על פי עובדות כתב האישום בהיתר הבניה אושרה הקמת פרגולה, אך "בפועל נסגרו חללי תקרת הפרגולה ובין עמודים היקפיים של הפרגולה נבנו קירות מויטרינת אלומיניום וזכוכית בשטח של 9.5 מ' X 3.5 מ' כ-35 מ"ר. להלן הכרעת דין בנושא סגירת פרגולה ללא היתר: הכרעת דין הנאשמים הואשמו בכתב האישום בבנייה בסטייה מההיתר שניתן לבניית דירתם ברח' אברהם שטרן 5 בהרצליה (להלן - ההיתר), מעשה המהווה עבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204(ב) ו-208(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה). על פי עובדות כתב האישום בהיתר אושרה הקמת פרגולה, אך "בפועל נסגרו חללי תקרת הפרגולה ובין עמודים היקפיים של הפרגולה נבנו קירות מויטרינת אלומיניום וזכוכית בשטח של 9.5 מ' X 3.5 מ' כ-35 מ"ר"; והכל כמופיע בתרשים המצורף לכתב האישום. כתב האישום הוגש ביום 20.3.06 והדיון בו נדחה כמה וכמה פעמים. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר דיוני, שבמסגרתו הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום, נאשמת 1 הורשעה, ואילו הדיון בעניינו של נאשם 2 נדחה על מנת לאפשר לו לעתור לפני הגורמים המוסמכים למחיקתו מכתב האישום. לאחר שמהלך זה לא נשא פרי הסכימו הצדדים לשלוח את נאשם 2 לתסקיר קצין מבחן, על מנת לבחון את שאלת הרשעתו בדין ולאפשר לו לטעון לענישה ללא הרשעה. תסקיר קצינת המבחן שהתקבל (להלן - התסקיר) מפרט את נסיבותיו האישיות של נאשם 2. על פי המצוין בתסקיר, נאשם 2 - שהינו בעל תואר ראשון במנהל עסקים וכלכלה, תואר שני במנהל עסקים ובניהול מערכות מידע ושוקד כיום על דוקטורט בתחום מערכות המידע - משמש כסמנכ"ל מערכות מידע במכללה אקדמית, המכללה למנהל, ומרצה למערכות מידע באוניברסיטת תל-אביב. בנוסף, נאשם 2 מתנדב במשמר האזרחי, בעל רישיון לנשק ומתכנן להתמודד בבחירות למועצת העיר. על פי המצוין בתסקיר, נאשם 2 חושש כי הרשעתו בדין עלולה לפגוע בעבודתו ובכל תכניותיו האמורות. על רקע זה, כמו גם התרשמות קצינת המבחן כי מדובר באדם נורמטיבי, ממליץ התסקיר להימנע מהרשעתו בדין ולהשית עליו עונש של שירות לטובת הציבור לפי תכנית שגובשה. ראוי לציין, כי הגם שמצוין בתסקיר שנאשם 2 הציג אישורים על עיסוקיו, חששותיו באשר להשלכות הרשעתו בדין לא גובו במסמכים כלשהם ונשענו - כעולה מהתסקיר - על תחושותיו הסובייקטיביות בלבד. על רקע זה עתר ב"כ המלומד של הנאשמים לכך שבית המשפט יימנע מהרשעתו של נאשם 2. הסנגור פירט את נסיבותיו האישיות המיוחדות של נאשם 2, והדגיש את הנזק הכבד העלול להיגרם לנאשם 2, לרבות באשר לעצם העסקתו במכללה. עוד פירט ב"כ הנאשמים את מאמציהם הממושכים של הנאשמים להשגת היתר בנייה, שלשיטתו נמצא כעת בהישג ידם, ואף בכך הוא מוצא תימוכין לעתירתו. ראוי לציין כבר כאן, כי טיעוני הסנגור לעניין הנזק העלול להיגרם לנאשם עקב הרשעתו בדין נשענו על חששותיו של נאשם 2 בלבד, ולא הוצגה לפניי כל ראייה לכך שהרשעה בעבירה כגון דא אמנם תגרום לנזקים הנטענים. בנוסף, הגם שהנאשמים פעלו לקבלת היתר בנייה, לא למותר לציין כי חרף העובדה שבמשך זמן ממושך הם לא הצליחו לעשות כן, הם לא הסירו את הבנייה הבלתי חוקית והמשיכו וממשיכים להנות מפירותיה. ב"כ המאשימה התנגד לעתירת הסנגור. לדידו, דווקא עברו הנורמטיבי של נאשם 2 והתפקידים שמילא חייבו אותו לפעול בהתאם להוראות החוק, אולי אף בהקפדה יתירה. מכל מקום, כך לשיטתו, העובדה שנאשם פלוני הינו אדם נורמטיבי אינה יכולה להוות נימוק לאי הרשעתו, בפרט בעבירות כגון דא. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 6317/09 מדינת ישראל נ' אילן בן שמעון, תק-מח 2010(1) 892 (2010), בו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בדימונה אשר נמנע מהרשעתו של המשיב דשם בשל היותו סוהר בשירות בתי הסוהר. בית המשפט המחוזי נימק את פסק דינו הנ"ל כדלקמן: הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית-המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי. המשיב הינו סוהר בשב"ס והוא נמנע מכיבוד החוק על ידי מעשיו. המשיב ממשיך ומשתמש במבנה שבנה ללא היתר אף שלא הורשע, הגם שהיה מצופה כי אף ללא הרשעה יהרוס המבנה בעצמו ויחדל להשתמש בו. יש להדגיש כי נשלחו התראות אל המשיב, הוגש כתב אישום נגדו, המשפט התנהל במשך כשנתיים וחרף העדר סיכוי להכשיר את הבניה בדיעבד באשר היא נוגדת את תוכנית המתאר, לא פעל להריסת המבנה. העוברים על חוק התכנון והבניה, מרביתם אנשים נורמטיביים המה, וכלל הוא כי כולם שווים בפני החוק. לא יעלה על הדעת כי כל עובד ציבור אשר יחפוץ, יתלה יהבו בעיסוקו על מנת לבצע עבירת בניה, יהנה ממנה, ויטען לאחר מכן כי הרשעתו בדין תביא לפגיעה במעמדו או בפרנסתו... 10. דבריו האמורים של בית המשפט המחוזי יפים וישימים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו. אכן, אין במקרה דנא נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות סטייה מכלל היסוד המחייב את הרשעתו של נאשם שאין מחלוקת כי ביצע עבירה. נסיבותיו האישיות של נאשם 2 אינן שונות מנסיבותיהם של נאשמים לא מעטים, המובאים לדין לפני בית משפט זה, ואין בחששותיו הסובייקטיביים אודות השלכותיה של ההרשעה כדי להצדיק הימנעות מהרשעתו בדין; בפרט כאשר, כאמור, טרם טרח להסיר את הבנייה הבלתי חוקית. 11. אשר על כן, ומשאין מחלוקת אודות עובדות כתב האישום, אני מרשיע את נאשם 2 בעבירה בה הואשם בכתב האישום. 12. באשר לגזר הדין, ב"כ המאשימה, בהגינותו, עתר לענישה מתונה ביחס למקובל בעבירות כגון דא, וזאת תוך התחשבות במהות הבנייה, בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים ובעובדה כי הם פעלו במהלך כל התקופה להכשרת הבנייה. בנסיבות אלה, ברי כי אין מקום להקלה נוספת בדינם של הנאשמים. 13. לפיכך, בהתחשב בטיב העבירה, בנסיבותיה ובטיעוני ב"כ המאשימה וב"כ הנאשמים, ולאחר בחינת השיקולים לקולא ולחומרא, הריני דן את הנאשמים כדלקמן: (א) נאשמת 1 תשלם קנס בסך של 3,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם בשבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.10 ובכל ראשון לחודש שאחריו. אי עמידה באחד התשלומים תעמיד את יתרת הקנס לפירעון מיידי. נאשם 2 ישלם קנס בסך של 3,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם בשבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.10 ובכל ראשון לחודש שאחריו. אי עמידה באחד התשלומים תעמיד את יתרת הקנס לפירעון מיידי. (ב) ניתן בזה צו לפיו על הנאשמים להרוס את הבניה נשוא כתב האישום ולהתאימה להיתר, וזאת עד ליום 28.4.11. הצו יפקע אם וכאשר יתקבל היתר בניה. (ג) הצו יירשם בפנקס המקרקעין כאמור בסעיף 221 לחוק התכנון והבנייה. הרישום ימחק אם וכאשר יתקבל היתר בניה. זכות ערעור תוך 45 יום.פרגולה