סמכות עניינית חזקה ושימוש במקרקעין

באשר לשאלת הסמכות העניינית, נקבע בפסיקה, כי כאשר נתבעים סעדים שונים בענייני מקרקעין, הרי שהכלל הוא שבית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי מביניהם, הוא המוסמך לדון גם בסעד הטפל לו. בסעדים שמטרתם הינה למנוע חזקה ושימוש במקרקעין, מוקנית סמכות הדיון לבית משפט השלום, עפ"י סעיף 51 לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 ובית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בהם. להלן החלטה בנושא סמכות עניינית - סעד למניעת חזקה ושימוש במקרקעין: החלטה 1. מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המשיב") הגיש ביום 25.7.04 תביעה כנגד דחף דלק בע"מ, אלון חב' הדלק לישראל בע"מ, צמיגי דחף בע"מ ודחף חשמל ומיזוג אוויר לרכב בע"מ (להלן: "הנתבעות"), בה עתר המשיב למתן צו מניעה קבוע, צו עשה וצו לפינוי וסילוק יד ממקרקעין. בנוסף, עתר המשיב לחייב את הנתבעות בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש החורג שנעשה, לטענתו, במקרקעין, וכן בתשלום דמי חכירה. המשיב העמיד את סכום התביעה על סך 10,668,360 ₪. ביום 17.1.05, הגישה אלון חברת הדלק לישראל בע"מ (להלן: "המבקשת") בקשה לסילוק התביעה כנגדה על הסף. לטענת המבקשת, התביעה נסמכת על חוזה החכירה שנערך בין המשיב לחב' דחף דלק בע"מ, ועל עילות חוזיות הנובעות ממנו בעוד המבקשת מעולם לא הייתה צד לחוזה, ולכן אין לה כל חבות מכוחו. המבקשת טוענת, כי בידוע הוא, שאין יריבות משפטית בין בעל זכות במקרקעין לבין שוכר משנה, והלכה זו מוצאת את ביטויה בהסכם החכירה הנ"ל. לפיכך, טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה נגדה על הסף מפאת העדר יריבות והעדר עילה כלפיה. המבקשת טוענת כי המשיב לא פירט מהי עילת התביעה הקיימת לו כנגדה ומהו שיעור חבות המבקשת מהסכום הכולל הנתבע כסעד כספי. לפיכך, טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה נגדה על הסף. בנוסף, המבקשת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת העדר סמכות עניינית, ככל שמדובר בסעדים למתן צו מניעה, צו עשה וצו לפינוי וסילוק יד, המהווים סעדים שעניינם חזקה או שימוש במקרקעין, אשר בסמכות בית משפט השלום. 2. בתגובתו מיום 10.4.05, מתנגד המשיב לבקשת הדחייה על הסף. המשיב טוען, כי קיימת לו עילת תביעה כנגד המבקשת, מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. מאחר והמבקשת חרגה מהשימוש במקרקעין המותר עפ"י ההסכם, ניתן להגיש כנגדה תביעה על אף היותה שוכרת משנה. לטענת המשיב, אין בנוסח הסכם החכירה בכדי לשלול מהמבקשת אחריות למילוי תנאיו, אלא אחריותה של חב' דחף דלק בע"מ, היא בנוסף לאחריותה של המבקשת כשוכרת משנה. המשיב טוען, כי המחלוקת סביב אופן פרשנות ההסכם, מעידה על הצורך בבחינה עובדתית בשלב ההוכחות, שכן לא ניתן להכריע בעניין התביעה בשלב מקדמי זה, בהסתמך על כתבי הטענות בלבד. לטענת המשיב, כתב התביעה מכיל את עיקרי העובדות הרלבנטיות לשם יצירת בסיס עובדתי לעילת התביעה, ולכן הוא עונה על הדרישה בתקנות. לטענת המשיב, הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא ביטול הסכם החכירה, אשר הינו בסמכות בית המשפט המחוזי, ואילו הסעד הכספי והסעד לסילוק יד הם סעדים טפלים לסעד זה, ולכן גם הם מצויים בסמכות בית המשפט המחוזי, ואין הצדקה לפיצול הדיון בסעדים השונים. 3. בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, חוזרת המבקשת על עיקרי טענותיה שהועלו בבקשה, ומוסיפה כי דין התגובה להימחק בהעדר תצהיר. המבקשת טוענת, כי לא מתקיימים בענייננו יסודותיה של עילת עשיית עושר ולא במשפט, ולכן לא יוכל המשיב להבנות מטענה זו. בנוסף, טוענת המבקשת, כי בענייננו לא ניתן לקבוע כי הסעד הכספי הוא סעד עיקרי ויתר הסעדים טפלים לו, ולכן למעט הסעד הכספי, הסמכות היא לבית משפט השלום. 4. בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לסילוק התביעה על הסף, רק במקרים בהם הטעם לכך הינו ברור וגלוי עפ"י כתבי הטענות, מבלי שיידרש בירור עובדתי בהם. לפיכך נקבע, כי בית המשפט ישתמש בסמכות זו כאשר מתברר כי גם אם יוכחו העובדות בכתב התביעה, לא יהא זכאי התובע לסעד המבוקש. (ר' מ' קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", חלק א', והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו, הטענות המועלות ע"י הצדדים באשר לשאלת קיומה של עילת תביעה כנגד המבקשת, ומהותה של עילה זו, הן טענות הדורשות דיון משפטי מעמיק ויסודי וכן בירור עובדתי בכל האמור לגבי האופן בו יש לפרש את הסכם החכירה וחבויותיה של המבקשת כשוכרת משנה. בשלב מקדמי זה לא ניתן להכריע בסוגיות אלה בהסתמך על כתבי הטענות בלבד, וממילא לא ניתן לקבוע כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגד המבקשת מפאת העדר עילה או העדר יריבות. כאמור, המבקשת הוסיפה וטענה כי יש לסלק את התביעה על הסף מאחר שכתב התביעה לוקה בחסר. מעיון בכתב התביעה עולה, כי קיים יסוד לטענת המבקשת בעניין זה. בכתב התביעה אין פירוט באשר לעילת התביעה כלפי כל נתבע, והסעד הספציפי הנובע ממנה, וראוי היה כי המשיב ינסחו באופן ממוקד יותר. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי "אם תיקון כתב התביעה עשוי למנוע את הצורך למחוק תביעה על הסף, תינתן לתובע אפשרות לתקן את תביעתו, והתביעה לא תמחק". (ר' ע"א 36,35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724). לדעתי, העדר המיקוד בכתב התביעה אינו מהווה פגם שלא ניתן לתקנו, ולכן גם מטעם זה אין לסלק את התביעה על הסף. באשר לשאלת הסמכות העניינית, נקבע בפסיקה, כי כאשר נתבעים סעדים שונים בענייני מקרקעין, הרי שהכלל הוא שבית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי מביניהם, הוא המוסמך לדון גם בסעד הטפל לו. ( ר' ע"א 145/58 קלקודה נ' אגד, פ"ד יג 160). בענייננו, המשיב עתר בכתב התביעה למתן סעד כספי, וכן למתן צו מניעה, צו עשה וצו פינוי וסילוק יד. הסעד הכספי הנתבע מסתכם ב-10,668,360 ₪ , ולכן אין חולק כי הסמכות לדון בו היא לבית המשפט המחוזי. יתר הסעדים הינם סעדים במקרקעין, אשר המבקשת טוענת כי הם בסמכות בית משפט השלום, שכן מהותם היא חזקה ושימוש במקרקעין. המשיב טוען, כי מאחר שהוא מבקש בכתב התביעה לבטל את הסכם החכירה, הרי שיתר הסעדים נובעים מבטלות ההסכם והינם "טפלים" לו, ולכן מצויים גם הם בסמכות בית המשפט המחוזי. עם זאת, עיון בכתב התביעה מלמד, כי לא נכלל בו סעד של ביטול הסכם חכירה, וכל שנאמר בו לעניין זה הוא, כי חב' דחף דלק בע"מ הפרה את האמור בהסכם החכירה באופן המקים למשיב זכות שלא לחדשו, ומשכך חב' דחף דלק בע"מ מחזיקה במקרקעין שלא כדין. משלא נתבע במפורש סעד של ביטול הסכם החכירה, ממילא אין הוא מהווה "סעד עיקרי" ממנו נגזרים יתר הסעדים במקרקעין. הסעדים במקרקעין אותם תובע המשיב הינם: (א) צו מניעה קבוע, המונע מהנתבעים או מי מטעמם לעשות שימוש במקרקעין בשימושים על פי המצוין במפת המודד. (ב) צו עשה המורה לנתבעים לסלק כל מחובר בקרקע שהוקם שלא כדין, או כל צד ג' שאינו בר רשות. (ג) צו לפינוי וסילוק יד ממקרקעין. סעדים אלה מטרתם הינה למנוע חזקה ושימוש במקרקעין, ולכן סמכות הדיון בהם מוקנית לבית משפט השלום, עפ"י סעיף 51 לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 ובית משפט זה נעדר סמכות לדון בהם. לאור המוטעם, אני מורה על מחיקת התביעה, ככל שעניינה שלושת סעדים אלה שבסמכות בית משפט השלום ומתיר למשיב לתקן את כתב התביעה לעניין היריבות ועילת התביעה כנגד המבקשת וכל יתר הנתבעים וזאת תוך 30 יום מהיום. כתבי הגנה מתוקנים יוגשו תוך 30 יום לאחר קבלת כתב התביעה המתוקן. המשיב ישלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪. סמכות ענייניתמקרקעיןשימוש במקרקעין