דמי חכירה חודשיים בתחנת דלק

המשיב הינו הבעלים של חלקת קרקע, שהוחכרה למערערת, שעיסוקה במכירת מוצרי דלק, לשם הקמה והפעלה של תחנת דלק.

ההסכם בין הצדדים הסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים, לרבות התשלומים שאמורים היו להשתלם לידי המשיב כדמי חכירה חודשיים.

דמי החכירה היו מורכבים משני סכומים - דמי חכירה קבועים, האמורים להשתלם מדי חודש בחודשו וכן תוספת שהיא אחוז מסוים מהמכירות בתחנה, מעבר להיקף מוסכם של מכירות

להלן פסק דין בנושא דמי חכירה חודשיים בתחנת דלק:

פסק דין

השופט ש. ברוך:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר), בת.א. 56143/04, במסגרתו התקבלה במלואה תובענה אותה הגיש המשיב כנגד המערערת (שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר), לתשלום הסך של 31,295 ש"ח.

כאמור, המערערת חויבה בתשלום סכום זה במלואו ועתה היא משיגה על חיוב זה, שלשיטתה הינו שגוי ומושתת על קביעות שאינן עולות בקנה אחד עם המסכת העובדתית והמסקנות של בית משפט קמא עצמו.

ראוי לציין, שההליך התנהל לפני בית משפט קמא, במתכונת שונה במקצת מן המקובל, במובן זה שהצדדים הגיעו לכלל הסדר דיוני, הסדר שבמסגרתו נמנעו מחקירות על התצהירים והגישו סיכומים בכתב.

מתווה דיוני זה מכתיב נקודת מוצא לפיה אין מחלוקת עובדתית של ממש בין הצדדים, ובנקודות הספורות שאכן שנויות במחלוקת, ניתן להכריע על פי המסמכים השונים. כך עשה בית משפט קמא, תוך שהוא נותן משקל לראיות שהוגשו (משקל נכון, יש לומר) וחרף זאת, יצאה המערערת חוצץ בסיכומיה נגד הדרך בה בחר בית המשפט ללכת.
המשיב הינו הבעלים של חלקת קרקע המצויה בחדרה, שהוחכרה למערערת, שעיסוקה כידוע, במכירת מוצרי דלק, לשם הקמה והפעלה של תחנת דלק.

ראוי לציין כבר עתה, שבעת הקמת התחנה על חלקתו של המשיב וגם כיום, היתה מצויה תחנת דלק נוספת, מעבר לכביש, שהופעלה על ידי המערערת (שבעת חתימת ההסכם הופעלה על ידי מפעיל אחר מטעמה, אך כיום הועברה הפעלתה לידי המערערת עצמה, באמצעות חברת בת, תוך הפרת ההסכם בינה לבין המשיב, כשלמעשה שינוי זה הוא הגורם לתובענה הנוכחית, כפי שעוד יבואר להלן).
ההסכם בין הצדדים נחתם בשנת 1998 וכאמור הסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים, לרבות התשלומים שאמורים היו להשתלם לידי המשיב כדמי חכירה חודשיים.
דמי החכירה היו מורכבים משני סכומים - דמי חכירה קבועים, האמורים להשתלם מדי חודש בחודשו וכן תוספת שהיא אחוז מסוים מהמכירות בתחנה, מעבר להיקף מוסכם של מכירות (250,000 ליטר בחודש). אין חולק, כך הוצהר על ידי הצדדים מפורשות, שהרכיב לתשלום בגין היקף המכירות, מעולם לא עמד על הפרק, באשר המכירות, החל ממועד כריתת ההסכם ועד היום, נפלו מההיקף שהצדיק יישומו של רכיב זה.

דמי החכירה החודשיים הוצמדו לדולר ארה"ב, בהתאם לשערו היציג (הם הועמדו על סך של 16,661$ בצירוף מע"מ כחוק), אך לחילופין "לשינוים שיחולו במרווח השיווק של סונול לבנזין 95 אוקטן שבסיסו מרווח השיווק הידוע במועד חתימת הסכם" (כך לשון סעיף 8.1.3 להסכם בין הצדדים). כן נקבע, כי תחול הגבוהה מבין שתי חלופות אלה.
המונח "מרווח השיווק" הוגדר בסעיף 2 להסכם בזו הלשון: "ההפרש שבין מחיר הקניה של סונול (מחיר שער בז"ן) בתוספת בלו והיטלים - אם יחולו - לבין המחיר המירבי לצרכן במשאבה, לפני מע"מ, לבנזין 95 אוקטן בהתאם לסע' 2 בטבלה 7(א) של מינהל הדלק".
אין חולק שעם הזמן שונה המחירון, בהתאם לקביעות מנהל הדלק וטבלה 7 האמורה אינה בנמצא, כשהיא הוחלפה על ידי טבלה 6.

הבעיה שנוצרה הייתה, יצירתן של תחנות תדלוק בשירות עצמי, שלא היו קיימות בעת חתימת ההסכם בין הצדדים, ולמען הדיוק, שילובן של משאבות לתדלוק עצמי בתחנות, שהמחיר הנגבה בהן מהצרכן נופל מהמחיר הנגבה בגין תדלוק באמצעות מתדלק, כשעם הזמן חוייבו חברות הדלק בשילובן של משאבות לתדלוק עצמי בכל תחנה ותחנה, בהיקף כפי שנקבע על ידי הרגולטור.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם התוספת בגין שירות מלא בתחנות התדלוק נכללת במרווח השיווק אם לאו. אם מכלילים את דמי השירות במסגרת מרווח השיווק, הרי שההצמדה לתקרת השירות המלא, גבוהה מההצמדה לדולר ואם מבוצע החישוב תוך התייחסות לתקרת השירות העצמי, הרי שההצמדה לדולר גבוהה יותר. מטבע הדברים, העדיף התובע לבצע את החישוב בהתאם למחיר הכולל את רכיב השרות המלא, והסכום הנתבע הוא ההפרש ככל שהוא עולה מעבר לשער הדולר, לתקופה מסוימת.

כפי שציין בית משפט קמא בצדק בפסק דינו (עמ' 5), הרי "לשיטתו של התובע יש לפרש את ההסכם שבין הצדדים באופן שיקבע שהוא זכאי, להצמדת דמי החכירה המשולמים על ידי הנתבעת ל"מרווח השיווק" שכולל את הרכיב המשולם על ידי הצרכן בגין שירות מלא בתחנת תדלוק; בעוד שלעמדתה של הנתבעת, ההצמדה לה זכאי התובע מכוח ההסכם שנכרת בין הצדדים אינה כוללת, כלל ועיקר, את הרכיב המשולם על ידי הצרכן בגין שירות מלא כאמור".
עוד הוסיף בית משפט קמא וציין מפי התובע - וכפי שעוד יבואר, לדברים עיגון של ממש בנתונים כפי שהובאו - ששיוך שתי התחנות לרשת התחנות הארצית של המערערת, יוצר חשש ממשי לניגוד עניינים בהפעלת התחנות.
ראוי לציין, עובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה על פי סעיף 11.2 להסכם מ-1998 התחייבה המערערת כי "תחנת התדלוק תופעל ע"י מפעיל ו/או מנהל עצמאי אשר לא יהיה לו כל קשר להפעלת תחנת התדלוק השניה של סונול בבית אליעזר ובכל מקרה יבוצעו בתחנת התדלוק לפחות כל המבצעים והפעילויות לקידום מכירות אשר יבוצעו בתחנת התדלוק השניה", כשבפועל, הועברה הפעלת התחנה השניה משלב מסוים לאותה חברה שמפעילה את התחנה הפועלת בחלקתו של המשיב (שהיא, כאמור, חברת בת של המערערת), וזאת מפעילה את התחנה בחלקתו של המשיב כתחנה לתדלוק עצמי בלבד, בה בשעה שבתחנה השנייה, אותה התחייבה שלא להפעיל בעצמה, היא מבצעת מכירות במחיר מלא (ולמעשה עומדת בדרישות להיקף מסוים במכירה עצמית, באמצעות הצגת התחנה היושבת על שטחו של המשיב, כחלק אינטגרלי מהתחנה השניה - כך היא עצמה מציגה את הדברים).

עובדות אלה פורטו בהרחבה בראיות המשיב, כפי שהוגשו לבית משפט קמא ולא נסתרו בכל דרך ואופן. כפי שכבר ציינתי, ויתרו הצדדים על חקירות העדים ומשכך, רשאי היה בית המשפט להגיע למסקנה עובדתית כזו, מה גם שלא מצאתי שהיא נסתרה באיזו מראיות המערערת.
מכאן נפנה בית משפט קמא לניתוח השאלה האם יש לכלול את התוספת בגין שירות מלא בעת תדלוק ב"מרווח השיווק", אם לאו.
בית משפט קמא ניתח בהרחבה, בהתאם לכללים המוכתבים על ידי הפסיקה, את הטבלה, שהיוותה את הבסיס לחישוב מרווח השיווק בעת חתימת ההסכם, התייחס לטבלה החדשה (טבלה 6) שהינה מאוחרת יותר ובאה לעולם בשנת 2004 ובסופו של דבר הגיע לכלל מסקנה, לפיה יש לפרש את מרווח השיווק כמתייחס למחיר התדלוק בשירות מלא, כפי עמדת המשיב, ומשכך, מצא לנכון לחייב את המערערת במלוא סכום התביעה (שלא נסתר).

אין צורך לשוב ולנתח בהרחבה את שכתב בית משפט קמא בפסק דינו, החל מעמוד 8 ואילך. לא מצאתי כל שגגה שנפלה בניתוח זה, המצדיקה התערבות או סטייה מהאמור בו. לא מצאתי גם כל טעות בניתוחו המשפטי של בית משפט קמא את סוגיית פרשנות החוזה (ולמעשה גם המערערת טוענת שלא נפלה טעות כזו, אלא רק טעות ביישום).
בנבדל מהמערערת, איני סבור גם שנפלה כל טעות ביישום ההלכה המשפטית על עובדותיו של המקרה שלפני ואנמק.

כאמור, בין הצדדים נכרת הסכם בשנת 1998, שהיה הסכם ארוך טווח, כשבעת כריתתו של ההסכם טרם בא לעולם הליך התדלוק בשירות עצמי, שלידתו בשלב מאוחר להסכם.
כל עוד פעלה התחנה על שטחו של המשיב, כתחנה עצמאית מאובחנת מהתחנה שמעבר לכביש, היה אינטרס למערערת למכור בה דלקים, מכל המינים ובכל טווחי המחירים האפשריים, לרבות דלק בשירות מלא, מתוך כוונה למקסם רווחיה כתוצאה מאותן מכירות. למן הרגע בו אוחדה הפעלת שתי התחנות תחת חסותה של המערערת (כאמור, באמצעות חברת בת), נעלם לו אלמנט התחרות, המערערת החלה למכור בתחנה שמופעלת על שטחו של המשיב דלקים בשירות עצמי בלבד, המחיר אותו היא גובה מהצרכנים נופל, מטבע הדברים, מהמחיר בשירות מלא, והיא למעשה מבקשת כיום להכתיב מחיר נמוך יותר, כבסיס לחישוב ההצמדה. בהחלט מקובלת עלי עמדתו של בית משפט קמא, שמהלך כזה הינו בניגוד לאומד דעת הצדדים, כפי שניתן ללמוד עליו מההסכם, והוא תולדה של הפרת סעיף 11.2 להסכם שהוזכר לעיל.

אין ספק, שהפרשנות אותה מבקשת המערערת ליתן, כחוכמה בדיעבד, להסכם בין הצדדים, לא נועדה אלא ליתן לגיטימציה למהלך במסגרתו הופחתו דמי השכירות החודשיים המשתלמים לידי המשיב, כדי הפרש שער הדולר בלבד, שכאמור בפתח פסק הדין, נופל בשיעורו מהאופציה השניה לביצוע ההצמדה, ובלבד שזאת מחושבת על פי המחיר בשירות מלא.
חשוב להעיר, שהמערערת עצמה גילתה בהתנהגותה, שהיא מקבלת את אותה פרשנות, כשלאורך זמן בוצע התשלום במתכונת שעליה התבסס המשיב, והשינוי בשיטת ההצמדה, בא לעולם רק לאחר איחוד הגורם המפעיל את שתי התחנות - המערערת עצמה - וככל הנראה על רקע של יעוץ משפטי חדש אותו קיבלה המערערת. כל עוד היו מפעילים שונים, לא נשמעה טענת המערערת לשיטה פרשנית שונה ולא בכדי. לא מצאתי התמודדות של ממש - אם בכלל - בטיעוני המערערת, גם לא בסיכומי התשובה שהגישה, לאמור בהקשר זה בסעיפים 24 ו-25 בסיכומי המשיב.


אני סבור, שלא נפל כל פגם שהוא בניתוחו של בית משפט קמא את שתי הטבלאות וההשוואה שביצע ביניהן, כעולה מעמ' 10 לפסק הדין ואילך. המסקנה, לפיה המחיר המירבי ממנו יגזר ההפרש (וממנו תיגזר ההצמדה), הוא המחיר המירבי שניתן לחייב בו צרכן, היא מסקנה נכונה ומדוייקת ועולה בקנה אחד, עם יישום כללי הפרשנות עליהם עמד בית משפט קמא בפסק דינו, על עובדות המקרה הנוכחי, כפי שהוכחו.

לפיכך, אציע לחברותי לדחות את הערעור, תוך חיוב המערערת בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, תוך שהערבות שהופקדה על ידי המערערת תועבר לידי ב"כ המשיב, על חשבון החיוב האמור.



                                        ש. ברוך, שופט


השופטת שרה ברוש:

אני מסכימה.



                                   שרה ברוש, שופטת,
                                    אב"ד


השופטת ענת ברון:

אני מסכימה.



                                   ענת ברון, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ש. ברוך.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסכם חכירת משנה

  2. חידוש חוזה חכירה

  3. חידוש יובל חכירה

  4. דמי חכירה מהוונים

  5. פירוק שיתוף בחכירה

  6. דמי חכירה חנויות בשוק

  7. חובות דמי חכירה למנהל

  8. ביטול העברת זכויות חכירה

  9. חוזה חכירה מהוון עם המינהל

  10. דמי חכירה חודשיים בתחנת דלק

  11. פינוי עקב אי חידוש חוזה חכירה

  12. הודעה בדבר תנאים בחוזה חכירה

  13. חידוש חוזה חכירה בקרקע חקלאית

  14. זכות חכירה ממנהל מקרקעי ישראל במושכר

  15. תשלום דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל

  16. המרת חוזה הרשאה בחוזה חכירה ל-49 שנים

  17. תביעה להורות כי זכויות החכירה בנכס יירשמו

  18. הודעה על החלטה בדבר דמי חכירה לקרקע חקלאית

  19. כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה) תשל"ח-1977

  20. הודעה על החלטה בדבר חוזי חכירה במושבי עובדים

  21. הודעה על החלטה בדבר חוזי חכירה בכפרים שיתופיים

  22. ביטול הסכם חכירה במקרה של שינוי ייעוד המקרקעין

  23. הודעה על החלטה בדבר תשלום מופחת של דמי חכירה מהוונים

  24. ניכוי הוצאות דמי החכירה ששולמו למינהל מהכנסה שנתית שוטפת

  25. נחתם הסכם משולש להעברת החכירה שהיתה לחוכרים הקודמים בדירה

  26. הודעה על החלטה 678 בדבר היוון דמי חכירה שנתיים ודמי הסכמה

  27. תקנות המקרקעין (רישום תיקון תנאי חכירה) (הוראת שעה) התשנ''ה-1995

  28. הודעה על החלטה בדבר עדכון דמי חכירה שנתיים בקרקע עירונית - בניה רוויה

  29. העירייה הגישה תביעה שנייה לסילוק יד מבלי שעשתה דבר כמתחייב מחוזה החכירה

  30. המערער חוייב במלוא סכום התביעה בגין דמי חכירה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה

  31. הודעה על החלטה בדבר תשלום דמי חכירה שנתיים או מהוונים בהקצאות לבניית בתי אבות שהם מוסדות ללא כוונת רווח

  32. הודעה על החלטה בדבר שיעור דמי חכירה מהוונים למגורים בישובי הדרוזים, הצ'רקסים, הבדואים ובני מיעוטים אחרים במחוזות חיפה והצפון ובישובי הבדואים במחוז הדרום

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון