המחלוקת בין הצדדים בבית משפט קמא התמקדה בשאלה, מי מבעלי הדין הפר את תנאי החוזה להתקנת המזגנים, ואם הייתה הפרה, לקבוע מהו שיעור הפיצוי. כמו כן היה על בית המשפט לקבוע מהי יתרת התמורה, אם בכלל, המגיעה לחב' קל-חום בגין התקנת המזגנים והתשתית. להלן פסק דין בנושא הפרת חוזה התקנת מזגנים: פסק דין 1. הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט שלום בחיפה (כבוד השופט ר' חדיד), מיום 20/02/06 בתביעות הדדיות שהוגשו על ידי הצדדים ושהדיון בהם אוחד (ת"א 25158/98 - תביעה על ידי ק.ל. חום שיווק בע"מ (להלן: המשיבה או חב' קל-חום) ו- ת"א 18079/02 - תביעה על ידי סי.פי.אס. מחשבים והנדסה בע"מ (להלן: המערערת או חב' סי.פי.אס), בנוגע לחוזה להתקנת מזגנים. 2. בפסק הדין נקבע, כי בתביעה שהוגשה על ידי חב' קל-חום (ת"א 25158/98) תשלם חב' אס.פי.אס. סך של 37,619 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (13/12/98) וזאת כיתרת חשבון סופי בגין התקנת מזגנים בבניין שבבעלות חב' אס.פי.אס, ואילו תביעת האחרונה, בת"א 18079/02 לפיצוי בגין הפרת חוזה, נדחתה, וזאת על אף שבית המשפט קיבל טענתה, כי חב' קל-חום הפרה את ההסכם הראשון שנחתם בין הצדדים, ככול שהדבר נוגע למועד השלמת העבודה, בשלב א'. הרקע: 3. העובדות פורטו על ידי בית משפט קמא, ואנו נפנה לעיקרם של הדברים: 3.1 חב' אס.פי.אס. חתמה ביום 3/8/98 הסכם שכירות עם צד ג' (להלן: השוכרת) להשכרת בניין שבבעלותה, ברחוב הקורנס 5, מפרץ חיפה (להלן: המושכר) לצורך הפעלת מכללה במקום. מסירת החזקה במושכר, נקבעה ל- 1/9/1998. דמי השכירות החודשיים הועמדו על 13,291 דולר ארה"ב. - כנספח לחוזה השכירות, התחייבה המערערת למערכת מיזוג אויר במושכר, על-פי מאפיינים הקבועים באותו נספח. עם חתימה על חוזה השכירות מסרה השוכרת למערערת המחאה על סך של 57,070 ₪, בגין חודש שכירות ראשון, וכן המחאות מעותדות, עבור יתרת חודשי השכירות. - לצורך הכשרת המושכר למטרת השכירות, התקשרה המערערת עם קבלני משנה שונים וביניהם גם עם המשיבה, וזאת לאחר שערכה מכרז. 3.2 בהסכם הראשון שנחתם בין הצדדים ביום 19/8/98 נקבע, כי ביצוע עבודות מיזוג האוויר ייעשה בשני שלבים: שלב א' - בקומות א ו-ג, ושלב ב' - בקומה ב' בלבד. על-פי אותו הסכם היה על המשיבה לספק למערערת תחילה את המזגנים. למחרת היום (20/8/98) סופקו המזגנים על ידי המערערת, כך שעבודות המיזוג צומצמו לביצוע תשתית והתקנת ששה מזגנים בשלב א' ושבעה מזגנים נוספים בשלב ב', הכול בנוגע למזגנים שסיפקה, כאמור, המערערת. 3.3 נושא נוסף שהודגש בין הצדדים, היה מועד סיום העבודה. בנושא זה, הוסף בכתב יד על גבי ההסכם תנאי בנוסח הבא: "התחלת העבודה מיידית (ההדגשה במקור). סיום שלב א' 28/8/98 סיום שלב ב' 5/9/98 3.4 ביום 4/9/98 נערך הסכם נוסף בין הצדדים (להלן: ההסכם השני), לפיו התחייבה המשיבה להשלים את עבודות המיזוג שלב א' שטרם בוצעו בקומות א' ו- ג', תוך מספר ימים, וכן נקבע כי חב' א.פי.אס תבצע בעצמה עבודות המיזוג של שלב ב', במקום המשיבה. 3.5 ביום 22/11/98 הגישה המשיבה חשבון על סך של 35,403 ₪ כולל מע"מ, עבור עבודות המיזוג שביצעה בקומות א' ו-ג' במושכר. המערערת סירבה לשלם את החשבון והגישה חשבון נגדי לפיו על המערערת לשלם למשיבה סכום של 3,328.65 ₪, בלבד. משלא הגיעו הצדדים להסדר, הגישה המשיבה תביעה על יתרת תשלום החוב, על-פי החשבונית שהוציאה למערערת, על סך של 35,403 ₪, ואילו המערערת הגישה תביעה על-פי חשבון נגדי, לתשלום סכום של 213,698 ₪. פסק הדין של בית משפט השלום: 4. המחלוקת בין הצדדים בבית משפט קמא התמקדה בשאלה, מי מבעלי הדין הפר את תנאי החוזה להתקנת המזגנים, ואם הייתה הפרה, לקבוע מהו שיעור הפיצוי. כמו כן היה על בית המשפט לקבוע מהי יתרת התמורה, אם בכלל, המגיעה לחב' קל-חום בגין התקנת המזגנים והתשתית. 5. בית המשפט קבע כי אלמנט הזמן היה חשוב ועמידה בלוח הזמנים היתה תנאי מהותי ואולי אף עיקרי, בהתקשרות בין הצדדים. עוד נקבע כי חב' קל-חום לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע בהסכם הראשון לביצוע עבודות המיזוג, ו"הפרה התחייבותה להשלמת השלב הראשון של העבודה במועד שנקבע בהסכם הראשון" (סעיף 15 לפסק הדין). עוד קבע בית המשפט, כי משהופר ההסכם על ידי צד לחוזה, זכאי הנפגע לפיצוי. ואולם משעבר בית המשפט לשלב של קביעת שיעור הפיצוי המגיע, שאלת כימות הנזק, קבע בית המשפט כי אין לפניו נתונים ראייתיים המאפשרים הערכת הנזקים שנגרמו למערערת עקב מעשיה או מחדליה של חב' קל-חום. לכן, דחה את תביעת המערערת לפיצוי, בקובעו שהמערערת לא הוכיחה שיעורו. בית המשפט הוסיף והעיר כי הנזקים שאוזכרו על ידי המערערת, לא רק שלא ניתנים היו לכימות, אלא גם לא הוכח הקשר הסיבתי בין התנהגות חב' קל-חום לנזקים הנטענים, ובכול מקרה הוגשו על דרך ההגזמה. לעומת זאת, קיבל בית המשפט את מלוא התביעה שהגישה המשיבה וחייב את המערערת לשלם לה את מלוא סכום התביעה, בגין התקנת המזגנים. 6. במסגרת החלטה בבקשת המערערת לעיכוב ביצוע, הכיר בית המשפט באופן חלקי בטעות אריתמטית, בכך שבתמורה ששולמה לקבלנים לא היה מקום לכלול את מחיר המזגנים, מאחר שאלה סופקו על ידי המערערת עצמה. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין לסכום של 7,128 ₪ נכון ליום 13/12/98. טענות בעלי הדין בערעור: 7. לטענת המערערת, משקיבל בית המשפט עמדתה, וקבע כי המשיבה הפרה את הסכם ההתחייבויות, הרי שניתן היה לכמת את שיעור הנזקים, על-פי מרב הנתונים שהיו בפני בית המשפט. כך למשל, לא יכולה להיות מחלוקת כי דמי השכירות בגין חודש השכירות הראשון - ספטמבר 1998 - בוטלו, ועל המערערת היה להחזיר סכום זה. סכום המגיע לכ- 57,070 ₪. על אף שמדובר בצ'יק מעותד, הרי זה בוטל ועל המערערת היה להחזיר את הסכום. המערערת הדגישה עוד שסיפקה לקבלן את כול המזגנים שנדרשו, כך שלא יכולה הייתה להיות טענה בדבר עיכוב בעבודה בשל אי אספקתם במועד. המערערת סברה גם שניתן היה לבודד נתונים כאלה או אחרים, כדי להגיע לחקר האמת ולכמת את שיעורם. כמו כן טענה לחיוב המשיבה באספקת חומרים שונים, בצורך להתקשר עם קבלנים חלופיים ולשלם להם תוספת מחיר, וכן בקביעת שיעור הוצאות. לפיכך תבעה את הסכומים הבאים: הפרשים בגין עבודות קבלנים משניים - 15,333 ₪; אובדן חודש דמי שכירות - 50,000 ₪ (לפני מע"מ); רכישת פריטים שונים לצורך ביצוע עבודת ההתקנה וכחלק ממנה - 5,140 ₪, הוצאות פיקוח וניהול 2,460 ₪ ועוד, לפני מע"מ. סך הכול 72,939 ₪. בנוגע לסכום בו חויבה לשלם לחב' קל-חום, טענה המערערת כי בוצעה עבודה חלקית ופגומה, ולא ניתן לחייבה לשלם את מלוא הסכום, כאשר נקבע, כי חב' קל-חום היא שהפרה את החוזה. המערערת הדגישה בעיקרי הערעור, כי הערעור נסב רק לגבי אי הכרה בנזקי עבודות הקבלנים החלופיים ואובדן דמי השכירות בגין החודש הראשון. 8. המשיבה הדגישה, כי מרב טענות המערערת כנגד תשלום העבודה מאז 1998, נזנחו, ואין עוד בידה כול נימוק המצדיק עיכוב בביצוע התשלום לאורך שנים. המשיבה סבורה עוד, שאין ערכאת הערעור אמורה להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית, ויש לאשר קביעתו של בית משפט השלום, כי המערערת לא הוכיחה נזקיה. נהפוך הוא, הוכח שאי העמידה בזמן, לא נגרמה דווקא על ידי המשיבה, וכי בשטח היו קבלני משנה שהמשיכו בעבודתם גם לאחר שעבודתה של המשיבה הופסקה. דיון ומסקנות: 9. לא יכולה להיות מחלוקת בנוגע לקביעתו של בית משפט קמא, כי נתון הזמן היה מהותי להסכמת הצדדים, וכי המשיבה הפרה תנאי מהותי זה, בכך שלא התקינה המזגנים בתוך המועד עליו הוסכם. עוד יש לקבוע כי המערערת זכאית לפיצוי בגין כך, וככול שהוכח קיומו של נזק. השאלה היא, אם המערערת הוכיחה נזקיה עקב ההפרה האמורה, באופן הניתן לכימות שיעורו של הנזק המתחייב. נראה כי יש להשיב בחיוב על השאלה, הגם שהכימות יכול להיעשות על דרך הערכה בלבד. המערערת הוכיחה, כי לא קיבלה את התשלום בגין דמי שכירות לחודש הראשון וכן כי היו למערערת הפרשים בגין הצורך לפנות לקבלני משנה אחרים, ואולם לא הוכח, כי כלל הנזקים האלה נגרמו כולם בגין ההפרה של המשיבה. הסכומים שנתבעו הועמדו על סכום של 50,000 ₪ בגין דמי שכירות ועוד 15,333 ₪, עבודות לקבלני משנה. נראה כסביר להעמיד את הפיצוי על שיעור של כ- 15% כולל מע"מ. 10. לפיכך בנוסף לסכום של 7,128 ₪ נכון ליום 13/12/98, לגביו הורה בית המשפט עיכוב ביצוע, יש להפחית סכום נוסף של 10,000 ₪, אשר מהווה פיצוי כולל לנזקים שנגרמו למערערת עקב אי ביצוע עבודת התקנת המזגנים במועד. הפחתת הסכומים הנ"ל, מביאה לתוצאה של 20,491 ש"ח (37,619 - 7,128 - 10,000) התוצאה: 11. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומורים כי במקום הסכום של 37,619 ₪, יבוא הסכום של 20,491 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/12/1998. אין צו נוסף לחיוב בהוצאות. הפקדון אם הופקד יוחזר למפקידו. הפרת חוזהחוזהמזגן