוגדת כאגודה עותומאנית, יש לזכור את חשיבותה הציבורית של האגודה, כגורם הנוטל חלק בשיטת המשטר הדמוקרטי במדינה”.

צודקים המשיבים בטענתם כי התערבותו של בית המשפט בניהול האגודה הינה מינורית, וכי רק לעיתים רחוקות יפעיל בית המשפט את סמכותו ויתערב בהחלטת האגודה או בהוראה מתקנותיה. יחד עם זאת, הדברים אמורים בכל הנוגע להתנהלות תקינה ואינם חלים שעה שאגודה כלשהי מפרה את החוק, שאו אז חובה על הרשויות המוסמכות לפעול להפסקתה של פעילות שכזו ולביטול ההחלטות מכוחן היא פועלת.

אגודה רשאית, איפוא, לכלול בתקנותיה סעיפים כראות עיניה ויכולה היא להגדיר את פעילותה הציבורית בהתאם להשקפותיה ואמונותיה, ובלבד שהתקנות לא תנגודנה את מטרתה הבסיסית של ההתאגדות שהינה כאמור, פעילות וולונטארית שלא למטרת רווח, ובלבד שלא תנגודנה את החוק, את עיקרי הצדק הטבעי ואת תקנת הציבור.
בית המשפט לא היה מתערב לו, למשל, נפלה מחלוקת בין חברי האגודה בדבר זהות הגורם שיקבל לידיו את הנכס לאחר פירוקה, האם יהא זה בית ספר בשדרות שטרם מוגן או גן ילדים בקרית שמונה. בית המשפט חייב לומר את דברו במקרה בו תיקון התקנון מוביל להעברת נכס האגודה לידיהם הפרטיות של יורשי מייסד האגודה, בהיותו מצוי בד' אמות המיתחם הצר המחייב את התערבותו של בית המשפט.

6.      אינני רואה כל הבדל בין איסור הפקת רווחים בשלב חיותה של האגודה, לבין איסור העברת נכסי האגודה לחבריה בעת פירוקה. אלו אף אלו אסורים, שכן המדובר באבחנה מלאכותית ללא טעם הגיונה בצידה. כשם שנאסר על האגודה, אשר הוקמה, כאמור, ממניעים וולונטאריים ונהנית בהתאם מהקלות מס, לחלק טובת הנאה לחבריה, כך נאסר עליה לחלק את נכסיה בעת פירוקה שאם לא כן, יהא בכך כדי לעודד את חבריה לצבור רווחים ונכסים, במקום לתעל אותם לטובת הפעילות הציבורית הוולונטארית, ולקטוף את פירותיהם בעת פירוקה, תוך שלשולם לכיסיהם.
הדעה הרווחת בכל הנוגע לדיני העמותות, לפיה כשם שלא קיימת אפשרות להקים עמותה לשם חלוקת רווחים, כך לא יעלה על הדעת להתיר לעמותה לחלק את נכסיה העודפים עם פירוקה, טובה-גם-טובה בכל הנוגע לאגודה, וזאת לאור ההגיון העומד בבסיסה של עמדה זו והמשותף לשתיהן.
היתר להעניק את רכוש האגודה לחבריה עם פירוקה, יש בו כדי ליתן לה לגיטימציה לצבור רווחים ונכסים במקום להפנותם לטובת המטרה הציבורית, על מנת שעם פירוקה, יועברו נכסיה כפרי בשל לבעלות חבריה.
תוצאה כזו 'בוגדת' בתורמים אשר הזרימו כספים לאגודה לטובת המטרה הציבורית, 'בוגדת' אף במדינה אשר העניקה לה טובות הנאה ופטרה אותה מאגרות, מיסים וחובת דיווח, ואף חוטאת לציבור אשר לתועלתו ורווחתו הוקמה.

7. לא מצאתי ממש בטענת המשיבים, לפיה מדובר בנכס שנרכש מכספו הפרטי של הרב פרנקל ז"ל, אביה של המשיבה 3, ומשכך זכאית היא לקבל את הנכס עם פירוקה של העמותה, לא מבחינה ראייתית, אף לא מטעמים לגופו של עניין.
מהחומר שהוגש לביהמ"ש עולה כי רכישת שלוש חלקות המקרקעין, עליהן נבנה הנכס נשוא העניין במחיר של 33,000 $ מומנה ע"י ארגון בני יוסף (BNEI YOSEF CONGREGATION) אשר הקשר בינו לבין הרב פרנקל לא הוכח די הצורך. יתרה מכך, פעילותו הכספית של ארגון בני יוסף, מומנה בהתאם לדו"חות הכספיים שהוגשו על ידי האגודה (נספח י"ג לתשובתה), על ידי גורמים שונים ובכללם "ניו-יורק סנטר בילדינג", "טראפלגר אקוויטיז", קרן רוזנטל וכו', ללא אזכור שמו של הרב פרנקל.

לגופו של עניין, אף אם היה מוכח לביהמ"ש כי מרבית הכספים באמצעותם רכשה האגודה את חלקות המקרקעין - מקורם ברב פרנקל ז"ל, לא היה בכך כדי להקנות לבתו את הזכות לקבל לבעלותה את נכסי האגודה.
האמרה "המקום נתן המקום לקח" נוהגת בכל הנוגע ליחסים בין האדם לבוראו, ואיננה רלוונטית ליחסים שבין נדבן לבין הציבור. משמצא לנכון תורם כזה או אחר, ליתן מנדבת ידו לטובת אגודה הפועלת לרווחת הציבור, אין הוא יכול לסגת מנתינה זו, שכן המתנה הפכה לרכושה של האגודה וכפועל יוצא לרכוש שלציבור הזיקה אליו.
לו רצה הרב פרנקל להועיד את הרכוש שתרם בשעתו לאגודה - לבתו וחתנו, מן הסתם היה דואג לעשות זאת באופן רשמי. זאת ועוד, בחקירה נגדית הוברר כי יתר חברי האגודה שהתפטרו מתפקידם, לא ידעו כלל על כוונת החברים הנותרים לתקן את התקנון ולגרום להעברת הנכס לבעלותם, והדבר אומר "דרשני".

8.      אף אין לקבל את טענת המשיבים לפיה הכשיר הדיווח לממונה על המחוז במשרד הפנים על שינוי התקנון ועל החלטות האסיפה הכללית, את פעולת הקניית נכסי האגודה לידי חבריה בעת פירוקה. בדווחה לממונה על פעילותה בכל הנוגע לשינוי התקנון, מילאה האגודה את חובת הדיווח, וקבלת המסמכים על ידי הממונה על המחוז מצטמצמת לפעילות טכנית בלבד, והיא נטולת כל סממן מהותי, ומכל מקום אין להסיק ממנה מתן אישור לשינוי התקנון מבחינת תכנו. דיווח לממונה על המחוז אין בו כדי להכשיר שינוי תקנון שמלכתחילה לא היה חוקי.
זאת ועוד, אישורו הפורמלי של ממונה המחוז בדבר קבלת הודעות המשיבים בכל הנוגע לשינוי התקנון והחלטת האסיפה הכללית, נעשה בעקבות דרישות מפורשות מטעם בא-כוחם (מכתב עו"ד ארי הר-זהב, נספח ח' לתשובת המשיבים), ואין בו, כאמור, מעבר לאישור טכני בדבר קבלת המסמכים במשרדי הממונה.

9.      אדן נוסף עליו תמכו המשיבים את עמדתם הינו סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"), הדן בפטור הניתן לאיגוד המוכר את מקרקעיו אגב פירוקו.
אין ללמוד מסעיף זה מאומה לעניין השאלה במחלוקת, שהרי אין הוא מביע עמדתו בשאלה האם אגודה עותומאנית יכולה להעביר נכסיה לחבריה אגב פירוקה, אלא קובע את הפטור מקום שאין ספק שהיא רשאית לעשות זאת.
סעיף 71(א)(3) סיפא מסייג מפורשות את הפטור ומחיל אותו רק שעה ש"הזכויות במקרקעין או הזכויות באיגוד הוקנו לבעלי הזכות באיגוד המתפרק באותה מידה שבה היו להם זכויות באיגוד המתפרק".
באם לחברי האגודה לא היו זכויות מלכתחילה באיגוד המתפרק, מה להם כי יסמכו על הפטור נשוא סעיף זה.

סוף דבר
10.     הגם שקיים הבדל לשוני בין הוראות חוק האגודות לבין הוראות חוק העמותות, וזה האחרון קובע מפורשות את האיסור בדבר הענקת רכוש העמותה לידי חבריה, הרי שיש להחיל איסור זה גם על האגודה העותומאנית מכח הרציונאל שבהקמתה ובמטרותיה.
גם אגודה עותומאנית מתפרקת איננה רשאית להעניק את רכושה לחבריה והיא חייבת להעבירם לאגודה או לעמותה אחרת אשר חרטה על דגלה מטרה חברתית הדומה למטרתה של האגודה המתפרקת.
שינוי התקנון, אשר אסר מלכתחילה העברה זו, איננו יכול להכשיר את השרץ ואיננו יכול להתיר את אשר נאסר.
אשר על כן, צודקת המדינה בטענתה לפיה החלטת האסיפה הכללית מיום 21.9.2003 הקובעת כי נכסי האגודה יועברו לחבריה - בטלה ומבוטלת.
אינני רואה מקום להכריז גם על בטלותה של ההחלטה מיום 27.5.2003, הקובעת כי במקרה של פירוק האגודה יעשה ברכוש האגודה כפי שיוחלט באסיפת חברי האגודה, ובלבד שסעיף זה יקרא בצוותא חדא נוסחו של סעיף 12(ד) לתקנון המקורי, הקובע כי רכוש האגודה יועבר לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה, והאסיפה הכללית אכן מוסמכת להחליט מהו הגוף הנעבר ולאיזו מטרה.
אף אינני רואה מקום ליתן צו המורה לרשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה גורפת על הנכס האוסרת לבצע כל עסקה בקשר לנכס, שהרי, כאמור לעיל, עסקה לפיה מועבר הנכס לאגודה אחרת בעלת מטרה דומה - הינה מותרת.

התוצאה
ניתן בזאת פסק דין הצהרתי הקובע כי החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 21.9.2003 הקובעת כי נכסי האגודה יועברו עם פירוקה לחבריה - בטלה ומבוטלת.
כן ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על כל המשיבים להעביר את נכס המקרקעין הידוע כגוש 6192 חלקות 137-138, תתי-חלקות 1-2 ו-4, לידי המשיבים 2 ו-3 או מי מהם ו/או מי מטעמם.
צו המניעה ירשם בפנקס רשם המקרקעין.
המשיבים 2 ו-3 ישלמו למבקשת בצוותא חדא את הוצאות המשפט בסך 50,000 ₪ + מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הקצאת מגרשים באגודה שיתופית

  2. סמכות רשם האגודות השיתופיות

  3. פקודת האגודות השיתופיות, 1933

  4. התיישנות תביעה נגד אגודה שיתופית

  5. הוצאת חבר מאגודה שיתופית - בוררות

  6. גביית מיסים מחברים באגודה שיתופית

  7. בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות

  8. מה זה אגודה עותומנית ?

  9. עורכי דין אגודה שיתופית

  10. עורך דין אגודות שיתופיות

  11. ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות

  12. הגבלת תקופת כהונת רשם האגודות השיתופיות

  13. תקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), תשל''ו-1976

  14. תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל''ג-1973

  15. תקנות האגודות השיתופיות (אגרות), התשס''ב-2002

  16. תקנות האגודות השיתופיות (פירוק), התשמ''ד-1984

  17. תיקון פקודת האגודות השיתופיות החלפת השר הממונה

  18. תקנות האגודות השיתופיות (שעבודים), תשל''ו-1976

  19. תקנות האגודות השיתופיות (טפסי הודעה), התשמ''ח-1988

  20. כללים למינוי מפרקים של אגודות שיתופיות ולקביעת שכרם

  21. תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ''ו-1995

  22. תקנות האגודות השיתופיות (קרן מילואים), התשס''ה-2005

  23. תקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל''ו-1976

  24. תקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל''ה-1975

  25. עתירה לתיקון או ביטול החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות

  26. הסדרת זכויות חברי האגודה השיתופית קו אופ הריבוע הכחול

  27. תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל''ב-1972

  28. תקנות האגודות השיתופיות (בחירת נציגים לתאגיד), התשמ''ד-1984

  29. תקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), תשל''ה-1975

  30. תקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), התשס''ו-2005

  31. תקנות האגודות השיתופיות (אגודות שיתופיות לאשראי), תשל''ז-1976

  32. תקנות האגודות השיתופיות (אגודות שיתופיות לאשראי), תשט''ו-1955

  33. תקנות האגודות השיתופיות (דמי עזיבה - קיבוץ מסדה), התשנ''ג-1993

  34. תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס''ו-2005

  35. תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס''ו-2005

  36. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - אגודות שיתופיות), התשס''ד-2003

  37. המרצת פתיחה להצהיר על בן ממשיך כהגדרתו בסעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות

  38. תקנות המועצה לענף הלול (מכסות משותפות לאגודות שיתופיות), התשמ''ד-1984

  39. תקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש), התשס''ו-2005

  40. תקנות האגודות השיתופיות (דוח כספי, פנקסים, ספרים והודעות), תשל''ו-1976

  41. תקנות האגודות השיתופיות (מפעל המים כפר סבא אגודה חקלאית שיתופית בע''מ), התשס''ג 2002

  42. תקנות האגודות השיתופיות (סמכויות האסיפה הכללית של בית הספר לקואופרציה אגודה שיתופית בע''מ), תשכ''ה-1965

  43. צו לעידוד המגזר העסקי (קליטת עובדים) (הוראת שעה) (קביעת סוגי עובדים והכנסתם באגודה שיתופית), התשנ"ב-1991

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון