בניה ללא היתר של הנדסאי בניין

להלן פסק דין בנושא בניה ללא היתר של הנדסאי בניין: פסק דין המערער הינו הנדסאי בניה בהכשרתו. הוא הועמד לדין בפני בית משפט קמא בגין עבירה לפי סעיף 208 (8) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 בקשר עם בנייתו ללא היתר בנייה של בית מגורים בכפר ערב אל-שיבלי על ידי גב' סאלחה רשיד, (האחרונה תיקרא "סאלחה"). סאלחה הועמדה גם היא לדין, הורשעה על פי הודאתה ונענשה. על פי הנטען בכתב האישום היה המערער האחראי לביצוע עבודות הבניה שביצעה סאלחה וזאת בגדרה של הוראת החוק האמורה. כאן המקום לציין כי סאלחה הועמדה לדין בהיותה בעלת המקרקעין בעוד שהבית המדובר, נבנה למעשה על חלקתה בעבור בנה, אסמעיל שיבלי. האחרון שירת אז בצה"ל, רחוק מכפרו, ומי שטיפל מטעמו בבניית הבית היה אחיו, תייסיר. עובדת בניית הבית ללא היתר, נתגלתה על ידי נציגי המשיבה ביום 1/1/2004. כאמור סאלחה הודתה בראשית משפטה והמערער כפר. לאחר שנשמעו הראיות בענינו הורשע המערער ונענש. הוא לא השלים עם הכרעת דינו והגיש לכאן את ערעורו. לאחר שבחנו את טענותיו וטיעוניו של המערער החלטנו לדחות הערעור ולהשאיר על כנה את הרשעתו. להלן נביא את נימוקינו לכך. בראשית הדברים נציג סדרת עובדות שאינן שנויות במחלוקת. המערער הוא זה שהכין את התכניות לבניית הבית והיה אף זה שהגיש את הבקשה להיתר, לועדה המקומית לתכנון ולבניה. הוא חתום על התכניות והבקשה כמתכנן. עובדה מוסכמת היא כי בני משפחתה של סאלחה החלו בבניית הבית בסוף שנת 2003 בטרם ניתן להם היתר בניה. בתאריך הנקוב בכתב האישום היתה בניית הבית בעיצומה והשלד כבר עמד ברובו על תילו. היתר הבניה לבניית הבית ניתן בסופו של דבר בשלב מאוחר יותר כאשר באותה עת האחראי על הבניה כבר היה המהנדס בשיר שיבלי. בין המערער לבין סאלחה ובני משפחתה פרץ סכסוך כספי בקשר לטיפולו של הראשון בהקמת הבית עד להפסקת עבודתו. גם עובדה זו אינה שנויה במחלוקת מבלי לקבוע עתה באיזה שלב הופסקה פעילותו של המערער. המערער הגיש נגד אסמעיל תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה בת"ק 1928/04. המחלוקת בין בעלי הדין בהליך נשוא הערעור התמקדה והצטמצמה לשאלה, האם סייע המערער לסאלחה ובני משפחתה לא רק בהגשת הבקשה לקבלת היתר, כטענתו, או שמא גם עסק בפיקוח על הבנייה ופעל לקידומה, כהנדסאי, מטעמם של בני משפחתה של סאלחה בטרם ניתן היתר הבניה ולרבות במועד המיוחס בכתב האישום. במהלך שמיעת הראיות בבית משפט קמא העידו בפניו סאלחה, בנה תייסיר אשר טיפל בפועל בהקמת הבית ומפקח מטעם הועדה. מטעם ההגנה העיד המערער עצמו. בעלי הדין גם הגישו מסמכים שונים. עיקר הראיות של שני הצדדים התבססו על עדויותיהם של סאלחה ותייסיר מחד והנאשם מאידך שהרי הם אלה שיכלו לדעת מידיעתם את מערכת היחסים הפנימית בינם לבין המערער. כאמור אין למעשה מחלוקת כי הבית אכן החל להיבנות בטרם ניתן ההיתר. סאלחה ובנה תייסיר, העידו נחרצות על כך שהמערער ניהל למעשה את מהלך הבנייה בשלב של בניית השלד וזאת כאמור בטרם ניתן ההיתר. הם ידעו לספר כי הוא זה שפיקח על הבניה, התקשר בעבורם עם קבלני משנה וכל זאת עד שפרץ הסכסוך הכספי ביניהם. הם הוסיפו והעידו כי המערער טיפל בעבורם בקבלת ההיתר ואף טען בפניהם כי טיפולו עלה יפה וההיתר ניתן ומצוי. הם סיפרו כי דחקו בו שימסור להם ההיתר אלא שהוא דחה אותם בלך ושוב תוך שהעבודה בפיקוחו ואחריותו הולכת ומתקדמת. הם פנו למהנדס האחר רק לאחר ששלד הבנין היה גמור. המערער מצידו הכחיש את טענות סאלחה ובנה וטען כי לא סייע בידם בהקמת הבית ואף הדיר רגליו מהמקום כיוון שלא היה עדיין היתר בניה בנמצא אלא שהשופטת קמא קבעה כי עדויותיהם של עדי התביעה 2 ו-3 דהיינו, סאלחה ובנה תייסיר, היו מהימנות בעיניה עד כי שוכנעה, כדבריה, מעל לכל ספק סביר, שהמערער היה פעיל בקידום הבניה וליווה את מהלך בניית השלד ופיקח עליו כדברי עדי התביעה. מתוך שאר האמירות שבהכרעת הדין ברי שבית המשפט קמא העדיף את עדויותיהם של עדי התביעה על פני זו של המערער. הלכה ידועה עמנו מימים ימים כי ערכאת ערעור אין לה הכלים ואין לה היכולת לשנות ממסקנותיה וקביעותיה של הערכאה הדיונית בשאלות של אמון ומהימנות באשר לאחרונה ולא לראשונה ניתנה ההזדמנות והאפשרות להתרשם ישירות ובדרך בלתי אמצעית ממהימנותם של העדים שהופיעו בפניה ולגבש עמדה באשר לערכן של עדויות אלה וראו בענין את הוראת סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971. נאמנים להלכה הידועה ובהעדר כל נימוק ראוי לעשות כן אין בדעתנו להתערב בשאלות אלה שהוכרעו על ידי בית משפט קמא. אכן יתכנו מקרים שבהם יכולה ערכאת הערעור להתערב גם בקביעות כגון דא אך זאת במקרים קיצוניים, למשל כאשר בית המשפט לערעורים מגיע לכלל מסקנה כי בית משפט קמא העדיף גירסה אחת על פני רעותה על פי שקולים שבהגיון או שקביעת המהימנות שקבעה הערכאה הראשונה אינה מתיישבת בשום פנים ואופן עם ראיה מהותית שנתקבלה, (ראו על כך בספרו של קדמי "על הראיות" מהדורה 2003, חלק שלישי עמוד 1631), אך לא שוכנענו כי אחד מאלה התקיים בעניננו ואין איפוא בדעתנו לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. המערער מנסה לשכנענו בנכונות גרסתו בנפנפו במסמך שהוגש על ידו לבית משפט קמא ונתקבל שם כמוצג נ/4, (להלן "המכתב"). לשיטתו המכתב מחייב גיבוש מסקנה הפוכה מזו שנקבעה על ידי בית משפט קמא. מכתב זה לטענת המערער, הינו העתק ממכתב שהוא שיגר לועדה המקומית לתכנון ולבניה ביום 15/11/2003 ובו הוא מדווח לועדה על מהלך בנייתו של הבית ללא היתר. בית משפט קמא לא שוכנע, בלשון המעטה, כי מסמך זה מהווה אכן העתקו של מכתב אותנטי שנשלח אי פעם לועדה וכדבריו בעמ' 2 סיפא להכרעת הדין: "אין בפני כל עדות לכך, שנ/4 הועבר אי פעם לועדה המקומית על ידי הנאשם (המערער) ואין זה מן הנמנע שמסמך זה נוצר, לצרכי הליכים בתיק זה. המחלוקת בין הצדדים לא התעוררה בשלב של בנית השלד אלא לקראת סופו או לאחר מכן, משסירב הנאשם (המערער) להמשיך לטפל בהליכי הרישוי, עד שיוסדר הנושא הכספי בינם לבינו". אין בדעתנו להתערב במסקנה זו ויכולים אנו אף להצביע על נימוקים וראיות שתומכים במסקנה זו. כפי שעולה מחומר הראיות תיק הועדה המלא בענין המבנה הנדון ובקשת ההיתר, הובא בפני בית המשפט. מסמכים שונים מתוכו הוצגו לתיק, לבקשת בעלי הדין, אך עותקו המקורי של המכתב לא נמצא בין אלה. מכתבים אחרים ששיגר לשם המערער ואודותיהם עוד נספר, נמצאו גם נמצאו בתיק. משנחקר המערער אודות המכתב הוא העיד בעמ' 25 סיפא לפרוטוקול כי שלח המכתב בדואר רגיל ולא בדואר רשום, עובדה מתמיהה כשלעצמה, לנוכח החשיבות שמייחס המערער למכתב. עובדות אלה תומכות במסקנתו של בית משפט קמא אשר כאמור בחר שלא לתת אמון בדברי המערער. עובדה נוספת שתומכת במסקנתו של בית המשפט היא מכתביו האחרים של המערער שנשלחו לועדה. מכתבים אלה נכתבו בפברואר 2004 ומצויים בתיק הועדה ולפיהם מבקש המערער לשמור על זכויות היוצרים שלו ומבקש מהועדה להוציא מהתיק את החומר שהגיש לשם המהנדס שהחליף אותו, אסמעיל שיבלי. זוהי תכלית היחידה של שיגור המכתבים ואין בהם זכר לתלונתו של המערער על כך שבני משפחתה של סאלחה בונים או בנו עד אז את הבית ללא היתר בנייה. מכל אלה אין בדעתנו כאמור להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא וגם בעובדת קיומו של המסמך נ/4 בידי המערער, אין כדי להניע אותנו למסקנה שונה. לא נעלמה מעמנו טענתו של המערער כאילו קופחה זכותו להביא את מלוא ראיותיו בפני בית המשפט שעה שהאחרון התעלם מבקשתו לזמן עדים שהוגשה לתיק ובעיקר אמורים הדברים בתיק הועדה ובמסמכים שבו. טענה זו, כפי שהוצגה, יש בה כדי להטעות. העובדות כהוויתן היו כדלהלן. אכן המערער הגיש לבית המשפט ביום 23/8/2005 בקשה להזמנת עדים ובה כלל את תיק הועדה והמסמכים המצויים אצלה וכן עדים נוספים. בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי ביום 4/9/2005 על ידי כך שהורה על זימון חלק מהעדים ואילו בקשר לתיק הועדה ומסמכיו הורה להעביר הבקשה לתגובת המאשימה. המאשימה לא נענתה ולא הגישה תגובה ובית המשפט לא שב עוד לעסוק בענין. אין ממש בטענת המערער כי בכך קופחה זכותו. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד על כך שתיק הועדה וכל המסמכים וההתכתבויות המצויים בידה הובאו לבית המשפט עוד קודם לכן דהיינו בישיבה מיום 7/7/2005 באמצעות המפקח מר הזימה. הצדדים הציגו מתוך התיק את אותם מסמכים שנראו להם חשובים ולבקשת ב"כ המאשימה ובהסכמת המערער הוחזר התיק לרשות נציג הועדה. ראה על כל זאת בפרוטוקול הדיון בעמ' 13-12. נראה שזו הסיבה לכך שבית המשפט ראה לנכון להעביר בקשתו הנוספת של המערער לתגובת המשיבה. תגובה אמנם לא הוגשה והתיק לא הוזמן שנית אלא שבישיבה שהתקיימה לאחר מכן לא טרח המערער להזכיר הנושא ולחדש הבקשה ורק עתה, במסגרת הליכי הערעור, הוא נדרש לפתע לאותה בקשה. בנסיבות אלה, מאחר ותיק הועדה וכל ההתכתבויות שהיו בקשר לבניית הבית היו בפני בעלי הדין ובית המשפט, שאז יכול היה המערער להפנות תשומת הלב לקיומו של המסמך נ/4 שם, ולא עשה כן, ולאחר שהוא נמנע מלפנות לבית המשפט בעוד מועד ומהסב תשומת לבו לכך כי בקשתו בענין תיק הועדה טרם טופלה, הרי פנייתו עתה לאותה בקשה בצרוף טרוניה בדבר עיוות דין, נראית לנו מלאכותית ומתממת ושלא במקומה. המערער חתום על ההסכם שנערך עם חב' איזוטסט בע"מ ביום 16/10/2003 לבדיקת התאמת הבטון לתקן החוקי הקיים בנושא ועל פי מסמכי החברה שהוצגו עולה כי בעקבות ההסכם האמור הרצפה וקורות הקשר נוצקו במקום ביום 3/11/2003. ביום 8/12/2003 נוצקו העמודים בקומה ב' וביום 18/12/2003 נוצקה תקרה צלעות (גג). על פי כלל הראיות וגם דברי עדי התביעה בניית השלד ארכה כחודש וחצי ותמימי דעים אנו עם בית משפט קמא כי בתקופה זו מילא המערער את הפונקציה של ההנדסאי האחראי לביצוע העבודה שבוצעה על ידי בעלי המקום ובכך הונח היסוד להרשעתו בביצוע העבירה לפי סעיף 208(8) לחוק התכנון והבניה כפי שיוחס לו. הערעור על ההרשעה נדחה איפוא. לא הוגש לנו ערעור על גזר הדין שממילא נראה לנו הולם את בצוע העבירה והמורשע ואנו מורים לפיכך על דחייתו הכוללת של הערעור. בניהבניה ללא היתרבניין