להלן פסק דין בנושא זכויות במקרקעין רשומים על סבים: פסק דין 1. התובעים, אב ושני בניו, הם תושבי הכפר אעבלין וטוענים להיותם בעלי דירות וזכויות בחלקה 50 בגוש 12202 (להלן - "חלקת התובעים"), הסמוכה למגורי הנתבעים. חלקת הנתבעים, רשומה על שם סבם ואחיו של סבם. בתאריך 9.8.04, כך כתב התביעה, החלו הנתבעים להקים סככות בסמוך לחלקת התובעים. סככות אלו הוקמו ללא היתר כדין ותוך פגיעה נטענת בפרטיות התובעים ותוך הסבת מטרד קבוע. לנוכח זאת הוגשה עתירה לצו מניעה וצו עשה קבועים, המונעים את ההטרדה האמורה, וכן עתירה לחיוב הנתבעים בפיצויים בסך 20,000 ₪. 2. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. הם טענו לזכויותיהם הקנייניות במקרקעין שלהם, תוך הדיפת טענת התובעים בעניין זה. הם הודו בהקמתה של סככה פלונית שאינה מהווה מטרד, שהוקמה בשטח חלקתם ובמרחק סביר מחלקת התובעים. עוד הם טענו כי התובעים בנו גדר החוצצת בין החלקות, תוך שהם גוזלים מהנתבעים קרוב ל- 70 מ"ר מחלקתם, ואף גדר זו הוקמה ללא היתר. ועל כל אלו טענו הנתבעים כי התובעים עצמם נגועים בטענות אותם הם מטיחים בהם שהרי בחלקת התובעים מנהל התובע 1 נגריה, שאף היא גורמת לנזק סביבתי ומפגע לרבים. 3. עם הגשת כתב התביעה הוריתי על צו מניעה זמני וחלקי, בגדרו הוריתי כי בסככה נשוא הבקשה לא ינוהל עסק כלשהו, הגם שלא הוריתי על הריסתה. התניתי את הצו האמור בהפקדת ערובה על סך 5,000 ₪, שהופקדה. לימים הוגשה עתירה לפי פקודת ביזיון בית משפט, לנוכח הטענה כי הצו הופר. נחה דעתי כי נשוא הבקשה הוסדר, הגם שבגדרו חייבתי את הנתבעים בהוצאות משפט בגין הבקשה האמורה. 4. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגשו תצהירי התובעים 1 ו- 2, וכן תצהירים של שני חוקרים פרטיים אשר הוכיחו את עצם קיומה של הסככה האמורה, וקיום עסק לממכר מוצרי אוכל בסככה זו (להלן - "הסככה האחת"). מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1. אחר הדברים הללו, ולבקשת ב"כ התובעים, היתרתי הגשת תצהירים משלימים. אלו הוגשו על ידי התובעים, אך לא הוגשו תצהירים משלימים מטעם הנתבעים. בסופה של דרך הודיעו ב"כ הצדדים "כי הסככה נשוא התביעה פורקה". עוד סיכמו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. הם הבהירו כי נטושה ביניהם מחלוקת האם כתב התביעה דן בסככה אחת, כשיטת הנתבעים, או בשתי סככות, כשיטת התובעים. לאחר שהונחו בפניי סיכומי הטענות (ובדעתי להידרש לסיכומי ב"כ הנתבעים חרף השגת ב"כ התובעים), הגיש ב"כ התובעים הודעה, בצירוף תמונות עדכניות, המתיימרות להוכיח "כי אחת הסככות נשוא התביעה דנן עדיין קיימת על הגבול המפריד...". בהחלטתי מיום 10.4.06 ציינתי כי הגם שאין בדעתי להכריע האם להידרש להודעה זו אם לאו, לאחר שהוגשה ללא נטילת רשות, הנני מתיר לב"כ הנתבעים, מכוח יתרונם הדיוני, ליתן תגובה להודעה האמורה. תגובה זו ניתנה, ואף אליה צורפו תמונות. 5. לא למותר, טרם הכרעה, להידרש להתנהלות הדיונית הנפסדת אליה שותפים שני בעלי הדין. אמנה את הנתונים לעניין זה. ראשית, מסתבר כי במקביל להליך שבפניי נקטו בעלי הדין בשני הליכים נוספים. הוגשה תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, המתבררת בבית משפט השלום בקריות (להלן - "תביעת הפירוק"). הוגשה תביעה לצו מניעה קבוע בגין ניהול הנגריה על ידי התובע 1, המתבררת בבית משפט זה (להלן - "תביעת הנגריה"). ב"כ הצדדים לא ראו ליזום הליך של איחוד התובענות, בפני אחד מבתי המשפט, אף לא ראו ליזום את עיכוב הדיון בפניי, עד להכרעה זו או אחרת בתביעת הפירוק או בתביעת הנגריה. שנית, מן החומר שבפניי נהיר לי שב"כ הצדדים נקטו בהגנבת ראיות והרחבת חזית בוטה ונפסדת. ככל שעסקינן בב"כ הנתבעים, הוא התיימר, רק בגדר סיכום טענותיו, להביא מידע אודות גזר הדין שניתן לעניין הסככה האחת. רק בסיכום טענותיו הוא התיימר לצרף מפה מצבית באשר למיקומה המדויק של הסככה האחת. רק בסיכום טענותיו הוא התיימר להביא מידע אודות תוכנית המתאר החלה על האיזור. רק בסיכום טענותיו הוא התיימר לטעון כי ניתן צו מניעה זמני בתביעת הנגריה וכי הליך צו קיום צוואה נמצא בשלבים מתקדמים. אף ב"כ התובעים לא טמן ידו בצלחת. הוא הגיש, כאמור, מערכת תמונות המתיימרת להוכיח קיומה של הסככה האחרת (להלן - "הסככה השניה"). מובן שאיש לא מנע מב"כ התובעים, ולו בגדר תצהיריו המשלימים, לנסות להוכיח עניין זה ומכל מקום לא להגיע להסדר דיוני, טרם שהביא מלוא ראיותיו. אין בדעתי להידרש לסוגיה זו של הגשת תמונות, לעניין הסככה השניה, לאחר שב"כ הצדדים הסכימו על הגשת סיכומי טענות. אין בדעתי להידרש לכל הרחבות החזית והגנבת הראיות שבסיכומי ב"כ הנתבעים. שלישית, ב"כ הנתבעים נצטווה לגלות קיומו של מסמך ספציפי, שהוא ההליך הפלילי שננקט בגין הסככה האחת. ב"כ התובעים, בגדר סיכום טענותיו, קובל על כך שהצו לא קויים. אף התנהלות זו היא נפסדת. אם אכן הם אלו פני הדברים, אמור היה ב"כ התובעים לעשות מעשה דיוני, בזמן הנאות, וברי שלפני הגשת הסיכומים. סופו של דבר עסקינן בסוגיה תיאורטית, לנוכח העובדה שעניין ההליך הפלילי בגין הסככה האחת, הוכח להנחת דעתי ודומה שאין עליו מחלוקת. משאלו הם פני הדברים, אדרש לסוגיות הצריכות לפנים בגדר הכרעתי. 6. אין בדעתי לקבוע ממצא באשר למחלוקת מי היה זה שהקים את הגדר החוצצת בין חלקות בעלי הדין, ואף באשר למחלוקת האם אכן גזלו התובעים מן הנתבעים שטח קרקע נטען. ברי כי למחלוקת האמורה עשויה להיות משמעות לעניין "הקרבה" בין הסככות נשוא המריבה, לחלקת התובעים. ברי לי כי המחלוקת האמורה תהיה דרושה לפנים בגדר תביעת הפירוק, ובה בית המשפט יאמר את דברו. כשלעצמי, חרף האמור בתצהירי ב"כ התובעים, לא מצאתי את מפת המדידה הנטענת בסעיף 45 לסיכום טענותיו. אכן מצאתי את המפה המצבית שצורפה לסיכומי ב"כ הנתבעים, ואולם החלטתי, כאמור, לא להידרש לה בהיותה בבחינת הגנבת ראיות. 7. נטען כי בגדר שיקוליי עליי לבחון את התנהלותם של התובעים לנוכח העובדה שאף הם מנהלים נגריה באיזור מגורים. לשיטה זו, מה להם לתובעים כי ילינו על עסק של ממכר מוצרי אוכל, כאשר הם מנהלים עסק, שיכול שיש בו מידה רבה יותר של מפגע? לטענה זו משיבים התובעים כי עסק הנגריה פועל מזה עשרות שנים, תחת רישיונות והיתרים, מבלי שהנתבעים השמיעו כל מחאה. אף הנתון האמור, כך אני קובע, לא יישקל על ידי. מונחת בבית משפט זה תביעת הנגריה. אילו ב"כ הצדדים היו יוזמים את איחוד הדיון, ולו בפניי, יכול שהייתי שוקל, זה מול זה, את הנתון הנטען האחד מול הנתון הנטען השני. משעה שלפחות ב"כ הנתבעים אינו יוזם הליך זה, אדרש להליך שבפניי, במנותק מההליך של תביעת הנגריה. 8. כאמור, בין ב"כ הצדדים נטושה מחלוקת האם המריבה בפניי היא בגין הסככה האחת, או שמא בגין שתי סככות, דהיינו אף בגין הסככה השניה. במחלוקת האמורה, ככל שעסקינן בבחינה הדיונית-הפורמלית, הדין עם התובעים. שהרי עיון בכתב התביעה מעלה, לא אחת, כי עורכו נוקט בביטוי "סככות". כך, רק ככל שעסקינן במחלוקת הדיונית-הפורמלית. שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן במסכת הראייתית. ככל שעסקינן בזו, ולכל אורך הדרך, ממקדים הצדדים מעייניהם לעניינה של הסככה האחת, ולעניינה בלבד. לא זו אף זו: בעקבות תלונתם של התובעים ננקט כנגד הנתבעים הליך פלילי בגין הסככה האחת, ובגינה בלבד. הם מורשעים בדינם בגינה של הסככה האחת, ולימים הם הורסים, את הסככה האחת, וכנראה אותה בלבד. אכן, באורח קלוש ומינורי, יש הד כלשהו לסככה השניה. דומה שב"כ התובעים "נזכר" בכך, ובאיחור בלתי סביר. משום כך, רק לאחר הגשת סיכומי הטענות הוא מבקש להוכיח את קיומה הנפסד של הסככה השניה. כמבואר, אין בדעתי להתיר לו לעשות כן. לנוכח זאת אין בפניי כל ראיה, להנחת דעתי, לקיומה הפסול של הסככה השניה. 9. נותרה, איפוא, הסככה האחת. ככל שעסקינן בה, לטעמי, הדברים מדברים בעד עצמם. העובדה שהסככה האחת הוקמה, וללא היתר ורישיון, אינה שנויה במחלוקת. העובדה שהסככה האחת המשיכה והתקיימה, תקופה כלשהי, אף חרף צו המניעה הזמני שלי, אף היא אינה שנויה במחלוקת. העובדה שקיימת הרשעה פלילית, שאף הולידה את הריסתה של הסככה האחת, גם היא אינה שנויה במחלוקת. אכן, כל אלו אינם מעידים, בהכרח, כי הסככה האחת הייתה בבחינת מטרד ליחיד או הפרעה לפרטיות, ואולם היא מטילה על הנתבעים נטל כבד להוכיח שלא אלו הם פני הדברים. הנטל האמור לא הורם. לטעמי, לא בכדי הסכימו הנתבעים להריסתה של הסככה האחת, אף לא ניסו "להכשירה" על ידי היתר או רישיון. פשיטא, אלו לא היו ניתנים, מן הסתם, לנוכח העובדה שהסככה האחת הייתה בבחינת מטרד ומפגע. 10. בגדר כתב תביעתם טענו התובעים אף לפיצויים בסכום של 20,000 ₪. על מידת העדר הרצינות לעניין סעד זה תעיד העובדה שהוא צורף, בכתב יד, לאחר שהודפס כתב התביעה. דומה, ככל שעסקינן בתצהירים המקוריים ובתצהירים המשלימים, שאף נשכח קיומו של עניין זה, ולו בכתב יד... אין בפניי, איפוא, ולו בדל-ראיה לעניין הפיצויים האמורים. יתירה מזו: בגדר התצהירים המקוריים ידעו התובעים לטעון כי דין תביעתם להתקבל "תוך כדי חיוב הנתבעים בהוצאות משפט" (סעיף 33 לתצהיריהם). משמע, התובעים זכרו קיומו של סעד כספי הנלווה לתביעתם, והוא הסעד של פסיקת הוצאות משפט, הא ותו לא. 11. הנה כי כן, התובעים זכו בדינם, ככל שעסקינן בסככה האחת. אכן היא נהרסה על ידי הנתבעים. ואולם הנתבעים לא עשו כן, משום נדיבות-לבם, אלא משום שההליכים המשפטיים שננקטו כנגדם, לרבות ההליך שבפניי, אילצו אותם לעשות כן. התובעים מפסידים בדינם, ככל שעסקינן בסככה השניה, משום העדר ראיות להנחת דעתי וכן הם מפסידים בדינם ככל שעסקינן בסעד הכספי. לאלו חוברים המחדלים הדיוניים, הגם שהמחדלים של הנתבעים גדולים פי כמה. לנוכח כל אלו בדעתי להמעיט בפסיקת הוצאות שהיו נפסקות במצב דברים שונה. לנוכח העובדה שהסככה האחת כבר נהרסה, לא ניתן כל סעד אופרטיבי בגדרו של פסק דין זה. 12. לנוכח הנתונים האמורים הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, אגרת תביעה, רק ככל שהיא נסבה לעניין הסעד ההצהרתי. עוד הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. 13. המזכירות תשיב לב"כ התובעים הפיקדון על סך 5,000 ₪ שהופקד ביום 25.8.04 על פירותיו. מקרקעיןזכויות במקרקעין