להלן פסק דין בנושא תביעה של בני סלע בגין לשון הרע: פסק-דין השאלה העומדות לדיון הן: האם מי מהנתבעים הוציא שם רע על התובע? אם כן; מהו סכום הפיצויים לו זכאי התובע ממי שהוציא עליו שם רע? כללי: בעלי הדין: בכל זמן הרלוונטי לתביעה: התובע הורשע בעבירות אינוס חמורות ומחרידות, ובגינן הוא מרצה עונש מאסר ארוך ביותר שנגזר עליו בתפ"ח (מחוזי ת"א) 40023/00. התובע הגיש את ע"פ 1239/01 לבית המשפט העליון על גזר הדין, אך ערעורו נדחה; הנתבעת 1 הוא כתב לענייני פלילים בעיתון ידיעות אחרונות; הנתבע 2 הינו עיתון יומי. המאורעות שהובילו לתביעת התובע: לאחר שניתן גזר דינו של התובע בגין עבירות האינוס, החל להגיש תביעות אזרחיות לבתי משפט שונים. בכך הטריד בתובע את שירות בתי הסוהר, כפה על שירות בתי הסוהר להוציאו מחוץ לבית הסוהר, ובאחת הפעמים ניצל את יציאתו מבית הסוהר ונמלט. כעבור זמן מה נתפס התובע על ידי כוחות המשטרה. תביעה קטנה 7120/05 בבימ"ש לתביעות קטנות בת"א: אחת מן התביעות שהגיש התובע היא תביעה קטנה 7120/05 בבית משפט לתביעות קטנות בת"א, על הסך 5,000 ₪ אותה הגיש כנגד בית מעצר ניתן ביום 1.8.05. בכתב התביעה טען התובע כי ביום 13.7.04 נלקח לבית המשפט על ידי צוות הליווי של שב"ס. צוות הליווי דרש ממנו להשאיר את תיקו האישי במחסן של אגף מעבר ארצי (להלן-"המחסן"). התובע סירב לכך, מכיוון שלטענתו נגנב ציוד אישי של אסירים אשר מאוחסן במחסן. לבסוף, השאיר התובע את תיקו האישי במחסן. בתום יום הדיונים חזר התובע למחסן לקבל את תיקו האישי, והתברר שתיקו האישי נעלם, למרות שהיה נעול בתוך ארונית. בסעיף 7 לכתב התביעה מפרט התובע את תכולת התיק שנעלם במחסן. וזה לשון סעיף 7 לתביעת התובע בת"א: "התובע יטען שנגרם לו סבל, ועגמת נפש, בעקבות אבדן התיק של תכולת הציוד בפירוט הבא: 1 שעון-"ג'י שוק" - 300 ₪, 4 טלכרטים - 240 ₪, 1 ווקמן סוני - 200 ₪, 1 אוזניות איווה - 50 ₪, זוג בטריות נטענות - 15 ₪, (בנוסף זוג בטריות רזרביות נטענות - 15 ₪, 1 מזלג חשמלי - 32 ₪, 1 שמיכת קיץ - 30 ₪, 1 משחת שיניים - 10 ₪, 1 מברשת שיניים - 10 ₪, 1 סבוניה - 15 ₪, 1 סבון - 3 ₪, 1 נעלי אצבע דגם ריף - 40 ₪, 1 סדין - 40 ₪, 1 חולצה טי שירט כחולה - 20 ₪, 1 תחתון בוקסר אמריקאי - 15 ₪, 1 זוג גרביים לבן - 4 ₪, 2 זוגות תחתונים - 10 ₪, 2 זוגות גרביים - 8 ₪, מוצרי קנטינה - 2 בוטנית, 1 קופסת טונה, 1 תיק סגול - 40 ₪. ס"כ - 985 ₪." ביום 9.1.06 התקיים דיון בתביעתו זו של התובע בפני כב' השופט ישי קורן. התובע בקש לדחות את הדיון, על מנת להיערך לו כראוי, שכן טען שהמדינה ושלוחיה מכשילים את יכולתו להיערך לדיון. כב' השופט קורן דחה את בקשתו זו. לאחר מכן בקש התובע להיות מיוצג ע"י עו"ד, וגם בקשתו זו נדחתה. לאור זאת בקש התובע למחוק את תביעתו הנ"ל, וב"כ הנתבעת עתר לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות. ואכן, כב' השופט קורן דחה את תביעת התובע בלי לקיים דיון לגופה, וחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. הכתבה בעקבות הדיון בבית משפט לתביעות קטנות בת"א: ביום 10.1.06 פורסמה כתבה בעתון ידיעות אחרונות בשמו של הנתבע 1, שזה לשונה: "בני סלע האנס הסדרתי המפורסם, ממשיך במסע ההטרדות שלו: בהתחלה הוא שלח מכתבים מציקים לקורבנותיו, אחר כך נחשד שהטריד צעירה שעבדה בבית הסוהר, ועכשיו הוא התפנה להציק לשוטרים ולסוהרים. סלע, שנשלח ל-35 שנים בכלא על אונס של 12 נשים, חזר אתמול לבית המשפט ותבע בכמה שוטרים וסוהרים לשלם לו פיצויים בסך 5,000 שקל, בטענה שגנבו לו את התחתונים. התביעה הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב נגד בית המעצר ניצן, נגש שלושה שוטרי ליווי ונגד סוהר אחד. סלע טען שכאשר נלקח בזמנו לבית המשפט, הם דרשו ממנו להשאיר את תיקו במחסן אגף המעבר בבית המעצר, אבל הוא סירב: "כי כל הזמן נגנב משם ציוד של אסירים". לטענתו, השוטרים איימו עליו שלא יסיעו אותו לבית המשפט עם תיקו. עוד אמר כי בעבר כבר סירבו להסיע אותו עם התיק, ולאחר מכן הקצין התורן בשב"ס נעל את תיקו בלוקר, וכשחזר מבית המשפט התיק לא היה בלוקר. האנס פירט את תכולת התיק האבוד: שעון, כמה טלכרדים, ווקמן, אזניות, בטריות, משחת שיניים, מברשת, סבון, סבונייה, נעלי אצבע, סדין, תחתונים, גרביים, קופסת טונה וחולצה. בסך הכל פריטים בשווי 985 ₪, לטענתו. סלע לא הסתפק בזה וביקש מבית המשפט להביא לעדות אסירים עדי ראייה ולחייב את המדינה לשלם לו פיצויים על אובדן הציוד, עגמת הנפש והסבל שנגרם לו מהסיטואציה". בכתב ההגנה הכחישה המדינה את הכל. בפרקליטות טענו שאין שום ראיה שאכן תיקו של סלע נעלם וששוויים של הפריטים שהיו בו היה גבוה כפי שהתלונן. המדינה טענה שחלק מהפריטים ניתנו בכלל על ידי השב"ס, וכשנעלמו הוא קיבל תחתונים, גרביים וגם משחת שיניים חלופיים. האנס הסדרתי התעקש. אתמול הוא והשוטרים התייצבו בפני השופט ישי קורן. סלע טען כי בשב"ס מכשילים אותו בכוונה, שהם ניתקו אותו מהקשר עם המשפחה שלו, ושהוא לא מקבל טלפונים וביקורים. בנוסף אמר כי הוא לא יכול היה להתכונן לדיון כי הוא נמצא בתאי ענישה וביקש דחייה בדיון. עוד טען כי זה לא הגון שאת המדינה מייצג עורך דין ואילו אותו לא. השופט קורן לא התרשם מטענותיו וקבע שאין לדברים שום הצדקה עניינית. סלע, בתגובה, הודיע לבית המשפט שהוא מוחק את התביעה. אבל זה כבר היה מאוחר מדי: בית המשפט חייב אותו לשלם למדינה בתוך 14 ימים 1,000 שקל ושלח אותו בחזרה לבית הסוהר, עד לפעם הבאה." העיתון פרסם את כתבה זו תחת הכותרת כדלקמן: חוצפה בני סלע לא רק אנס סדרתי, אלא גם מטריד סדרתי * אחרי ששלח מכתבים מציקים לקורבנותיו ונחשד בביצוע מעשה מגונה בעובדת בכלא, טען סלע כי סוהרים גנבו לו את התחתונים * ביהמ"ש דחה אתמול את טענתו וחייב אותו לשלם למדינה אלף שקל תביעה התובע: ביום 25.5.06 הגיש התובע את תביעתו בתיק תביעה קטנה 1469/06 בבית משפט לתביעות קטנות ברמלה כנגד הנתבע 1 בגין מספר כתבות, וביניהן הכתבה שצוטטה לעיל. התביעה היתה על הסך 5,000 ₪, ועילת התביעה היתה כלשון התובע "לשון הרע/דיבה". לאור מהות התביעה, הוריתי על העברת התביעה לבית משפט השלום ברמלה. בבית משפט השלום ברמלה הצעתי לצדדים שיינתן פסק דין בהתאם לכל החומר המצוי בתיק בית המשפט. ב"כ הנתבע השיב בשלילה, לאחר שהתייעץ את הממונים עליו. אז בקש התובע לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת העתון כנתבע נוסף והגדלת סכום התביעה ל-17,500 ₪. הנתבע תקן את כתב התביעה לא רק בעניינים שהתרתי לו, אלא גם בעניינים נוספים. לאור בקשת ב"כ הנתבעים החלטתי שהדיון יתייחס אך ורק לתביעה כפי שהתרתי אותה בהחלטתי לתיקון כתב התביעה. בסעיף 2(ב) לכתב התביעה המתוקן טוען התובע לענין הכתבה מיום 10.1.06 כדלקמן: "מצ"ב כתבה מיום 10.1.06 שוב כותרת שמשמיצה "אנס עם חוצפה". בהמשך בתוך הכותרת משנית נטען שהתובע הוא גם "מטריד סדרתי". שיסביר איפה הורשעתי בהטרדה סדרתית? שיוכיח הנתבע שהמכתבים שלי מציקים לקרבנות בלשון רבות, והיכן אני חשוד בביצוע מעשה מגונה בעובדת בכלא. הדגשת התובע היא על התוספת האות - ב' שהופכת סוג חשד מהאופן בפני עובדת ל -בעבודת כדי להוסיף על ההסתה השלילית שבכותרת ולשייך לתובע חשדות שלא לו. "טען בני סלע כי סוהרים גנבו לו את התחתונים". באיזה מקום נטען דבר כזה? מטעמי זוהי הרי האשמה פלילית לפני שהיא הופכת נושא לתביעה אזרחית, אז שיביא הנתבע ראיה לכך. ממשיך במסע "ההטרדות במסע ההטרדות שלו", אם יש לתובע תכנית שהוא לא יודע עליה, שיספר לו הנתבע עליה, אם כן." (הערה: נוסח הסעיף הנ"ל צוטט כלשונו, לרבות שגיאות התחביר) העדויות: מטעם התובע העיד התובע, ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1. שני עדים אלו נחקרו חקירה שכנגד, והחקירות הנגדיות שימשו במה לנתבעים לשפוך קיתונות של בוז על התובע, אשר התייחסו למעשי האינוס בהם הורשע. טענות הצדדים בסיכומים: טוען התובע כי כאשר הנתבעים שמו את התחתונים שלו בכותרת ובראשית הכתבה, הרי התכוונו לשימו ללעג ולקלס. העובדות האמיתיות היו ידועות לנתבעים שלא תבע אך ורק את עלות התחתונים, אלא רשימה ארוכה של פריטים, שהתחתונים היו חלק זניח ביותר מהם. התובע מפנה להלכה שנקבעה בע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ. דינה חלוץ ואח', פ"ד נ"ח(5) 865. טוענים הנתבעים כדלקמן: הפרסום אינו מהוו לשון הרע על התובע; לנתבעים עומדת הגנת סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע; לנתבעים עומדת הגנת אמת דברתי; בית המשפט אינו מתערב בענין של טעם וסגנון; פסה"ד בע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ. דינה חלוץ ואח' אינו חל בענייננו; יש ענין ציבורי בפרסום הכתבה כנגד התובע; יש לנתבעים את ההגנות שבסעיף 15 ו-16לחוק איסור לשון הרע; לתובע שם רע במיוחד, כך שלא נגרם לו נזק; דיון ומסקנות: טענת אנס סדרתי: האמור בכתבה שהתובע הינו אנס סדרתי אינה מהווה לשון הרע, אלא הינה טענה נכונה, אשר מבוססת על פסקי דין והחלטות של בתי המשפט לערכאותיהם השונות, כפי שהוכח מהחלטות ופסקי דין שצורפו לתיק בית המשפט. על כן תיאור התובע בכתבה כאנס סדרתי הוכח כנכון. מטריד סדרתי: התובע תואר בכתבה כמטריד סדרתי. בעדויות שבפני התייחסו בעלי הדין לשני סוגי הטרדה, האחת, הטרדת הסוהרים והשוטרים, והשני, הטרדת נשים אחרות, לרבות נשים העובדות בכלא. הטרדת שוטרים וסוהרים: לגבי הטרדת שוטרים וסוהרים, הבהיר הנתבע מס' 1 שהכוונה היא לתביעות הרבות שמגיש התובע, לרבות כנגד שוטרים וסוהרים, כפי שהיה בפני כב' השופט ישי קורן, וכן לתביעות הרבות שמגיש התובע, על מנת שיוכל לצאת מכותלי בית הסוהר, דבר המחייב ליווי של התובע על ידי שוטרים וסוהרים. כזכור במסגרת אחת מיציאות אלו נמלט התובע מהסוהרים שליוו אותו לדיון המשפטי. לאור האמור לעיל, סבור אני שהאמור בכתבה בענין זה הוכח כנכון. הטרדת נשים נוספות: התובע נשאל בחקירתו הנגדית אודות חשדות אלו, אך התובע לא השיב לשאלות אלו מחשש להפללה עצמית. מתוך דבריו ניתן היה ללמוד ולהבין שאכן הוא נחשד בהטרדות מעין אלו. אשר על כן, סבור אני שהתובע לא הוכיח את תביעתו בענין זה, ואילו הנתבעים הצליחו להוכיח שיש ממש בפרסום זה. התובע שלח מכתבים לקורבנותיו: גם את עובדה זו הוכיחו הנתבעים באמצעות החלטות ופסקי דין של בית משפט. אמנם ההוכחה שהומצאה היא לגבי משלוח מכתב לאחת מקורבנותיו, אך די בכך כדי לקבוע שהפרסום הינו אמת, שכן פרסום העובדה שהתובע שלח מכתב לאחת מקורבנותיו, די בו כדי להטיל מורא ופחד על יתר הקורבנות. גניבת התחתונים: הנתבעים הוכיחו שאכן טען התובע שתחתוניו נגנבו, מתוך כתב התביעה שהגיש התובע בתביעה שהתבררה בפני כב' השופט קורן בבימ"ש לתביעות קטנות בת"א. אמנם התחתונים היו חלק מהפריטים שהיו בתיקו של התובע, שלטענתו נגנב בעת שהיה במשמורת, אך לא ניתן לומר שהטענה העובדתית אינה נכונה. התובע לא טען מאומה על כך בכתב התביעה, ולא טען שהבלטת התחתונים בכתבה, למרות שהיו פריט שולי ברשימת הציוד שפירט בתביעתו, היתה מכוונת להשימו ללעג ולקלס. רק בסיכומיו טען התובע שהאמור בכתבה היתה מכוון להשימו ללעג ולקלס בעיני האסירים בבית הסוהר, שהוא מקום מגוריו לעוד כ-28 שנים. אלא שהתובע לא טען זאת בכתב תביעתו וענין זה לא עלה בעדויות בבית המשפט. התובע לא הביא כל ראיה לדבריו אלו, ולא ניתנה לנתבעים הזדמנות להתגונן בפני טענה זו. לאור זאת, אין תחולה לפסה"ד בע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ. דינה חלוץ ואח' במקרה הנדון. לכן אינני מקבל את דבריו אלו של התובע, ואני דוחה את טענתו זו. טענת אמת דברתי וענין ציבורי: מכל האמור לעיל עולה שכל האמור בכתבה הינו נכון. מאחר ומדובר בתובע שהינו אנס סדרתי שהפך לאימת הציבור, הרי שיש ענין לציבור בפרסום הכתבה, לאור בריחתו של התובע ממשמורת שוטריו, על מנת שיידע הציבור להזהר מפניו. לאור האמור לעין, סבור אני שעומדת לנתבעים ההגנה המנויה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, דהיינו שהפרסום היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעים. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.לשון הרע / הוצאת דיבה