תביעת מיטיבים להחזר הוצאות

הוגשה תביעה להשבת ההטבה שמיטיבים ההורים את בתם והיא הוגשה מכוח חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964. התביעה נשענת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר אושרו על ידי בית המשפט העליון, לפיהן זכאים ההורים לפיצוי עבור הוצאותיהם כמיטיביה של בתם. להלן פסק דין בנושא תביעת מיטיבים להחזר הוצאות: פסק דין מבוא 1. התובעים הם הוריה של מיכל (להלן: "מיכל"), אשר טופלה בבית החולים אסף הרופא, המופעל על ידי הנתבעת. ביום 6.3.1984 בוצע למיכל ניתוח קיסרי, במהלכו הונשמה בגז הרדמה במשך 15 דקות במקום בחמצן. כתוצאה מכך סבלה מיכל מדום לב ואף שחייה ניצלו נגרם לה נזק מוחי חמור והיא שרויה מאז בחוסר הכרה עמוק ומצבה מוגדר כמצב של צמח. 2. מיכל שוהה כעת במוסד, בית לינדשטטר, אשר מטפל במיכל. מאז האירוע המצער מבקרים התובעים את בתם כמעט מדי יום, מעניקים לה טיפול והשגחה במסירות ובהתמדה, ומרעיפים עליה חום ואהבה. 3. תביעה זו היא להשבת ההטבה שמיטיבים התובעים את מיכל והיא הוגשה מכוח חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964. התביעה נשענת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר אושרו על ידי בית המשפט העליון, לפיהן זכאים התובעים לפיצוי עבור הוצאותיהם כמיטיביה של בתם. במהלך השנים הגישו התובעים תביעות שונות שהתייחסו לתקופות שונות. ברוב המקרים הגיעו התובעים והנתבעת להסדר אך בתביעה שבפני, המתייחסת לתקופה שהחלה ביום 1.1.06, הדבר לא הסתייע, נשמעו עדויותיהם של התובעים, הוגשו מסמכים והצדדים טענו את טענותיהם. 4. כאמור לעיל, אין מחלוקת על חבות הנתבעת בגין האירוע נשוא התביעה וכן אין מחלוקת על עצם הזכות של התובעים לקבל פיצוי על הוצאותיהם להטבת נזקיה של מיכל והמחלוקת היא באשר לגובה הסכום המגיע לתובעים, אם בכלל. פסקי הדין שניתנו בעבר 5. כאמור שאלת זכאותם של התובעים לפיצוי הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין) בפסק הדין שנתן בת.א. 37/86. באותו עניין קבע השופט ריבלין מהם גבולות הפיצוי להם זכאים התובעים: "ראוי לפיכך לקבוע כי התובעים, בטיפולם המסור והקבוע תורמים להארכת משך החיים של הנפגע ומקלים באורח משמעותי על סיבלה... עניין לנו באותה תוספת טיפול שיש בה כדי להאריך את משך חייה של הנפגעת ולהקל במקצת ממכאוביה. טיפול שיש בו משום הטבה שנועדה להעניק לה מקצת ריפוי: אומללים ככל שיהיו זכאית הנפגעת להאחז בחייה וזכאים הוריה להיפרע מן המזיק בשל דבקותם במטרה להאריך את משך חייה, לשמר את גופה ולהפחית ממכאוביה. לאותה תוספת טיפול זכאית הנפגע וזכאים מיטיביה להיפרע בגינו - מן המזיק - משאין הנפגעת יכולה לזכות בו במסגרת המוסדות." (פסקה 11 - ההדגשה שלי - א.ד). 6. בית המשפט קבע כי את מחירה של תוספת הטיפול יש לקבוע באמת מידה של סבירות. כב' השופט ריבלין ציין כי יש לערוך אבחנה בין תרומתם והשקעתם הכוללת של התובעים לבין תוספת הטיפול שבגינה חבה הנתבעת. הוא הסביר כי הסיעוד בו יש להכיר הוא 'אך מקצת מסך תרומתם והשקעתם של התובעים' והעריך כי יש לבסס את חישוב ההטבה על היקף של שליש מהשעות שהשקיעו התובעים בשנתיים הראשונות (4 שעות ביום) ובהמשך על רבע מהעתים שהיו משקיעים מאז ועד למתן פסק הדין (2-3 שעות ביום). 7. ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון נדחה ברוב דעות (ע"א 5157/97 מדינת ישראל נ' חנה תבור (1994)). בית המשפט העליון אישר את עמדת בית המשפט המחוזי וציין כי: "אין לגרוס כי בכל מקרה ובכל מצב בו אדם מאושפז במוסד ציבורי יש בכך כדי לספק לו את כל מה שנחוץ לו באופן ראוי והולם כפי שאין לקבוע שכל מי שנמצא במוסד כזה ראוי לפיצוי על כל עזרה ועל כל הוצאה שהוא או בני משפחתו ימצאו לנכון לקבל ולהוציא בקשר למצבו, מעבר למה שמסופק לו על ידי המוסד. השאלה היא שאלה של עובדה, וכל מקרה ונסיבותיו ובלבד שישמר העקרון המנחה לפיו יש להצטמצם לסביר ולהולם ולא למירב ולמיטב." 8. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמות שונות והנתבעת שילמה לתובעים פיצוי עבור ההטבה. 9. בשנת 2003 ניתן על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ב' כהנא) פסק דין בו נדונה שאלת גובה הפיצוי לו זכאים התובעים לתקופה שבין יום 1.1.01 ועד למועד מתן פסק הדין (2.9.03). בית המשפט העריך את הפיצוי החודשי המגיע לתובעים עבור ההשגחה והטיפול ועבור הנסיעות לצרכים אלה בסכום של 1,500 ₪ לחודש (ת.א. 16706/01). 10. בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי היקף השעות אותם משקיעים התובעים פחת באופן ניכר מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי נכון לאותו זמן מבקר האב 5 פעמים בשבוע למשך 4.5 שעות והאם 4-5 פעמים בשבוע למשך 4-5 שעות. 11. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה ללא צו להוצאות בהסכמת הצדדים (ע"א (י"ם) 4454/03; פסק דין מיום 20.1.04). 12. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה נוספת לתקופה שמיום מתן פסק הדין ועד ליום 31.12.2005 לפיה הוערך הסכום החודשי בסכום של 1,380 ₪ (כטענת הנתבעת בסיכומיה העולה גם מן הסכום ששולם). הראיות לעניין היקף העזרה שמושיטים התובעים למיכל 13. מתוך תצהירי התובעים ועדותם בבית המשפט עלה כי הם אכן ממשיכים להקדיש מזמנם וממרצם כדי לטפל במיכל - ואין ספק כי השקעתם ומסירותם לבתם ראויות להערצה. מזה 24 שנים מתמידים ההורים לבקר את מיכל כמעט מידי יום ומעניקים לה טיפול מסור, חום ואהבה אין קץ. 14. מתוך עדות התובעים עלה כי האב מגיע למוסד 4-5 פעמים בשבוע ושוהה שם בין השעות 10:30 ל- 14:30. הוא מוציא את מיכל לטיול בחצר בית החולים למשך כשעה כשמיכל ישובה בכסא גלגלים. הוא מקבל את ארוחת הצהריים ומאכיל את מיכל כשהיא יושבת במיטה, באמצעות כף או כפית במנות קטנות ובקצב איטי במיוחד. ההאכלה לוקחת כשעה - שעה וחצי. בתום הארוחה שוטף האב את הפה של מיכל, מנקה את פיה ואת שיניה. לאחר מכן הוא מבצע טיפול יומיומי לניקוי עור הפנים משך 30 דקות ואז הוא משכיב אותה במיטתה, רוחץ את גופה ומורח את הגוף במשחות להגנה על העור מפני דלקות וזיהומים. עוד מבצע האב עבור מיכל תרגילי פיזיוטרפה להרפיה ולשחרור של השרירים ולהמרצת מחזור הדם. בהקשר זה מציין האב כי בית החולים מעניק אמנם טיפול פיזיוטרפיה אחד לשבוע אך אין לו ערך רב. 15. עם סיום ההפעלה הוא מתיישב ליד מיטתה של מיכל, משוחח עמה מלטף אותה ומשתדל לשדר לה רוגע ואהבה. 16. האם מגיעה למוסד 3-4 פעמים בשבוע בסביבות השעה 15:30 ועוזבת בשעה 20:30. היא מביאה עמה רסק פירות ומאכילה את מיכל ולאחר מכן משקה אותה בקצב איטי. בהמשך מגיעה בחלק מהפעמים פיזיוטרפיסטית והאם מסייעת לה בהפעלת מיכל. היא מנקה את פיה של מיכל לאחר ההאכלה ובימים שבהם לא מגיעה פיזיוטרפיסטית היא מנסה לטפל במיכל כמיטב יכולתה. בערב נותנת האם למיכל את ארוחת הערב ובסיום הארוחה מצחצחת את שיניה, מורחת את גופה בקרם פנים וגוף. גם האם יושבת לצד מיכל, מדברת אליה, מלטפת אותה ומשתדלת להעניק לה אהבה וחום. היא מורידה את מיכל לטיול כשהיא ישובה בכסא הגלגלים ועוד. 17. ההורים מספרים בתצהיריהם כי הם נזקקים לעזרה של אחרים: הפיזיוטרפיסטית וכן מטפלות אשר מגיעות לבית החולים לצורך טיפול במיכל בימים ובשעות שבהם הם אינם נמצאים. 18. בחקירה הנגדית אישרו ההורים כי כיום פחת קצב הביקורים לעומת קצב הביקורים שהיה בעת שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי אך היו בדעה כי היקף הביקורים שלהם ושל המטפלות אינו נמוך מזה שהיה בשנים האחרונות (עמ' 11, ש' 20). הם הסבירו כי המטפלות מבצעות את אותם הדברים שההורים מבצעים (עמ' 8, ש' 12- 14) ובאשר לשכרן של המטפלות הם הסבירו כי בתחילה היה השכר ממומן מקרן הפיצויים של מיכל המנוהלת על ידי הקרן לטיפול בחסויים אך עתה כאשר עתודת הכספים בקרן פחתה ההורים משלימים את השכר מכיסם (עמ' 8, ש' 30). הטענות 19. התובעים טוענים כי יש לפסוק להם פיצוי עבור הזמן המושקע על ידם לצורך הטיפול במיכל. הם מציינים כי בשל התבגרותם והקשיים בהם הם נתקלים הם נאלצו לשכור עזרה חיצונית וכך בחלק מהזמן ניתן הטיפול על ידי מטפלות שהתובעים משלמים את שכרן. 20. לטענת התובעים הם משלמים למטפלות השונות סכום של 5,500 ₪ אשר מתוכו ניתן להם החזר מכספי קרן הפיציים של מיכל בסכום של 2,000 ₪ שעתיד אף להיות בסכום נמוך יותר בעתיד. לפכיך הם מבקשים לקבל החזר של הסכום הזה המשולם על ידם לצורך הטיפול. 21. בנוסף מבקשים התובעים פיצוי עבור הזמן המוקדש על ידם. הם העריכו את הזמן ב-9 ימי עבודה בשבוע יחד כשכל אחד מהם פעיל באופן אינטנסיבי בעת שהותו לידי מיכל. לבקשתם יש להעריך את עלות זמנם על בסיס השכר הממוצע במשק והם מעריכים את שווי העזרה בסכום של 14,000 ₪ בחודש. עוד נתבקש תשלום עבור הוצאות הנסיעה סכום של 1,200 ₪ לחודש. 22. הנתבעת סבורה כי אין לפסוק לתובעים דבר או לכל היותר פיצוי בסכום שלא עולה על 1,000 ₪ לחודש. היא מפנה לכך שבפסקי הדין נקבע כי ההורים זכאים להשבה חלקית בלבד של הזמן (רבע מהזמן המוקדש על ידם). לטענת הנתבעת במהלך השנים האחרונות בשל גילם ומצבם הבריאותי הולך ופוחת מספר השעות שהתובעים מקדישים לבתם ולכן יש להפחית את הסכום. 23. עמדת הנתבעת היא כי מיכל מקבלת טיפול טוב ומלא מהמוסד ועזרת ההורים וההוצאות שהם מוציאים אינם בגדר מה שהוא דרוש וחיוני כדי לתקן נזק גוף או למנוע החמרתו ולהקל מסיבלו. הנתבעת סבורה כי לאחר שהוכח כי את הטיפול במיכל נותן המוסד ואין כל צורך בפעולות ההורים לטיפול בבתם: אף שהתובעים מאכילים את מיכל פעם או פעמיים ביום, הדבר אינו נחוץ; צוות המוסד רוחץ את מיכל; מוריד אותה מהמיטה, משנה תנוחות, מחליף חיתול ועוד. עזרת ההורים, כך הטענה נעשית מבחירתם החופשית ובהתנדבות ואין מדובר בטיפול חיוני. הערכת סכום הפיצוי החודשי עבור טיפול, השגחה וסיעוד ועבור נסיעות 24. אני סבור כי יש להעמיד את סכום הפיצוי החודשי על סך של 2,000 ₪. 25. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים: א. לא שוכנעתי כי היקף העזרה שההורים מושיטים למיכל כיום נופל באופן משמעותי מהעזרה שהושיטו לה בשנים האחרונות ואת שההורים אינם יכולים לעשות כיום הם עושים באמצעות מטפלות שהם נושאים בחלק הארי של שכרן. ב. הטיפול, ההשגחה והסיעוד שההורים מעניקים למיכל עתה עומד בקריטריונים שקבע כב' השופט ריבלין באותו זמן ובהתאם למה שנקבע על ידי השופטת כהנא בפסק הדין שנתנה לפני מספר שנים. ג. בהינתן כי בית משפט זה קבע בעבר כאשר עמדו בפניו נתונים דומים פיצוי חודשי בסכום של 1,500 ₪ וערעור שהוגש על קביעה זו נדחה בהסכמת הצדדים, אני סבור כי זה מדד ראוי להערכת הסכום. ד. עם זאת, מאחר וחלפו מספר שנים יש להעלות את הסכום תוך התחשבות בזמן שחלף וכן בכך שההורים נזקקים כיום לסיוע חיצוני כדי להעניק למיכל את אותו טיפול שהעניקו לה במהלך השנים. ההיזקקות לסיוע חיצוני מגדילה מטבע הדברים את העלות ויש להביאה בחשבון בהערכת הסכום. ה. מנגד, יש לזכור כי מיכל נמצאת במוסד שמעניק לה טיפול שוטף וסדיר ודואג למחסורה. הטיפול שנותנים ההורים, מסור ואוהב, בא להשלים את הטיפול הניתן במוסד. סיכום 26. לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 2,000 ₪ לחודש עבור התקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 29.2.08 (26 חודשים). הסכום המתקבל הוא 52,000 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית כחוק מאמצע התקופה (1.2.07). 27. עוד תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בשיעור של 10,400 ₪ בתוספת מס ערך מוסף וכן תשיב להם את האגרה. 28. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי באת כוח הנתבעת.הטבת נזקי גוף