חזקת השיתוף עיקול דירה

המבקשת עתרה להצהיר כי היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה שעליה הוטל עיקול. בית המשפט ציין בעניין עיקול דירת מגורים כי דירת המגורים מהווה מרכז החיים המשפחתיים והיא משפיעה באופן מהותי על חיי כל פרט בבני המשפחה, לפיכך יש באופן רכישתה כדי ללמד על מערך היחסים שבין בני המשפחה. בני זוג החיים במשותף ומתכוונים לנהל משטר רכושי משותף, יפעלו במשותף לרכישת דירת המגורים, יבחרו יחד את מיקומה, עיצובה, מועדי הכניסה לדירה, מחיר הדירה ותנאי התשלום. להלן פסק דין בנושא חזקת השיתוף עיקול דירה: פסק דין רקע בעלה של המבקשת (להלן: "החייב") רשום בפנקס המקרקעין כבעלים של דירת מגורים ברח' שטנד 8 בתל אביב, הידועה כגוש 6903 חלקה 156 תת חלקה 5 (להלן: "הדירה"). משיב 1 (להלן: "המשיב") תבע את החייב בתובענה בה עתר להצהיר כי חוזה לפיו רכש מהחייב נכס, בטל, להורות לחייב להשיב לו סכומים ששילם בעד הנכס, ולפצותו בעד הנזק שנגרם לו עקב ההתקשרות עם החייב (ת.א 1391/02). ביום 3.8.05 ניתן פסק דין של כבוד השופטת רנה משל, בו נקבע שהסכם המכר אשר נכרת בין המשיב לחייב בוטל כדין, ובהתאם חויב החייב להשיב למשיב 133,000$ בתוספת 20,000 ₪ פיצוי בעד עגמת נפש. החייב הגיש ערעור על פסק הדין וביקש לעכב את ביצוע פסק הדין, אולם בקשתו נדחתה הן על ידי בית המשפט כאן (בשא 23495/05) והן על ידי בית המשפט העליון (ע"א 9750/05). בסמוך פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל במסגרתם הוטל עיקול על הדירה ומונה כונס נכסים על זכויות החייב בדירה לצורך מכירת הדירה ופירעון חובו הפסוק של החייב. בתובענה שלפני עותרת המבקשת להצהיר כי היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה. טענות המבקשת: בשנת 1998 רכשו המבקשת והחייב את הדירה, אולם בשל נסיעתה לביקור משפחתי במולדובה נרשמו הזכויות בדירה על שם החייב בלבד. המבקשת הכירה את החייב בסמוך לשנת 1997 ומאז היא חייה איתו בהרמוניה ובחיי שיתוף מלאים כידועה בציבור, וביום 13.9.03 אף נישאה לחייב. במשך כל חייהם המשותפים עבדה המבקשת כעוזרת בית והעבירה את רוב משכורתה לתשלום ההוצאות המשותפות ובהן המשכנתה שנטלו למימון חלק מרכישת הדירה. לנוכח חיי השיתוף של המבקשת והחייב עובר לרכישת הדירה ולאחריה, זכאית המבקשת למחצית מזכויות הבעלות בדירה מכוח חזקת השיתוף. אפילו יימצא שהחייב והמבקשת לא התכוונו לנהל משטר של שיתוף בנכסים, יש לראותה כמי שרכשה זכויות שביושר מכוח השקעתה הכספית הישירה ברכישת הדירה. זכויות המבקשת בדירה קדמו להטלת העיקול על ידי המשיב ועל כן גוברות הן על זכויות המשיב. טענות המשיב: הדירה נרכשה בשנת 1998 על ידי החייב. תמורתה העיקרית של הדירה מומנה מכספי מכירת נכס שמכר החייב למשיב בספטמבר 1997 ואילו יתרת התמורה מומנה מהלוואה על סך 37,000$ שנטל החייב מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ שרשם משכנתה על הדירה לטובתו. מכאן, שהמבקשת לא השקיעה כספים ברכישת הדירה ולא רכשה באופן ישיר זכויות שביושר בדירה. כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין לכשיינתן לטובתו עתר המשיב להטלת עיקול זמני על נכסי החייב ובהם הדירה. בית המשפט נעתר לבקשה וביום 27.3.02 הוטל עיקול זמני על דירת החייב. בדיון מיום 23.1.03 במעמד הצדדים הסכים החייב לוותר על בקשתו לביטול העיקול הזמני, מבלי שנטען כי למבקשת זכויות בדירה. המשיב הסתמך על הסכמת החייב לחזור בו מהבקשה לביטול העיקול הזמני על הדירה ונמנע מלהטיל עיקולים נוספים על נכסי החייב להבטחת פירעון החוב הפסוק. בנסיבות אלה, יש לדחות את התובענה מטעמי שיהוי ו/ו מניעות. בעת רכישת הדירה היה החייב נשוי לאשתו הראשונה, מזל אליהו, ממנה התגרש רק בשנת 2002. באותה התקופה הייתה המבקשת נשואה לאחר. יתר על כן, בעת רכישת הדירה על ידי המבקש הייתה המבקשת עם משפחתה במולדובה במשך כ - 8 חודשים. בכך יש כדי להפריך את טענת המבקשת כאילו הייתה ידועה בציבור של החייב. המבקשת עבדה בישראל כעובדת זרה ושלחה את משכורתה לבני משפחתה בחוץ לארץ. הדירה רשומה באופן בלעדי על שמו של החייב וההלוואה שניטלה למימון חלק מתמורת הדירה ניטלה על ידי החייב בלבד. מכאן, שבין החייב למבקשת שלט משטר של הפרדה רכושית והמבקשת לא קנתה זכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף. אם וככל שלמבקשת זכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף, אזי יש לראותה כמי ששותפה בחוב למשיב מכוח אותה חזקה, במיוחד כאשר מדובר בחוב הקשור ברכישת דירת מגוריהם וזכותה הנטענת בדירה כפופה אף היא לחוב הפסוק הרובץ על החייב. דיון א. המבקשת לא צירפה ראיות שיש בהן כדי ללמד שעובר לנישואיה לחייב בשנת 2003, קיימו היא והחייב חיי שיתוף משפחתיים ו/או התכוונו לקיים משטר של שיתוף בנכסים. בדיון מיום 12.12.06 ויתרה המבקשת על התצהירים שצורפו לתובענה (ע' 3 לפרוטוקול מיום 12.12.06), ועל כן איני מייחס משקל לתוכנם. נכון אני לקבל, כי כורח המציאות והתנאים בהם חיה המבקשת כעובדת זרה בישראל הקשו עליה לתעד פעולות כלכליות שביצעה. ברם גם כך, סביר להניח שאילו באמת הייתה המבקשת מנהלת חיי שיתוף עם החייב במשך תקופה של חמש שנים, עובר לנישואיה לחייב, היו בידיה מסמכים ו/או ראיות אחרות שהיה בהן כדי ללמד שהחייב והמבקשת בחרו לנהל משטר רכושי משותף. משלא נמצאו ראיות לכך, אין אלא להסיק שעובר לנישואיהם לא ניהלו החייב והמבקשת חיים משותפים וככל שחיו ביחד לא התכוונו לנהל משטר רכושי משותף. ב. דירת המגורים מהווה מרכז החיים המשפחתיים והיא משפיעה באופן מהותי על חיי כל פרט בבני המשפחה, לפיכך יש באופן רכישתה כדי ללמד על מערך היחסים שבין בני המשפחה. בני זוג החיים במשותף ומתכוונים לנהל משטר רכושי משותף, יפעלו במשותף לרכישת דירת המגורים, יבחרו יחד את מיקומה, עיצובה, מועדי הכניסה לדירה, מחיר הדירה ותנאי התשלום. מעדותה של המבקשת, נמצא שבתקופה בה נרכשה הדירה שהתה במשך כשמונה חודשים במולדובה, שם חיו בעלה הקודם ושני ילדיה (שורה 14 בע' 6 לפרוטוקול מיום 12.12.06). קרי, המבקשת לא הייתה שותפה לבחירת הדירה ו/או למשא ומתן לרכישתה, ובעת שהחייב פעל לרכוש את הדירה נסעה למולדובה למשך תקופה ארוכה. המבקשת, לא סיפקה הסבר להיעדרותה דווקא בתקופה כה חשובה ומהותית בחייה המשותפים לכאורה עם החייב. בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה שהחייב בחר לנהל משטר של הפרדה רכושית למצער בקשר עם זכויותיו בדירה, ועל כן לא שיתף את המבקשת בהליך רכישת הדירה. מסקנה זו מתחזקת, לנוכח הסכמתו של החייב מיום 23.1.03, להותיר את העיקול הזמני בתוקפו, מבלי שטען שלמבקשת זכויות בדירה (נספח ה לתשובת המשיבים). ג. רכישת הדירה (מוצג 11) נעשתה בסמוך למועד בו מכר החייב את הנכס למשיב (מוצג 1), ומתצהירו של החייב עולה שחלק מהתמורה שקיבל בעד הנכס שימש אותו לרכישת הדירה (סעיף 11 לתצהיר החייב מיום 5.7.06). ביום 5.4.06 נטל החייב הלוואה ע"ס 135,000 ₪ למימון יתרת תמורת הדירה מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (מוצג 10). בחקירתה טענה המבקשת, כי סמוך לרכישת הדירה ובטרם נסעה למולדובה מסרה לחייב 10,000$ (שורה 13 בע' 5 לפרוטוקול מיום 12.12.06). עדות זו לא נתמכה בראיה מהימנה כלשהי, והיא אינה מקובלת עליי. משלא הראתה המבקשת שהשקיעה כספים ברכישת הדירה, אני דוחה את טענתה, כאילו רכשה זכויות שביושר באופן ישיר מכוח השקעתה הכספית ברכישת הדירה. ד. אוסיף, כי ההסכמה מיום 14.6.06 אליה הגיעו החייב והמבקשת בבית המשפט לענייני משפחה, לפיה זכאית המבקשת למחצית מהזכויות בדירה (נספח ד), אינה גורעת מכוחו של העיקול שהוטל על הדירה על ידי המשיב מוקדם יותר. סוף דבר אני דוחה את התובענה. המבקשת תשלם למשיב 1 את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 20,000₪.הלכת השיתוףמקרקעיןעיקול