להלן פסק דין בנושא פיצוי בגין קו ביוב בשטח פרטי: פסק דין 1. התובעים הגישו כנגד הנתבעים תובענה כספית לתשלום סך של 150,000 ₪ וכן לסעד המורה לנתבעים להעתיק שני חלקים מקו ביוב מאסף הנמצא בשטח מגרש ביתם של התובעים. 2. אלו הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:- א. ביום 02.05.99 נחתם בין התובעים לבין הנתבע מס' 2 "הסכם פיתוח למכר" (להלן: "ההסכם") על פיו ניתנה לתובעים הזכות לקבל את השימוש במגרש מספר 19, הידוע כגוש מס' 231012 בחלק מחלקה מס' 1, בשטח של 867 מ"ר הנמצא בשכונה 12 ברהט (להלן: "המגרש"), וזאת לצורך הקמת בית מגורים למגורי התובעים ובני משפחתם. עוד לפני החתימה על ההסכם עבר במגרש קו ביוב מאסף. ב. בסעיף 2 ב' לתנאי ההסכם הצהירו התובעים, בין היתר, כי הם קיבלו לרשותם את המגרש וכי הם בדקו אותו ומצאוהו ראוי למטרתם. ג. בחלוף 6 חודשים, ביום 02.11.99, נתנה הוועדה המקומית לתכנון ובניה רהט, היתר לבניית ביתם של התובעים על המגרש הנ"ל וציינה בהיתר, בין היתר, כי "יש לשמור על מעבר לקו ביוב עירוני אשר עובר במגרש" (ההדגשה בקו - קיימת במקור - ע.ר.). ד. ביום 30.10.05 הגישו התובעים כנגד הנתבעים, את התובענה הראשונה בת.א. 4428/05 לתשלום סך של 115,000 ₪, בקשר לנזקים שנגרמו להם בשל המצאותו של קו ביוב מאסף בתוך מגרש ביתם. תביעה זו נמחקה בשל כך שהתובעים לא שילמו את האגרה. ה. ביום 30.10.06 הגישו התובעים כנגד הנתבעים, את התובענה שבפני (השנייה) בת.א. 7187/06 לתשלום סך של 150,000 ₪, בקשר לאותם נזקים שנגרמו להם, לשיטתם. ו. בעקבות קדם המשפט שהתקיים ביום 16.04.07 הגישו התובעים חוות דעת מקצועית אשר נערכה ע"י מהנדס ומודד מוסמך מר אבו ג'אמע זוהדי (להלן: "חוות הדעת"). ז. במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 21.10.07, הגיעו בעלי הדין להסכמה לפיה כל צד יסכם את טענותיו בעל פה, וביהמ"ש יכריע במחלוקת. להסכמת בעלי הדין - ניתן תוקף של החלטה. 3. בעלי הדין השמיעו את סיכומיהם, כל אחד לשיטתו הוא. 4. אחר ששמעתי סיכומי בעלי הדין, עיינתי במסמכים שהוצגו בפני, בחוות הדעת שהציגו התובעים, ובכל התמונות שהציג ב"כ הנתבעת מס' 1 - הגעתי למסקנה, כי דין התובענה להדחות, בשל כך שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם, וכן מיתר נימוקי הנתבעים והכל כפי שיפורט להלן. 5. השאלות השנויות במחלוקת:- א. מי התקין את קו הביוב? ב. האם מי מהנתבעים הציגו לתובעים מצג מטעה כלשהו? והאם היתה באפשרותם של התובעים לבדוק את קיומו של קו הביוב בכוחות עצמם? ג. הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעים. ד. הסעד בעניין העתקת קו הביוב. אתייחס לשאלות השנויות במחלוקת, לפי סדר הופעתן לעיל. 6. בטרם נדון בפלוגתאות, יש לציין כי כתב התביעה מתייחס להעתקת שני חלקי קו ביוב ואילו במהלך השמעת הסיכומים, צימצם ב"כ התובעים את המחלוקת, באופן שקו הביוב מפריע רק לנקודה הדרום מערבית של המגרש. הכוונה לקטע קטן בצורת משולש, שכל אחת מצלעותיו בגודל של פחות מ - 5 מטר (ראה שתי השורות האחרונות בעמ' 11 לפרוטוקול). קטע המשולש נצפה בתמונה המסומנת באות א' ולהערכתי מדובר בשטח של כ- 20 מ"ר, מתוך מגרש שהוא בגודל של 867 מ"ר. 7. באשר למחלוקת הראשונה, לעניין זהות הגורם שהניח את קו הביוב, הרי שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח שקו הביוב הותקן ע"י מי מהנתבעים. הנתבעים טענו לאורך כל ההליך כי קו הביוב הותקן על ידי משרד השיכון והתובעים לא הציג ראיה כלשהי לסתור טענה זו. מכאן, שיש לקבל את טענת הנתבעים כי הם לא היו אלה שהניחו את קו הביוב. 8. באשר למחלוקת השניה, בשאלה האם מי מהנתבעים הציגו לתובעים מצג מטעה כלשהו, והאם היתה באפשרותם של התובעים לבדוק את קיומו של קו הביוב בכוחות עצמם - מצאתי לאמץ את עמדת הנתבעים. כזכור, בהסכם הפיתוח עליו חתמו התובעים, הצהירו התובעים כי הם בדקו את המגרש ומצאו אותו ראוי למטרתם. הנתבעת מס' 1 הביאה לידיעת התובעים את דבר קיומו של קו הביוב לפני תחילת הבנייה, במסגרת היתר הבנייה שניתן לתובעים לצורך בניית ביתם (הדבר אף צויין בצורה מודגשת בהיתר). משנשאל ב"כ התובעים מתי נודע לתובעים על קיומו של קו הביוב השיב: "נודע לו בנובמבר 1999 על קו הביוב. זה היה לפני שהוא בנה. אני לא בטוח שהתובע ידע על קיומו של קו הביוב בעצמו ויתכן שרק המהנדס של התובע ידע את זה..." [ראה עמ' 6 לפרוטוקול]. מאוחר יותר שאלתי את ב"כ התובעים מדוע המשיכו התובעים בבניית ביתם, כאשר בהיתר הבנייה מחודש נובמבר 1999 כבר היה ידוע שעובר במגרש קו ביוב והתשובה שניתנה הייתה "שהתובעים לא ידעו על קיום קו הביוב. ההיתר היה בידי המהנדס, שהועסק ע"י התובעים..." [ראה עמ' 8 לפרוטוקול]. גם אם עובדת קיומו של קו הביוב לא היתה מצויינת בהיתר הבנייה, הרי שהתובעים יכלו, באמצעים פשוטים יחסית, לדעת על קיומו של קו הביוב, הן לאור כך שפתחי הביוב (שוחות הביקורת) הקיימים בקרקע היו גלויים לכל עין והן ע"י בדיקת תוכנית הביוב החלה על המגרש, באמצעות עיון בתיק הרלבנטי הקיים אצל הנתבעת מס' 1. ואולם - התובעים נמנעו מלעשות כן, על אף שהיו "מיוצגים" ע"י מהנדס מטעמם. טענת ב"כ התובעים, כי "אף אדם סביר" במגזר הבדואי לא היה בודק באם עובר קו ביוב במגרש, איננה מקובלת עלי. כמו כן אינני מקבל את טענת התובעים לפיה המהנדס מטעמם לא הודיע להם עובדת קיומו של קוו הביוב - ובעניין זה אין לתובעים להלין אלא על עצמם בלבד, שכן ידיעת המהנדס מטעם התובעים - כמוה כידיעת התובעים. יכולתי להרחיב בשאלת החבות ולהסביר, מנימוקים נוספים, מדוע לא חלה על הנתבעים אחריות כלשהי, ואולם לא מצאתי שיש צורך להמשיך ולעסוק בסוגיה זו, לאור כך שהתובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מהנחת קו הביוב. 9. באשר למחלוקת השלישית, בנוגע לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מהנחת קו הביוב, הרי שהתובעים לא הוכיחו ולא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם לנזק כלשהו. התובעים אומנם צרפו חוות דעת של מהנדס מטעמם, אך מדובר בחוות דעת שלא יכולה לסייע לתובעים, בין היתר, מאחר ואין בה כימות של אף אחד מהנזקים הנטענים. כאמור, מדובר בחוות הדעת שאיננה תואמת את כתב התביעה ובחלקה אף מהווה הרחבת חזית לנטען בתובענה. נזקיהם של התובעים מפורטים בסעיפים 21 עד 23 לכתב התביעה, ואתייחס לכל אחד מהנזקים בנפרד:- א. פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין עקירת 80 עצי זית (סעיף 21 לכתב התביעה). מהמידע שהובא בפני עולה שהתובעים לא נאלצו לעקור עץ כלשהו. בשטח המשולש, שהוא השטח הרלבנטי למחלוקת ובו מונח קו הביוב (ראה התמונה המסומנת באות א') נטועים לא יותר מ - 20 עצי זית צעירים. התובעים לא עקרו את עצי הזית בפועל. גם אם נצא מנקודת הנחה, כי העצים לא יתפתחו בשל צינור הביוב שנמצא מתחתם - הרי שאין בפני ביהמ"ש חוות דעת או הצעת מחיר לגבי שוויים של העצים ומכאן שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח תביעתם בעניין זה. ב. פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין נזקים בריאותיים ונפשיים וכן הפסדים כספיים לניקוז מים כתוצאה מהצפות הנגרמות מקו הביוב (סעיף 22 לכתב התביעה). באשר לנזקים הבריאותיים והנפשיים, הרי שלאור תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולאחר שהתובעים לא צירפו כל חוות דעת רפואית, הם מנועים מלהוכיח כל עניין שברפואה. התובעים לא הציגו לביהמ"ש ראיה כלשהי להפסדים כספיים בקשר לניקוז מים. לא הוצגה כל קבלה בעניין זה או כל מסמך התומך בטענה זו. גם לא הוצגה שום ראיה לכך שהתקיימו בעבר הצפות מקו הביוב. מתוך חוות הדעת (ראה סעיף ב' 3) ומתוך סיכומי ב"כ התובעים, ניתן היה להבין שמדובר בהצפות שעשויות להתרחש בעתיד (להבדיל מהצפות שהתרחשו בעבר). למותר לציין, כי לא קמה לתובעים עילת תביעה בגין הצפות יתרחשו, אולי, בעתיד. כאמור הנתבעים לא עמדו בנטל להוכחת ראש נזק זה. ג. פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין "השימוש" בקרעקע בו מונח קו הביוב (סעיף 23 לכתב התביעה). מקובלים עלי טיעוניו של ב"כ הנתבע מס' 2 בענין זה - כי לא קיימת כל עילה לתבוע דמי שימוש מחמת שתשתיות אלה (כמו תשתיות אחרות, כדוגמת תשתית בזק, חשמל וכיוצ"ב), נועדו לטובת התושבים ומאפשרים את הפגיעה בקניין הפרטי תוך העברת קווי התשתית בקניינם של אחרים. גם אם התובעים היו מוכיחים את הזכאות לקבל דמי שימוש ראויים - הרי שלא עלה בידיהם להוכיח את שיעור דמי השימוש שהם זכאים לקבל, שכן מדובר בעניין שבמומחיות, אשר נתון לשומה והערכה של מומחה שהוא שמאי מקרקעין. חזקה על הנתבע מס' 2 שהמחיר שהוא גבה מהתובעים בגין המגרש, מגלם את העובדה שבמגרש עובר קו ביוב מאסף וכי התובעים לא הציגו כל ראיה בעניין המחיר ששילמו עבור המגרש והאם שילמו מחיר דומה או שונה מהמגרשים הסמוכים אליהם. 10. באשר למחלוקת הרביעית, בעניין הסעד של הזזה או העתקת קו הביוב - מצאתי לקבל את טענותיהם של הנתבעים ולקבוע שבית משפט זה אינו מוסמך ליתן את הסעד המבוקש. גם אם הייתה סמכות לבית משפט זה, להורות על הזזה או העתקה של קו הביוב, הרי שלא היה מקום לתת סעד כזה, שכן מדובר בקו ביוב המשרת מאות תושבים ומטבע הדברים אין כל הצדקה להזיז את קו הביוב למגרש סמוך אחר, כאשר התובעים ידעו או יכלו לדעת על קיומו של קו הביוב, לפני רכישת המגרש או בסמוך לאחר מכן. בנוסף לכך, התבעים לא הציגו כל תוכנית, להזזה אפשרית של קו הביוב, למקום אחר, כך שלא ניתן לתת סעד כזה מבלי שהדבר נבדק ואושר ע"י גורמי התכנון לרבות שר הבריאות [ראה סעיף 13 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962]. 11. לפיכך ומכל האמור לעיל, ומיתר נימוקי הנתבעים, אשר פורטו רק בחלקם, הרי שדין התובענה להדחות. 12. אני מחייב את התובעים לשלם לכל אחד מהנתבעים בנפרד, שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. שטח פרטיקו ביובביוב