תביעה נגד קבוצת כדורסל עקב פציעה

התובע נפצע במשחק כדורסל. לטענת התובע קבוצת הכדורסל הינה בבחינת אגודת ספורט ו/או ארגון ו/או איגוד ספורט, עפ"י הגדרת חוק הספורט, התשמ"ח-1988 לפיכך חלה עליה החובה המנויה בסעיף 7 לחוק הספורט, לבטח את השחקנים הלוקחים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידו. במידה והביטוח שנעשה לא מתאים, חלה לדעת התובע, חובה על קבוצת הכדורסל לשאת בפיצוי. ##להלן פסק דין בנושא תביעה נגד קבוצת כדורסל עקב פציעה:## 1. התובע, סטודנט במקצועו, היה שחקן כדורסל בקבוצת הכדורסל בית"ר עירוני קירית ים (נתבעת 2, להלן: "קבוצת הכדורסל"). ביום 26.1.96 התקיים משחק כדורסל בין הקבוצה לקבוצת "אליצור קירית ים", באולם הספורט העירוני בקרית ים. כחמש דקות לאחר תחילת המחצית השנייה, בעוד התובע מנתר לגובה לכוון הסל, פגע בו בשגגה שחקן יריב אשר ניסה למנוע מהתובע לקלוע לסל. התובע איבד את שיווי משקלו ונחת על רצפת המגרש בצורה לא נכונה ונחבל בברכו השמאלית (להלן: "התאונה"). התובע שלא היה מסוגל לקום ממקומו הוצא מהמגרש בסיוע חבריו לקבוצה. מאחר ולא היה במקום רופא או פיזיותרפיסט, התובע טופל ע"י חברי הנהלת הקבוצה אשר כללו גם את אביו של התובע. לטענת התובע נגרמו לו כתוצאה מהתאונה נזקי גוף ולפיכך תבע את קבוצת הכדורסל, את מרכז בית"ר (נתבע 1, להלן: "מרכז בית"ר") וכן את מר קליפר (נתבע 3, להלן: "מר קליפר") יו"ר קבוצת הכדורסל, הידועה גם בשם, "העמותה לקידום הכדורסל בקרית ים" (להלן: "העמותה"). מאחר וקבוצת הכדורסל התפרקה וחדלה מלהתקיים, בהסכמת התובע נמחקה ביום 1.8.05 קבוצת הכדורסל מתביעה זו. בהחלטה מיום 16.1.05 פוצל הדיון כך שראשית תידון שאלת האחריות. בטרם אכריע במחלוקות, אציג בקצרה את טעונות הצדדים. טענות התובע 2. לטענת התובע מרכז בית”ר הינו בבחינת אגודת ספורט ו/או ארגון ו/או איגוד ספורט, עפ"י הגדרת חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט"). לפיכך חלה על מרכז בית”ר החובה המנויה בסעיף 7 לחוק הספורט, לבטח את השחקנים הלוקחים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידי מרכז בית”ר. במידה והביטוח שנעשה לא מתאים, כמו במקרה שלפנינו, חלה לדעת התובע, חובה על מרכז בית”ר לשאת בפיצוי. התובע ממשיך וטוען כי מרכז בית”ר היה מעורב בצורה פעילה בניהול קבוצת הכדורסל והיה אף מעביר לקבוצת הכדורסל את תקציבה. למעשה קבוצת בית"ר הייתה מסונפת למרכז בית”ר, ביטחה את שחקניה דרך מרכז בית”ר, כמו גם חויבה להוסיף לשמה באיגוד הכדורסל את השם עירוני בית"ר קירית ים. לפיכך התובע סבור כי יש קשר מובהק בין קבוצת הכדורסל למרכז בית”ר לרבות אחריות ישירה או שילוחית. לא זו אף זו, במקרה דנן סבור התובע כי ניתן לבצע מעין "הרמת מסך" בין מרכז בית”ר לבין קבוצת הכדורסל. בנוגע למר קליפר, התובע טוען כי מר קליפר, ששימש בתפקיד יו"ר קבוצת הכדורסל במשך כ - 10 שנים, היה צריך לדאוג לכך שיהיה נוכח במשחקה של קבוצת הכדורסל חובש, רופא או פיזיותרפיסט. בכך שלא דאג לנוכחות של אחד מהם למעשה לא עמד באחריות לדאוג לשחקני הקבוצה התרשלותו באה לידי ביטוי בכך שהתובע לא קיבל את הטיפול הרפואי המתאים לו נזקק בעקבות התאונה. באשר לטענה של הסתכנות מרצון, התובע סבור כי במקרה זה לא עומדת לנתבעים טענה של הסתכנות מרצון וזאת בשים לב לעובדה כי לתובע נגרם נזק רב. לטענת התובע לא סביר לייחס לשחקן כוונה לספוג את התוצאות הנזיקיות, הכלכליות והמשפטיות ולקחתן על עצמו במקרה מסוג זה בו נגרם לו נזק כה חמור. טענות מרכז בית”ר 3. לטענת מרכז בית”ר אין בנטען בכתב התביעה כדי לגלות כל עילה שבדין, המצדיקה הטלת אחריות עליו, ככל שנוגע לתאונה. ראשית מתייחס מרכז בית”ר לטענת התובע כי הוא מאגד בתוכו את קבוצת הכדורסל. לטענת מרכז בית”ר נטל ההוכחה וכן נטל השכנוע להוכחת טענה זו מוטל על התובע. התובע לא עמד בנטל בעיקר מכוון שהקבוצה ומרכז בית”ר הן שתי אישיות משפטיות שונות ומופרדות, שאין כל קשר של אחריות ביניהם לא פיזית כלכלית או כל אחריות אחרת. מרכז בית”ר משמש למעשה כצינור להעברת כספים ממועצת ההימורים בספורט לקבוצות השונות, הוא אינו ממן את הקבוצות אלא רק דואג להעברה מסודרת של ההקצבות שמגיעות לקבוצות. למרכז בית”ר אין שיקול דעת בנוגע לגובה התקציב לכל קבוצה, אלא הוא מעביר את ההקצבה שהתקבלה, כפי שנקבע ע"י מועצת ההימורים בספורט. תפקידו השני של מרכז בית”ר הוא ייצוג האינטרסים של הקבוצות כלפי מוסדות הספורט, משרד החינוך וכו'. מאחר שסעיף 7 לחוק הספורט חל על הקבוצות שהן אלו שמארגנות את פעילות הספורט, הרי שמרכז בית”ר, כשירות לקבוצות, מרכז את עשיית הביטוח אצל מבטחת אחת וזאת לשם הוזלת הפרמיה בלבד. הקבוצות הן אלה שנושאות בעלות הביטוח מתוך ההקצבות שמגיעות אליהן באמצעות מרכז בית”ר. מרכז בית”ר לא ארגן את הפעילות בה נפצע התובע וסעיף 7 לחוק הספורט מחייב כאמור, אגודת ספורט לבטח רק פעילות המאורגנת על ידה ומטעמה. לא זאת וגם זאת, בעשיית הביטוח שימש מרכז בית”ר כשלוח של קבוצת הכדורסל ובהתאם להוראות סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, הרי שפעולת השלוח מחייבת ומזכה את השולח, היא קבוצה הכדורסל בעניין זה. מרכז בית”ר ממשיך וטוען כי הייתה פוליסת ביטוח בתוקף, והתובע אף נבדק ע"י רופא מטעם חברת הביטוח, אלא שתביעתו כלפי חברת הביטוח נדחתה מחמת התיישנות ולא מתוקף היותה בלתי מתאימה. בכך יש לשיטת מרכז בית”ר מעשה בית דין בנושא הכיסוי הביטוחי והתובע מנוע ומושתק מלטעון אחרת. באשר לטענתו של התובע כי לא הוזהר בנוגע לסיכונים הכרוכים במשחק הכדורסל, טוען מרכז בית”ר כי מעולם לא היה לו קשר ישיר עם התובע. למרכז בית”ר אין כל קשר עם התובע והוא אינו חב בחובת זהירות כל שהיא כלפיו. כמו כן מרכז בית”ר לא סבור כי יש להזהיר על הסיכונים הכרוכים במשחק הכדורסל שכן התובע היה בגיר בעת קרות האירוע, בשנות העשרים שלו וידע היטב על הסיכונים הכרוכים במשחק הכדורסל ואו פעילות ספורטיבית אחרת. מרכז בית”ר ממשיך וטוען כי אין כל קשר בין הנזק הנטען לטענה בדבר ההתרשלות בפינוי. התובע פונה מהמגרש ע"י אביו אשר היה נוכח במשחק ואשר נמנה עם הנהלת הקבוצה. האב פינה את התובע לביתו ורק לאחר שכאביו החמירו, החליט התובע לפנות לבית החולים. בבית החולים התובע נבדק ונשלח בחזרה לביתו עם קביעת תור למועד מאוחר שלא נראה כמועד "דחוף". לפיכך לא נראה כי יש מקום לטענה בדבר התרשלות בפינוי, טענה לה לא צורפה כל חוות דעת. בנוסף, נטען כי אין כל חובה בדין לנוכחות של רופא באימוני נוער עממיים כגון האירוע בו נפצע התובע לטענתו. טענות מיכה קליפר 4. מר קליפר סבור כי אין להטיל עליו כל אחריות שכן קשה לחלץ מסיכומי התובע מהם טענותיו כלפיו אישית. לטענת מר קליפר הוא היה יו"ר העמותה ופעל בהתנדבות וללא שכר בארגון קבוצות הכדורסל של בית"ר קרית - ים. בוועד העמותה היו מספר חברים וביניהם אביו של התובע. לכל קבוצה היה מנהל קבוצה ומנהל הקבוצה בה שיחק התובע היה אביו של התובע או אדם אחר בשם יהודה יהלומי. מר קליפר ממשיך וטען כי כבר בחודש ספטמבר 1995 העביר לאור סוכנות לביטוח בע"מ, בהתאם להנחיות מרכז בית”ר, את רשימת השחקנים אותם יש לבטח לקראת תחילת עונת המשחקים 1996 - 1996. התובע היה מס' 4 ברשימה. התובע אכן בוטח בפוליסה ברת תוקף שנדרשה באותם ימים לפי חוק הספורט. ביטוח השחקנים נעשה ע"י מרכז בית”ר באורח מרוכז, לקבוצות בית"ר השונות ברחבי הארץ. תביעתו של התובע כנגד חברת הביטוח נדחתה עקב מחדליו של התובע עצמו אשר גרמו לכך שהתביעה שלו נדחתה עקב התיישנות ולא בשל שום פגם או בעיית תוקף של הפוליסה. כמענה לטענותיו של התובע בנוגע לקבלת טיפול הרפואי במקום התאונה טוען מר קליפר כי התאונה התרחשה בזמן משחק אימון ולא במסגרת רשמית של הליגה. לקבוצה בה שיחק התובע היה מנהל קבוצה, אביו של התובע או אדם אחר בשם יהודה יהלומי. התובע לא הצביע על מקור טענתו בדבר חובת הימצאות חובש או רופא בכל משחק, וקל וחומר לא בכל משחק אימון. דרישה שכזו הינה בלתי סבירה ובלתי ישימה כשמדובר בקבוצות מדרג נמוך ללא אמצעים. בנוסף התובע לא הוכיח ולו לכאורה באמצעות חוות דעת רפואית כי טיפול כזה או אחר שהוא היה יכול לקבל מיד לאחר קרות התאונה, היה מביא לתוצאות שונות בהיקף וחומרת פגיעתו. דיון 5. כידוע, השתתפות במשחקי ספורט מטיבם וטבעם מחייבים השקעה גופנית וכוחנית ולרוב, במטרה לנצח. לפיכך ידוע, מטבע הדברים, כי למשתתף במשחקי ספורט, עשוי להיגרם, בעת פעולה ספורטיבית, חיכוך גופני בעת אימון או משחק וכתוצאה מכך עלולות להיגרם תאונות שונות. גם להט המשחק כשלעצמו יכול לגרום להיתקלויות פיסיות בין השחקנים. פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") מתייחסת באופן כללי, לאפשרות הגנה העומדת למעוול במקרה של פגיעה במהלך אירוע ספורטיבי. ההגנה מכונה בשם "הסתכנות מרצון" (ד. פלפל, הספורט בראי המשפט, [דצמבר 1994, הטצאת פרלשטיין גינוסר], עמ' 80 - 81). סעיף 5 לפקודה קובע כדלקמן: "... הסתכנות מרצון (א) בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה שהוגשה על עוולה הנובעת מאי-מילוי חובה שהיתה מוטלת על הנתבע מכוח חיקוק. (ג) ילד למטה מגיל שתים עשרה לא ייחשב כמסוגל לדעת או להעריך את מצב הדברים שגרמו לנזק או כמסוגל מרצונו לחשוף עצמו או רכושו למצב זה...." שחקן כדורסל סביר, יכול לצפות ולהעריך כי ישנה אפשרות שיפגע כתוצאה מנפילה על הארץ בזמן ניתור, מהתקלות בשחקן של הקבוצה היריבה וכו'. אין מחלוקת שתוך כדי משחק כדורסל, עשויים שחקנים בעת ניתור, או ריצה להחליק, ליפול על הארץ ולהיפגע. אם משטח המשחק תקין, הרי אלה מסיכוני המשחק ששחקן כדורסל לוקח על עצמו ואם ייפגע הרי הייתה זו הסתכנות מרצון (ד. פלפל, הספורט בראי המשפט, [דצמבר 1994, הוצאת פרלשטיין גינוסר], עמ' 87). בנסיבות המקרה שלפני, מדובר ללא ספק בהסתכנות מרצון של אדם המשחק בקבוצת כדורסל ומקבל עליו את הסכנות הרגילות בספורט זה. יפים לכאן הדברים מתוך ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113: "מי שמשתמש במתקן ספורט אם כמשתתף ואם כצופה עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות.." (שם, בעמ' 126). למעשה אם נבחן מקרוב את טענותיו של התובע נראה כי בנוסף לטענותיו המתמקדות בפגיעה שנפגע במשחק, ככל הנראה בהיותו ער לקושי שבשאלת האחריות וכי מדובר בתאונת ספורט, עיקר טענותיו מתרכזות בשני מישורים: א. העדרו של ביטוח מתאים לפי סעיף 7 לחוק הספורט. ב. ב. היעדרות של איש רפואה במגרש בזמן המשחק. אבחן טענות אלה. הכיסוי הביטוחי 6. התובע כאמור, טוען להעדר כיסוי ביטוחי מתאים בהתאם לחובה המנויה בסעיף 7 לחוק הספורט הקובעת: "... (א) אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם. (ב) השר רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בממונה על הביטוח במשרד האוצר ובארגוני הספורט, את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח, לענף ספורט, כולו או מקצתו...". חובת הביטוח בסעיף 7 לחוק הספורט הותקנה בגלל ריבוי התאונות בעת המשחק. אי מילוי חובת הביטוח, עשויה להיות בעלת חשיבות לעניין הפרת חובת הזהירות כלפי השחקן. חובת הזהירות במקרה הזה, היא הקביעה של המחוקק שמאפשרת פניה לביטוח. כלומר המחוקק ראה בקיום ביטוח ובאפשרות השיפוי והפיצוי מהירים של שחקן, חלק מחבות האגודה כלפיו (ד. פלפל, הספורט בראי המשפט, [דצמבר 1994, הוצאת פרלשטיין גינוסר], עמ' 275 - 276). הנתבעים טענו כי ביטוח בהתאם לתקנות אכן נעשה אולם תביעת התובע כנגד המבטחת נדחתה עקב הגשתה לאחר מועד ההתיישנות (ר אה: ת.א 5607/98 רוימי דויד נ' בית"ר עירוני ק. ים ואח' - פס"ד של כב' השופטת י. וילנר מיום 13.03.01 - מצ"ב כנספח א(/) לנ/3). כנשאל מר קופול, יו"ר מרכז בית”ר, בעדותו בעמ' 28 לפרוטוקול הישיבה מיום 16.01.06 על הביטוח שנעשה לתובע, ענה: ..."הפוליסה היא סטנדרטית על פי חוק הספורט. היא "פשוטה" והיא ברורה לחלוטין. וזה מה שהיה על פי חוק הספורט במקרה זה..." התובע מצביע על כך שלפי הוראות תקנות הספורט (ביטוח), תשנ"ה - 1994 היה על הביטוח שנעשה לכלול פיצוי שבועי על אי כשירות לעבודה או לעיסוק במשלח יד החל מהיום ה - 11 לאי כשרות ואילו בפוליסה שהוצאה הפיצוי ניתן החל מהיום ה - 16 בלבד. אכן התובע צודק בטענתו כי הפוליסה הייתה צריכה לכלול פיצוי שבועי על אי כשירות לעבודה או לעיסוק במשלח יד החל מהיום ה - 11 לאי הכשרות ולא מהיום ה - 16, אך מכאן ועד לטענה כי הפוליסה כלל אינה מכסה את שאמורה הייתה לכסות, ארוכה הדרך. סבורני כי אין בשלושת הימים החסרים כדי להפקיע את העובדה שפוליסת ביטוח המכסה את נזקי התובע אכן הונפקה ואין בכך כדי לקבוע שהופרה כלפי התובע חובת הזהירות. למרבה הצער התובע לא קיבל פיצוי כל שהוא מכוח הפוליסה, אולם זאת עקב מחדלו שלו בלבד, שכן הגיש את התביעה לאחר תקופת ההתיישנות ולאו דווקא בשל אותם ימים חסרים. שונה היה הדבר אילו הגיש את תביעתו והיא היתה נדחית לגופו של עניין מן הטעם שבהבדל במספר הימים הנ"ל בלבד. לפיכך, אין לתובע אלא להלין על עצמו, וטענותיו בנוגע לכיסוי הביטוחי, דינן להדחות. אי נוכחות של איש רפואה במגרש 7. התובע טען כי נוכחות של איש רפואה במגרש הייתה מקטינה את הנזק ממנו סבל שכן אם היה רופא במקום והיו נותנים לו טיפול מיידי אפשר היה להוציא את הנוזל מהברך באופן מיידי (עמ' 11, 14 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.05). אומנם מדובר בטענה שאם היה לה תימוכין שברפואה, היתה מקנה בידיי התובע עילת תביעה. דא עקה, התובע אשר נטל ההוכחה עליו, צירף חוות דעת רפואית של ד"ר בסר המנוח, שאינה תומכת או מזכירה טענה כי איחור בטיפול גרם או החמיר את הנזק שנגרם לו בתאונה. יתרה מזו התובע לא פנה מיד לבית חולים לקבלת טיפול רפואי אלא נלקח ע"י אביו תחילה הביתה ורק לאחר מכן משהתגברו כאביו פנה לבית החולים. בבית החולים הוא נבדק ושוחרר לביתו להמשך מעקב. כל אלה מצביעים לכאורה כי נוכחות איש רפואה (חובש או רופא) בשטח המגרש לא היתה מעלה ולא מורידה מדרגת הפגיעה או שהעדרם, גרמו לתובע להחמרה שהיא. יתרה מזאת התובע לא הצביע על כל הוראת חוק אשר חייבה נוכחות של איש רפואה בזמן המשחק ואבהיר. תקנות הספורט (הוראות לעניין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה), תשנ"ט - 1999, תקנות שחוקקו לאחר המקרה בענייננו, קובעות בסעיף 2 כדלקמן: "2.(א) במקום שבו מתנהלת פעילות ספורט מאורגנת בענף מענפי הספורט המפורטים בטבלה שבתוספת, יימצא כוח אדם רפואי כמפורט מתחת לשם הענף. (ב) (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), במקום שבו מתנהלת פעילות ספורט מאורגנת מיוחדת יכלול כוח האדם הרפואי רופא, וכן אח או חובש". כאשר פונים לסעיף ההגדרות ובודקים מה היא אותה פעילות ספורט מאורגנת, מגלים כי הכוונה היא לפעילות ספורט מאורגנת תחרותית גדולה, כגון: מכבייה, משחקי הפועל או אולימפיאדה. נראה כי ההגדרה לא מתאימה למשחק בו נפגע התובע שכן משחק זה היה בסך הכל משחק אימון בין שתי קבוצות עירוניות. בעדותו של התובע בעמ' 13 לפרוטוקול הישיבה מיום 10.07.05 נאמר: "ש. עכשיו תאמר לי נכון שהפגיעה הזאת האירוע הזה היה במשחק אימון כששיחקתם לבין אליצור קרית ים? ת. כן. ש. זה בכלל לא היה במשחק ליגה נכון? ת. נכון" לאור האמור, יש לקבל את טענת הנתבעים, כי לא חלה חובה כל שהיא להחזיק איש רפואה בשטח המגרש בעת משחק האמון. מכאן שיש לדחות את טענתו של התובע כי הופרה חובת זהירות כלפיו, בכך שאיש רפואה לא היה נוכח במגרש. התוצאה 8. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, מכלול חומר הראיות וטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעים להדחות. משהגעתי למסקנה זו אין צורך להמשיך ולדון ביתר המחלוקות וטענות הצדדים ובהם; שאלת הקשר המשפטי בין קבוצת הכדורסל למרכז בית”ר בית"ר, או שאלת אחריותו האישית של מר מיכה קליפר. אשר על כן התביעה נדחית. בשים לב לשלב המוקדם בו הוכרע הדין, אפסוק הוצאות חלקיות. התובע ישלם לכ"א מהנתבעים 1 ו-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני ספורטכדורסל