ב-20.7.05 הודיעו המשיבים למבקשת על ביטול החוזה. בתביעה להלן התובעת המבקשת להצהיר כי החוזה שריר וקיים חרף הודעת הביטול. להלן פסק דין בנושא התנגדות לביטול חוזה בניה: פסק דין המשיבים בעלים רשומים של תתי חלקות 12,13 ו-14 בחלקה 144 גוש 3933, שברח' הרצל 73 בראשון לציון (להלן: "הנכס"). המבקשת עוסקת ביזום מיזמי נדל"ן ובניה על גגות. ב-1.5.03 נכרת בין המבקשת למשיבים חוזה שעניינו בניה על גג הנכס (להלן: "החוזה"). ב-20.7.05 הודיעו המשיבים למבקשת על ביטול החוזה. בתובענה שלפני תובעת המבקשת להצהיר כי החוזה שריר וקיים חרף הודעת הביטול. ד י ו ן הודעת הביטול מתבססת על סעיף 6.6 לחוזה בו הוסכם כדלקמן: "לא הוצא היתר בניה בתוך 18 חודשים מהמועד בו אישרו המוכרים את התוכניות כאמור לעיל, יחשב הדבר כעילה המצדיקה את ביטול החוזה על ידי המוכרים". ב-25.9.03 הגישה המבקשת לועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה להיתר בניה. אין חולק כי עד למועד הודעת הביטול, וכך עד היום, לא הוצא היתר בניה, זאת עקב התנגדויות שהוגשו לאישור התוכנית, ועקב מדיניות הועדה בנושא הבניה וחריגות בניה בבניין. המבקשת טוענת כי חרף המוסכם בסעיף 6.6 לחוזה לא קמה למשיבים זכות לבטל את החוזה מהטעמים הבאים שפורטו בסעיף 34 לבקשה: "א. עפ"י הוראות ההסכם, תנאי מקדמי לביטול ההסכם, הינו אישורו של הבורר או הפוסק (אשר זהותם נקבעה בהסכם). במקרה דנן, לא מונה כל בורר או פוסק בין הצדדים ועל כן, ברי הוא כי לא ניתן אישור, כאמור. ב. כמפורט לעיל, המבקשת פעלה ופועלת ככל יכולתה ובכל מרצה ומאודה במסגרת הנושאים התלויים בה והעיכוב בהוצאת היתר הבניה אינו תלוי כלל בה, אלא בגורמים חיצוניים כגון מנהל הנדסה ו/או הועדה המקומית בעיריית ראשון לציון, אשר עיכבה הדיון בבקשה עקב ההתנגדויות שהוגשו על ידי הדיירים וגם בגין חריגות הבניה שבוצעו בבניין ללא היתר וללא ידיעת המבקשת. ככל שהדבר תלוי במבקשת, היא הצליחה להתגבר על תוכנית פינוי בינוי והציאה הבניין מהתוכנית שאסרה על בניה בו, הגישה והכינה התוכניות הנדרשות, הגישה הבקשה להיתר הבניה לועדה המקומית, מצאה פתרון לבעיית החניות, ניהלה משא ומתן עם הדיירים אשר ביצעו עבודות בניה ללא היתר בבניין לשם הריסת העבודות ו/או הכשרתן - ועל כן מילאה המבקשת את חלקה בהסכם לחלוטין ואף מעבר לכך. ג. המבקשת עדכנה את המשיבים, באמצעות מר לנדאו, עוד מתחילת מערכת היחסים בין הצדדים, ובמהלך התקופה שעברה בדבר העיכובים החיצוניים הנכספים עליה, והובטח לה מפורשות כי המשיבים לא יעמדו על קיומו של התנאי בדבר מסגרת המועדים, היות ולא נגרם להם כל נזק, שכן לנתבעים יש רק להרוויח מפועלה ופעילותה של המבקשת. ד. יתרה מכך, ב"כ המבקשת אף הודיעה לב"כ המשיבים - שבעה חודשים לאחר חתימת ההסכם - בדבר הבעייתיות הקיימת עם המועדים שנקבעו בין הצדדים, ואף מטעם ב"כ המשיבים לא הובעה התנגדות ו/או לא נאמר כי מסגרת המועדים שנקבעה בהסכם מחייבת ואין בלתה. ה. על בסיס הבטחות המשיבים, הן ישירות והן באמצעות בא כוחם, המשיכה המבקשת בעבודתה, השקיעה מכיסה עוד עשרות אלפי שקלים ומאות שעות עבודה בפגישות עם יועצים שונים, עם פקידים במינהל הנדסה, עם דיירי הבניין, עם המשיבים, עם בא כוחם ועוד, על מנת להמשיך לקדם הפרוייקט". להלן אדון בטענות אלה כסדרן. סעיף 34 א לתובענה בסיכומיה לא חזרה המבקשת על הטענה שבסעיף 34 א, והנחתי היא שהטענה נזנחה. סעיף 34 ב לתובענה מהבחינה העובדתית מקובל עלי שהמבקשת נקטה, לפי מיטב יכולתה, בכל האמצעים שברשותה כדי לקדם הוצאת היתר בניה בהקדם. דא עקא שהזכות שהוקנתה למשיבים בסעיף 6.6 לחוזה לבטל את החוזה לא הותנתה בהפרת החוזה על ידי המשיבה. עניין לנו בזכות ביטול שהוקנתה למשיבים שאינה קשורה בהפרת התחייבות המבקשת או בהתרשלותה במאמציה לקבל היתר בניה. ההסכמה בסעיף 6.6 תולה את זכות הביטול של המשיבים בעובדה אובייקטיבית, אי הוצאת היתר בניה בתוך המועד שנקבע. המבקשת מציעה לפרש את סעיף 6.6 לחוזה כאילו כוונת הצדדים היתה להתנות את זכות הביטול לא באי הוצאת היתר בניה, אלא בהיתכנות קבלת היתר. לשיטתה משהוברר שניתן יהיה לקבל היתר, לא קמה זכות הביטול. פרשנות זו אינה מתיישבת עם לשון החוזה, ואינה מבטאת את אומד דעתם של הצדדים. אילו לכך התכוונו הצדדים לא היו מביעים את כוונתם בדרך בה נוסח סעיף 6.6 לחוזה, שבמפורש תולה את זכות הביטול בהוצאת יתר בניה. אוסיף כי כך פירשה גם המבקשת עצמה עת פנתה למשיבים ב-4.2.04 בבקשה "לבטל את ההסכמה בסעיף 6.6 עקב אירועים שאינם בשליטתה או לחילופין להאריך המועד הקבוע בו לתקופה של 24 חודשים לפחות". סעיפים 34 ג ו-34 ה לתובענה טענת המבקשת בסעיפים אלו כי מר דב לנדא או בא כח המשיבים הבטיחו מפורשות כי המשיבים לא יעמדו על קיומו של התנאי בדבר מסגרת המועדים, נטענה על דרך הסתם. לא פורש מתי בדיוק ניתנה ההבטחה ובאילו נסיבות והטענה לא הוכחה להנחת דעתי. אדרבא, המבקשת היתה מודעת לסעיף 6.6 ולמשמעותו, וניסתה לשדל את המשיבים לבטל את המועד או לפחות לדחותו, והמשיבים לא נתנו לכך את הסכמתם. סעיף 34 ד לתובענה מקובלת עלי טענת המבקשת כי דווחה למשיבים על הבעיתיות הקיימת עם המועדים שנקבעו בין הצדדים, כעולה ממכתבה לבא כח המשיבים (נספח ח לבקשה), אולם מכתב זה לא נותר ללא מענה. בתשובתה מיום 29.2.04 לא מובעת הסכמה לשינוי ההסכמה שבסעיף 6.6, אף לא התחייבות להסכים לכך בעתיד. בא כח המשיבים מציע לבא כח המבקשת "הבה נראה כיצד יתנהלו הדברים בהמשך ובטוחני כי הצדדים יגיעו להסכמה בהתאם לכך". מענה זה של בא כח המשיבים הינו דחיה ברורה של הבקשה לבטל את המועדים ואין בו התחייבות בשם המשיבים לא לעמוד על מסגרת המועדים שנקבעה בחוזה כמחייבת. המבקשת מציינת בבקשתה את המאמצים שהושקעו על ידה לקידום קבלת היתר בניה. מאמצים אלו התחייבו מחתימתה של המבקשת על החוזה, והינם סיכון מחושב אותו נטלה המבקשת על עצמה, מתוך מודעות לכל תנאי ההתקשרות, ובהם סעיף 6.6 לחוזה. כבר בשלב מוקדם יחסית הוברר למבקשת שקבלת היתר בניה נתקלת בהתנגדויות וקשיים, שככל הנראה לא יאפשרו לעמוד במסגרת הזמן שנקבעה בסעיף 6.6, ועל כן פנתה לבא כח המשיבים (נספח ח לבקשה) וביקשה לבטל את המוסכם בסעיף 6.6 או לשנות את מסגרת הזמן שנקבעה. מתשובת בא כח המשיבים (נספח ט) למדה המבקשת כי בקשתה סורבה. בשלב זה היתה מודעת המבקשת לאפשרות שמאמציה לא יניבו היתר בניה בתוך מסגרת הזמן שהוסכמה, וממילא גם לאפשרות שהמשיבים יבחרו לעשות שימוש בזכותם לבטל את החוזה. במצב דברים זה אם סמכה המבקשת על ציפייתה שהמשיבים לא יעשו שימוש בזכות הביטול, נטלה על עצמה סיכון מחושב, שאין בו כדי לגבור על זכותם החוזית של המשיבים לפעול על פי המוסכם בסעיף 6.6 לחוזה. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את התובענה. מאחר ובא כח המשיבים ניסח את הסיפא לתשובתו לנספח ח בהבעת בטחון שהצדדים יגיעו להסכמה בעניין המועדים, אין צו להוצאות.חוזהבניהחוזה בניהביטול חוזה