עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי

להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי: ה ח ל ט ה 1. בקשה (להלן - הבקשה) לביטול, שבצידה בקשה לעיכוב ביצוע, של צו ההריסה המנהלי (להלן - צו ההריסה המנהלי) שהוצא על ידי מ"מ יו"ר המשיבה במסגרת סמכויותיו לפי הוראות סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון), והודבק בדירת המבקשים בבניין שברח' הקוצר 7 ברמת השרון (להלן - הבניין) ביום 20.11.08. המבקשים הם בעלים של דירה בקומה העליונה בבניין, שבה ישנן עוד שתי דירות: האחת של משפחת פריליך והאחרת של משפחת לוי. לכל אחת משלושת הדירות צמוד חלק מהגג המשותף, שעליו נבנו חדרים. במסגרת צו ההריסה המנהלי ציווה מ"מ יו"ר המשיבה על הריסת ואטימת "פתח ודלת בגודל של כ-1.5 מ"ר... אשר נפרצו והותקנו בקיר של חדר המדרגות המשותף במפלס הגג בבניין ברח' הקוצר..." (ר' בסעיף 1(א) לצו ההריסה המנהלי), דהיינו: הריסת ואטימת דלת (להלן - הדלת), שנפרצה על ידי המבקשים לכיוון חדר המדרגות המשותף באופן שנוצרה על גג דירתם יחידת דיור עם כניסה נפרדת. 2. הצדדים הרחיבו מאוד בטיעוניהם לפני, הן בבקשה ובתגובה, הן במסגרת שמיעת הראיות (בהן נחקרו המצהירים: מבקש 1 מטעם המבקשים ואינג' ויאצ'סלב בוטנר, מנהל מחלקת הפיקוח בעיריית רמת השרון, מטעם המשיבה), והן בסיכומיהם שבכתב. ואולם, חרף היקפם הנרחב של הטיעונים, התשתית העובדתית במקרה דנא היא פשוטה בתכלית, כאשר נקודת המוצא, שעליה לא יכולה להיות מחלוקת, היא שלדלת אין ומעולם לא היה היתר בנייה כדין. זאת ועוד: לא יכולה להיות מחלוקת כי על פי תכנית המתאר החלה על הבניין (תכנית רש/997) ניתן לבנות על גג הבניין רק "חדרי גג", היינו חדרים על הגג שהגישה אליהם הינה אך ורק מתוך הדירה העליונה אליה הם שייכים ולא מתוך חדר המדרגות המשותף. 3. טענות המבקשים נגד צו ההריסה המנהלי הן, בקצירת האומר, כדלקמן: (א) הדלת שנפרצה היתה קיימת במשך עשרות בשנים, והיא נבנתה על ידי הקבלן שבנה את הבניין. הנאשמים אמנם אטמו את הדלת במסגרת בקשה להיתר בנייה שהגישו, אך פתחו אותה מחדש על פי הסכם פשרה בתביעת שכן, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' המפקחת על רישום המקרקעין במחוז תל-אביב (להלן - כב' המפקחת) בפסק דינה מיום 27.4.08 בתיק 63/08. לפיכך, כך לשיטת המבקשים, אין כאן כלל "בניה", ומכל מקום הדברים נעשו על פי פסק דינה של כב' המפקחת. (ב) המשיבה נוהגת במבקשים באופן מפלה ופסול. בכל הבניינים ברחוב המדובר נבנו דלתות דומות בעת בנייתם, ללא היתר, והעובדה שהמשיבה לא פעלה כנגד בנייתן מצביעה על אפליית המבקשים. זאת ועוד: המשיבה העניקה למשפחת לוי היתר בנייה, על אף שמשפחת לוי בנתה דלת דומה לזו של המבקשים. (ג) המבקשים הגישו בקשה לקבלת היתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הוועדה אמנם דחתה את הבקשה, וגם ערר שהוגש על כך נדחה, אך המבקשים הגישו ביום 4.1.09 עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים שכן, כך לשיטתם, הם מופלים באופן חמור על ידי המשיבה לנוכח קיומן של דלתות דומות בבניינים האחרים ברחוב בכלל, ואצל שכניהם משפחת לוי בפרט. (ד) המבקשים מוסיפים ומעלים כנגד צו ההריסה המנהלי מספר טענות טכניות באופיין: החל בטענה בדבר אי-צירוף תצהיר לצו, עבור בטענה לחוסר בהירות בניסוח הצו וכלה בטענה שלא התקיימו התנאים למתן הצו לפי הוראות סעיף 238א לחוק התכנון, שכן מדובר בבנייה ישנה שאוכלסה זמן ניכר לפני התקופות הנקובות בסעיף 238א(א) כתנאי להוצאת צו הריסה מנהלי. 4. אין בידי לקבל את טענות המבקשים. כאמור, לא יכולה להיות מחלוקת כי אין לדלת היתר בנייה ובנייתה מנוגדת להוראות תכנית המתאר באשר היא יוצרת יחידת מגורים נפרדת בבניין. בנסיבות אלה, השאלה אם מדובר בדלת שהיתה קיימת במקום בעבר - שאלה שהמבקשים הקדישו לה טיעון נרחב - אינה מעלה ואינה מורידה, גם אם המבקשים אטמו בעבר את הדלת כחלק מניסיונם לקבל היתר לחדרים אותם בנו (או למצער הרחיבו) על הגג. כידוע, עבודות בנייה הן עבודות הטעונות היתר לפי חוק התכנון וזאת בין אם הבנייה היא "חדשה" ובין אם הבנייה היא ב"שנית" (ר' בהוראות סעיף 145(א)(2) לחוק התכנון). לפיכך, גם אם הדלת היתה במקום בעבר, ברי כי בנייתה - ולא יכולה להיות מחלוקת שפריצת דלת לחדר מדרגות משותף היא בגדר "עבודות בנייה" - אין בכך כדי להעלות או להוריד; ומשלא היה בידי המבקשים היתר לבניית הדלת, אסור היה להם לבנותה בשנית. אכן, המבקשים אוחזים בידיהם פסק דין של כב' המפקחת, בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שערכו עם שכן, הסכם שבו נאמר כי "הנתבע (המבקש 1 - ש.א.) רשאי לפתוח מחדש את דלת הכניסה לדירה בקיר חדר המדרגות...". ואולם, ושוב מדובר במושכלות יסוד, היתר בנייה יכול להינתן אך ורק על ידי הגורם המוסמך, היינו הוועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית - כאמור בהוראות סעיף 145 לחוק התכנון - בכפוף, כמובן, לביקורת הגורמים המוסמכים: ועדות הערר ובתי המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, אין כל מקום לפרש את פסק דין כב' המפקחת כמכוון ליתן למבקשים היתר בנייה, שהרי אין לייחס לכב' המפקחת כוונה לחרוג מסמכותה העניינית וליתן היתר שאין בסמכותה ליתן. פשיטא, אפוא, שכב' המפקחת התכוונה בפסק דינה לכך שהמבקשים יהיו רשאים לבנות את הדלת בכפוף לקבלת היתר כדין, וניסיונם של המבקשים לקרוא לתוך פסק דינה מעין היתר-עוקף-רשויות-תכנון אינו במקומו. גם טענת המבקשים לאפליה אינה מבוססת. העובדה שבעבר - לפני עשרות שנים, כך לדברי המבקשים עצמם - העירייה לא אכפה סטיות מהיתרי בנייה ברחובם של המבקשים ולא אטמה דלתות דומות שהוקמו ללא היתר בוודאי שאין בה כדי להתיר למבקשים לבנות כיום את הדלת שבנו. ובאשר לטענות המבקשים בקשר למשפחת לוי, אינג' בוטנר אמנם אישר בעדותו כי בביקורו בבניין מצא שמשפחת לוי פתחה דלת אסורה, אך הוסיף וטען שהוציא על כך מכתב התראה (ר' בפרוטוקול, בעמ' 6). בנסיבות אלה - וכאשר חזקה על הרשות כי תמצה את הדין גם עם משפחת לוי, בהתאם להצהרות אינג' בוטנר בבית המשפט (ר' שם, בעמ' 9) - אין יסוד לטענת האפליה. לבסוף, אין ממש בטענות הטכניות שהעלו המבקשים. להעתק הצו שהוגש לבית המשפט צורף תצהיר ערוך כדין, הממלא אחר הוראות חוק התכנון. בתצהיר נאמר במפורש כי מדובר בבנייה חדשה, שלמעשה נתפסה ממש במהלך ביצועה (ר' גם בתמונות, נספח י' לתגובת המשיבה - בעיקר התמונה מיום 16.11.08). בנסיבות אלה, מדובר בבנייה שנתפסה בטרם אוכלסה, ולא נפל כל פגם פורמאלי בצו. בנוסף, אין גם כל אי בהירות בנוסח צו ההריסה המנהלי: הצו מורה להרוס - היינו, בנסיבות העניין, לאטום - את הדלת, וזה מה שהמבקשים נדרשים לעשות. 5. ב"כ המבקשים הוסיף וטען בסיכומיו כי אין מקום לצוות על הריסת הדלת לנוכח העובדה שהמבקשים טרם מיצוי את זכויותיהם, שכן הגישו עתירה מנהלית. ואולם, אין לערב בין ההליך שבפני לבין ההליכים המנהליים. כפי שאין מקום להתייחס במסגרת החלטה זו לטענות המבקש כנגד החלטת ועדת הערר, טענות שהסמכות לדון בהן נתונה לכב' בית המשפט לעניינים מנהליים, כך אין מקום לבטל את צו ההריסה המנהלי לנוכח העובדה שתלויה ועומדת עתירה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. פשיטא, שכב' בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך ליתן צו לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי בהתאם לשיקול דעתו, אך אין מקום שבית משפט זה יתערב בכך משנקבע שאין לקבל את בקשת המבקשים לביטול צו ההריסה המנהלי. זאת ועוד: אין מדובר במקרה דנא במקרה של אי צדק משווע שנעשה עם המבקשים, כפי שביקש ב"כ המבקשים לטעון. המצב העובדתי במקרה דנא הינו פשוט: באמצעות פריצת הדלת בנו המבקשים, מבלי שקיבלו היתר כדין ובניגוד לתכנית המתאר הרלוואנטית, יחידת דיור נוספת על גג הבניין לטובת בתם (ר' בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 5), וכל זאת תוך ניסיון להיאחז בפרשנות שגויה של פסק דינה של כב' המפקחת. בנסיבות אלה עשו המבקשים דין לעצמם - ומה להם כי ילינו על התנהלות הרשות. 6. אשר על כן אני דוחה את הבקשה, מאשר את צו ההריסה המנהלי וקובע כי הוא ייכנס לתוקף - על מנת ליתן למבקשים זמן התארגנות - ביום 30.4.09. לנוכח ההתייחסות שבפסקה 4 דלעיל לפסק דינה של כב' המפקחת מיום 27.4.08 בתיק 63/08, המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לעיון כב' המפקחת על רישום המקרקעין במחוז תל-אביב.עיכוב ביצועהריסת מבנהצו הריסהצווים