בית המשפט ציין כי ראוי לנקוט מדיניות משפטית תקפה ואפקטיבית, שתמנעהברחת נכסים. דרך ההוכחה בנויה על קיומם של "אותות של מרמה", אשר אם נותרים הם ללא מענה, מצביעים הם על מרמה. באלה יכללו, כפי שעולה מהפסיקה וממקורות המשפט העברי, נסיבות שונות: חדלות פירעון של מעביר הבעלות. הברחת רוב הנכסים והכספים של מעבירי הבעלות. קשרים משפחתיים ו/או קרובים בין המעביר לנעבר. שמירת החזקה בנכס, המשך המגורים בו. להלן פסק דין בנושא הוכחתהברחת נכסים: פסק דין א. מהות התובענה זו בקשה למתן פס"ד הצהרתי שהמקרקעין הידועים כגוש 6389 חלקה 270 תת חלקה 60 (להלן:"דירת המגורים") וכגוש 6389 חלקה 270 תת חלקה 24 (להלן:"הדירה הנוספת") הם בבעלות המשיבה מס. 1 וכי העברת הזכויות אשר נעשתה בהן לטובת המשיב מס. 2 בנה של המשיבה מס. 1 הנה פעולה המנוגדת לכל דין, במגמה להבריח את המקרקעים מפני נושי המשיבה. דירת המגורים נמצאת ברחוב הנרייטה סולד 46 פתח -תקוה, ובה מתגוררת המשיבה משנת 1978 בערך ועד היום. בעדותה הצהירה כי היא אינה מעונינת לעבור דירה בקרוב. ( עמ. 12). הדירה משועבדת לבנק ועפ"י עמדת המשיבה מס. 1 התשלומים בגינה משולמים ע"י המשיב מס. 2 (עמ. 14) סה"כ חוב המשכנתא הוא 180,000 ₪. הדירה השניה היא ברחוב הנרייטה סולד 48 פתח-תקוה. בה מתגורר המשיב מס. 2 כ - 6 שנים (סעיף 3 וסעיף 10 לתצהירו). בדירה זו הוא היה רשום כבעל זכות קניינית של 5/6 כבר מזמן. למשיבה מס. 1 היתה זכות של שישית בדירה, אותה היא מכרה למשיב מס. 2 תמורת 20,000 דולר לעמדתה בעסקת מכר. עפ"י עדות המשיב מס. 2, הוא מכר את הדירה השניה בה התגורר לצד ג', במגמה לשפר את תנאי מגוריו. ( עמ. 12 , 13). אותו צד ג' לא צורף. ב"כ המבקשת לא חלק על עובדה זו. נסח טאבו עדכני לא הוגש, ומכאן שיש להתייחס לטענה זו כאל טענה שהוכחה. ב. הפלוגתאות בין הצדדים עו"ד המנהל דיון, אמור להיות מודע לשינוי נסיבות, ולדברים חדשים העולים מן הראיות. במקרה הנוכחי, עלה מהראיות, והדבר לא נסתר וגם לא נאמר לבית המשפט אחרת, כי המשיב מס. 2 בינתיים מכר את הדירה לצד ג'. אם זה המצב, כי אז, במידה והתובעת היתה מעוניינת להמשיך בהליכים גם "כנגד הדירה השניה" שומא היה עליה לצרף את אותו צד ג', ולא להתעלם, או לצרף נסח טאבו עדכני, המעיד על רישום שונה בטאבו. הדבר לא נעשה, ולאור זאת נראה כי השאלה היחידה השנויה נכון להיום במחלוקת היא בנושא העברת הדירה הראשונה למשיב. ג. עובדות רלבנטיות המבקשת היתה שותפה לעסקים של המשיבה מס. 1 וניהלה עמה מסעדה בשם :"המפל הכחול חברה למסעדות בע"מ" (להלן:"המסעדה"). עפ"י הנטען בפרשת התביעה, ביולי 1999 עזבה המשיבה מס. 1 את ניהול העסק והותירה את המבקשת לשאת לבדה בניהולו השוטף ובתשלום החובות. המבקשת עשתה כן בעצמה. מכיוון שהמשיבה מס. 1, לטענת המבקשת, לא שילמה את חלק בחובות העסק וגם לא החזירה למבקשת את מחצית התשלומים לאחר שזו כן שילמה אותם, התגלע בין הצדדים סכסוך כספי. ביום 20.2.2000 פסק בורר שעל המשיבה להחזיר למבקשת את הסכום של 103,171 ₪ לכיסוי חובותיה לחברה, חובות ששולמו ע"י המבקשת. ( נספח א ). פסק בוררות משלים ניתן ביום 4.12.2001 ולפיו היה על המשיבה לשלם למבקשת סכום נוסף של 210,862 ש"ח ( נספח ב' להמרצת הפתיחה). ביום 25.10.2001, 10 ימים לאחר חידוש הליכי הבוררות, ולפני מתן פסק הבורר המשלים, מכרה המשיבה שישית מזכויותיה בדירה הנוספת למשיב מס. 2 - הוא בנה. בתאריך 9.12.2001, 5 ימים לאחר מתן פסק הבוררות המשלים, העבירה המשיבה, במכר ללא תמורה, את זכותה במחצית דירת המגורים לידי בנה, המשיב מס. 2, שהיה באותה עת חייל. המצב בפועל ליום הגשת התובענה היה לכן: דירת המגורים - רשומה ע"ש המשיב מס. 2, כשמתגוררת בה אמו - המשיבה מס. 1 - וכשהדירה משועבדת לבנק. הדירה הנוספת, ש-5/6 ממנה היו כבר בבעלות המשיב, מועברת במלואה בתמורה על שמו, והוא מתגורר בה. למען שלמות התמונה יש לציין כי פסקי הבוררות בוטלו, מאחר והתקבלה טענת המשיבה מס. 1 כי לא ניתן לה לעיין במסמכי הנהלת החשבונות של החברה; לעמדת המבקשת, החוב במהותו קיים וסביר להניח שכך גם ייקבע בבית משפט השלום, (ת.א. 45115/04), שם מתנהלת תביעת החוב. זה גם הטעם לסעד המתבקש בתובענה זו, שכן המבקשת חוששת, שבמידה והמצב יישאר על כנו, והדירות אולי תימכרנה, לא יהיה לה מקור לגבות את חובה. ב"כ המבקשת מציין כי בשלב זה עדיין אין לה פס"ד בגין החובות הנטענים על ידה בגובה של 408,317 ₪ אבל פסה"ד בעתירה זו מתבקש: "לשם הבטחת יכולת הפירעון מן המשיבה, באם בית המשפט השלום יפסוק לחובתה, נדרש פסק דין הצהרתי זה". (סעיף 8 לסיכומים). ד. היש מקום ליתן פס"ד הצהרתי בגין הברחת רכוש, כשלמבקשת אין הוכחה על חוב קיים כנגד המשיבה מס. 1? טענת ב"כ המשיבים לעניין זה הינה כי בהעדר פסיקה על קיום חוב בכלל, אין מקום לפגוע בקניינו של אדם. השופט א' גרוניס (רע"א 11633/04) בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט י' זפט) בתיק זה בה דחה את בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב מס. 2 לעשות כל דיספוזיציה בחלקים מסוימים של שתי דירות שהועברו לו ע"י המשיבה מס. 1, קבע : "אף אם אצא מן ההנחה שניתן לפעול כנגד צד שלישי על דרך צו מניעה זמני לפני שניתן פסק דין כספי נגד מעביר הנכס לידי הצד השלישי, ברי שיש צורך בהוכחה לכאורה ברמה גבוהה יחסית על מנת שיינתן צו כאמור...המבקשת כשלה בהוכחה כזו ולכן אין די בכך שנקבע על ידי בית משפט קמא, כי לכאורה מדובר בהעברה בלתי כשרה". בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי ( מע. שמינית עמ. 470) הוא כותב ברוח דומה: "על התובע להראות כי תצמח לו תועלת מקבלת הסעד, כדי לזכות בסעד הצהרתי צריך העותר להצביע, בין היתר, על התועלת שבסעד ולהראות שעל פי מאזן הנוחיות מוטב לתת את הסעד מאשר לסרב לתיתו...במסגרת שיקול הדעת בוחן בית המשפט אם יש ליתן לתובע הצהרה כדי "לשריין" את זכותו להגיש תביעה נוספת, שבה יידרש בית המשפט לעניין הסעד המהותי. שריון הזכות נועד למנוע כפירה או הכחשה עתידית של אותה זכות" שם עמ. 468). בע"א 539178 אדית לואל נ' הרברט לוי (פ"ד לד(4) 286 קבע בית המשפט: "המשיב רשאי לבקש הצהרה לא רק לשם שימוש בהליך שכבר קיים אלא לשם שימוש בהליך שהוא עומד ליזום". המסקנה הנובעת מהאמור לעיל הינה ברורה. קיימת אפשרות לזכות בסעד הצהרתי, במידה וסעד מעין זה יהיה אפקטיבי בעתיד קרוב, לצורך שמירה על מימוש זכויות עליהן עשוי בית המשפט להצהיר בהליך אחר. האם מתן ההצהרה פוגע באיזו שהיא זכות קניינית של מי מהמשיבים? מסתבר כי מתקיים הליך בגין טענת חוב אותה טוענת המבקשת כלפי המשיבה מס. 1, בבית משפט השלום. דירת המגורים של המשיבה מס. 1 משועבדת לבנק בשעבוד ראשון במשכנתא בגובה של 180,00 ש"ח. לכן, בנסיבות מקרה זה, ולעניין דירת המגורים, אין מדובר בפגיעה לא מידתית בזכות הקנין של המשיבה. זכות הקנין כבר "פגועה" באשר הנכס משועבד בשעבוד ראשון לבנק. גובה המשכנתא הינו כזה, שלא התרשמתי שהמדובר באפשרות של מכירה מיידית של הנכס לאחר. המשיבה מס. 1 העידה שהיא אינה מעוניינת בקרוב לעבור דירה. במידה ובית משפט השלום יפסוק לטובתה, לא תהיה משמעות לפס"ד הצהרתי זה. היות והמדובר בבן יחיד של המשיבה, הם יכולים לערוך ביניהם, לאחר פסה"ד שיינתן לטובתה, אם יינתן, כל עסקת מקרקעין, כפי שעשו בעבר, ובכך גם זכותו הקניינית העקרונית של המשיב מס. 2 - לא נפגעת. לאור זאת הגעתי למסקנה כי מבחינה משפטית נורמטיבית - ניתן ליתן פס"ד הצהרתי. ה. ישום הדין לעניננו כבר פסקתי בעבר מה על העותר לפס"ד הצהרתי בדברהברחת נכסים, להוכיח: "ראוי לנקוט מדיניות משפטית תקפה ואפקטיבית, שתמנע את אותן הברחות...דרך ההוכחה בנויה על קיומם של "אותות של מרמה", אשר אם נותרים הם ללא מענה, מצביעים הם על מרמה. באלה יכללו, כפי שעולה מהפסיקה וממקורות המשפט העברי, נסיבות שונות: חדלות פירעון של מעביר הבעלות, הברחת רוב הנכסים והכספים של מעבירי הבעלות, קשרים משפחתיים ו/או קרובים בין המעביר לנעבר...שמירת החזקה בנכס, המשך המגורים בו..." (ה"פ (ת"א) 1173/03 קדר אליהו נ' אייזנברג מיכאל, לא פורסם - עמ.(8). מה עלה מהראיות? -למשיבה היו חובות רבים, ולמעשה בנה של המשיבה מס. 1 הוא אשר כלכל אותה וגם שילם חלק מחובותיה. (עמ. 10). -קיימים קשרים משפחתיים בין המשיבה מס. 1, בעלת הדירה, לבין בנה, שקיבל את הדירה. -המשיבה מס. 1 שמרה על החזקה בדירת המגורים והמשיכה להתגורר בה. -לא ברור מדוע העברת שישית דירה למשיב מס. 2 היתה בתמורה, ואילו העברת דירת המגורים על שמו, היתה ללא תמורה. -לא ברור לכאורה, מדוע שתי עסקאות אלה נעשו סמוך לפסקי הבורר כשהמצב הכלכלי הקשה היה כבר לפני כן. -מועד העברת הדירה לבן היה לאחר מתן פס"ד בורר שחייב אותה בתשלום כספים למבקשת. -במסגרת הראיות הוצגה פרשה שבה לאחר מתן פסק הבוררות הראשון, וכשעדיין מתנהלים הליכי בוררות, נחתם בין המשיבה מס. 1 לבין חבר של בנה, הסכם הלוואה, לפיו אותו חבר הלווה לה סכום של 100,000 ₪, וכבטוחה הובטחה לו קצבתה של המשיבה מס. 1 ממבטחים. נרשם גם משכון בגין אותה הלוואה. אותו חבר הגיש תביעה בגין אי תשלום הכספים ממבטחים, המשיבה מס. 1 לא התגוננה, והסכימה שיינתן פס"ד שיחייב את מבטחים למסור את הגמלה לידי אותו חבר. אילו פרשה זו היתה עומדת בפני עצמה, ייתכן והמדובר באמת בחבר תמים, שהלווה כספים ולא רק את שמו, כדי לעזור למשיבה מס. 1. אבל כשהדבר נעשה בעיתוי שבו נעשה, לפחות שאלה מתעוררת, האם היתה זו פעולה תמימה אם לאו. על כל פנים, בהצטרף עובדה זו לשאר העובדות, נראה שיש ליתן לה פרשנות, אכן, עפ"י עמדת המבקשת, שהיה זה אקט שנועד להציל כספים מעיקול של נושים, ולהעבירם דרך צינור החבר למשיבה מס. 1, ו/או לתשלום חובותיה. מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה, מעבר לאחוז הצריך בהליכים אזרחיים, כי אכן המדובר היה בהברחת נכסים של המשיבה מס. 1 לגבי דירת מגוריה, וכך אני קובעת. המשיבים ישלמו למבקשת שכ"ט עו"ד בסכום של 18,000 ₪ פלוס מע"מ וכן את הוצאות המשפט אותן ישום הרשם.הברחת נכסים