דחיית מועד פינוי מקרקעין

האם צדק בית המשפט קמא כאשר הורה כי מועד הפינוי יחול בעוד 5 שנים ממועד מתן פסק הדין, או במלים אחרות האם דחית ביצוע פינוי שניתן ע"פ פסק הדין של בית המשפט קמא לפרק זמן של 5 שנים הוא סביר ומוצדק בנסיבות אם לאו.

להלן פסק דין בנושא דחיית מועד פינוי מקרקעין:

פסק דין

כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט קולה) שניתן ביום 20/5/07 בת.א. 3511/93 אשר קיבל את תביעת המערער והורה לנתבעים לסלק את ידיהם מהמקרקעין הידועים כחלקות 10, 14, 15, 17 ו- 19 בגוש 14075 בקדיתא (להלן: "המקרקעין"), אם כי דחה את מועד הפינוי עד ליום 13/11/2011 תוך קביעת מועדי פינוי מוקדמים יותר אפשריים, באם יתקיימו התנאים שנקבעו בכ"א ואחת מהחלופות שנקבעו בפסק הדין וכפי שיפורט בהמשך.

רקע רלבנטי
1.     כעולה מנסחי הרישום של המקרקעין הנ"ל שצורפו לכתב התביעה, המערערת הינה הבעלים הרשום של המקרקעין הנ"ל ועל כך אין חולק.

2.     המשיבים תפסו חזקה בחלק מהמקרקעין הנ"ל, ללא כל רשות מצד המערערת, וללא זכות אחרת כלשהיא, מכאן תביעת המערערת לסילוק ידם של המשיבים מהמקרקעין ולהותרתם נקיים מכל אדם וחפץ, תביעה בה ניתן פסה"ד מושא ערעור זה.

3.     המשיבים אשר התגוננו בפני תביעת המערער טענו בין היתר:
א.     המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") מתגורר במקרקעין מזה כשלושים שנה, והמשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה") מתגוררת עמו מזה חמש שנים ויותר.

ב.     המערער השתהה ו/או שתק ו/או העלים עין מכך שהמשיבים מחזיקים במקרקעין הנ"ל, חרף העובדה שידע על הימצאותם בשטח, דבר שיש בו כדי להעניק להם זכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין.
המשיבים טענו למצב רפואי קשה של המשיב ולמצב כלכלי וסוציאלי קשה של שניהם.

4.     לאחר מספר לא מועט של נסיונות מצידו של בית המשפט קמא להביא את הצדדים לפשרה, שלא צלחו, נרשמו בפרוטוקול בדיון שהתקיים בתביעה ביום 3/12/06, דברי ב"כ הצדדים; מפיו של ב"כ המערערים נרשמו הדברים הבאים:
"אנו מסכימים כי התביעה תתקבל על כל רכיביה, אנו נגיש לבית המשפט תמונות המשקפות בכל מקרה את המצב המשפטי נכון להיום וזאת מבלי לפגוע בטענותינו כי הפינוי צריך להיות מיידי. אנו מבקשים שפסק הדין לפינוי יהיה כנגד הנתבעים או מי מטעמם. אני חושב שצריך לחייב בהוצאות. אני מבקש שיינתן היתר לפיצול סעדים לצורך גביית דמי שימוש במידה והמינהל יבקש לעשות כן".

בתגובה לדבריו הנ"ל של ב"כ התובע, נרשמו מפיו של ב"כ המשיבים הדברים הבאים:
"אני מסכים שהתביעה תתקבל, אני רק מבקש שהתביעה תתקבל באופן שבו התקבלה תביעה דומה כנגד משפחת בר נתן במסגרת תיק אזרחי מס' 3999/02 בפני בית משפט זה ונבקש להגיש סיכומים בכתב לענין מועד הפינוי וכנגד מי התביעה תחול" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון).

שני ב"כ הצדדים ביקשו מבית המשפט ליתן פסק דין מנומק בכפוף להערות שנאמרו על ידם קודם. בית המשפט ראה בדברי ב"כ שני הצדדים הסכמה דיונית, אותה הוא אישר ונתן לה תוקף של החלטה.

במאמר מוסגר אציין כי מאוחר יותר ביקשה המשיבה לחזור בה מההסכמה הדיונית ובית המשפט קמא דחה את בקשתה.

5.     ב"כ המערערת בטענותיו בפני בית המשפט קמא ביקש כי הפינוי של המשיבים יהיה מיידי, לעומת זאת, ביקש ב"כ המשיבים כי מועד הפינוי יהיה זהה למועד הפינוי שנקבע בפסק דין שניתן בתביעה דומה, ת.א. 3999/02, קרי כעבור 5 שנים.

ב"כ המערערת הדגיש בפני בית המשפט קמא ובהמשך גם בפנינו, כי השטח אותו תופסים המשיבים אינו נמצא בתחום המתוכנן של הישוב העתידי קדיתא, להבדיל מהנתבעים בת.א. 3999/02, כך שגם לאחר שיוקם הישוב קדיתא, באם יוקם, המקרקעין התפוסים ע"י המשיבים לא ייכללו בתחומו, כך שגם במקרה זה יהיה על המשיבים לפנות את המקרקעין. על כן, כך טען ב"כ המערערת, אין מקום להשוות עניינם של המשיבים לעניינם של אחרים שנתבעו בגין פלישה למקרקעין בקדיתא.

מנגד ביקש ב"כ המשיבים שלא להפלות את המשיבים מאחרים שפלשו לאדמות בקדיתא ולקבוע מועד לפינויים זהה למועדי הפינוי שנקבעו לגבי שאר הפולשים, ב"כ המשיבים טען כי לאור מצבם הקשה של המשיבים הן מבחינה כלכלית סוציאלית והן מבחינה רפואית, הרי שמשמעות פינויים המיידי השלכתם לרחוב יחד עם ילדיה הקטינים של המשיבה.

עיקרי פסק דינו של בית המשפט קמא
6.     אף שלכאורה מדובר בתביעה פשוטה של בעלים חוקי של מקרקעין לפינויו של מי שפלש לאותם מקרקעין ללא זכות, תפס בהם חזקה ואף הקים עליהם מחוברים, ואף שהלכה למעשה הסכימו המשיבים לטענות המערערים ולזכותה לקבלת פס"ד של פינוי, בחר בית המשפט קמא להתייחס בהרחבה לנושא, הקמה עתידית של ישוב בשם קדיתא, תוך הפניה לפסקי דין שניתנו על ידו בתביעות דומות שעניינן סילוק יד של פולשים אחרים למקרקעין במקום, בו מתוכנן הקמתו של הישוב קדיתא, וכל זאת רק משום שלטענת המשיבים יש, בנסיבות אלה משום צידוק לדחיית מועד פינויים.

7.     בית המשפט קמא בפסק דינו שבענייננו, ובפסקי הדין האחרים שנתן בתביעות דומות, ואליהם הפנה בגוף פסה"ד סקר בהרחבה את המהלכים של משרדי ממשלה שונים ושל רשויות ההתיישבות השונות הקשורים לכוונה להקמתו של הישוב קדיתא, שאמור לקום אם לא על המקרקעין בהם עסקינן, אזי על מקרקעין סמוכים.

בפסקי הדין השונים שניתנו ע"י בית המשפט קמא במה שכונה על ידו "תיקי קדיתא" התייחס בית המשפט קמא להתכתבויות השונות שהתנהלו בין משרדי ממשלה שונים וביניהם משרד ראש הממשלה, ורשויות ההתיישבות ומהם עולה כי לפחות מאז 1991 תומכים, משרד הבינוי והשיכון ומשרד ראש הממשלה בהקמת הישוב קדיתא.

8.     לאחר שבית המשפט מציין את מצוקותיהם האישיות של המשיבים מגיע למסקנה שאין טעם של ממש לאבחנה בין הנתבעים שבפניו לבין נתבעים בתיקים אחרים של קדיתא, כפי שהמערערת ביקשה, ועל כן קבע בסופו של יום כי הפינוי של המשיבים מהמקרקעין יבוצע עד ליום 31/11/2011 שהוא מועד הפינוי ע"פ פסה"ד בתיק האחר, ת.א. 3502/02, יחד עם זאת קבע פסה"ד מועדי פינוי אפשריים מוקדמים יותר התלויים בהתרחשויות עתידיות של דברים, ואלה המועדים:
א.     90 יום לאחר פרסום מכרז לביצוע עבודות תשתית בישוב קדיתא.
ב.     90 יום לאחר מתן תוקף לתוכנית המתאר של קדיתא ובתנאי כי אכן המקרקעין נשוא התביעה אינם נכללים בתחומי תוכנית המתאר של הישוב קדיתא.
ג.     90 יום לאחר תחילת הליך הקצאת מגרש למי מהמתגוררים בקדיתא.
ד.     למקרה והמשיבים יחתמו בהסכמת המינהל על טופס התחייבות (כמפורט בסעיף 14 לפסק הדין בעניין הרצל טייאר, ת.א. 4407/00), יחולו המועדים לפינוי כקבוע בטופס ההתחייבות.

הטענות בערעור
9.     מבין טענות המערערת במסגרת הערעור שמצאתי כי הן ראויות להתייחסות אמנה את הטענות הבאות:
א.     בית המשפט קמא סטה מההסדר הדיוני שבגידרו היה עליו לפסוק באשר למועד הפינוי ולא להתייחס לשאלת זכויות המשיבים להקצאת קרקעות בקדיתא.

ב.     לא היה מקום לקשור בין עצם הכוונה להקמת הישוב קדיתא, דבר שהמערער אינו מתנגד לו ואף פועל ליישומו, לבין הענקת זכויות במקרקעין בתחום הישוב לפולשים.

ג.     המדובר בפלישה והחזקת שטח גדול של כ- 10 דונם הנמצאים מחוץ לתוכנית המתאר המתוכננת של הישוב קדיתא, כך שבכל מקרה אין כל אפשרות להקצות בעתיד מקרקעין אלה למשיבים או למתיישבים אחרים בישוב קדיתא.

ד.     דחיית מועד הפינוי יעודד פלישות למקרקעי מדינה.

ה.     בית המשפט קמא טעה כאשר הסיק מעצם הגעת הצדדים להסדר דיוני כי הצדדים הסמיכו אותו ליתן פס"ד על דרך הפשרה, ומהאמור בפרוטוקול הדיון עולה ההפך.

ו.     תקופה של 5 שנים אינה תקופה סבירה של עיכוב ביצוע פס"ד והטעמים שפורטו בפסק הדין אין בהם כדי להצדיק דחיה כה ארוכה.

בעניין זה הפנתה ב"כ המערערת לפסקי דין שניתנו ע"י בתי משפט שונים, שעניינם פינוי וצוי הריסה, שם ניתנו אורכות לביצוע הפינוי וההריסה תקופות של 5-6 חודשים בלבד, גם כאשר היה מדובר בשותף במקרקעין.

ז.     המשיבים אינם יכולים אף לטעון כמו פולשים אחרים למקרקעין בקדיתא להבטחה שלטונית.
לסיכום, טוענת המערערת כי יש לקבל את הערעור ולהורות על פינויים של המשיבים מהמקרקעין לאלתר.

10.     טענות המשיבים בערעור

א.     בין הצדדים הושגה הסכמה דיונית לפיה התביעה תתקבל ויינתן פס"ד המורה למשיבים לפנות ולסלק את ידם מהמקרקעין אך בית המשפט ידרש למועד הפינוי ולהוצאות המשפט, לטענת ב"כ המשיבים, המשיבים לא היו מסכימים למתן פס"ד של פינוי וסילוק יד נגדם אילולא בית המשפט קמא היה נדרש לשאלת מועד הפינוי.
לטענת המשיבים הסכמתם הדיונית באה בעקבות הסמכות שניתנה לבית המשפט בהסכמת הצדדים לקבוע מועד הפינוי.

ב.     המשיב מס' 1 מחזיק במקרקעין מזה קרוב ל- 30 שנה, ועם הזמן הקים על אותם מקרקעין בית מגורים בו מתגורר עם המשיבה ו- 3 ילדיה הקטינים.

ג.     המשיב הינו בעל משפחה קשת יום הכולל בנו של המשיב שאינו בריא בנפשו וילדיה הקטינים של המשיבה, כך שפינויים משמעותו זריקתם לרחוב.

ב"כ המשיבים העלה טענות באשר לרשות כביכול שקיבלו המשיבים בשתיקה. לא היה מקום לטענות כאלה לאחר שהמשיבים הסכימו למתן פס"ד של פינוי, ועל כן אין מקום להתייחס אליהם.
ב"כ המערערת צודקת בטענתה כי השאלה היחידה המתעוררת בערעור זה הינה תקופת דחיית מועד הפינוי ושאלת סבירותה של תקופה זו, אם כי ברור כי לרקע הדברים ולנסיבות פלישת המשיבים למקרקעין ולטענות לענין הבטחה שלטונית יכולה להיות השלכה כלשהיא על שאלת סבירות תקופת דחיית ביצוע הפינוי.

דיון ומסקנות
11.     הערעור שבפנינו הינו אך ורק לעניין מועד הפינוי לתקופה של 5 שנים. כאמור, המערערת טוענת כי לא היה מקום לדחיית מועד הפינוי כלל וכלל, בעוד שהמשיבים סבורים כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעתו זו של בית המשפט קמא שבאה על סמך ההסכמה הדיונית על רקע כלל הנסיבות, בין היתר, על המהלכים של הרשויות השונות באשר להקמה עתידית של הישוב קדיתא ועל נסיבות אישיות ומשפחתיות של המשיבים.

12.     בטרם דיון בשאלה הנ"ל, אציין כי בית המשפט קמא דן בסדרה של תביעות שכונו על ידו "תביעות קדיתא" ואשר עניינם תביעות של המערערת לסילוק ידם של פולשים שונים למקרקעין בקדיתא, כאשר ברקע כוונתם של הרשויות להקמת ישוב במקום, בשם קדיתא. בין תביעות אלה התביעות אותן ציין בית המשפט קמא בפסק דינו וביניהם ת.א. 3999/02 שם קבע בית המשפט קמא כי מועד הפינוי יהיה בתום 5 שנים ממועד פסה"ד, ות.א. 3505/02 שגם שם נקבע אותו מועד פינוי תוך קביעת מועדי פינוי קרובים יותר התלויים בהתרחשותם של אירועים שונים הקשורים להקמת הישוב קדיתא, וכפי שפורט שם.

בית המשפט קמא לא מצא לנכון להפלות את המשיבים מהנתבעים בשני התיקים הנ"ל וקבע מועדי פינוי זהים לאלה שנקבעו בפסק דינו בת.א. 3503/02.

עוד ראוי לציין כי בין לבין הגישה המערערת לבית משפט זה שני ערעורים, האחד ע"א 1001/07, כנגד פסק דינו של בית משפט השלם בנצרת (כב' השופט קולה) שניתן בת.א. 3999/02, והשני כנגד פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט צרפתי) שניתן בת.א. 5146/04.
שני הערעורים מופנים בעיקר כנגד דחיית מועד הפינוי וקביעתו כעבור 5 שנים.

בית המשפט המחוזי, (כב' השופטת נחמה מוניץ ובהסכמת חברי ההרכב, השופטים אברהם ואטרש), דחה את שני הערעורים (שהדיון בהם אוחד) בעיקר משום שמצא בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים שם משום הסכמה שהסמיכה את בית המשפט קמא לפסוק על דרך הפשרה, זאת נוכח ההלכה הפסוקה לפיה אפשרות התערבות ערכאת הערעור בפסיקת הערכאה הדיונית שנעשתה על דרך הפשרה הינה מצומצמת ביותר.

עם כל הכבוד, מסכים אני לקביעותיה של כב' השופטת מוניץ בכל הקשור להתערבות ערכאת הערעור בפסיקתה של הערכאה הדיונית, כשזו נפסקת על דרך הפשרה, וגם התוצאה אליה הגיעה בנסיבות המיוחדות של המקרים שעמדו בפניה, נראית לי.

דא עקא, ההסכמה הדיונית בענייננו שונה בתכלית מההסכמה הדיונית שעמדה ביסוד פסקי הדין בשני התיקים שביסוד הערעורים הנ"ל, ואשר כאמור היוותה הנימוק המכריע לאי התערבות ערכאת הערעור ולדחיית שני הערעורים, וזו לשון ההסכמה הדיונית שעל פיה ניתנו פסקי הדין בת.א. 3999/02 ובת.א. 5167/04:
"1)      יינתן בהסכמה פסק דין של פינוי.
2)     צו הפינוי לא יהא מיידי, וביצועו יושהה לתקופה שיקבע בית המשפט הנכבד על מנת ליתן למשיבים ארכה למצות הליכי התיישבות כדין בישוב קדיתא, הנמצאת בהליכי הקמה ומיסוד לשם הפיכתו לישוב מוכר, וקבלת מעמד של תושבים כדין בישוב.
3)     שני הצדדים יטענו, כל אחד לשיטתו ולעמדתו, בפני כבוד השופט קולה, מה צריך להיות פרק הזמן של הארכה שיקצוב בית המשפט הנכבד עד הפינוי, על מנת לאפשר למשיבים למצות כאמור את האפשרות לקבל מעמד של מתישבים כדין בישוב קדיתא.
4)     בית המשפט הנכבד הוא שיקצוב, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, את תקופת הארכה לעיכוב הפינוי.
5)     הסדר זה יחול, במידת האפשר, גם על תיק נוסף של מתיישבי קדיתא שהיה קבוע בפני כבוד השופט צרפתי: תיק תביעת הפינוי נגד ה"ה ורד ושמעון אדרי, שיוצגו אף הם ע"י ב"כ המשיבים".

עינינו הרואות כי ע"פ ההסכמה הדיונית בשני התיקים הנ"ל, הסכימו הצדדים בעניין מועד הפינוי שתי הסכמות חשובות:
א.     מועד הפינוי לא יהא מיידי, וביצועו יושהה על מנת לאפשר למשיבים למצות את הליכי ההתיישבות כדין בישוב קדיתא.
ב.     כ"א משני הצדדים יטען לענין פרק הזמן בו יושהה ביצוע הפינוי.

לעומת זאת, בהסכמה הדיונית שבענייננו ואשר אושרה ע"י בית המשפט לא היו הסכמות כאלה, כל מה שנקבע בענין זה הינו שהמערערת טוענת לפינוי מיידי בעוד שב"כ המשיבים יטען לפסק דין דומה לזה שניתן בת.א. 3999/02.
אם כן, ע"פ ההסכמה הדיונית בקשר לשני התיקים הנ"ל ניתנה הסכמה מפורשת של המערערת לכך שהפינוי לא יהיה מיידי, ובנוסף, ניתנה הלכה למעשה הסכמה לכך שבית המשפט יקבע את מועד הפינוי לאחר שישמע את טענות הצדדים. לעומת המקרה שבפנינו, בו הצהיר ב"כ המערערת שיטען לפינוי מיידי ואילו ב"כ המשיב יטען לפינוי בעוד חמש שנים כבמקרה של ת.א. 3999/02.
על כן, אין מדובר בפנינו בפסק דין שניתן על סמך הסכמת הצדדים למתן פס"ד על הפשרה. משכך הרי שההכרעה בערעור אינה קשורה לשאלת מידת התערבותה של ערכאת הערעור, שהיא מצומצמת ביותר, בפסיקה של הערכאה הדיונית שניתנה על דרך הפשרה כפי הערעורים בהם פסק הרכב אחר של בית משפט זה.

13.     מכאן לשאלה העומדת לפתחנו והדורשת הכרעה והיא מועד הפינוי, ובמלים אחרות, האם צדק בית המשפט קמא כאשר הורה כי מועד הפינוי יחול בעוד 5 שנים ממועד מתן פסה"ד, או במלים אחרות האם דחית ביצוע פינוי שניתן ע"פ פסק הדין של בית המשפט קמא לפרק זמן של 5 שנים הוא סביר ומוצדק בנסיבות אם לאו.

אקדים ואומר כבר עתה כי לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות ואת טענותיהם של שני הצדדים, באתי לדעה כי המדובר בדחיית ביצועו של פסק דין לפינוי לתקופה ארוכה ביותר ובלתי סבירה הפוגעת באופן לא מידתי בזכויותיה הקנייניות של המערערת במקרקעין ובזכותה לקבלת חזקה בהם.

הנימוקים שבית המשפט פירט הן בפסק דין זה והן בפסקי הדין הקודמים בפרשת קדיתא ובעיקר בפסק דינו בת.א. 3503/02, ושהן בעיקר הסכמת רשויות שלטון להקמת הישוב קדיתא אינם מצדיקים פלישה למקרקעין המיועדים להקמת הישוב, הם גם אינם מצדיקים דחיית ביצועו של פסק הדין לתקופה כה ארוכה.

דחיית ביצועו של פס"ד נוגדת את העקרון הכללי לפיו מי שזכה בדין זכאי להנות מפירות זכייתו באופן מיידי, גם הגשת ערעור אין בה, כשלעצמה, לעכב ביצועו של פס"ד. על כן נדרשים לטעמי נימוקים חזקים ומשכנעים ע"מ לסטות מהכלל ולהורות על עיכוב ביצוע פס"ד בכלל, ולתקופה ארוכה בפרט. אורך תקופת הדחיה הינה פועל יוצא מהטעמים המצדיקים דחיית הביצוע, ואורך תקופת הדחיה יעמוד ביחס למשקלם של טעמים אלה.

14.     שאלת בעלותה של המערערת על המקרקעין כאמור לא היתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, וגם ללא ההסכמה הדיונית, היה ברור לכל כי המערערת הינה הבעלים של המקרקעין שביסוד התביעה, כעולה מנסחי הרישום של המקרקעין אשר צורפו לכתב התביעה ולאור סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע:
"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו...."

זכותה הקניינית של המערערת לא היתה מלכתחילה נתונה במחלוקת. משכך, זכאית המערערת לכל ההגנות שחוק המקרקעין מעניק לבעל הזכות הקניינית במקרקעין לרבות הזכות הקבועה בסעיף 16 לחוק המקרקעין הקובע:
"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

כמו כן, זכאית המערערת מכח סעיף 21 לחוק המקרקעין לכך שהמשיבים יסלקו מהמקרקעין את כל המחוברים שהקימו ללא זכות במקרקעין.

זכותו של בעל המקרקעין ע"פ כ"א משני סעיפים אלה אינה מותנית בתנאי כלשהוא, בוודאי שלא בתנאי של מתן אורכה לביצוע הפינוי או סילוק המחוברים.

מיותר לציין כי זכויות קנייניות זכו בעקבות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו למעמד חוקתי על חוקי ועל כן הפגיעה בהן תיעשה אך ורק כאשר קיימת הצדקה לכך ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

המערערת זכאית איפוא להגנה על זכותה הקניינית ולפינוי המשיבים מהמקרקעין ללא תנאי וללא דחיות כשלשהן.

15.     יחד עם זאת, ברור, ודומה כי גם המערערת אינה חולקת על כך, כי משיקולי צדק שבשיקול דעת מוסמך בית המשפט, בנסיבות מתאימות, להורות על דחיית ביצועו של פס"ד, גם ללא הסכמה של הצד שזכה בדין. על כן השאלה העומדת להכרעה בערעור זה הינה האם בנסיבות הכוללות של הענין ובנסיבות האישיות של המשיבים צדק בית המשפט קמא כאשר עשה שימוש בשיקול דעתו והורה על דחיית מועד הפינוי לתקופה של 5 שנים, ובמלים אחרות, האם דחיית מועד הפינוי לתקופה כה משמעותית עומד במבחן הסבירות, והאם הוא מאזן נכונה בין זכויותיה הקנייניות במקרקעין לבין האינטרסים של המשיבים ולשיקולים הקשורים לעניין השתלשלות הדברים בכל הקשור להקמת הישוב קדיתא ולנסיבותיהם האישיות והרפואיות של המשיבים. סבורני כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית.

המדובר במשיבים אשר פלשו ללא כל זכות לקרקע לא להם, ע"פ הנטען, המשיב פלש לפני 30 שנים והמשיבה הצטרפה אליו לפני 5 שנים. לא זו אף זו, המשיבים הרחיבו עם הזמן את שטח הפלישה ואף הקימו מחוברים במקרקעין, כל זאת תוך הפרה בוטה של זכויותיה הקנייניות של המערערת במקרקעין.

המהלכים וההסכמות השונות של משרדי הממשלה השונים ושל גופי התכנון וההתיישבות להקמה עתידית של ישוב במקום, לא רק שאין בהם כדי להצדיק את מעשה הפלישה מצד המשיבים אלא אף אין בהם משום נסיבה מקלה לביצוע הפלישה מצידם. אם נאמר אחרת, נעודד מעשים דומים של פלישות למקרקעין עליהם מתוכננת הקמה עתידית של ישוב, בטענה שבדעת הפולשים להתיישב באותו ישוב.

דחיית פינויו של פולש, יש בה משום הענקת פרס למי שהפר את החוק ודרס ברגל גסה את הזכויות הקנייניות של בעל המקרקעין.

זאת ועוד, מתן אורכות משמעותיות לפינוי פולשים תהווה מדיניות שיפוטית מוטעית אשר תעודד פלישות, במיוחד לאדמות מדינה, פלישות שבלאו הכי מתבצעות חדשות לבקרים.

16.     לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות של המקרה, ובין אלה התנהלות הרשויות בכל הקשור להקמתו העתידית של הישוב קדיתא, ולאחר שהבאתי בחשבון את נסיבותיהן האישיות והמשפחתיות של המשיבים, ובין אלה גילו ומצבו הרפואי של המשיב, והיות המשיבה אם לילדים קטנים, ולאחר ששקלתי את כלל טענותיהם של שני הצדדים ונוכח העובדה כי מאז מתן פסק הדין ע"י בית המשפט קמא חלפה תקופה של שנה אחת לערך, נראה לי כי דחיית פינוי המקרקעין לתקופה נוספת של כ- 6 חודשים מיום מתן פסק דין זה תהיה צודקת וראויה בנסיבות, ומאזנת נכונה בין כלל האינטרסים המעורבים.

17.     התוצאה: אני מציע לחברי להרכב לקבל את הערעור, במובן זה שמועד הפינוי של המקרקעין שביסוד פסק דינו של בית המשפט קמא יהיה עד 20/11/08. כמו כן אני מציע לחייב את המשיבים ביחד ולחוד לשלם למעררת הוצאות הערעור, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. בקביעת סכום שכ"ט עו"ד התחשבנו במצבם הסוציאלי של המשיבים, ובאופן ניהול הדיון בערעור.



האשם ח'טיב, שופט - אב"ד
כב' השופט זיאד הווארי
אני מסכים.




זיאד הווארי, שופט


כב' השופט עאטף עיילבוני
אני מסכים.



עאטף עיילבוני, שופט

הוחלט, איפוא, פה אחד כאמור בפסק דינו של אב"ד, כב' השופט האשם ח'טיב.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דוגמא לתביעת פינוי

  2. פינוי רוכלים בשוק

  3. פינוי מחלקה ברחובות

  4. תביעה לפינוי בית עסק

  5. פינוי קרקעות של המנהל

  6. דיור חלופי לאחר פינוי

  7. פינוי מאהל מחוסרי דיור

  8. פינוי דוכן למכירת ירקות

  9. תביעה לפינוי הבעל מהדירה

  10. דחיית מועד פינוי מקרקעין

  11. עיכוב פינוי מחזיק במקרקעין

  12. פינוי מקרקעות בבעלות המדינה

  13. פינוי מקרר גלידות ליד קיוסק

  14. בקשה לקביעת מועד פינוי מהבית

  15. תביעה לפינוי נכס בגלל הפרת הסכם

  16. דחיית ערעור על פינוי ממקרקעין

  17. שיקולי צדק בתביעות פינוי מדירה

  18. הודעה על החלטה בדבר פינוי שטחים

  19. שטח מסומן בצבע צהוב - פינוי קרקע

  20. האם שווי המכירה כולל הוצאות פינוי

  21. תביעת פינוי בבית משפט לביעות קטנות

  22. צו פינוי מדירה בבית משפט לענייני משפחה

  23. התחייבות להחזיר שטחים לאחר פינוי בהסכמה

  24. תביעת פינוי מקרקעין לפני הסדרת הזכויות

  25. תביעה לפיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי מושכר

  26. תביעת פינוי בסדר דין מיוחד עקב סירוב לפנות דירה

  27. לטענת המבקשת לא ניתן לפנות את המבקשת בהעדר פסק דין כנגדה

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון