סעיף 33 לחוק המקרקעין קובע הוראה מיוחדת: "33. תשלום בעד שימוש שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש". בפסיקה רווחת הדעה כי אכן יש לשלם שכר בעבור שימוש בנכס משותף, גם כאשר כלל לא נטען למניעת שימוש בנכס. (ר' ע"א 458/82 וילנר נ' גולני, פ"ד מב(1) 49, עמ' 60,63, ראה גם ע"א (חיפה) 680/95 עזבון סימה ז"ל נ' עזבון מינה, תק-מח 96(2) 2065 ,עמ' 2066 וכן ראה גם תמ"ש (תל-אביב) 17000/98 זרקו נ' זרקו, תק-מש 99(3) 1 ,עמ' 2). על אף האמור, בנסיבות בהן ניתן להסיק כי שותף ויתר על זכותו לשימוש בנכס, עשוי השותף העושה שימוש בנכס להשתחרר מן החובה לשלם שכר ראוי. הפסיקה צמצמה עקרון זה וכך נקבע בע"א 1492/90 נאיפה סעיד זרקא נ' סלמאן פארס, תק-על 93(1) 258, עמ' 261: "חובה זו אכן קיימת, אולם רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהוא ליתר השותפים."מקרקעיןחוק המקרקעין